"ואהבת לרעך כמוך" אם לא תאהב את עצמך, אייך תדע לאהוב את רעך ?

"ואהבת לרעך כמוך"
אם לא תאהב את עצמך, אייך תדע לאהוב את רעך ?

ביהדות יש כלל שחקוקה באבן שאומרת: למה נברא האדם יחידי ?! כי חייב כל אחד ואחד לומר שבשבילי נברא העולם !! לעומק, הכלל הזה בא לומר שלפני המוסר והערכים, אתה חייב לומר שכל העולם נברא בשבילך.

מצד שני יש עוד כלל ביהדות שחקוקה באבן שאומרת: "ואהבת לרעך כמוך". לעומק, הכלל הזה אומר בקצרה "אלטרואיזם = זולת" כלומר אתה פועל למען הזולת לפחות כמו לעצמך.

לכאורה יש כאן סוג של פרדוקס סוג של שתי הפכים. אבל לעומק זה לא פרדוקס כלל וכלל ונסביר את העניין.

לאלטרואיסט מספיק המשפט "ואהבת לרעך כמוך" ? כנראה שלא, הוא יפעל למען הזולת יותר מה שהוא יפעל למענו. וכאן קבור הכלב, שאתה פועל למען הזולת יותר מי לעצמך, אתה ממש חוטא לעצמך ולזולתך, כי באמת מנין לך מה טוב לזולת ? אתה מדמיין סוג של טוב שאתה בעצמך מוותר עליו, ודואג שלזולתך תהיה הטוב המדומיין שלך ועוד על חשבון עצמך. ולכן לכאורה אין לך חטא יותר גדול מיזה, כי לא רק שאתה מפסיד את הטוב, אתה כביכול מכתיב לזולתך טוב שנדמה לך כטוב. יש משפט חכם שאומר "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות", ולא צריך הרבה להשתכנע שזאת המציאות בכל הזמנים, שרוב הרע באנושות הגיע דווקא מכוונות טובות. יותר נכון לומר שכמעט שאין רע אנושי שמגיע מרע נטו. אפשר מחשבתית לחשוב בדמיון כאילו הצלחנו להקים את כל הרשעים מההיסטוריה לתחייה ונשאל אותם למה היו רשעים, והתשובה תהיה כנראה שהיית להם כוונות טובות.

ולכן אלטרואיסט חייב קודם כל להגדיר לעצמו מהי טוב, והוא חייב לאהוב את הטוב ואת עצמו, רק אז הוא יכול להתחיל לחשוב לפעול למען הזולת.

בכדי להגדיר מהי הטוב ובכדי לאהוב את עצמו, הוא חייב קודם כל לומר שכל העולם נבראה בשבילי. מבחינת סובייקטיבית העולם שייך לו, אפי' אני\גופתי שייך לו, כלומר מותר לו (מבחינת עובדתית) לשחוט אותי ולבשל אותי לארוחת צהרים וככה נוהגים כל האורגניזמים בטבע.

האלטרואיסט שיאמר שאסור לרצוח את הזולת בשלב הזה של החפירה שלנו, בעצם מקדש את האובייקטיב כמשהו שכדאי לפעול למענו אפי' במקום עצמו\הסובייקטיב. הוא בעצם מדומיין, הוא מדמיין לעצמו שיש משהו מחוץ לו שיותר חשוב ממנו. אחד יאמר שזה האלוהים ואחד יאמר שזה הטבע, אחד יאמר שזה המספר (למשל מספר כמותי של גופות, הוא חושב שכדאי להקריב את עצמו למען מספר טונות של בשר מול הכמה ק"ג בשר שלו) בקיצור הוא חייב לדמיין לעצמו שהסובייקטיבי הוא הדבר שכדאי להקדיש את עצמו למענו.

הדמיון הזה פועל אצל רוב האלטרואיסטים הדוגמטיים, ולכן הם מוכנים להרוג ולרצוח ולהשפיל ולזלזל בכל מי שלא מקדש את הדמיון שלו. קחו למשל את המושג חברה, או מדינה, או עם, או גזע, או מגדר, או רוב דמוקרטי, כל אלה הם דמיון שהוא מקדש מעל עצמו ומוכן למענו להקריב הרבה דם במקרה הרע והרבה זילזול כלפי הזולת במקרה הטוב. כמובן לזולת שלא מדמיין יחד עמו את הדמיונות שלו. אפי' שופטים חוטאים בחטא המדומיין הזה, אם הזדמן לכם לקראו פסקי דין, תראו שהשופט ידבר גבוה גבוה לטובת החברה\מדינה\הציבור המדומיין שלו, ויחסל באופן טוטלי את האדם העומד מולו במציאות. אותו דבר פוליטיקאים וכלכלנים, הרבה תשמעו מהם על החברה והמדינה והציבור, בדיוק כמו אנשי דת מדברים בשם האלוהים. ביהדות נקרא הדמיון הזה "אלוהים אחרים או עבודה זרה". אני אתן לכם דוגמא אולטימטיבית שתבינו את ההבדל בין היהדות לבין הדמיונות. מה יקרה במצב כזה: צורר דורש מבני העיר אדם אחד בשביל לשחוט אותו לארוחת הצהרים שלו ואם לא ניתן לו, אז הוא ירצח את כולם. האם לבני העיר מותר לתת לו אחד מבני העיר ולהציל את עצמן ? התשובה היהודית היא שלא !! (מי שיתנדב מרצונו, יכול להציל את בני העיר אבל אנו דנים על המצב באופן טוהר) ולמה ? כי למסור אדם להריגה זה רצח, להציל את בני העיר זה דמיון. ולכן אתה לא רוצח לטובת הדמיון. במילים אחרות, בני העיר רוצחים אדם בכדי להציל את עצמן ועוד חושבים שעשו מעשה טוב הרי הצילו מספר רב של גופות, בתכלס רצחו אחד מבני העיר. וככה פועלים רוב האלטרואיסטים הדוגמטיים.

בכול אופן לא נחפור בעניין הזה יותר מדי, כי אפשר להתווכח על כך ימים ולילות, רק רציתי שנבין שבלי שנדע מהי טוב, קשה מאוד לפעול לטוב ככה שאתה וזולתך נופלים לגהינום כנ"ל. אז אייך לעזאזל נדע מהי טוב ? אז כפי שאמרנו לעיל, שאם אדם בעצמו לא מבין שכל אובייקט (כל העולם) קיים בשבילו, אז הוא לעולם לא ידע מה טוב ומה רע ולכן הוא לא יכול להיות אלטרואיסט באמת כנ"ל, אפי' להגדיר מהי רצח הוא לא יכול כנ"ל הרי הוא ירצח למען להציל כמות יותר גדולה של פרטים.

שאדם חייב לומר שכל העולם נברא בשבילו, הוא יודע שהוא כביכול הבעל בית על העולם, ולכן הוא ייקח אחריות על מעשיו, והוא גם מבין שהוא ימות מתי שהוא הרי לא יחיה לנצח, ולכן הוא רוצה לנצח את המוות, ואת המוות אפשר לנצח בינתיים אך ורק על ידי ההולדה. כלומר נצחיות האדם = צאצאיו לדורי דורות. ועכשיו שיש לו כבר שתי בנים, אז אפשר לחשוב על לא תרצח, הרי הוא לא ירצח את עצמו, הרי אמרנו שהוא רוצה לחיות וצאצאיו הם החיים שלו, ולכן הלא תרצח הוא טוב בשבילו אחרת בשביל מה הוא עמל להוליד.

תשימו לב במטפורה התנכית באמת ככה פועל החקיקה האנושית, כלומר קודם כל, כל אדם בהווה הוא יחידי ורק בדור השני האישי שלו, נחקקת הלא תרצח. לא ממש נחקקת הרי הוא נחקק אחרי המצאת הקניינים על ידי נח, אבל כבר מסופר הרצח הראשון שגורם לאדם וחווה לא להוליד יותר כי באמת למה לעמול ולהוליד אם הילדים רוצחים אחד את השני ?

הלא תרצח הזה עומד על משהו אחר לגמרי, לא כמו שהדוגמטיים חושבים להמציא את הלא תרצח מלא כלום כי ככה זה ואני מצוו לך את הכלל של ואהבת לרעך, רק לא תרצח כי אתה רוצח את עצמך (אם אתה רוצח את הבן) או את הוריך (אם אתה רוצח את אחיך). ועל זו הדרך כלפי כל ערך ומוסר.

בואו תראו שהדיון שלנו כאן הוא כבר עתיק יומין.

רבי עקיבא אומר: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גודל בתורה (מכאן אמר הלל הזקן דעלך סני לחברך לא תעביד – חז"ל וזה למעשה הצו הקטגורי של קאנט) בן עזאי אומר: "זה ספר תולדת האדם" זה כלל גדול מזה (ספרא\תורת כהנים) את ההסבר אנו מקבלים בבראשית רבא, ואהבת לרעך כמוך: בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול בתורה,,,,שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי, א"ר תנחומא אם עשית כן דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו. ע"כ.

המלב"ים מסביר את הכלל של ר' עקיבא ואומר: אמנם כבר גדר זה הלל הזקן (במס' שבת במה שלימד להגר כל התורה על רגל אחת) מה דעלך סני לחברך לא תעביד, שאהבה זו הוא הפך השנאה. שיראה להגיע לחברו מה שרוצה להגיע לעצמו, הן מן התועליות הן משמירת הנזק. שישתדל בכל אשר הוא לתועלת חברו הן לבריאות גופו הן להצלחת נכסיו בכל אשר ישתדל לעצמו, וכ"ש שלא יגרם לו דבר אשר רוצה למנוע מעצמו. וזה מציין בשימוש הלמ"ד שמורה ההגעה לחברו שירצה לחברו מה שירצה לעצמו. וכבר בארו הפילוסופים (כנראה המלב"ים מתכוון לצו הקטגורי של קאנט, שבעצם לקח אותו מהלל הזקן) שהחק הראשי שהוא שורש לחכמת המדות. הוא שירצה שכל מה שיעשה יהיה חק כולל. ר"ל שבאם ירצה שיגיע רע לחברו במקום שע"י יקבל הוא תועלת. ימדוד אם רוצה שיהיה זה חק כולל. שאז יהיה החק הזה לכולם להפסיד לחבריהם בשיגיע להם מזה תועלת. וזה ודאי לא יכון בעיניו שיגיע איש אליו הפסד בעבור תועלת עצמו ובזה ימנע גם הוא מעשות לחברו. וכן אם יש בידו להועיל לחברו וימנע מזה, ימדוד אם רוצה שיהי' זה חק כולל שאז גם כל האנשים ימנעו מהועיל לו. וז"ש ר"ע שזה כלל גדול בתורה. אולם הפילוסופים המעיינים שאלו על זה הכלל שחק זה הוא עדן בלתי כולל, כי לפ"ז יעשה הכל בסבת תועלת עצמו. וראוי שיעשה כל מעשיו בעבור חוקי התבונה העליונה הכוללת מבלי יערב עמה תועלת עצמו. ומטעם זה העלה בן עזאי את הכלל לענין נשגב יותר,,, ע"ש בהרחבה.

(אגב: המלבי"ם מתחיל את המאמר שם עם קושיית המפרשים הנודע: "כבר העירו המפ' (כנראה הוא מתכוון לאבן עזרא בלא תחמוד) שאא"ל שיאהב את חברו כאשר אוהב את עצמו שזה דבר שאינו בכח הנפש. וגם אין לצוות על אהבה או שנאה שאין אדם מושל עליהם." ובכן גם התורה וגם חז"ל ולהבדיל אלף הבדלות חקר המוח במדעי המוח של העשור האחרון, מוכיחים שהמקשים טעו, וזה בהחלט בידיו של האדם. הם בעקבות אריסטו והפילוסופים חשבו על עולם דטרמיניסטי סטטי שזה אומר שטבעו של אדם מוכתב מראש ולכן שנאה ואהבה מוכתבת מראש. התורה לא האמינה בכך מעצם שיש ציווי של לא תחמוד, חז"ל בדרכם הם נתנו אפי' דרך אייך להשיג אהבה, ואמרו: "אם חפץ אתה להדבק באהבת חבירך, הוי נושא ונותן בטובתו, דכתיב ואהבת לרעך כמוך, מתוך שאהבת לרעך, הרי הוא כמוך." חז"ל מדברים כאן על "נתינה" הנודע לנו ממכתב מאליהו ומשאר גדולי האחרונים. גם חכמי האומות האחרונים אומרים שהאושר של הפרט מושגת אך ורק על ידי נתינה. וכמובן חקר המוח החדשים מוכיחים שהמוח הוא דינמי לא סטטי כלומר שום דבר לא מכתוב מראש הכל שאלה של חינוך אישי וסביבה ולכן הוכח שחז"ל צדקו ואמרו על תאמין בעצמך עד יום מותך כי כמו שאפשר לתקן אפשר לקלקל כי המוח הוא דינמי. הקב"ה נישא אותי פעם בדבר וב"ה ניצלתי (אני מספר זאת רק בכדי שתראו שזה עובד). פעם באיזה יום שבת רגיל בבית הכנסת אני פתאום מרגיש גועל מההוא שיושב לידי כבר שנים בבית הכנסת, ממש שנאה פתאומית, ממש לא סבלתי אותו באותו רגע. נו מה עושים, על פי האבן עזרא והפילוסופים השנאה ואהבה מוכתבת מראש אז מה אני יכול לעשות, (אגם שיש כאן כשל, אם היא מוכתבת אז מנין זה צץ פתאומי? איפה זה היה עד היום ? על כורחנו שהיא לא מוכתבת מראש והבינו) אבל מצד שני חז"ל והתורה חלוקים עליהם, ומציעים נתינה. ואומר ועושה אני מאריך בתפילתי בכדי להפסיד בכוונה לומר ויכלו עם הרבים בכדי לומר ויכלו דווקא עמו ההוא, ההוא חילק טבק אחרי התפילה ואני לא אוהב טבק ובכל זאת הפעם לקחתי טבק ולמחרת קניתי לו שישי וכו' בקיצור השנאה והגועל כלפיו פרחו מנפשי ומנשמתי כבר באותו שבת)

ובכן בניגוד למלבי"ם שם בהמשך (שלא ציטטתי לכם) שחושב שבן עזאי הולך בדרכם של אובס והגל כאילו כל בני אנוש הם אדם אחת ולכן אף אחד לא יחתוך אבר מאברי גופו כלומר זולתך הוא אחד מהאברים של האדם האחד ביקום. לדעת רבותי בן עזאי התכוון לכלל השני שאמרתי בתחילת המאמר, והיא "חייב כל אחד ואחד לומר שבשבילי נברא העולם"

ובכן נתעמק במחלוקת של ר' עקיבא לבין בן עזאי ונראה שאין בעצם מחלוקת ופרדוקס

ובכן הבנו למה בן עזאי לא מסתפק עם הכלל של ר' עקיבא כנ"ל, אבל מה לעומק הכלל של בן עזאי שלטענתו הכלל שלו יותר גדול משל ר' עקיבא. בעצם שאלתנו היא מהי בכלל הכלל של בן עזאי ? מהי ספר תולדת אדם ?

ובכן חז"ל אומרים: למה נברא האדם יחידי,,,,, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם וכו'. למה נברא יחידי שלא יהו משפחות מתגרות זו בזו וכו'. למה נברא יחידי מפני החמסנין והגזלנין וכו' וכו' לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך,, ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים,,, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון (צורת האדם המינית אשר בה האדם הוא אדם ובה משותפים כל בני אדם. ואף על פי שכולם מקבלים אותה הצורה נבדלים אישיהם במקרים רבים כפי שאנחנו רואים. רמב"ם) ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. תניא אדם יחידי נברא מפני הצדיקים שלא יהו אומרים אנו בני צדיקים ורשעים בני רשעים.

המשותף לכל החז"לים הנ"ל היא שחייב כל אחד ואחד לומר שכל העולם נברא בשבילי. מה כל כך חשוב שאדם יאמר שכל העולם נברא בשבילי ? בקצרה אני אנסה להסביר את החלק שנצרך לנושא שלנו כאן.

יש כאלה – בעיקר אצל האומות עובדי אלילים (למעשה אנוש בן שת התחיל עם זה בתחילה), שרואים את מין האדם בכללותו כאדם אחד כלומר כמין ישות אחת, ואז כל אחד טפל לכלל לישות. וזה לעומק ע"ז של תורה. כלומר מעמידים איזה פסל או דגל מאבן או מבד וכל אדם טפל לו, זה לא צריך להיות דווקא דגל מבד או פסל מאבן, זה גם יכול להיות אידאולוגיה חברתית מסוימת, כמו קומוניזם וקפיטליזם וציוניזם ושאר ההבלים הלאומניים. איפה אפשר לראות שהאחד טפל לכלל ? אני אתן כמה דוגמאות והשאר תבינו דבר מתוך דבר. 1, למשל לקחת את הבחורים לצבא כלומר הבחור נלקח בכפיה לצבא למות למען הכלל בלי להשאיר אפי' זרע. כלומר הבחור נכרת מעולמו האישית לטובת הכלל\הישות הדמיונית. ביהדות – שלא אוחזים בחרב מאז מרד בר כוכבא, שכן אחזו בחרב בזמנים עברו, ההורים דווקא היו נלחמים למען משפחתם ולמען נחלתם וביתם, ולא ח"ו הרווקים\הבחורים. בישויות הדמיונות\ע"ז שם הישות הדמיונית חייבת להתקיים אז מה לי הורים או רווקים, להפך עדיף רווקים שזה יותר זול, כי לא צריך אחר כך לקיים את היתומים ואת האלמנות. השם ישמור אותנו מדעות פסולות שכאלה ששם כל עמלינו שהם הבנים הם לריק רח"ל 2, חוקי העריות וחוקי המשפחה של התורה נתנה אך ורק כי אדם נברא יחידי כפי שהרמב"ן מסביר, בישויות הדמיוניות אין שום סיבה לקיים את חוקי העריות וחוקי המשפחה, וככה מסביר ותוקף בעל ספר העיקרים את דעות הפסולות של האומות בעניין ואומר: "הלא תראה כי אפלטון טעה בזה טעות גדולה ואמר על המגונה שהוא נאה, כי אמר שראוי שיהיו הנשים במדינה משותפות לבעלי ראשיות אחת, כאלו תאמר נשי השרים משותפות לכל השרים ונשי הסוחרים לכל הסוחרים, וכן נשי בני אומנות אחת משותפות לכל בני האומנות ההיא, וזה דבר הרחיקה אותו התורה, ואפילו תורת בני נח, שהרי נאמר לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל (בראשית כ' ג'), והוא התנצל בשלא ידע שהיתה אשת איש. וכבר גנה אריסטו דעת אפלטון בזה." ע"כ דבריו של בעל העיקרים.

ובכן בכל מקום וזמן בהיסטוריה של משיחי שקר התירו גלוי עריות מאותו סיבה עמוקה שאם הישות הדמיונית עיקר מה הטעם לשמור על חוקי המשפחה של תורת נח ואדם כפי שבעל העקרים זועק. (ואם יש בתוכינו כאלה שרואים את החרדיות כישות אולי יצדיקו את אפלטון רח"ל כי ישות החרדיות היא עיקר לשיטתם המעוותת. ותבינו את עומקם של דברים כמה חמור היא החשיבה הזו ותבינו למה התורה והנביאים נלחמו עד חורמה נגד ע"ז ולמה כל התוכחה שנצא לגלות הארוך נאמרה אך ורק על ע"ז ועל אי קיום שמיטה ויובלות ) 3, אויב שדורש אחד מבני העיר בכדי להציל את כל העיר, האומות שרואים בעיר כישות, בוודאי תמסור אחד מבני העיר להציל את העיר, אבל לא כן בתורה, בתורה כל העיר תמות ולא תמסור אחד לאויב, כי האחד עיקר והכלל הוא דמיון פרוע = ע"ז. (דמיון פרוע פירושו, שבעולמו של הקב"ה אין ישויות יש רק אדם יחידי והרבה בני אדם יחידיים. זה השקפת התורה בעברית מדוברת) במצב כזה שהאחד טפל לכלל הדמיוני, כבר אמרו חז"ל בסוף בבא בתרא "דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו" תשימו לב לסיומת "ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו" שלכאורה מה היא קשורה לנושא שם בגמ'

ובכן חז"ל רוצים לומר שלהוליד ילדים שהמלכות לוקחת אותם ולא נותנת להם לשמור על התורה (המדינה של אפלטון כנ"ל והמדינות המודרניות רואות את עצמן כהורה העליון כלומר הילדים לא שייכים להורים ההורים הם רק האפוטרופסיים שהמדינה העמידה בשביל הילדים, למדינה זה מאוד מועיל כי אז זה חינם ולא עולה להם כסף והשוטי עולם האלה עוד שותקים, וכי למה שיגדלו את הילדים שלא שלהם ועוד בחינם ?! שהמדינה תגדל אותן ותוליד אותם אם הם רוצים ילדים!! ולכן לא פלא שהם לוקחים את הרווקים בכפיה לצבא אפי' על חשבון כריתתם מעולמם ולפעמים זה גם כרת להורים אם יש להם בן יחיד) אז עדיף לא להוליד אותם, ואז נשאל מה יהיה עם הלאום ? הרי נדמיין את זרע אברהם כישות ששם כל אחד טפל לישות הדמיונית ?! על זה בדיוק מדגישים חז"ל את המשפט הכבד הזה, שאין לנו שום עניין לשמר את הישות הדמיונית הזו בזמן שכל אחד ואחד לא יכול לקיים את התורה ובעיקר לא יכול לשמר את מצוות ברית המילה. וזה לעומק טעם מצוות ברית מילה והמבין יבין.

שיעקב אבינו שואל את בניו הקדושים, שמה תעשו מאמותיכם אלוהות, ואז ענו השבטים הקדושים לאביהם – יעקב אבינו, "שמע ישראל השם אלקינו השם אחד. כלומר ליעקב היה ארבע נשים אז אולי צאצאיהן יהפכו את האימהות לישויות נפרדות, על כן השיבו: ח"ו ורח"ל ואמרו יחד שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד.

היוצא מכל דברי חז"ל לעיל. שההבדל בין ישראל לאומות העולם היא בכך שאצל האומות האחד טפל לכלל והכלל הדמיוני צריך להתקיים וזה לעומק ע"ז של תורה. ואצל ישראל כל אחד חייב לומר שבשבילי נברא העולם כלומר כל אחד בן יחיד להקב"ה. והאספו לאגודה אחת שיעקב דרש מהשבטים באמת נקראת אגודה אחת ולא ישות אחת ח"ו, כלומר כל אחד נשאר יחיד באגודה. מה שאין כן באומות כנ"ל.

הטעות של בעלי הזרוע הנ"ל (כנ"ל הספורנו טוען שהם סבת חרבן הבית וסבת הגלות הארוך וסבת התמדת הגלות) היא בשתים, 1, הם אומרים ואהבת לרעך כמוך ולכן אני עובד את השם בדרך שלי ולכן כולם יכולים לעבוד את השם בדרכי כמוני ולכן אני ידרוש אותו מזולתי וירדוף אותו עד חורמה. על כך אומר בן עזאי: חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם כלומר אני יחידי ובן יחיד לקב"ה ולכן אתה לא אומר לו מה ואייך ומתי כי יש לי את העבודת השם המיוחדת לי אני עובד את הקב"ה בדרכי. ולכן אומר שלמה המלך חנוך לנער על פי דרכו, כלומר כל אדם יחידי ומיוחד לעצמו ככה שחינוכו חייבת להיות בדרכו. 2, בעלי הזרוע הנ"ל רואים ישות\ע"ז הם מדמיינים את הציבור כישות בדמיון שלהם וחושבים שבני אדם הם רובוטים אוטומטיים שצריכים להתנהל במדויק כמו שהמדומיין מדמיין את הישות שלו, אחד רואה את החרדים לדבר השם כישות, אחד רואה את החסידות שלו כישות בלעדית ואחד רואה את העיר כולה כישות. כלומר במקום לראות כיהודי בכל יהודי כבן מלך, הוא רואה את כל יהודי כאבר של הישות ואם האבר מקולקל לשיטתו של הבעל זרוע החמום מוח ובדרך כלל גם ריק מוח, אז הוא יכרת את האבר הנ"ל מהיהדות.

הספורנו מסביר למה בחר משה רבינו דווקא באנשי חיל ולא ביראי השם וזה דבריו הנפלאים והחזקים: ויבחר משה אנשי חיל: אחר שבקש ולא מצא אנשים שיהיו בהם כל המעלות שהזכיר יתרו בחר באנשי חיל בקיאים וחרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית, יותר מיראי אלהים בלתי אנשי חיל, כאמרם ז"ל (שבת פרק במה אשה יוצאה) אם תלמיד חכם (נוקם ונוטר) כנחש חגרהו על מתניך, ואם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו (שבת סג א):

ובכן נחזור לחז"ל העמוק ונאמר שגם ר' עקיבא היה ער לכלל שלו והבין את טענת בן עזאי ורב תנחומא, כלומר הבין שהשוטים האלה – הבעלי זרוע כפי שהספורנו קורה להם, ייקחו את הכלל הגדול של ר' עקיבא בכדי לשנוא את אחיו ולרדוף אותם עד חורמה ולשפוך את דמם ברבים, כי לא עובדים את השם כמותו ולכן אקדים ר' עקיבא לומר במקום אחר: חייך קודמים (ספרא בהר פרשה ה) וחי אחיך עמך, זו דרש בן פטורי שנים שהיו הולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים אם שותהו אחד מגיע ליישוב ואם שותים אותו שנים שניהם מתים, דרש בן פטירי ישתו שתיהם וימותו שנאמר וחי אחיך עמך, אמר לו ר"ע וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חברך. כלומר כאן ר' עקיבא מקדש את היחיד שהוא קודם אפי' על חשבון מותו של חברו, לעומק מודה ר' עקיבא לדעת בן עזאי שאומר: זה ספר תולדת האדם זה כלל גדול מזה. שזה אומר כל אדם נברא יחידי ולמה ? כי חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם שמשמעותו העמוקה שכל אחד נברא כבן חורין ורק בני חורין יכולים להגיע לתכליתם שהיא כנ"ל "פיתוח שכלו" "האדם מגיע אל תכליתו באמצעות פיתוח שכלו" (רמב"ם)

ואז כבני חורין שנמצאים סביב בני חורין אחרים, אז אפשר להמציא את הצוו הקטגורי ואת הכלל של ר' עקיבא. כלומר אין כאן סכנה למשל שאדם כמו לפיד יאמר שוהיות שאני שולח את ילדי הרווקים לצבא אז ככה גם אתה תעביר את ילדך הרווקים למולך ואם לא, אני אקח אותו בכוח מהחצר האחורי של הבית. אומר לו ר' עקיבא: שלא ולא חייך קודמים זה לפני ואהבת לרעך אם אין לך את החייך קודמים אין לך ואהבת לרעך אמיתי. לפיד יאמר ואהבת לרעך אני מקיים, הנה אני גם שולח את בני לצבא, אבל לפיד לא מבין שחיי בנו קודמים לאידיאולוגיה שלו ולכן אסור לו לשלוח אותו כלל כי חיו של בנו קודמים.

כמו לפיד ככה כל האלטרואיסט טועים מרה, כי בלי ספר תולדות אדם כלומר בלי אהבת עצמך וההבנה העמוקה שחייך קודמים ?! אתה לא באמת עושה טוב לזולתך רק להפך אתה מוריד את עצמך ואת זולתך שאולה.

בברכה

Max maxmen

<span dir=rtl>5תגובות ל‘"ואהבת לרעך כמוך" אם לא תאהב את עצמך, אייך תדע לאהוב את רעך ?’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s