תבעתי את אלוהים לדין

תבעתי את אלוהים לדין

ראש השופטים באמצע "משה" מימינו "אברהם" ומשמאלו "נח"

השופט: נווו

אני: אני הולך בדרך וסלח לי השופט על הגסות אבל האלוהים כביכול משתין עלי מים ולפעמים ברד ושלג ואוויר קר בקיצור אי אפשר ככה להתהלך בדרך.

השופט: תזכיר לי האם לא אתה זה שתבעת כבר את האלוהים באותו עניין לפני אלפי שנים והאלוהים יצא זכאי ?!

אני: כן ולא מדויק, כי לבסוף הסכמנו על בוררות ומשכתי את תבעתי.

השופט: תרענן בבקשה את זכרוני מה היה אז ?

אני: תבעתי  על אותו עניין למה מורידים מים משמים עלינו, כאילו אנו לא קיימים מה עוד זה מזיק לנו בריאותית ומי מדבר על ילדים שזה ממש מסוכן.

השופט: מה השיב הנתבע ?

אני: שהכהן הגדול ביקש ממנו ביום הכיפורים שלא אשמע לתפילת עוברי דרכים. ואז אמרתי ממתי הוא קובע, מה עוד האלוהים כבר הוכיח לגדעון שהוא יכול להרטיב את מה שצריך להרטיב, אז למה מרטיבים אותנו ? הנתבע טען שהוא לא עוסק בניסים רק במקרים נדירים, ולכן מוריד גשמים על כולנו. ואני בשלי דורש בזמנו שיפסיקו להרטיב אותנו ואת ילדינו.

ואז השופט נח התערב ואמר לי: אין לך דרך להתגונן מהגשם הרי גם אתה צריך מים לנחלה שלך וגם לשתות אז למה שלא תכנס לתוך הבית לכמה זמן עד שיפסיק הגשמים ?

ממשיך השופט נח לומר לי: אם לא תהיה גשמים אז גם לך ולמשפחתך לא תהיה מים. מה עוד שחילקתי בגורל את הארצות לכל פרט ככה שיש לך נחלה ויש לך לאגור שם מים ויש לך בית שבנתה בנחלתך אז התשובה לטענה שלך היא פשוט להיכנס לבית אתה ואשתך וצאצאיך עד שיפסיקו הגשמים. ככה תהיה לך ולמשפחתך מים לשתייה.

התערב השופט אברהם בזמנו ואמר: עזבתי את ארץ מולדתי (אימפריית נמרוד) ללכת לנחלתי שנפל בגורלי על ידי הירושה מגורל השופט נח לבניו. ככה שיש לך נחלה  בארץ ישראל.

וגם השופט משה התערב בזמנו ואמר: אני הוצאתי את בני ישראל ממצרים אחרי שירדו לשם בשביל האח העשיר יוסף וכמעט התבוללו שם ונכחדו, ואחזרתי אותם לארץ ישראל שיקבלו כל פרט את נחלתו. ככה שב"ה יש לך נחלה משלך ככה שיש לך לאגור מים בשביל השקיה ושתייה וגם יש לך הגנה מגשמים ומקור וחום, בבית.

ממשיך השופט משה לומר: אפי' במדבר אני דאגתי כאחד משלושה מנהיגי המדבר – אני אהרן ומרים, דאגנו לכם למים ודיור מרים דאגה למים ואהרן לדיור.

בקיצור השופט היקר, משכתי את תבעתי בזמנו כי בעצם הייתם צודקים לגמרי, מה גם שאין לי סיכוי לדרוש ממנו נסים שעשה לגדעון, מה עוד הרי סוף כל סוף הגשמים לטובתי ולטובת משפחתי ככה שטענותיי נסתמו דיי בצדק אפי' שזה מרגיז אותי כל פעם מחדש שמשתינים עלינו מלמעלה.

השופט: נווו ומה קרה היום שאתה בא לתבוע אותו שוב ? (אגב: אתה יכול לדבר קצת פחות עם גסות ?)

אני: היום אני קונה מים מהתאגיד בשם "הגיחון" גם אסור לי לאגור מים על פי החוק וגם אין לי נחלה בכל היקום הגדול שהאלוהים יצר, כלומר כל הנולדים נולדים בלי הטבע, כלומר גם בית אני צריך לשכור או לקנות, בקיצור למה ממשיכים להשתין עלינו מים משמים ??

השופט: ואייך תהיה לתאגיד מים ?

אני: כבוד השופט זה שאלה לא רציני – סלח לי על הגסות, מה אכפת לי מאיפה ?! אני משלם להם תבין ותקילין על כל טיפת מים, שימצאו דרך אייך להשיג את המים שלהם אחרת אני לא ישלם להם. אני וכל בן אנוש  לא אמורים לסבול, מה עוד שאין לנו אפי' הגנה מהגשם. כזכור לכם אז טענתם שיש לי נחלה מחלוקת השופט נח, ובזכות משה שהציל אותנו מאימפריית מצרים. והמים בשבילכם בחינם.

היום כל הטיעונים שלכם בזמנו להצדיק את השתנת המים משמים עלינו, נפלו כנ"ל. ואם דואגים בשביל התאגיד ?! אז שישתינו על התאגיד ובני משפחתם ולא עלינו ועל ילדינו ??!!

השופטים המומים לגמרי מדברי ומבקשים מהנתבע לענות על תביעתי.

האלוהים נכנס וחטף לי פחד אלוהיםםם אימאל'ה זעקתי, והשופט משה מרגיע אותי ופונה לאלוהים ואומר: באמת לא מובן לנו – כבוד האלוהים, אם התאגיד צריך מים אז שהוא יחפש מים ויביא להם, מה צריך את הסבל המיותר הזה להרטיב את כולם בשביל שלתאגיד יהיה פרנסה ? הרי אפי' החקלאי קונה מהם מים, אז מה התירוץ היום על המים משמים ? בקיצור מה כבוד האלוהים עונה לתובע ובעצם גם לנו השופטים ???

האלוהים מתעצבן ואמר: אני מתפלא עליכם כבוד השופטים, האם משהו השתנה מאז התביעה הקודמת ?? מה שהשתנה זה טיפשותו של בני אנוש. הם גזלו מכל הנולדים את הארץ ואת המים, ואם יש לתובע טענות, שיתבע אותם לדין, מה מר מקסמן (אימאל'ה – אני נזעק שוב) תובע אותי ???

אני בפחד ממלמל: תעצור את הגשם שנשפך על כולנו סתם, ותיתן להם ישירות את המים.

האלוהים: אם אני עוצר את הגשם אני בעצם מסכים עם הטמטום שלכם, יוצא שאני כביכול מסכים שתהיו תלויים בתאגיד כלומר תהיו עבדים להם.

אני – ממשיך האלוהים להסביר לי, יצרתי אותכם כבני חורין שלא תהיה תלויים אחד בשני והנה אתה רוצה שאני יסכים שכל ה'בני חורין יהיו תלויים בתאגיד המים ??

השופט משה מתערב ואומר: אולי תתערב ותשחרר את בני אנוש מעבדותם לתאגידים ??

האלוהים: אני רוצה אותם בני חורין ולא כאלה שצריכים בייביסיטר, כלומר בשביל מה נתתי להם שכל, לא שיסתדרו כבני חורין ?! אם אני יהיה להם בייביסיטר אז הם יהיו תלויים בי כלומר יהיו עבדים לי ולא בני חורין. אייך הם (התאגידים) מעזים לשעבד את בני אנוש להם בזמן שאפי' אני לא רוצה את השתעבדותם לי ??

אל דאגה – ממשיך אלוהים לומר, היו לא תהיה

ופתאום נכנס יחזקאל הנביא ואומר: (יחזקאל פרק כ)

וַיְהִ֥י דְבַר־יְקֹוָ֖ק אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ג) בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֞ר אֶת־זִקְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הֲלִדְרֹ֥שׁ אֹתִ֖י אַתֶּ֣ם בָּאִ֑ים חַי־אָ֙נִי֙ אִם־אִדָּרֵ֣שׁ לָכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק: (ד) הֲתִשְׁפֹּ֣ט אֹתָ֔ם הֲתִשְׁפּ֖וֹט בֶּן־אָדָ֑ם אֶת־תּוֹעֲבֹ֥ת אֲבוֹתָ֖ם הוֹדִיעֵֽם: (ה) וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִק֒ בְּיוֹם֙ בָּחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל וָאֶשָּׂ֣א יָדִ֗י לְזֶ֙רַע֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וָאִוָּדַ֥ע לָהֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֨א יָדִ֤י לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: (ו) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת: (ז) וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֗ם אִ֣ישׁ שִׁקּוּצֵ֤י עֵינָיו֙ הַשְׁלִ֔יכוּ וּבְגִלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם אַל־תִּטַּמָּ֑אוּ אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: (ח) וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִּשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ט) וָאַ֙עַשׂ֙ לְמַ֣עַן שְׁמִ֔י לְבִלְתִּ֥י הֵחֵ֛ל לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הֵ֣מָּה בְתוֹכָ֑ם אֲשֶׁ֨ר נוֹדַ֤עְתִּי אֲלֵיהֶם֙ לְעֵ֣ינֵיהֶ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (י) וָאֽוֹצִיאֵ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאֲבִאֵ֖ם אֶל־הַמִּדְבָּֽר: (יא) וָאֶתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת־חֻקּוֹתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֖י הוֹדַ֣עְתִּי אוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אוֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֥י בָּהֶֽם: (יב) וְגַ֤ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם לִהְי֣וֹת לְא֔וֹת בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק מְקַדְּשָֽׁם: (יג) וַיַּמְרוּ־בִ֨י בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל בַּמִּדְבָּ֗ר בְּחֻקּוֹתַ֨י לֹא־הָלָ֜כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י חִלְּל֣וּ מְאֹ֑ד וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֨ךְ חֲמָתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם בַּמִּדְבָּ֖ר לְכַלּוֹתָֽם: (יד) וָאֶעֱשֶׂ֖ה לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵאתִ֖ים לְעֵינֵיהֶֽם: (טו) וְגַם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְבִלְתִּי֩ הָבִ֨יא אוֹתָ֜ם אֶל־הָאָ֣רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֗תִּי זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָאֲרָצֽוֹת: (טז) יַ֜עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֗סוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי֙ לֹא־הָלְכ֣וּ בָהֶ֔ם וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ כִּ֛י אַחֲרֵ֥י גִלּוּלֵיהֶ֖ם לִבָּ֥ם הֹלֵֽךְ: (יז) וַתָּ֧חָס עֵינִ֛י עֲלֵיהֶ֖ם מִֽשַּׁחֲתָ֑ם וְלֹֽא־עָשִׂ֧יתִי אוֹתָ֛ם כָּלָ֖ה בַּמִּדְבָּֽר: (יח) וָאֹמַ֤ר אֶל־בְּנֵיהֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּחוּקֵּ֤י אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אַל־תֵּלֵ֔כוּ וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶ֖ם אַל־תִּשְׁמֹ֑רוּ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם אַל־תִּטַּמָּֽאוּ: (יט) אֲנִי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּחֻקּוֹתַ֖י לֵ֑כוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י שִׁמְר֖וּ וַעֲשׂ֥וּ אוֹתָֽם: (כ) וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י קַדֵּ֑שׁוּ וְהָי֤וּ לְאוֹת֙ בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶֽם: (כא) וַיַּמְרוּ־בִ֣י הַבָּנִ֗ים בְּחֻקּוֹתַ֣י לֹֽא־הָ֠לָכוּ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֨י לֹא־שָׁמְר֜וּ לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם אֲשֶׁר֩ יַעֲשֶׂ֨ה אוֹתָ֤ם הָֽאָדָם֙ וָחַ֣י בָּהֶ֔ם אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֥וֹת אַפִּ֛י בָּ֖ם בַּמִּדְבָּֽר: (כב) וַהֲשִׁבֹ֙תִי֙ אֶת־יָדִ֔י וָאַ֖עַשׂ לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לְבִלְתִּ֤י הֵחֵל֙ לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם לְעֵינֵיהֶֽם: (כג) גַּם־אֲנִ֗י נָשָׂ֧אתִי אֶת־יָדִ֛י לָהֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר לְהָפִ֤יץ אֹתָם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּלְזָר֥וֹת אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת: (כד) יַ֜עַן מִשְׁפָּטַ֤י לֹֽא־עָשׂוּ֙ וְחֻקּוֹתַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י חִלֵּ֑לוּ וְאַחֲרֵי֙ גִּלּוּלֵ֣י אֲבוֹתָ֔ם הָי֖וּ עֵינֵיהֶֽם: (כה) וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם: (כו) וָאֲטַמֵּ֤א אוֹתָם֙ בְּמַתְּנוֹתָ֔ם בְּהַעֲבִ֖יר כָּל־פֶּ֣טֶר רָ֑חַם לְמַ֣עַן אֲשִׁמֵּ֔ם לְמַ֙עַן֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽדְע֔וּ אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: (כז) לָכֵ֞ן דַּבֵּ֨ר אֶל־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ בֶּן־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק ע֗וֹד זֹ֚את גִּדְּפ֤וּ אוֹתִי֙ אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמַעֲלָ֥ם בִּ֖י מָֽעַל: (כח) וָאֲבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לָהֶ֑ם וַיִּרְאוּ֩ כָל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה וְכָל־עֵ֣ץ עָבֹ֗ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֤ם אֶת־זִבְחֵיהֶם֙ וַיִּתְּנוּ־שָׁם֙ כַּ֣עַס קָרְבָּנָ֔ם וַיָּשִׂ֣ימוּ שָׁ֗ם רֵ֚יחַ נִיח֣וֹחֵיהֶ֔ם וַיַּסִּ֥יכוּ שָׁ֖ם אֶת־ נִסְכֵּיהֶֽם: (כט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵהֶ֔ם מָ֣ה הַבָּמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם הַבָּאִ֖ים שָׁ֑ם וַיִּקָּרֵ֤א שְׁמָהּ֙ בָּמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (ל) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר׀ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק הַבְּדֶ֥רֶךְ אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַתֶּ֣ם נִטְמְאִ֑ים וְאַחֲרֵ֥י שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם אַתֶּ֥ם זֹנִֽים: (לא) וּבִשְׂאֵ֣ת מַתְּנֹֽתֵיכֶ֡ם בְּֽהַעֲבִיר֩ בְּנֵיכֶ֨ם בָּאֵ֜שׁ אַתֶּם֩ נִטְמְאִ֤֨ים לְכָל־גִּלּֽוּלֵיכֶם֙ עַד־הַיּ֔וֹם וַאֲנִ֛י אִדָּרֵ֥שׁ לָכֶ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל חַי־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק אִם־אִדָּרֵ֖שׁ לָכֶֽם:

(לב) וְהָֽעֹלָה֙ עַל־ר֣וּחֲכֶ֔ם הָי֖וֹ לֹ֣א תִֽהְיֶ֑ה אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים נִֽהְיֶ֤ה כַגּוֹיִם֙ כְּמִשְׁפְּח֣וֹת הָאֲרָצ֔וֹת לְשָׁרֵ֖ת עֵ֥ץ וָאָֽבֶן:

(לג) חַי־אָ֕נִי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֑ק אִם־לֹ֠א בְּיָ֨ד חֲזָקָ֜ה וּבִזְר֧וֹעַ נְטוּיָ֛ה וּבְחֵמָ֥ה שְׁפוּכָ֖ה אֶמְל֥וֹךְ עֲלֵיכֶֽם:

(לד) וְהוֹצֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפוֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְחֵמָ֖ה שְׁפוּכָֽה: (לה) וְהֵבֵאתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶל־מִדְבַּ֖ר הָֽעַמִּ֑ים וְנִשְׁפַּטְתִ֤י אִתְּכֶם֙ שָׁ֔ם פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים: (לו) כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁפַּ֙טְתִּי֙ אֶת־אֲב֣וֹתֵיכֶ֔ם בְּמִדְבַּ֖ר אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כֵּ֚ן אִשָּׁפֵ֣ט אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק: (לז) וְהַעֲבַרְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם בְּמָסֹ֥רֶת הַבְּרִֽית: (לח) וּבָרוֹתִ֣י מִכֶּ֗ם הַמֹּרְדִ֤ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים֙ בִּ֔י מֵאֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ אוֹצִ֣יא אוֹתָ֔ם וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָב֑וֹא וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְקֹוָֽק: (לט) וְאַתֶּ֨ם בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק אִ֤ישׁ גִּלּוּלָיו֙ לְכ֣וּ עֲבֹ֔דוּ וְאַחַ֕ר אִם־אֵינְכֶ֖ם שֹׁמְעִ֣ים אֵלָ֑י וְאֶת־שֵׁ֤ם קָדְשִׁי֙ לֹ֣א תְחַלְּלוּ־ע֔וֹד בְּמַתְּנֽוֹתֵיכֶ֖ם וּבְגִלּוּלֵיכֶֽם: (מ) כִּ֣י בְהַר־קָדְשִׁ֞י בְּהַ֣ר׀ מְר֣וֹם יִשְׂרָאֵ֗ל נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֔ק שָׁ֣ם יַעַבְדֻ֜נִי כָּל־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל כֻּלֹּ֖ה בָּאָ֑רֶץ שָׁ֣ם אֶרְצֵ֔ם וְשָׁ֞ם אֶדְר֣וֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹֽתֵיכֶ֗ם וְאֶת־רֵאשִׁ֛ית מַשְׂאוֹתֵיכֶ֖ם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶֽם: (מא) בְּרֵ֣יחַ נִיחֹחַ֘ אֶרְצֶ֣ה אֶתְכֶם֒ בְּהוֹצִיאִ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְקִבַּצְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצֹתֶ֖ם בָּ֑ם וְנִקְדַּשְׁתִּ֥י בָכֶ֖ם לְעֵינֵ֥י הַגּוֹיִֽם: (מב) וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק בַּהֲבִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖ה לַאֲבֽוֹתֵיכֶֽם: (מג) וּזְכַרְתֶּם־שָׁ֗ם אֶת־דַּרְכֵיכֶם֙ וְאֵת֙ כָּל־עֲלִיל֣וֹתֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִטְמֵאתֶ֖ם בָּ֑ם וּנְקֹֽטֹתֶם֙ בִּפְנֵיכֶ֔ם בְּכָל־ רָעוֹתֵיכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם: (מד) וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק בַּעֲשׂוֹתִ֥י אִתְּכֶ֖ם לְמַ֣עַן שְׁמִ֑י לֹא֩ כְדַרְכֵיכֶ֨ם הָרָעִ֜ים וְכַעֲלִילֽוֹתֵיכֶ֤ם הַנִּשְׁחָתוֹת֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְקֹוִֽק:

בברכה

Max maxmen

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“תבעתי את אלוהים לדין”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s