המתודה היהודית – פרק שני

פרק שני

המצאת חוקי המשפחה

הפרט שחייב לומר שכל העולם נברא בשבילו, והוא לא מכיר משום כך בשום דוגמטיות אנושית וכמובן לא מקבל שום מוסכמה אנושית שבא לשלול ממנו את העולם\הטבע, הוא הוא הבן חורין באמת. וככה מתחיל המקרא עם כל פרט בהווה. המקרא נותנת לו את הטבע ואומר לו מהכל אתה אוכל חוץ מעץ הדעת טוב ורע.

וזה גם לא בכפיה כלומר יש לו בחירה וחופש לבחור לאכול מעץ הדעת טוב ורע. וככה הוא עושה באמת, הוא אוכל מעץ הדעת טוב ורע ולכן הוא מבין מהי טוב ומהי רע. וזה כמובן מטפורה שבא לומר ברגע שיש לך מודעות אתה קובע מהי טוב ומהי רע.

הטוב המוחלט – אומרים לנו חז"לינו, היא כמובן: טוב לו שלא נברא משנברא, אבל עכשיו שנברא ?! יפשפש במעשיו כלומר הוא חייב לפשפש במעשיו בכדי לדעת מהי הטוב ומהי הרע.

הדבר היחידי שאפשר לומר שהוא טוב אחרי שנברא, זה עצם החיים שלו, וביחס לחיים מהי הרע ? המוות כמובן !!  ולכן המודע יודע את מותו הקרוב (כל דבר זמני הוא קרוב), ולכן גם החיים הם לא חיים, על דרך כל העומד למות כמת דמי (תרגום: כל דבר שעתיד למות הוא בעצם מת כבר עכשיו, זה רק שאלה של זמן), ולכן מאותו רגע שאכל מעץ הדעת טוב ורע כלומר הגדיר את החיים כטוב, באותו רגע קיבל את עונש המוות שלו כלומר במודע הוא יודע שהוא ימות. ולכן האדם דבר ראשון רוצה לנצח את המוות.

בחשיבה האבולוציונית האדם מבין שניצחון המוות אפשרי, לפחות הוא יכול להאמין בכך, ויותר נכון כדאי לו להאמין בכך, ככה הוא ידרוש את הטבע ואת חוקיה הדינמיים וינסה לנצח את המוות.

בינתיים ניצחון המוות אפשרית אך ורק על ידי ההולדה האישית. כלומר הוא מחכים ומוליד ומחכים את צאצאיו וככה כל דור ודור אמורים לפתח את התבונה ועם הזמן ינצחו את המוות.

האדם מול שאר האורגניזמים התפתח באופן כזה שהוא חיי יותר שנים (לא דורות) מכל בעל חי אחר (לא לגמרי מדויק אבל בגדול זה נכון), האדם ההומו סאפיינס מול כל סוגי קופי האדם שחיו רק 20\30 שנה, הוא חי כמאה שנה היום. בכל אופן כלפי האדם זאת פונקציה של התפתחות התבונה ולא אקראית, התפתחות התבונה היא המביא לאדם את האריכות הימים וכמובן האיכות הימים.

ובכל אופן נחזור לעניינינו לאדם הפרט. הוא מודע לכך שהדרך לנצח את המוות הוא ההולדה האישית שלו. וככה המקרא מלמדת לנו את ההולדה: אחרי שאדם הבין שהוא ימות אז הוא ידע את חוה אשתו, הדגש כאן הוא על המילה "ידע" כלומר הוא לא הזדווג עם אשתו באופן דטרמיניסטי, הוא הזדווג עם אשתו מדעת = ידע את חוה אשתו. ואשתו קוראת לבנה בשם קין, לומר שקניתי את השם כלומר היא נצחיה כמו האלוהים על ידי ההולדה על ידי קין בנה. כלומר הזוג הזה מרגישים שהם כביכול ניצחו את המוות על ידי ההולדה הם לא באמת מתים ואם נוסיף לזה שבנם יקבל את כל התובנות שהם השיגו בחייהם ?! אז לא רק החיים האישית שלהם ממשיכה לחיות רק בעיקר הם משיגים את התפתחות התבונה שזה עיקר העיקרים.

אם נסכם את דברינו אלה עד כאן, נאמר שהאדם מוליד מדעת בשבילו אישית בכדי להיות נצחי על ידי צאצאיו.

השאלה המוסרית שהאדם חייב לשאול את עצמו היא, שאם נמנו וגמרו (תרגום: החכמים עשו הצבעה ביניהם והתוצאה היית שרוב חכמים אומרו ש,,) "טוב לו לאדם שלא נברא משנברא", אז אייך האדם מוליד בכפיה חיים ? ועוד בשביל לו אישית בגלל נצחיות חייו ? מה פתאום ? ובאיזה זכות ? אם היה אפשר לשאול את הבן\ת קודם, אז מילא, אבל אם בלתי אפשרי לשאול אותם קודם, אז באיזה זכות ?

תשימו לב שאותו שאלה נשאל כלפי האלוהים, אייך הוא יצר את היקום\המפץ\התא האורגני הראשון, בלי לשאול אותם קודם ?

השאלה הזאתי מביא אותנו למסקנה עמוקה מאוד, שאין לאלוהים שום סמכות מוסרית לדרוש מאתנו משהו. אותו דבר ההורים, אין להם שום זכות לקבוע לנו משהו. אותו דבר החברה או אמנה חברתית, שום דבר מכל מוסכמות אנושיות או אלוהיות לא מחייבות שום נולד שנולד כל רגע ביקום. וככה בדיוק קיבלנו את החופש והחירות המוחלט.

אני מקווה שמובן הדבר הפשוט הזה. שזה אומר כמו שהאלוהים לא יכול לדרוש מאתנו משהו ולכן באמת נתן לנו את החופש המוחלט + הטבע + השכל האחדותית שחרט בנו. ככה ההורים ואמנה חברתית לא יכולה לשלול מאתנו את הטבע, והם מחוייבים לתת לצאצאיהם את התובנות הפשוטות האלה (עוד נרחיב בסוגית אמנה חברתית בהמשך המאמר), שבראשם היא המשפט: חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי.

נמשיך.

ובכן למה האל וההורים מביאים אותנו בכפיה ? בסדר נתנו לנו את החופש ואת החירות ובעיקר את השכל להיות מושגחים מכל רע ולפתח את התבונה (אגב: השגחה פרטית = השכל שנטע בנו האל. ולא כמו אלה שמאמינים באלוהי הבייביסיטר כאילו הוא בייביסיטר והוא משגיח עלינו, לא ולא השגחה פרטית ביהדות היא השכל ועם השכל האדם משגח, והבינו זאת לעומק), אבל הרי נמנו וגומרו שלא טוב לו שנברא משנברא, אז למה באמת ?

כלפי האל, אנו לא יודעים לענות הרי אין לנו עסק בנסתרות (= עיקרון ההפרכה של פופר), אנו והמקרא (וחז"לינו) מתחילים מאדם הפרט בהווה. ואם התשובה שלנו למה אנו מולידים מספיק טובה לנו, אז נוכל לומר את זה גם כלפי האל, כספקולציה\תזה כמובן ותו לא.

התשובה של ההורים\הפרט למה הוא מוליד, היא בגלל "חוק הטוב להיטיב", כלומר כל טוב רוצה להיטיב. לא הטבה שמביא את המוטב להיות תלוי במיטיב, זאת לא הטבה רק עבדות, הטבה המוחלטת היא שאני יוצר חיים חופשיים כמוני. אני כבן חורין טוב בורא בני חורין כמוני. מאותו סיבה האל כביכול יצר את החיים, הוא הטוב שרוצה להיטיב ולכן ברא את החיים בצלמו ממש. ומהי הצלם האלוהים ? החירות !! וכמובן היכולת להיטיב = להוליד חיים, עם השכל האלוהי שחרט בנו.

נסכם את העניין הזה ונאמר: האדם מוליד חיים בראש ובראשונה בגלל חוק הטוב להיטיב, שזה אומר הוא מוליד חיים בני חורין באופן מוחלט כמוהו שכל העולם קיים בשבילו. הסיבה השניה היא כנ"ל: רצונו להיות נצחי על ידי צאצאיו עם התפתחות התבונה עד ניצחון המוות.

ואם נתעקש לשאול כך: אוקיי אתה רוצה להיטיב אבל בכפיה ? התשובה כמובן היא: נתנו לך את החירות והחופש אפי' לחדול להיות כלומר התאבדות היא אפשרית ולכן אתה לא חייב לבחור בחיים ואם אתה בוחר בחיים אז גם אז יש לך את החירות והחופש המוחלט כלומר אתה לא חייב לדאוג לנו לנצחיותינו האישית כלומר אתה לא חייב להוליד ותמות ערירי.

כל זה, לא צריכה להיאמר על ידי ההורים או על ידי האל, זאת פשוט המציאות. המציאות היא שכל פרט נולד בכפיה ולכן היוצר והבורא חייב לתת להם את החירות והחופש + הטבע + השכל. וזה מה שבאמת הוא מקבל כלומר כל פרט במציאות הוא בן חורין.

האדם שבוחר בחיים, צריך להכיר תודה להוריו ולאלוהים, ולכן באמת אומרים חז"לינו שבעתיד (עתיד של התפתחות התבונה האנושית) לא תישאר לאדם רק להודות לאל כלומר שום מחוייבות לאל רק להודות, רק הכרת הטוב. אותו דבר כלפי הוריו, אין לאדם שום מחוייבות להוריו, רק הכרת הטוב. (עוד נגיע להבין בהמשך למה כיבוד הורים הם אינטרס אישית של כל פרט והיא מאריכה לו את חייו הוא. אבל שוב זאת אינטרס ולא חובה כנ"ל)

אני מתעקש שנבין את זה, שוהיות שהאל וההורים מביאים אותנו בכפיה, ולכן אין לנו שום חובה כלפיהם. תודה והכרת הטוב ולכבד ?! כן !! אבל חובה וסמכות ?! לא !!. למה אני מתעקש כל כך ? כי כל הדמגוגים בכל הזמנים ניצלו את האל למטרה לכפות על הבן חורין משהו. וזה בלתי נסבל כנ"ל. האל וההורים בוראים אותנו כבני חורין ולכן אין שום סמכות במציאות. אתה רוצה לשכנע אותי במשהו ?! אז דבר ברורות למה כדאי לי לעשות מה שאתה מציע, אל תדבר בשם האל כי במילא הוא לא מחייב אותנו כנ"ל ואל תדבר כהורה כאילו יש להורה סמכות כלשהי, כי אין לך את הזכות כנ"ל. ק"ו לא הורים, רק סתם בני חורין ינסו להיות סמכותיים כלפי זולתם ?! וכי למה ? אם יכולנו לחשוב (ואנו לא חושבים כך כנ"ל) שיש לאל או להורים איזה שהוא סמכות ?! בוודאי שאף אחד מחוץ לאל וההורים, אין שום סמכות כלפי הבן חורין.

אחרי ששללנו את הסמכות של האל וההורים ובוודאי הסמכות של כל אדם אחר, וככה יש לנו את החופש ואת החירות המוחלטת. עכשיו אפשר להתחיל לדבר תובנות וזה מה שהמקרא עושה עם הסיפור התנכי.

התובנה הראשונה היא שאנו הולכים למות, ואנו לא רוצים למות כמובן. הדרך לנצח את המוות היא על ידי התפתחות התבונה, ולא נספיק את זה בשבעים השנים, ולכן אנו מולידים בכפיה מחוק הטוב להיטיב את שרידותינו האישית, ואנו נציע להם את הידע שלנו והם ימשיכו לחפש ולחקור וללמוד עד ניצחון המוות. בינתיים אדם שהוליד חיים, הוא חי לנצח על ידי צאצאיו. אדם שלא הוליד חיים הוא נכרת מעולמו, וזה העונש המקראי הקשה ביותר. כרת = כריתת האדם מעולמו = לא השאיר חיים.

דור שלא פיתח את התבונה האנושית, או דור שמביא שהתבונה הולכת אחורה, הוא דור שחייב כרת והוא מקבל כמובן כרת. על דרך דור שלא נבנה בית המקדש כאילו נחרב בימיו. מכאן אנו מגיעים למסקנה מפחידה ביותר.

אם אנו מניחים שכל הטוב היא פונקציה של התפתחות התבונה וכל הרע היא פונקציה של אי התפתחות התבונה, אז המסקנה היא שכל הרע שקיים ביקום הוא באשמתינו אנו, ובאשמת אבותינו. כלומר אם מחר תמצא תרופה לסרטן ?! אז יכולנו למצוא את התרופה לפני מיליוני שנים אילו רק היינו מחפשים. על אותו דרך בכל תחום חיינו אפי' המוות עצמו היא באשמתינו וזה עונשינו הטבעית.

מכאן השכר והעונש. השכר המקראי הוא התפתחות התבונה ולכן תהיה תרופה לסרטן, והעונש המקראי היא כמובן שנסבול מסרטן. וקחו את מחלת הסרטן כדוגמא לכל שאר החולאים של האנושות ושאר כל הרע שעוד נמצא באנושות בינם לבין עצמם ובינם לטבע האקראי.

עוד נרחיב בעניין השכר והעונש המקראי בהמשך, אבל רציתי שנבין את זה כבר עכשיו בפרק הזה שחיים הם חיים נצחיים וזה השכר של ההולדה, ואי הולדה הוא מוות = כרת.

עכשיו, יכול הפרט לבחור בכרת, כלומר הוא יכול לומר: לי מתאים הכרת הזה, וסובייקטיבית אצלו זה בכלל לא עונש, וזה באמת כך. "שכר ועונש הם יחסיים למטרה האישית של הפרט". תבינו את הדבר הזה לעומק.

חוקי המשפחה

ובכן תשימו לב שעד עכשיו דיברנו על הפרט בלי הבדל מגדר, כלומר עד כאן באמת אין הבדל בין גבר לאישה שתיהם בני חורין באופן מוחלט.

אבל שאנו מגיעים להמצאת חוקי המשפחה, כאן האישה ידה על עליונה ונסביר את זה לעומק.

ניקח שני פרטים, אחד זכר ואחת נקבה ושתיהם הגיעו להחלטה שהם רוצים נצחיות אישית וכמובן מחוק הטוב להיטיב הם רוצים לברוא חיים.

מה שרובינו לא יודעים, שהמציאות הטבעית של שתיהם היא שאין להם משיכה מינית דטרמיניסטית בכדי להוליד. ככה שההולדה היא לא פונקציה טבעית רק פונקציה דעתנית. (והזכרנו את זה לעיל והסברנו למה המקרא קורה להזדווגות "וידע" = דעת = מתוך דעת) בניגוד לדוגמטיות שלנו כאילו יש כאלה שנולדים הומואים לסביות, כולנו הומאים ולסביות באותו מידה. לא רק זה, אם חשבנו שאנו רק הומואים ולסביות, אפי' זה לא מחוייבת הטבע, כלומר אפשר בהחלט שהאדם יפתח לעצמו משיכה לבעלי חיים או סתם לגמור את חייו עם לאונן כל חייו מול תמונות וסרטים.

וחז"לינו במטפורה המקראית אומרים במליצתם שבאמת האדם הראשון התנכי לפני שמצא את אשתו, דפק כל מה שזז בג'ונגל, כלומר לעומק הם אומרים מה שאני אמרתי בעברית מדוברת לעיל, שאם אתם חושבים שבזה אין לכם חופש, אז תפסיקו לדמיין שטויות, כי כל אדם הוא דינמי בעניין הזה.

הכל פנים ההולדה היא לא פונקציה מינית, אפי' אילו כל בני אדם בלי יוצאים מהכלל היו נמשכים לבת\ן מינם, אפשר לא להוליד או להפיל וכדומה. המסקנה היא שההולדה היא מדעת. ואת זה אני רוצה שנבין לעומק שאין שום חוק טבע שכופה על הפרט את נצחיותו ושרידותו, נצחיותו ושרידותו האישית היא פונקציה דעתנית.

ובכן יש פרט ממין זכר שרוצה שרידות אישית. ויש פרט ממין נקבה שרוצה שרידות אישית. וכאן יד הנקבה על עליונה. ולמה ? פשוט מאוד, הנקבה בכדי להוליד צריכה זכר לרגע אחת אפי' כשיכור כמו שעשו בנות לוט לאביהם. לא כן הזכר, הזכר בכדי להיות בטוח שהילד שלו ?! צריך את הנקבה כנאמנת לו לפחות שנה. אני אומר שנה כי צריך לפחות שלוש חודשים לדעת שהיא לא בהיריון ממישהו אחר ואחר כך המצווה כמובן, ואז לחכות תשעה חודשים עד הלידה ורק אז הוא יכול להיות בטוח שהבן שלו.

אני מקווה שמובן כאן העניין הבסיסי הזה שלנקבה אין צורך בנאמנות של הזכר כלפיה בכדי לזכות לשרידות אישית מה שאין כן הזכר חייב את הנאמנות של הנקבה כלפיו בכדי לזכות לשרידות אישית.

מכאן הכתובה היהודית, שאומרת הבעל מבטיח לאישה הכל בכל מכל כל, והיא מצידה מבטיחה לו נאמנות כלומר היא מולידה באמת את הילד שלו ולא את הילד של השכן. מכאן גם תבינו את הדוגמטיות והבלוף של הפוסט מודרניים שדורשים מהאישה שוויון. מה פתאום שוויון ? למה האישה צריכה לקחת על עצמה את העול המיותר הזה לפרנס את המשפחה אם היא שורדת בלעדיה ? ככה שלא פלא שבאמת מתרבות נשים חד הוריות ודיי בצדק הרי בשביל לשרוד היא לא צריכה את הגבר המטומטם בסביבה.

אבל לפני שאנו ממשיכים להתפלסף, נחזור למקרא. המקרא עושה לנו תרגיל יפה, ואומרת לנו ככה, דבר ראשון האישה לא סוגרת דילים עם הזכר לפני שהיא בודקת מהן האפשרויות שלה, והנה היא יורדת לטבע ולומדת מבעלי החיים אייך הם שורדים והנה מצא לה את הנחשית והנחשית מלמדת אותה דרך דיי טובה וקלה לשרוד, הדרך הכי קלה שיכול להיות, והיא, להיות ערמומית כלומר להפיץ ריח מיני ולכבוש כמה שיותר גברים ללילה אחת וככה היא תשרוד. האישה: אייך את מגדלת את צאצאיך ? אני לא – עונה הנחשית, אני פשוט לא מגדלת אותן, מולידה\משפריצה אותן ובורחת, והפלוס היא שאבולוציונית אני לא צריכה את הגוף הכבד שלך, לא צריכה ידים ולא רגלים ולא עיניים ולא טעם באוכל בקיצור חיים משוגעים.

תשימו לב, התפתחות התבונה לא תהיה לה באופן כזה רק להפך, מבחינת אבולוציונית (כמובן מחשבתית) היא תחזור להיות כמו הנחש שאין לה רגלים וידים ואין לה טעם באוכל וכו'. וכמובן איזה חוק הטוב להיטיב יש כאן ? אם אמרנו שההולדה היא פונקציה של חוק הטוב להיטיב, כאן יש רק הרעת אבולוציונית.

אגב: החשיבה המקראית היא חשיבה אבולוציונית והזכרנו את זה כבר. אבל כאן בסיפור הנחש בוודאי שהמקרא רואה את מצב הנחש כעונש אבולוציונית הרי אף אחד לא כזה טיפש לקחת את סיפור הנחש כפשוטו. המקרא עושה כאן תרגיל מחשבתית נכונה ואמיתית לדרוש לאישה דרך טובה לפני שהיא סוגרת דילים עם הגבר והנה היא בוחרת כן לעשות דיל עם הגבר רק מהסיבה הפשוטה שכל דרך אחרת אולי תביא לה שרידות אישית, אבל רק לדור אחד. הרי מה היא תעשה עם הבן שלה ? האם הבן ישרוד בדרך הזו או הוא יהיה כמו הנחשים שרובם לא שורדים אישית ואז בעצם היא לא שורדת שתי דורות.

עוד הפעם,,,, נכון שאמרנו שהאישה ידה על עליונה בשרידות אישית אבל רק לדור אחד, בדור הבא (העולם הבא כפשוטו. ועוד נסביר את זה בפרקים הבאים), הבן שלה לא ישרוד בלי חוקי המשפחה.

ולכן המקרא מגיע למסקנה שאין מנוס, רק בחוקי המשפחה שהגבר מבטיח לאישה הכל בכל מכל כל, ובהסכמתה ובנאמנות שלה, הוא יכול לזכות לשרידות אישית לדורי דורות. זאת אינטרס אישית גם לנקבה כמובן אבל לא אינטרס מידית לדור הראשון, מכאן שידה עליונה על הגבר אבל מצד שני הנה הם סוגרים דילים כאלה אפי' שהן לא צריכות את זה בדור הראשון, מכאן שלאישה ניתנה בינה יתירה כלומר האישה רואה לרחוק יותר מהגבר ולכן היא כבר בדור הראשון מוכנה לסגור דיל עם הגבר.

האמת היא שהמקרא לא סומך על הגבר וממציאה לו את הניתוח, אם היה לגבר את הבינה של האישה, המקרא לא היית עושה ניתוח ומשכנעת אותו לדבוק באשתו. אבל המקרא משום מה לא סומכת על הגבר וממציא לו את הניתוח לומר לו חביבי האישה היא בשר ובשרך ועצם מעצמותיך. רק ככה אולי הוא ידבוק באשתו.

אבל המקרא לא משקרת לו כלל וכלל, באמת אם ידבוק באשתו, אחרי תשעה חודשים הוא באמת יוכל בעזרת השם להצהיר על הילד\ה האישי שלו ולומר: הנה בשר מבשרי ועצם ועצמותי, הרי הילד\ה הוא ארבעים כרומזניים של הוריו כלומר עשרים כרומזניים אקראיים של הגבר ועשרים כרומזניים אקראיים של האישה יחד בראו\יצרו חיים חדשים.

נסכם את המצאת חוקי המשפחה בכמה מילים.

אין לפרט שרידות אישית בלי חוקי המשפחה שזה אומר האישה צריכה להבטיח לו את נאמנותו שהיא מולידה את ילדיו הוא ולא של השכן. מכאן הבית כלא – ששתי פרטים בני חורין ,מוכנים להיכנס לטובת החיים שהם יוצרים (תזכרו, בכדי שאתם תחיו ?! ההורים מוכנים להיות בבית כלא לכל החיים ולוותר על חירותם המוחלטת) , כלומר בניגוד לתזה שהאדם הוא חיה חברתית, האדם הוא לא חיה חברתי בכלל רק להפך הוא החיה הבלתי חברתי שקיים בכל היקום, ולמה הוא בכל זאת ממציא את היסוד החברתי הראשוני שזה הזוגיות ?! בכדי ליצור חיים !!

אז חוקי המשפחה חייב להיות בית כלא ? לא ולא, האדם הוא דינמי הוא יכול להיות חברתי, אם הוא רוצה הוא יכול להמציא את האהבה ואת החברות האמיתית ואת הידידות האמיתית, אבל כל זה דעתנית כלומר טבעית אקראית לא היינו מגיעים לזה כלל וכלל כנ"ל, רק דעתנית ותבונית הוא יכול לעצב את עצמו לאהוב את הזולת, ואייך זוכים לאהבה אמיתית ?! על ידי נתינה שאדם נותן, הוא אוהב, ככה אהבת הילדים וככה אהבת האישה ואישה את בעלה. כלומר שום אהבה לא בא מהטבע, באהבה צריך להשקיע נתינה ורק על ידי נתינה אוהבים את המקבל. ושאוהבים את האישה אז זה חיים טובים ושאוהבים את הילדים אז זה חיים טובים כלומר כל זה – חוקי המשפחה והילדים, הם לא עול ובית כלא רק להפך זאת חיים מלאים עם תוכן וכיף, וכבר הוכיחו המחקרים שהאושר האמיתי בא מנתינה.

ובכן לאישה יש שרידות אישית בלעדי חוקי המשפחה לפחות בדור הראשון, ולכן מתבקש מהגבר להבטיח לה הכל מכל כל בכדי לזכות לשרידות אישית.

עכשיו נעשה תרגיל מחשבתית להראות את ערוות הפילוסופים הדוגמטיים. ואני מבקש את תשומת ליבכם לעניין.

אילו האל הוא המצווה המקראי, למה הוא צריך את חוקי המשפחה ? הרי להפך שהאל יפעל כמו הנחש כלומר האדם יהיה מוכרח מצד הדטרמיניזם להתרבות. כלומר המשיכה המינית תביא להולדה. אני אומר זאת לאלה שחושבים לדאוג לאל שתהיה לו ביקומו בעלי חיים. אם האל צריך חיים, יש לו את הדרכים שלו כמו שאר האורגניזמים (אם והיה שהם מתרבים בכפיה, ואנו לא בטוחים בכך) שהמיניות נכפת עליהם וככה ההתרבות. לא כן באדם כנ"ל ואז נשאלת השאלה למה ? הרי אם זה מה שהוא רוצה שנפרה ונרבה בשבילו ובשביל האינטרס והמטרה שלו ?! אז קודם כל, למה לצוות אם אפשר לעשות את זה טבעית כמו שאר האורגניזמים, ובעיקר השאלה שלי היא, למה חוקי המשפחה ? אם אנו מולידים לאחר – לאל או לחברה או למין האנושי או לכל ישות שהיא, אז חוקי המשפחה ממש לא רלוונטיים, רק להפך חוקי המשפחה רק יכולים להפריע, ותראו באמת שבכל הישויות החברתיות היו נגד חוקי המשפחה מאותו רעיון שחוקי המשפחה מפריעים לישות ולכן אם האל הוא המצווה המקראי ?! אז חוקי המשפחה הם סתירה ופרדוקס !! מכאן תבינו לעומק שמצד המקרא אין אל מצווה חיצוני לנו רק להפך האל המקראי כנ"ל נתן לנו את החופש המוחלט כמו ההורים, הוא לא אל מצווה כי הציווי היא סתירה לחירות ולחופש כנ"ל ומה עוד, אל מצווה לעולם לא היה מצווה על חוקי המשפחה האישיים, ואם המקרא מציע את חוקי המשפחה ?! אז המקרא יוצאת בהנחה שהאל נתן לנו את החופש המוחלט. ואז נשאל אם ככה מיהו האל המצווה התנכי ? התשובה נאמרה כבר לעיל, שהאלוהים התנכי מייצג את התבונה הטהורה כלומר כל פעם שאנו רואים במקרא שהאל אמר זה בעצם תבונת הנביא אומר. אדם הראשון וחוה שדברו עם האל כביכול הם בעצם דברו עם עצמם שזה אומר דברו עם שכלם.

אותו תרגיל שעשינו כלפי כל מין האנושי, נעשה אחרי שכביכול האל בחר בבני ישראל להיות עם הנבחר (עוד נעמיק לעומק מה פירוש בחר ומה פירוש עם נבחר ואם יש בכלל דבר שכזה), ונשאל שוב את אותו שאלה, אם הוא בחר בבני ישראל כעם נבחר אז למה הוא ממשיך לדרוש את חוקי המשפחה ? הרי שוב בני ישראל בינם לבין עצמם לא צריכים יותר את חוקי המשפחה ?! הרי אם המטרה של האל זאת זרע אברהם יצחק ויעקב ? אז לא צריך יותר את חוקי המשפחה !! מכאן תבינו למה בחשיבה הבסיסית שלנו אין לאומניות כי אם יש לאומניות, אז צריך להיבטל חוקי המשפחה כי חוקי המשפחה רק מפריעים לעם הנבחר להתרבות.

ובכן אם תבינו את התרגיל הזה לעומק, אז תבינו למה "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד" מדובר על הפרט ולא על האל האחד עם הא הידיעה. תבינו לעומק שכל צוו מקראי הוא צוו התבונה ולא צוו אל מבחוץ תבינו למה באמת כל אדם בהווה הוא הוא האדם הראשון המקראי לצאצאיו הוא בעתיד.

האמת היא שתבינו הרבה מאוד דברים, אם תמשיכו להעמיק בדבר.

בהצלחה

Max maxmen

בפרק הבא (בעוד שבוע בעזרת השם) נרחיב למה הזוג הזה נהפך להיות חקלאי למה הוא ממציא את השפה ואת לוח השנה. ובעיקר נרחיב למה הוא ממציא את החינוך, בעיקר נעסוק באיזה זכות הוא ממציא את החינוך והעיצוב הרי בסוף כל סוף חינוך זאת כפיה ולכן השאלה היא באיזה זכות אנו כופים חינוך וכל אחד יודע שעם החינוך בא כאב המצפון לכל חיינו ואז השאלה היא שאלה מטריפה באמת הרי באיזה זכות אתה מביא כאב מצפון על צאצאיך ?

בברכה

Max maxmen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s