פרשת השבוע – בראשית חלק ב'

"בראשית" חלק ב'

בחלק א' בפרשת בראשית סיכמנו שהאדם הפרט חייב לומר שכל העולם נברא בשבילו ואחר כך באים המוסר והערכים והסדר החברתי. לשם הדוגמה: האם האדם רעב מותר לו לגנוב ?! התשובה היא שכן ובוודאי כי כל העולם שלו. (על דרך "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" משלי) הערך של לא תגנוב בא להגן עליו ולא ההפך שבא להביא לו את מותו. עוד דוגמא: עובר שמסכן את אמו מותר להרוג את העובר כלומר מתירים לא תרצח ואמרים תרצח. כך כל רודף אדם להרגו מותר להרוג אותו (כמובן אם אפשר להציל את הנרדף בלי לרצוח את הרודף אז אסור להרוג את הרודף). עוד דוגמא: אשת איש אסורה אבל אם דווקא בגלל יופיה של שרה שהיית אשת איש של אברהם יכול להביא לאברהם את המוות ?! אז אברהם מתיר אשת איש – את אשתו ואומר לה לומר שהיא אחותו. בכל אופן חייב להיות ברור שכל המוסר והערכים באים לטובת הפרט ובמקום שהפרט הולך להפסיד אז מבטלים את המוסר והערכים. את התובנות האלה, לא להפוך את המוסר והערכים לעיקר, היא היא הדרישה של היהדות מכל אדם. כלומר כל אדם חייב להיות באופן אישי תבוני ולא דוגמטי. כי אם אברהם אבינו היה דוגמטי לגבי אשת איש ? הוא היה מת ולא היינו כאן !!

גם סיכמנו שלפרט יש אינטרס ראשוני לסדר בינו לבין זולתו בהווה בכדי שלא תצא ממנו מה שיצא מאדם הראשון התנכי\האבולוציוני. ולכן הוא חייב סדר כבר בהווה אם ברצונו שכל עמלו לא תהיה לריק ח"ו. מכאן נבין שהכל אמצעי לו אישית ולשרידותו הנצחית לדורי דורות, ואם יש חוק מוסרי או ערכי שמונע ממנו את זה, אז המוסר והערך מבוטלים ולא הוא. כלומר הרוגים את המוסר ולא את האדם. אם למשל קיומו של המדינה אפשרי רק עם צבא של רווקים ורווקות כלומר הם נכרתים בעולמם האישי למען המדינה הדמיונית ?! אז תבוטל המדינה ולא נכרית את עולמם האישית של הרווקים והרווקות.

גם סיכמנו שלאדם אין שרידות דטרמיניסטית לבת\ן מינו ולכן שרידותו היא דעתנית לגמרי כלומר אין מישהו או משהו שכופה עליו את שרידותו. הוא מרצונו החופשי מבקש דעתנית שרידות אישית נצחית.

בכדי לדרוש שרידות אישית ונצחית הוא צריך סיבה דעתנית ותבונית = משמעות חיים. בלי משמעות חיים תבוני ונעלה, אין לו סיבה לשרוד ולכן באמת לא ישרוד.

המשמעות חיים גם צריך לעשות אותו מאושר, אחרת זה תהיה כבד עליו ושוב לא ישרוד.

ולכן צריך קודם להסביר מהי המשמעות החיים העמוקה של היהדות ולמה באמת זה הופך את האדם למאושר.

המשמעות חיים היחידה של היהדות היא. עצם הידיעה התבונית ש"התרפה לסרטן שתמצא בעתיד ?! יכולנו למצאו כבר לפני אלפי שנים" כלומר כל הקללות שיש להאדם בהווה, הם מהסיבה הפשוטה שאנו ואבותינו לא עמלו מספיק למצוא מזור לסובלים כלומר לא היינו רחמניים מספיק לסבל הזולת. אותו דבר ההפוך לצד הטוב, כל הטוב שיש לנו בהווה כמו שפה אריכות ימים יותר מהדורות הקודמים והרבה ידיעות אייך להילחם בטבע האקראי, את התורה ואת היהדות ועוד ועוד ?! קיבלנו דווקא כי קדמוניינו עמלו בשבילינו.

היוצא מהתובנה הזה הוא שהטוב והרע שנמצא בהווה, הוא פונקציה של עשייה או לא עשייה שלנו בהווה לטוב ולרע, לדורי דורות. אם כך המשמעות החיים היחידה שיש לנו היא לעשות טוב לנו אישית ולסביבה.

מה עושה את האדם להכי מאושר ? לכל הדעות (של כל אנשי המחקר בנושא)  שהעשייה לזולת עושה את האדם הכי מאושר.

נסכם את עניין משמעות החיים ונאמר שהמשמעות החיים היחידה שיש לנו היא לעשות טוב לנו כך שהטוב תביא את הטוב לדורי דורות. למשל "למצוא תרופה לסרטן". בימי קדם זה היית לגלות איזה צמח הוא רעל. כלומר כמו שהידיעות המצילות חיים לדורי דורות נודע מתי שהוא ומעוברת לדורי דורות, כך תרופה לסרטן.

כמו שאנו מבינים את פשטות הדברים לגבי סבל גופני ממחלות לדורי דורות לטוב ולרע. כך נבין את זה לגבי מוסר וערכים. כל מוסר נכון ולא דוגמטי, מביא לאדם אושר לדורי דורות. כל מוסר וערך דוגמטי מביא להאדם סבל מיותר והוא מפסיד את שרידותו האישית. ראו לעיל את הדוגמא של אברהם אבינו שדווקא שהתיר אשת איש, זה אציל אותו ואת אשתו ושניהם שרדו והנה אנו כאן אחרי אלפי שנים לכתוב\לקרוא את זה.

עכשיו אפשר לחוזר לפרשת בראשית ונבין את סיפור עץ הדעת ואת הקללות כביכול שבאו אחריהם.

ובכן אדם דוגמטי = אי אכילת עץ הדעת. אדם חושב = אוכל מעץ הדעת. כלומר עצם שהאדם מבין שכל טוב ורע הוא פונקציה של עשייה בהווה, עצם שהוא מודע ליקום האקראי ומודע שכל הרע כמו שאין עוד תורפה לסרטן ?! זאת אכילת עץ הדעת טוב ורע כלומר הוא מודע מהי טוב ומהי רע ושולט בהם. ולכן הוא פשוט מודע לקללות ולכן כביכול הוא מקבל באותו גרע את כל קללות האדם התנכי. הוא מבין שהוא ימות כי עוד לא ניצחנו את המוות. הוא מבין שהוא אקראי לגבי לחטוף סרטן או דווקא להיות עשיר. בקיצור הוא אקראי ולכן למה לו לעמול ולהוליד אם הוא אקראי ? אבל האדם הראשון התנכי הבין מעצם הבנת הקללות, שזה בידו לתקן. נכון הוא לא יכול לנצח את המוות בשבעים שנה ולכן הוא מוליד שאולי הם בעתיד ינצחו את המוות. (ראו את האבן עזרא במקום) כלומר עצם המוות זאת קללה בגלל חוסר התפתחות התבונה האנושית, וכן כל מחלות האדם וכל קללות האדם לגבי פרנסה וחוסר מוסר וערכים נכונים וכו' הם מחוסר התפתחות תבונת האדם. וכל הטוב שיש הוא תוצאה ישירה של עשית הטוב של קדמונינו.

והיות שהאדם לא יכול לשרוד בלי בת זוג. ולכן הוא מחפש את בת\ן מינו. וכאן נכנס סיפור הנחש התנכי.

התורה מניחה כיסוד ראשוני שלאישה יש בינה יתירה כלומר הגורם לשרידות האדם הוא דווקא האישה. לזכר אין מספיק שכל לכך. הוא לא רואה לרחוק כמו אישה. ולכן שאנו דורשים שרידות אישית הגבר היה יכול פשוט לכבוש בכוח נקבה לרגע ולחשוב שהוא זוכה לשרידות אבל יש בעיה שכמו שהוא כובש אותה לרגע, יש בסביבה עוד זכר שרוצה שרידות וכך לעולם אי אפשר לדעת שהילד שלו. לכבוש אישה מהמחזור עד הלידה ולקחת את הילד, מבטיח לו לכאורה שרידות לדור ראשון אבל מה יעשה הילד ? גם יכבוש אישה ? יותר מיזה, אם נולדה לו בת אז יפקיר אותה שמישהו אחר יכבוש אותה כמו שהוא כבש את אשתו ? כלומר הזכר אם הוא בחשיבה דורית לדורי דורות לא יכול לחשוב על כיבוש נקבה, כלומר זה לא תביא לו שרודות נצחית.

אותו דבר הנקבה, הנקבה יכולה לכבוש זכר לרגע והנה יש לה שרידות, אבל בדור הבא הילד שלה לא תזכה לשרידות, הבת אולי כן אבל הילד לא. ולכן נקבה בחשיבה דורית לדורי דורות גם מבינה שאין לה סיכוי לשרוד אישית.

אבל לדור הראשון הנקבה בטוחה שהיא שורדת יותר מהזכר וזה נכון כאמור לעיל. כלומר לכבוש זכר לרגע יותר פשוט מלכבוש נקבה מהמחזור עד הלידה.

כמו שאמרתי לעיל התורה מניחה שהנקבה היא זאת שמחפשת שרידות ולכן התורה מספרת את סיפור הנחש. מה יש בנחש ? אז יוצאים לטבע ובודקים מה הנחש רלוונטי לנו יותר מכל אורגניזמים אחר ? ובכן הנחשית אבולוציונית לא צריכה ידיים ורגלים ועיניים וממש לא משנה לה מה לאכול. וכל זה למה ? כי היא שורדת בלעדיהם !! אייך ? פשוט היא מפיצה ריח מיני למרחקים וכל הנחשים הזכרים באים אליה ואחד מהם זוכה לבוא עליה והוא הנחש\החמור סותם לה את המקור אחרי שסקסקס אותה וחושב שהוא שורד כך. הנחשית עבדה עליהם בעיניים ולמה ? כי היא לא מגדלת את צאצאיה בכלל היא פשוט מיד אחרי הלידה בורחת מצאצאיה והם שורדים באופן אקראי כלומר או שכן או שלו, כך שלא הזכר ולא הנחשית בטוחים בעמלם ובשרידותם האישית.

והיות שבני קדם חיו בטבע וכל מקום היה אדמה בראשיתית (לא רק איי גלפגוס) אז לא פלא שהחשיבה שלהם היית אבולוציונית. כידוע גם בזמן פילוסופי יוון היו כאלה עם החשיבה הזו. ולכן חשוב מאוד לדעת שדרווין היה בן עיר שהלך לחפש אדמה בראשיתית מה שכל ילד בימי קדם היית לו בחצר. כך שהחידוש של דרווין הוא רלוונטי רק כי היה בן עיר וחידש את חידושיו לבני הערים שלא יכולים להגיע לחשיבה הזאת. אבל על באמת התנ"ך בחשיבתה הבסיסית היא חשיבה אבולוציונית. (חוץ מקהלת שהוא חשיבה דטרמיניסטית מוחלט אומרת שאין חדש תחת השמש אין אבולוציה ואין התפתחות והכל קבוע מראש ואין טעם לכל התורה ולכן רצו לגנוז אותו כי החשיבה הדטרמיניסטית היא שהביא לנו את החושך הארוך. דווקא החזרה לחשיבה האבולוציונית נותנת לנו משמעות חיים כפי שלמדנו עד עכשיו ונלמד בהמשך)

בכל אופן כמו שאמרתי, לא ממש מעניין אותנו אייך חשבו פעם, מה שרלוונטי היא אייך אנו חושבים בהווה, ובהווה אנו מבינים בפשטות שהתורה מספרת על קללות הנחש, אנו מבינים שכמו שהקללות כלפי האדם הם פונקציה של התפתחות לטוב ולרע כך גם אצל הנחש זאת פונקציה של התפתחות לטוב ולרע, ולכן שהתורה אומרת שנוריד לו את הרגלים ואת הידים ויאכל אפר אדמה, אנו מבינים שהתורה בעצם אומרת לנו שהתנהגותו הערמומית הביא לו את החסר באבולוציה כלומר מבחינת פיזית אין לו ידים ואין לו רגלים ומבחינת מוסרית היא מפקירה את צאצאיה לכל הרוחות = גורל אקראי. כן הקללות של האדם הוא פונקציה של חוסר התפתחות אבולוציונית בתבונה ובמוסר ובערכים.

ובכן הנקבה לומדת להבין מהנחש שערמומיות כמו לכבוש גבר לרגע, לא תביא לה שרידות אישית לדורי דורות. וכמובן המחיר של ערמומיות שהיא מחייבת אותה לזנוח את צאצאיה לגורל המקרי. ולכן אומרים חכמינו שיש לאישה בינה יתירה והיא זאת שהמציאה לכאורה לאנושות את חוקי המשפחה התבוניים.

ובכן, כאן הומצאה חוקי המשפחה שאומרת כך: הנקבה מבטיחה לגבר שהיא שומרת לו אימונים כלומר היא רק שלו וכך מבטיחה לו שרידות אישית לדורי דורות, לפחות מבטיחה לו את הדור הראשון שאין בלעדיה. והוא מנגד מבטיח לה פרנסה ועזרה לגדל ולחנך את צאצאיה כך שהם – צאצאיה – גם יצליחו לשרוד. מכאן הכתובה הפמיניסטית קיצונית של  היהודים, שאומרת האישה לא חייבת בפרו ורבו = לא חייבת בחוקי המשפחה, כי יש לה שרידות טבעית בדור הראשון (כיבוש זכר לרגע אחת כמו הנחשית). מנגד הזכר חייב בפרו ורבו = חייב חוקי המשפחה, כי הוא לא שורד אפי' את הדור הראשון בלעדיה. ולכן הוא זה שצריך להבטיח לה הכל בכל מכל כל בכדי לשכנע אותה להיות רק שלו כך יהיה בטוח שהוא מגדל ומפרנס את ילדיו הוא ולא את ילדי השכנים.

מכאן גם נבין למה בחברה אנושית שהאדם הפרט שייך לכלל הדמיוני, יש הרבה נחשים ונחשיות. כי כולם מולידים לחברה ולא להם אישית (גיוס רווקים ורווקות לצבא להקריב אותם למולך, היא ההוכחה לכך). מה שאין כן בחברה שכל פרט הוא העיקר והחברה היא רק אמצעי ?! שם כמעט אין נחשים ונחשיות, כי הם יודעים שבלי חוקי המשפחה התבוניים אין להם סיכוי לשרוד דור או שנים.

לא צריך להיות בעיה אם בחירה אישית של האדם להיות נחש או נחשית, כלומר אני לא רואה בזה בעיה הרי בסוף כל סוף האלוהים נתן את החופש. אבל יש בעיה חינוכית וסביבתית וכמובן בעיה מוסרית מול ההורים. כלומר ההורים לא הולידו אותו ולא עמלו בחינם בשבילו וכך כל החברה כולה, לגדל אותו ולהוליד אותו וכל הכרוך בכך. נכון שההורים הולידו אותו בכפיה ולכן קיבל את החופש, אבל לפחות יודיע להם מראש שאין לו חפץ בחיים ובמשמעות החיים ככה שההורים לפחות יתכננו עוד ילד במקום הילד שבחר להיות נחש. כלומר כל העמל האנושי של אלפי אנשים בהווה = החברה שנולד בו, וכל העמל של הוריו ושל הורי הוריו עד מיליוני שנים אחורה באבולוציה. כל זה הוא מתוך פינוק דבילית של אהבה ועצלנות וצומי, הוא הולך להרוס ?! למה ? ככה !! אני מדגיש את זה שלפחות שהוא יידע מה שהוא עושה. אני לא הולך לשפוט אותו או לשכנע אותו לא לעשות מה שבא לו. הרי מיהו האדם שיכול מוסרית לקחת מהזולת את החופש שלו ?! אבל לתת לו את התובנה הפשוטה הזאת, היא חובה בדיוק כמו לבקש לו תורפה לסרטן אם יש לו סרטן.

בכדי לסגור את הפינה הזאת אני אומר שכל אדם חייב לקבל את בחירתו של הזולת אפי הורים כלפי בחירתם של ילדיהם, אחרת מצאצאיו הוא, תצא מה שיצא מצאצאי האדם התנכי\האבולוציוני הראשון, כלומר זה גם אינטרס אישי וגם תבוני וגם מוסרי לתת לכל אדם לבחור במה שהוא רוצה אבל החובה של כל אדם הוא ללמד את זולתו בינה. ולכן כתבתי את מה שכתבתי כאן בנושא הזה.

נסכם את הדף: (נצטרך כנראה לעוד דף ולכן תהיה בעזרת השם  חלק ג' בפרשת בראשית)

1, הניתוח התנכי בא לשכנע את האדם שעם חוקי המשפחה התבוניים האדם זוכה שילדיו הם בשר מבשרו ועצם מעצמותיו ולכן כדאי לו לעזוב את אבי ואמו ולהידבק באשתו וכך יזכו יחד להיות מחוברים יחד אצל צאצאיהם.

2, סיפור עץ הדעת טוב ורע בא להסביר לאדם החושב שכל קללות האדם הם פונקציה של חוסר לימוד ומחקר ובעיקר חוסר רחמים על הזולת וסבלו. מצד שני כל הטוב שיש בהווה הם תוצאה של עשית טוב להאדם כלומר רחמים על הזולת. כידוע מדעי הרפואה היא תוצאה של הבתי חולים והבתי חולים הם תוצאה של רחמים של האדם לסבלו של האחר. וכידוע היהודים הם אלה שהמציאו את הבתי חולים בזמן בית שני והנוצרים הפיצו את זה לכל העולם. כאן גם נבין למה התורה מבטיחה דווקא על שני מצוות מיוחדות (שהם מצוות של רחמים 1, כיבוד הורים וזקנים 2, רחמים אפי' על בעלי חיים ק"ו על סבל האדם = מצוות קן ציפור) אריכות ימים. כי באמת רחמים מביא אריכות ימים לכולם ולדורי דורות. אם נרחם יותר על הזולת אז נשיג יותר מזור לנו ולדורות הבאים.

3, סיפור הנחש בא להסביר את חשיבותו של חוקי המשפחה התבוניים של היהדות לשם שרידות האישית של הפרט. וכמובן הצדק בחלוקת התפקידים בין בני הזוג. כלומר אם נדרוש מהאישה שוויון בפרנסת המשפחה ? אז האישה לא צריכה את הזכר ואז הבעל יפסיד וצאצאיה שלה יפסידו כלומר הבנים הזכרים שלה. ולכן אסור לאישה להיות המפרנסת, רק הבעל חייב לפרנס את המשפחה שלו, בלי זה למה שאשתו תצטרך אותו כלל ? והנה החד הוריות תוכיח זאת. כמובן אישה מרצונה החופשית רוצה לעזור לבעל, אין בא ח"ו חסר, רק להפך. אבל העול העיקרי, אחריות הפרנסה חייב להיות על הבעל ולא על האישה הרי בסוף כל סוף היא זאת שמבטיחה לו את שרידותו בדור הראשון, ולכן כל יהודי כותב לאשתו את הכתובה היהודית. נכון שזאת כתובה פמיניסטית קיצינית ביותר אבל זאת הכי תבוני שאפשר לצורך משמעות החיים התבוניים והמאושריים.

4, על פי היהדות והחשיבה היהודית, תלמידים הם כבנים כלומר צאצאים זה לא רק צאצאים ביולוגים רק גם צאצאים תבוניים כלומר כל תלמיד הוא צאצאי רבו מבחינת התפתחות התבונה לדורי דורות. אבל יש בזה סכנה, 1, אין להם שרידות מבוטחת בלי חוקי המשפחה הרגילים כלומר בלי הולדה פיזית.  ולכן נכון לעשות גם וגם כלומר גם להקים משפחה וגם להעמיד תלמידים לא כמו הנוצרים שוויתרו על ההולדה ולא כמו נשים שבונות לעצמן קריירה ציבורית לטובת הציבור ותלמידים על חשבון שרידות פיזית. 2, שהאדם מפתח רק את התובנה הוא דיי מהר כושל בעבודה זרה כלומר הזולת הוא פונקציה בשבילו ובשביל הדמיון שלו. מכאן המלחמות האידיאולוגיות באנושות. כלומר כל הפרטים נהפכים להיות עובדי האידיאולוגיה הדמיונית והורגים כל מי שעומד להם בדרך. ולכן מאוד מאוד חשוב שהאדם כן יעמיד צאצאים פיזיים וגם ידאג שכל תלמידיו יעמידו צאצאים פיזיים כך יראה את המציאות ויפעל למענם ולא יראה דמיון ויהרוג כל העומד בדרכו. אני מקווה שמובן לכם את עומק הדברים כאן.

בברכה

Max maxmen

תמונת הפרופיל של ‫מהפכה מחשבתית חברתית‬‎

תשובה שכתבתי למישהו ששאל אותי באישי:

אם אנו בחשיבה דטרמיניסטית מוחלט כמו שחשב שלמה בקהלת אז זה אסון כמו שהוא אומר שהמודעות הוא עינוי "וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ" כלומר אם הכל קבוע מראש ?! מה הטעם של המודעות לכך אם לא רק עינוי

אם אנו בחשיבה האבולוציונית אז המודעות לכך מביא לנו להבין שכל קללות האדם אפשרי היה לתקן, מצד שני אפשר להביא לרע יותר. בקיצור האשמה היא באדם לטוב ולרע.

לדעתי אכילת עץ הדעת (כלומר קבלת המודעות) נוצר בגלל שמן חיה ששמו אדם הפסיד את המשיכה המינית הדטרמיניסטית לבת\ן מינו. (בהנחה שכל בעלי החיים מתרבים דטרמיניסטית, לכאורה גם הם לא דטרמיניסטית כי אייך האבולוציה העיוור הבין שכדאי לו להתרבות בזוגות ?? הרי כולנו יודעים שהשרידות האבולוציונית של רוב האורגניזמים הם על ידי היזדווגות בין זכר ונקבה, וכבר דרווין התקשה להסביר זאת. ולכן לדעתי גם בעל החיים  מודעים לחוקי המשפחה התבוניים חוץ מהנחש שהוא ממש ערמומי ביותר ולכן מבחינת אבולוציה הוא באמת לא צריך את כל הגוף הגדול והמסובך כמו שאר בעלי החיים)
אם בעלי החיים גם לא דטרמיניסטיים בזוגיות שלהם, אז נצטרך לומר שהרצח הביא את התבונה טוב ורע = אכילת עץ הדעת. כי אין אף בעל חיים שרוצחים אחד בשני בתוך המין כמו האדם המפגר.

בכל אופן החקירה הפילוסופית וההיסטורית חייבת להתמקד מתי האדם קיבל את המודעות לטוב ולרע.
אני אישית חושב שזה קרה בזמן שהפסידו את המשיכה המינית הדטרמיניסטית לבת\ן מינו, אבל אם גם אצל בעלי חיים זה כך אז נצטרך לומר שהרציחות בתוך המין הביא אותם. המודעות לטוב ולרע חייב את האדם להיפרד מהג'ונגל ולהפוך להיות חקלאי ולהמציא את החינוך, על פי התורה האדם הראשון כבר היה חקלאי (ראה את הקללות) וקין לכאורה המציא את החינוך אחרי הרצח ולכן קרא לבנו חנוך ובנה לו עיר (אגב: המקרא מרמז לנו שהם לא היו לבד הרי מי צריך עיר לאדם אחד ולבנו ?), מפרש המלבי"ם במקום שהוא המציא את הסדר החברתי כך שלא יהרגו אחד בשני.

אפשר לעשות תרגיל אחר (נדמה לי שהגל עושה את זה, בכדי להסביר שהתודעה האנושית היא התפתחותית לטוב), מתי התינוק מקבל את המודעות שלו ? לכאורה בגיל שש חודשים הוא כבר מודע לעצמו במראה. צריך לבדוק למה דווקא בגיל הזה מה חשוב לו בגיל הזה להיות מודע לעצמו ? הוא עוד כולו תלוי בביביסיטר = אמו, אז מה קריטית בגיל הזה ? יכול להיות שזה מקרי כלומר האבולוציה אקראית קבע שזה הגיל, אבל יכול להיות ששם נמצא התשובה.

לסיכום:
אכילת עץ הדעת הוא לא שאלה של בחירה, כי לפני שאנו מקבלים את המודעות לטוב ולרע אין בחירה, ולכן אייך אפשר לבחור לאכול עץ הדעת ? (האבן עזרא שואל את הקושיה הזאת) כלומר בהנחה שעץ הדעת היא רע והוא מודע לרע, אז יש לו כבר מודעות לרע. נראה את זה אצל התינוק שהוא מקבל את המודעות לעצמו ולכן גם מקבל למודעות מה רע ומה טוב לפני שהוא בכלל מודע לטוב ולרע. כלומר חייב להיות שאכילת עץ הדעת היא כפייתית אבולוציונית, השאלה היא רק למה ומתי. וכאמור לדעתי החוסר שרידות דטרמיניסטית והצורך לשרוד דעתנית הביא להם את המודעות לטוב ולרע. או כאמור הרצח. אבל אז נצטרך לתקן את הסיפור התנכי ולומר שבני אדם רצחו אחד את השני בתוך המין לפני ההפיכה החקלאית ולפני המצאת השפה והחינוך.

סליחה שהארכתי
בברכה
max

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s