שבעים פנים לתורה ?!

"שבעים פנים לתורה ?!"

האומנם ?

(המאמר מוקדש להדר היקר)

כידוע יש כלל גדול ביהדות שאומרת "שבעים פנים לתורה" או "אילו ואילו דברי אלוהים חיים" וכדומה.

על פניו זה נשמע בדיחה ח"ו, הרי אילו היינו אומרים זאת למשה רבינו, הוא היה קובר את התוכנית לכתוב\לתת תורה, הרי אם אפשר לטהר את השרץ במ"ט טעמים ולטרף את הטהור במ"ט טעמים, אז מה לי תורה מה לי לתת תורה ?!

מצד שני משה עצמו טהר את השרץ = המשכן אחרי מעשה העגל. כפי שחז"ל מסבירים לנו בטוב טעם: אל פתח אהל מועד יקריב אותו: ואל פתח אהל מועד לא הביאו, ר' פנחס בשם ר' לוי: משל לבן מלכים שגס לבו עליו והיה למוד לאכול נבלות וטרפות, אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נידור, כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודה זרה במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, ואין שעירים אלא שדים וכו' והיו ישראל מקריבים קרבנותיהן באיסור במה ופורענות באות עליהן, אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודה זרה והם ניצולים (ויקרא רבה כב ח)

ובכן אם משה רבינו עצמו (וככה כל שחקן מקראי נהג בדיוק ככה כמו משה) מלמד אותנו שאפשר לטהר את השרץ במ"ט טעמים, אז למה בכלל כתב\נתן תורה ? הרי כאמור לעיל זה נשמע בדיחה ח"ו.

התשובה העמוקה היא: "וחיי בהם" כלומר נכון התורה היא האמת האבסולוטית ועל זמנית שקיים בתבונת בני אנוש, אבל התנאי הראשוני היא וחיי בהם ולא שימות בהם. ולכן חז"ל לא סבלו את הריגת המקושש עצים, ואמרו שהמקושש עשה זאת בדווקא\לשמה לתת תוקף לאיום המקראי. ואותו דבר לא סבלו את הריגת שלושת אלף עבדי העגל ואמרו שמשה תלה באילן גבוה.

משה עצמו למד זאת מנח שהתיר אכילת בעלי חיים טהורים, הרי כנודע עד אחרי המבול אסור היה לאכול בעלי חיים, רק נח התיר זאת מכמה טעמים שהסברתי בהרחבה בפוסטים הקודמים.

ובכן, על פניו הדוגמט והשטחי שלומד תורה, לעולם לא מגיע לתורה עצמה (= החשיבה הבסיסית של התורה של אדם התבוני הראשון ונח והאבות ומשה נביא כל הנביאים), לכל דוגמט כזה יש תורה אחרת לגמרי. הוא יקדש את בית המקדש וקדשיו מעל החיים כמו שחז"ל מספרים על אב שדאג לסכין (שבנו נדקר בו למוות) שלא יפסל למקדש. כלומר חז"לינו מבקרים מרה את הכהנים על כך שהם קידשו את המקדש וכליו על חשבון החיים. והנה המקור

תלמוד בבלי מסכת יומא דף כג עמוד א

מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו – נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין. ללמדך שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.

הבחור הנ"ל (בכלכלה האמיתית) שמקדש את הרוח הדמיוני והופך את החיים עצמן ואת העולם הזה עצמו כאשליה ?! הוא בוודאי היה מקריב את בנו הבשרי למען הרוח הדמיוני שלו כמו שעשה אב הכהן כלפי בנו.

ובכן מה עושים ? כלומר מה רצה אדם הראשון ומה רצה נח ומה רצו האבות ומה רצה משה רבינו ? נכון ששבעים פנים לתורה ואילו ואילו דברי אלוהים חיים אבל בתכלס מהי התורה ? האם כל התורות שקיבלנו בכל ימי ההיסטוריה הם כולם אותו תורה ?

השבת ראיתי חז"ל נפלא שמנסה לתת לנו איזה הבנה בעניין: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד, ובא אלי בדרך מינות, ויש בו מקרא ואין בו משנה, אמר לי, מקרא ניתן לנו מהר סיני, משנה לא ניתן לנו מהר סיני, ואמרתי לו, בני, והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה נאמרו, ומה בין מקרא למשנה, משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן, הפקח שבהן מה עשה, נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השלחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך, והטפש שבהן לא עשה ולא כלום, לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן, בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם, אחד הוציא את [פת] הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, הוי אומר איזה מהן חביב, זה שהוציא את השולחן ואת [פת] הסלת עליו,,,,,"אלא כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, לא נתנה להן אלא כחיטים להוציא מהן סולת, וכפשתן להוציא ממנו בגד" (אליהו זוטא)

ובכן, אנו רואים שהתורה היא הבסיס שבלעדיה אין כלום, אבל כל סולת או כל בגד הוא סולת ובגד ? תלוי למי !! יש אנשים שצריכים סוג בגד מיוחד (למשל "בית מקדש וקרבנות" כנ"ל) בכדי להתנהג על פי החשיבה הבסיסית. מכאן כל התורות של בעל פה שקיבלנו במשך כל ההיסטוריה. אבל אם האדם הופך את הטפל לעיקר כמו הנ"ל לעיל או כמו אב הכהן לעיל ?! בוודאי שצריך לתקוף את הדעות המטורפות האלה מכל וכל כמו שנהגו חז"לינו ונביאינו בתקופתם. האדם שמקדש את הרוח מעל החיים, חשוד לעשות מה שהיטלר עשה כי הוא גם קידש משהו מעל החיים למשל את הגזע שלו מול ה' Untermensch= תת אדם = היהודי.

לסיכום

לתורה יש חשיבה בסיסית אמיתית ועל זמנית. בלעדיה אי אפשר לכתוב שום תורה חדשה, כלומר כל תורה חדשה, אם זה תורת האריזל או תורת ברסלב או תורת החסידות, כולם בלי יוצאים מהכלל, חייבים ללכת אחרי חשיבת התורה. אחרת ח"ו הם תורה חדשה בדיוק כמו הנצרות האיסלם, כמו שנזעק הספרונו וזועק: "כי בזה האפן אין לך ללכת אחרי אלהים אחרים גדול מזה בחדוש דת לכבוד קדמונים אשר נחשבו אלהים שופטים בארץ."

לגבי שאלתינו העיקרונית, אייך אפשר בכלל שבעים פנים לתורה ?! אמרנו שוהיות שהכלל הראשוני של התורה היא "בחיי בהם" ?! אתה תמיד חייב לבטל מצוות מהתורה בכדי להשאיר את האדם בחיים ובעיקר שהוא יזכה לדורי דורות של נצח. כלומר לעומק משה רבינו לא רצה שנהפוך את תורתו הוא לאליל רח"ל שלמענו האדם ימות ויכרת מעולמו. ולכן שאנו רואים שחכמים לא נוהגים על פי תורה, הסיבה היא וחיי בהם ועיקר החיים כנ"ל הוא שרידותו האישית והנצחית. אז מבחינת משה רבינו, אפשר להאמין בחיים אחרי המוות, אבל בד ובד אתה מקיים את התורה כפשוטו כלומר אילו יש חיים אחרי המוות אז למה להוליד בכלל ? הרי אפשר להקדיש את כל החיים אך ורק לטובת החיים אחרי המוות ולא להוליד ?! התשובה היא שלא ולא, אתה מתנהג כמו שהתורה אומרת אפי' שאתה מאמין אך ורק ברוח ופועל למען הרוח הדמיוני.

לסיום

כל חכמי הגלות, פעלו בדיוק באופן כזה שאנו בגלות פועלים אך ורק עם אסטרטגיה של הגנה, ולכן נדמה לנו שכל הגנה בעצם היא התורה וככה יש לנו אלפי סוגי תורות. כלומר אנו תחת משטרים ואימפריות ואנו תחת תודעה אנושית שונות, ולכן אנו תמיד באסטרטגיה הגנתית. (אשכנז מול הנצרות ועדות המזרח מול האיסלם) אבל ברור לכל בר דעת, שבלי התורה, אנו הולכים לאבדון. כלומר אם עשינו את הטפל מעל העיקר ?! אז הם הולכים לאבדון כמו זעקת ר' חייא: "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ הנטיעות" מהם הנטיעות ?! זרעינו !!!

אנו היום במודרנה ובפוסט מודרנה ולכן יש כמובן אלה שממשיכים עם האסטרטגיה של "הגנה" ("לפיכך חכם הנשלם עמהם ושוטה המתגרה בהם" (בכור שור)). אני לקחתי את התפקיד שלא תשכח התורה וחשיבת הבסיסית. כלומר סוג של אסטרטגיה של "התקפה", התקפה על כל התורות שקיימות באנושות מצד אחד, ומצד שני שזה העיקר, להסביר את חשיבת התורה כולה כפשוטו שח"ו לא תשכח התורה עצמה מרוב התורות שיש לנו מכל תקופת הגלות.

זה גדול עלי, ולכן אני צריך עזרה. ואני מבקש מכל בן אנוש שרוח החירות והחופש בנפשו ובנשמתו, שייקח חלק בהפצת תורת אדם\נח\האבות\משה\נביאינו\חז"לינו. כלומר הגיע הזמן לשנות את האסטרטגיה, מ"הגנה"  ל"התקפה". נכון בשביל ילדים וטיפשים, נמשיך בהגנה ("לפיכך חכם הנשלם עמהם ושוטה המתגרה בהם" (בכור שור)), אבל משכילים ותלמידי חכמים ?! הם הם חייבים לדעת את התורה עצמה כלומר את החשיבה הבסיסית שלה. אחרת עוד נמשיך ח"ו להפסיד בכל דור ודור מעל 90% מזרעינו כמו שלמדנו היום בשבת את התוכחה שאומרת: (לב) בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כָּל־הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ: (לג) פְּרִ֤י אַדְמָֽתְךָ֙ וְכָל־יְגִ֣יעֲךָ֔ יֹאכַ֥ל עַ֖ם אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדָ֑עְתָּ וְהָיִ֗יתָ רַ֛ק עָשׁ֥וּק וְרָצ֖וּץ כָּל־הַיָּמִֽים: (לד) וְהָיִ֖יתָ מְשֻׁגָּ֑ע מִמַּרְאֵ֥ה עֵינֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה:

כל תורה מחוץ לתורת משה, היא ע"ז ואלילות שהמתכון שלה היא בדיוק המתכון לעיל, שזה אומר שהאדם הפרט מפסיד את זרעו = כרת, וזה מה שקרה לנו בכל שנות הגלות, כלומר המציאות השלילית מוכיח לנו שכל התורות האלה הם ע"ז של תורה, אלה מה ? כל זמן שזה נוצר בשביל הגנה, אז ניצלים כמה (10%) בכל דור. אבל מי רוצה בהפסד שכזה בכוונה תחילה ? ולכן תפקידינו לצאת להתקפה ככה שאף פרט מבני אנוש לא יפסיד את חייו הנצחיים.

אותו דבר מהמציאות השלילית אפשר להוכיח מיזה שאנו לא משיגים את: וּבֵרַ֥ךְ אֶֽת־לַחְמְךָ֖ וְאֶת־מֵימֶ֑יךָ וַהֲסִרֹתִ֥י מַחֲלָ֖ה מִקִּרְבֶּֽךָ:(כו) לֹ֥א תִהְיֶ֛ה מְשַׁכֵּלָ֥ה וַעֲקָרָ֖ה בְּאַרְצֶ֑ךָ אֶת־מִסְפַּ֥ר יָמֶ֖יךָ אֲמַלֵּֽא: ?! זה בעצמו הוכחה שאנו לא בני חורין ולכן אנו לא מפתחים את התבונה האנושית. כלומר עיקר העיקרים הוא התפתחות התבונה ככה נשיג את כל ברכות התורה = תרופה לסרטן וכדומה.

המסובב כל הסיבות, הביא לנו דור שחומד ומשתוקק בחירות וחופש הפרט, מה עוד שהוא הביא לנו את הרשת החברתית ככה אנו כבר לא תחת שום אימפריה ושום משטר כלפי עברת תובנות לזולת, מה עוד שהגורם המפריד שהוא השפה, ב"ה גם לא מפריד כל כך בגלל הרשת, ככה שבזמנינו ב"ה זאת אפשרי כלומר אפשרי לצאת בהתקפה על כל התורות המזויפות שהיו טובות כהגנה כנ"ל.

ולכן אני חושב שאין שום סיבה להיכנס לייאוש, להפך צריכים להאמין באמונה שלימה שהאלוהים ותורתו ינצחו, כלומר הפרט ינצח והוא יזכה לחירות ולחופש ולחיי נצח + התפתחות התבונה = "כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, לא נתנה להן אלא כחיטים להוציא מהן סולת, וכפשתן להוציא ממנו בגד" כלומר תפקידינו לא להיות סטטיים עם התורה, רק תפקידינו להיות דינמיים כלומר להוציא מהפשתן בגד ומהחיטים סולת. כלומר התפתחות התבונה מדור לדור היא עיקר העיקרים כפי שמסמלת ארון הברית. ראה את הפוסט הזה ותשכילו. "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"

בברכה

Max maxmen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s