גיוס = מעביר את בנו למולך

גיוס = מעביר את בנו למולך

בעקבות הבלגן הגדול בציבוריות החרדית על נושא גזירת הגיוס בשבוע האחרון. ראיתי שיש בילבול גדול אצל המתדיינים על מהות בעיית הגיוס מבחינת ההשקפה היהודית זה אלפי דור. הרבה שמעתי וראיתי ברשת כאילו יש איזה היתר להורים לשלוח בחור עובד להתגייס. גם שמעתי שעסקנים ופוליטיקאים גם חושבים כך, או מצד סתם כי זה מותר – הם חושבים לעצמם, או מצד להציל את הלומדים כלומר הציבור החרדי זה מין ישות דמיונית ולכן הישות הזה צריך לתת את חלקו למולך בכדי להציל את הלומדים . כלומר לא נורא הם חושבים שבחור שעובד יתגייס לצבא העיקר להציל את הלומדים.

בקיצור ראיתי צורך להסביר דבר ראשון מהי הבעיה ביסוד הגיוס ככה שלא נהיה יותר מבולבלים ובורים ועמי ארצות.

בקצרה ובפשטות וחד וברור. גיוס לצבא אפי' שהצבא יהיה חרדית לגמרי, הורים השולחים את בנם לצבא כזה, עוברים על העוון החמור ביותר שנקרא "מעביר את בנו למולך" שההורים וכל המשפחה חייבים על כך כרת ומיתה.

עכשיו נרחיב בדבר ונלך צעד אחרי צעד עד שתהיה ברור לכל אחד.

כל בר בי רב דחד יומא יודע את ההבדל בין "הלכה" ל"השקפה". ונחזור על כך לטובת המתחילים.

ההלכה: הלכה זה טקסט טכני ביותר שאומר לך מה ואייך ומי ומתי בלי הסבר למה. כלומר זאת מיועדת לאדם שעוד לא הספיק ללמוד הכל לעומק ובינתיים הוא צריך לדעת אייך להתנהג, ולכן בשבילו נכתבה ספרות ההלכה. למעשה אפשר לומר שזה רלוונטי לכל אדם בכל חייו כי לעולם לא יכול האדם לרדת לעומק כל ההלכות.

השקפה: השקפה כשמו כן הוא לראות מלמעלה את כל התמונה ומכאן יבין את טעמי המצוות וההלכות.

והיות שההלכה היא דבר טכני, וההשקפה היא במקור יוצרת את ההלכות. ולכן ההשקפה היא מעליה תמיד. יותר מיזה בהלכה עצמה נפסק שאין הפוסק יכול לפסוק אך ורק מתוך הבנת דבר מתוך דבר כלומר השקפה. כל אדם בעצם מחויב לשלש את לימודיו בכל יום ושליש לימודיו אמורים להיות  בהבנת דבר מתוך דבר כלומר השקפה.

תשימו לב בכל ימי ההיסטוריה, לאו דווקא הפוסקים היו מנהיגי הדור מאותו סיבה שמנהיג בדרך כלל עיסוקיו הם בהשקפה יותר מהטכני של ההלכות. אגם שאין פוסק בלי השקפה כנ"ל בכל זאת הוא עוסק יותר בטכני מי בהנהגת הציבור ובהנגת הציבור בכל זמן נתון אנו צריכים דווקא את בעלי ההשקפה.

למה אני מספר לכם את כל זה ? ובכן אני רוצה שתצאו מכאן עם השקפה ברורה וחדה ככה תבינו את הנושא לעומק. כלומר הייתי יכול לכתוב הלכה ויקוב הדין את ההר, אבל תצאו בלי כלום. ולכן אני דווקא בוחר להתמקד בהשקפה שזה מה שרלוונטי לנו. הרי כל ההלכות כנ"ל יוצאות מההשקפה. מה עוד כנ"ל תצאו עם משהו ביד.

ובכן נתחיל ותחזיקו לי אצבעות.

במעמד הר סיני התקבצנו לכרות ברית. שזה אומר בניגוד לכל אומה ששם המלך או הרוב (שזה אותו דבר הרי כל מלך נצרך לרוב אחרת לא היה מלך) כופה עליך את חוקיו, אנו האומה היחידה בעולם שחברתית כרתנו ברית בינינו לעצמינו וקיבלנו על עצמינו את חוקותינו. בניגוד באומות ששם כמו שהוא כופה על כולם את חוקיו בכפיה ככה הוא כופה את חוקיו לכל הנולדים בכל רגע ?! לנו יש לכאורה בעיה והיא אייך אפשר לכרות ברית ביחד אם כל רגע נולדים ילדים שלא היו בברית אז מה מחייב אותם ? התשובה על כך היא חג מתן תורה בכל שנה ושנה שזה אומר שבכל דור ודור ושנה ושנה אנו כורתים את הברית מחדש. אין לנו מלך וכפיה ולכן באמת בכל דור ודור יש כאלה שעוזבים. כלומר את התורה והחוקה שלנו אנו אמורים לקבל על עצמינו מרצון חופשי בלי משטר ובלי מלך וכפיה.

על כל פנים מספרים לנו חז"ל שבאותו מעמד הר סיני, האומות האזינו לנאמר שם וככה מתארים חז"לינו מה היה שם.

“בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ) אנכי ה’ אלהיך אמרו מלכי האומות: זה כמוני אומר, אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא יהיה לך אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא תשא אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר זכור את יום השבת אמרו: אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי ?! (לכו לספר את זה לקפיטליסטים max) אבל בשעה שאמר “כבד” אמרו: בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב את עצמו סיגרון למלך (כלומר מקבל על עצמו את דגל המדינה\המשטר\המלך max) הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך (?!) עמדו מכסאותם והודו לו (!!!).”

אני אהיה לכם לחברותא לכמה דקות ואני אסביר לכם את החז”ל הזה לעומק מבחינת ההשקפה\הראיה מלמעלה.

ההבדל העיקרית ביותר בין היהדות לאומות היא מהי בכלל המושג "חברה". בניגוד ליהדות באומות חברה זאת ישות דמיונית שכל פרטיה טפלים לה. ביהדות כל ישות דמיונית שכזה היא עבודה זרה של תורה. מבחינת היהדות המושג חברה זה אך ורק אמצעי לפרט ולא ההפך רח"ל. מההשקפה הזו יוצאת ההלכה הידועה שעיר לא מוסרת אחד מבניה לאויב בכדי להציל את העיר. כלומר מבחינת השקפת האומות העיר הדמיונית אמורה להינצל ולכן נסגיר אחד מבניה להציל את כל העיר. מה שאין כן ביהדות ההלכה היוצאת מההשקפה הנ"ל היא שאתה לא מסגיר אחד כקרבן לעיר הדמיונית כי יש רק אחדים ולמה שהוא ימות ליחידים כמותו ?

ובכן חז”ל באים בעצם להסביר לנו מהי עומק מעמד הר סיני, ואומרים שלא נטעה לחשוב שמשה בא להקים ישות חברתית חדשה כמו של האומות ששם כולם שייכים למלך במילא אין כיבוד אב ואם כי ההורים מולידים למלך ולא לעצמן, (אגב המקרא עושה את אותו תרגיל עם סיפור ברית המילה שציפורה עשתה לבנה בכדי להציל את משה, כלומר המקרא מזהירה את משה – ואת כל לומד בכל ההיסטוריה בהמשך הדורות, שאפי’ שאתה הולך להקים ישות חברתית כאמצעי לפרט, הפרט הוא העיקר = ברית מילה, בלעדיה ?! אין לך רשות להקים ישות שכזה כי זה לעומק ע”ז של תורה) משה רבינו והיהדות זה משהו אחר לגמרי, הוא מקדש את הפרט ורואה את הישות החברתית רק כאמצעי, והראיה היא כמובן כבד את אביך ואת אימך, בניגוד באומות המשטר\הישות חייבת לשלול ממך את ההורות הרי כל נתיניה שייכים למשטר (הרי גיוס הרווקים והרווקות למען המולך הוא הראיה הפשוטה לכך כי בחשיבה היהודית רק מי שיש לו ילדים יוצא להילחם למען צאצאיו שהם שלו, מה שאין כן במולך\באומות הילדים לא שלו רק של המלך ולכן לא פלא שדווקא מגייסים רווקים ורווקות . ומיהו ההורה העליון במודרנה ?  לדברי גיל סיגל, פרופ’ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, “להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם” הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי.) ולכן אין מקום לכבד את אביך ואת אמיך. משה רבינו שם את זה כעיקר העיקרים לפני הישות כמו שברית מילה לפני החברה ככה המשפחה האישית שלך עיקר והחברה טפל.

בוא נראה מה אומרים פלוסופי האומות המודרניים לגבי חברה, ותבינו כמה נכון החז”ל הזה היום בדיוק כמו בזמנם.

אייך רואה הובס את החברה ?

תשימו לב לתמונה של הפוסט (מאחורי הטקסט שלי) שלקוח מהובס, יש שם דמות של מלך שזה הריבון, תשימו לב שהדמות מצוייר על ידי הרבה דמויות של פרטים (בני אדם) שיחד מרכיבים את הדמות. תשימו לב שכל הדמויות פונים לפרצוף של הדמות הגדול ואחרים אפי' משתחווים כלפי הפרצוף.

מה הוא מחזיק ביד ימין ? אייך לא ?! "חרב" !! כלומר עיקר הקיבוץ של הפרטים כחברה היא על ידי חרב\כוח הכפיה, ואת זה נעשתה על גבי הרווקים והרווקות כמובן שנכרתים מעולמם האישית למען המפלצת הדמיונית. בצד שמאל הוא מחזיק "שרביט" שזה אמור לייצג את החוקה ומערכת רובוטיות. כלומר שליטתו היא בשתיים, אחד החרב = כפיה ואחד מתמטיקה לוגיקה = דין וצדק על דרך יקוב הדין את ההר וכמובן מסורת = דוגמטיות וחוקי משחק כמו אליל הכסף והקניין הדוגמטי. כלומר שתיהם כפייתיים שתיהם דטרמיניסטיים וכולנו רובוטים למפלצת הזו.

שאנו מעמידים כזו מפלצת שמצד אחד החרב מדבר ומצד שני הדוגמטיות מדברת, אתה באמת אמור להשתחווה למפלצת הזה ובלעדיו אין לך אפי' זכות מוקנה לנשום כפי טענת השופט ברק. וכנ"ל הילדים לא שלך כי הם שייכים למפלצת הדמיונית. (ראו מנשקי המזוזות מנשקי האקדחים – עומק מצוות קביעת מזוזה לכבוד חג החירות)

(מי שרוצה להעמיק בתמונה של הפוסט הנ"ל = המפלצת הריבוני ?! מוזמן לשמוע את ההרצאה הנפלא של פרופ' דוד הד כאן  ליברלים אחרים | הובס: הוויתור על החירות כבסיס לסדר הפוליטי | פרופ' דוד הד )

ובכן שפינוזה למשל חשב לומר שליהודי יש “מדינה ניידת” (בניסיון להסביר את קיומם הנצחית אפי' שאין להם משטר ומדינה), אבל מעצם המשפט הזה אנו רואים שהוא גם לא ירד להבין את עומקם של דברים ואת החז”ל לעיל.

והנה דברי הגל

“כדי לא לאפשר להם (למשפחה\ליחיד\לאינדיווידואל) להכות שורש ולהקשיח בבידוד הזה, כלומר כדי לא לתת לכוליות להתפרק ולרוח להתנדף, הממשלה צריכה מעת לעת לזעזעם באינטימיות שלהם על ידי מלחמה. על ידי המלחמה היא צריכה לשבש את סדר חייהם ההופך להרגל, להפר את זכותם לעצמאות, כפי שלפרטים, שמתוך השתקעותם בסדר הזה הם מתנתקים מהכוליות ושואפים אל ההיות-עבור-עצמו הבלתי ניתן להפרה ואל הביטחון האישי, צריכה הממשלה, בעבודה הכפויה הזו, לתת להם להרגיש את האדון שלהם, את המוות.” (הגל)

ובכן, הגל והמודרנה שכבר ב”ה הצליחה להבין שהבסיס החברתי הראשונית היא המשפחה האישית, מבינה את הסתירה בין הישות הדמיונית = חברה, לבין הגרעין הבסיסי שנקרא משפחה, ולכן הגל בלי בושה חושב שצריך לעשות להם את המוות, כלומר חייבים להתמיד בתלות הפרטים באדון\בישות, אחרת, אין ישות.

הנאו ליברלים (שזה ההשקפה הפוסט מודרנית המקובלת היום) כבר יותר מתקרבים להבנת העניין והנה מה שמילטון פרידמן טוען בספרו ואומר: “בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד” (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן).

מה שבעצם אף הגות של האומות עוד לא הגיעו, הוא כמובן להבין לעומק מה החז”ל לעיל אומרים לנו. הם אומרים לעומק שאין במציאות ישות דמיונית שנקראת חברה, יש אך ורק הפרט (ולחלק הזה הנאו ליברל כבר הגיע) ושרידותו האישית התמידית לנצח (ואת החלק הזה שום אקדמאי לא הבין ולא מבין, אפי’ היהודים שביניהם כמו שפינוזה לעיל), כלומר אין טעם בפרט הזמני שמת אחרי שבעים שנה, על דרך כל העומד למות כמת דמי, יש טעם ומשמעות חיים עמוקה, בשרידות אישית נצחיים + התפתחות התבונה האישית, ולכן יש טעם בכיבוד הורים, יש טעם שההורים לא רוצים לעמול לריק ולהוליד ילד, יש את הפרט שרצונו להיות נצחי ולכן הוא יוצר חיים בשבילו אישית, התורה והמוסר והערכים הם רק אמצעי לכך (וחיי בהם ולא ימות למענם ח"ו), והיות שחברה מאז המצאתה (נמרוד ודור הפלגה) חייבת להכחיש את הדבר הבסיסי הזה בכדי להתקיים, ולכן היהודי לעולם לא יכול להיות חלק בישות שכזה ולכן היהודי לעולם לא יכול להיקרא חברה. יש כאן אדם הפרט שרוצה להיות אדם הראשון התנכי העכשווי שרוצה לשרוד אישית לנצח + התפתחות התובנה והמוסר והערכים, זה משמעות חיו של היהודי הנצחי.

חז”ל הנ”ל טוענים שהאומות של פעם הודו (= “עמדו מכסאותם והודו לו”) כלומר הבינו לעומק את השקפת משה רבינו ואת היהדות, כמה מצער היא שאין אף אחד מהאקדמיה המודרניים שהתחיל להבין את הדבר הזה. בעקיפין אולי כן כלומר יודעים לומר “פרט” שם וכאן אבל חסר להם את התמונה השלימה.

הנה ראיתי את פרופ’ בוזגלו היקר אומר משהו עמוק (כלומר הבין קצת לעומק חלק מהעניין) אומר כך: “אידאולוגיות המתחדשות, תמיד לא אהבו את המושג המשפחה. מאפלטון ועד הקיבוץ ועד הציונות, לא אהבו את מושג המשפחה, הם רצו להפריד את קשר הדם בין ההורים והילדים, ואז נוצרה איזה טרגדיה שנהיינו יתומים.” (הוא כמובן מדבר על עדות המזרח בלאומניות המתחדשת)

בעל העיקרים תוקף את אפלטון שלא ראה בעיה עם גלוי עריות כי כולם במילא מולידים למלך אז מה לי אייך אתה מוליד, על ידי חוקי המשפחה התבוניים או על ידי גילוי העריות ?! כלומר כל מצוות התורה מבוטלות לעומק אם וכאשר הישות עיקר והפרט טפל. יותר נכון לומר שרק בהשקפה היהודית אייך הם רואים את המושג חברה אנו מבינים למה גלוי עריות אסורה.

השוטים למשל שרואים את החרדיות כישות (הרי רוצים מכסות של מתגייסים מהישות החרדית), צריכים לשאול את עצמן למה החרדים שומרים על חוקי המשפחה, הרי עדיף לבטל אותם ככה יתרבו יותר. הרי ההיגיון של אפלטון בהשקפה של האומות היא הגיון צודק לגמרי. ואם החרדיות היא ישות, אז למה באמת ?

והיות – שוטי עולם – החרדים כן שומרים על חוקי המשפחה מכל וכל, אז מכאן אתם אמורים להבין שאין ישות חרדית ולכן אי אפשר לשלם מכסות. למה ישות חסידיות גור או ישות הליטאים שומרים על חוקי המשפחה  ? הרי עדיף על פי הגיון של האומות ובראשם אפלטון לבטל את חוקי המשפחה ככה הישות תתרבה יותר. אל כורחינו תבינו מכאן שאין דבר כזה ביהדות ישויות דמיוניות. יש אך ורק פרטים שקיימים לנצח על ידי צאצאיהם לנצח.

נחזור לחז"ל הנ"ל ונרד לעמקים יותר עמוקים. אייך הקב"ה אומר כבד את אביך אם בלי חוקי המשפחה אין אבא ? הרי לעולם בלי חוקי המשפחה הבן לא מכיר את אביו ולכן מה הטעם לצוות על משהו שהוא לא מכיר בכלל ? כלומר לא היו אמורים להיות בכלל אבות רק אימהות. כלומר האומות עמדו מכסאותם והודו לו לא רק על עצם הכיבוד הורים מול הדגל\המלך, רק על עצם חוקי המשפחה שהקב"ה דורש, בניגוד לאומות שהם בכלל לא דורשים את זה כנ"ל (לא צריך להזכיר לנו שזאת הסיבה שהאומות המודרניות לא רואים שום בעיה בביטול חוקי המשפחה מאותו סיבה שבמילא כולם מולידים למולך ולכן מה לי אייך ומי ומתי ?). כלומר עצם שהקב"ה דורש את חוקי המשפחה, הוא מראש לא רוצה שיולידו אפי' לקב"ה, הרי אם ההולדה היא בשביל הקב"ה ?! אז מה לו חוקי המשפחה הרי אז כל מין האנושי זאת ישות שאמורה להתקיים ולא הפרט בעצמו, אז עדיף בלי חוקי המשפחה כנ"ל אפלטון וכל הישויות הדמיוניות.

ולכן האומות של אז היו מספיק תבוניים וחכמים להבין ולהתפעל מהקב"ה שהוא מקים חברה לא לעצמו כמו כל מלך רק חברה כאמצעי לפרט אישית. ותבינו לעומק את הדבר הגדול והענק הזה. ואם אתם לא עומדים עכשיו מהכיסא ומודים לקב"ה ?! כנראה לא הבנתם כלום !! אני מתרגש כל פעם מחדש שאני נזכר בזה או כותב על כך וקם מהכיסא וזועק אשרינו מה טוב חלקינו.

בכל אופן מכאן האקסיומה החזלית: חייב כל אדם\פרט לומר בשבילי נבראה העולם והבינו את עומקם של דברים.

נסכם בקצרה מה היה לנו עד כאן

היהדות רואה רק פרטים, הקב"ה רוצה כנ"ל רק פרטים ואת טובתם האישית. הישות הראשונה הדמיונית היית ישות מין האנושי בכללותו שנקראה בזמנו "אנוש" שהמציא אנוש בן שת. וכנ"ל אם יש ישות שכל הפרטים טפלים לה, אז בוטל חוקי המשפחה של אדם וחוה. בהמשך נמרוד הקים את החברה הדמיונית ששוב שם כל פרט טפל לחברה. ואז אברהם על פי נבואה עושה את ברית המילה שזה הדגל האישי של הפרט מול כל דגל חברתי דמיוני (ראו ברית מילה בשביל מה?). מאז נמרוד עד ימינו היהדות מול האומות באותו השקפה נוגדת. ולכן כל חוקיהם מול התורה שלנו נוגדים כמעט בכל דבר.

הבנו גם מה הקשר בין מולך האומות לבין ביטול חוקי המשפחה. ולמה דווקא ביהדות חוקי המשפחה קריטיים לכל פרט.

הבנו גם שבאומות החברה אמורה להתקיים כביכול לנצח מול הפרט שקיים רק שבעים שנה ולכן החברה קודמת לפרט. מה שאין כן ביהדות החברה היא רק אמצעי לפרט והפרט דווקא הוא נצחי על ידי צאצאיו במילא מכאן סגולתו של היהדות כולה שהיא נצחית יותר מכל חברה אחרת בהיסטוריה. כלומר הפרט הוא זה שנצחי ולכן האמצעי שנקרא חברה שורדת עמו לנצח.

מכאן נעבור לחטא "מעביר את בנו למולך"

(ראה לשון שלימדתיך התורה מולך כל שתמליכהו עליך – תלמוד ירושלמי)

לאומות בגלל השיטה וההשקפה הנ"ל הם תמיד בקונפליקט נצחי מול הפרט ושרידותו האישית. ולכן תמיד הם היו צריכים להילחם נגד חוקי המשפחה כי בחוקי המשפחה בטבעיות ההורה מרגיש שהילד שלו והילד מרגיש דבר ראשון נאמנות להוריו ולמשפחתו. ואז יש בעיה למולך לשלוט. כאן כל דור ודור האומות המציאו דרכים אייך להפריד את הבן מהוריו וההפך את הוריו מהבן. אחד מהטריקים הזוועתיים היית להקריב בן אחד למולך באמונה מטומטמת שהוא מגן על שאר בני המשפחה. כלומר האומות עשו זאת שכל המשפחות יאמינו במולך שהוא המגן עליהם והם תלויים בו. כמו שהבאתי לעיל את דברי הגל שזה כבר החשיבה של ימינו שממשיכה להפחיד את הפרטים בכדי שהם ירגישו תלויים במולך תמיד. הנה שוב דבריו המבהילים: “כדי לא לאפשר להם (למשפחה\ליחיד\לאינדיווידואל) להכות שורש ולהקשיח בבידוד הזה, כלומר כדי לא לתת לכוליות להתפרק ולרוח להתנדף, הממשלה צריכה מעת לעת לזעזעם באינטימיות שלהם על ידי מלחמה. על ידי המלחמה היא צריכה לשבש את סדר חייהם ההופך להרגל, להפר את זכותם לעצמאות, כפי שלפרטים, שמתוך השתקעותם בסדר הזה הם מתנתקים מהכוליות ושואפים אל ההיות-עבור-עצמו הבלתי ניתן להפרה ואל הביטחון האישי, צריכה הממשלה, בעבודה הכפויה הזו, לתת להם להרגיש את האדון שלהם, את המוות.” (הגל)

אני רוצה שנעמיק להבין שלא משנה המחלוקת המפרשים מה היה המעביר את בנו למולך ההיסטורי. הנקודה ההשקפתית חשובה כאן ולא ההלכה. כלומר יכול לבוא חמור נושא ספרים ולטעון שמעביר את בנו למולך זה רק בתנאים האלה והאלה. ולכן אני מדגיש כאן את ההשקפה שבלעדיה אין הלכה כנ"ל. וההשקפה שממנו יצא ההלכה של מעביר את בנו למולך, היא אותו השקפה שאני נותן לכם כאן.

בואו נראה מה המקרא אומרת מה יהיה משפט המולך מול משפט האלוהים. (שמואל א פרק ח) (יא) וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיכֶ֑ם אֶת־בְּנֵיכֶ֣ם יִקָּ֗ח וְשָׂ֥ם לוֹ֙ בְּמֶרְכַּבְתּ֣וֹ וּבְפָרָשָׁ֔יו וְרָצ֖וּ לִפְנֵ֥י מֶרְכַּבְתּֽוֹ:(יב) וְלָשׂ֣וּם ל֔וֹ שָׂרֵ֥י אֲלָפִ֖ים וְשָׂרֵ֣י חֲמִשִּׁ֑ים וְלַחֲרֹ֤שׁ חֲרִישׁוֹ֙ וְלִקְצֹ֣ר קְצִיר֔וֹ וְלַעֲשׂ֥וֹת כְּלֵֽי־מִלְחַמְתּ֖וֹ וּכְלֵ֥י רִכְבּֽוֹ:(יג) וְאֶת־בְּנוֹתֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח לְרַקָּח֥וֹת וּלְטַבָּח֖וֹת וּלְאֹפֽוֹת:(יד) וְאֶת־שְׂ֠דֽוֹתֵיכֶם וְאֶת־כַּרְמֵיכֶ֧ם וְזֵיתֵיכֶ֛ם הַטּוֹבִ֖ים יִקָּ֑ח וְנָתַ֖ן לַעֲבָדָֽיו:(טו) וְזַרְעֵיכֶ֥ם וְכַרְמֵיכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְנָתַ֥ן לְסָרִיסָ֖יו וְלַעֲבָדָֽיו:(טז) וְאֶת־עַבְדֵיכֶם֩ וְֽאֶת־שִׁפְח֨וֹתֵיכֶ֜ם וְאֶת־בַּחוּרֵיכֶ֧ם הַטּוֹבִ֛ים וְאֶת־חֲמוֹרֵיכֶ֖ם יִקָּ֑ח וְעָשָׂ֖ה לִמְלַאכְתּֽוֹ:(יז) צֹאנְכֶ֖ם יַעְשֹׂ֑ר וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ־ל֥וֹ לַעֲבָדִֽים:(יח) וּזְעַקְתֶּם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִלִּפְנֵ֣י מַלְכְּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם לָכֶ֑ם וְלֹֽא־יַעֲנֶ֧ה יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא:

אנו רואים שהשקפתית אם בני ישראל רוצים מולך במקום את הקב"ה ותורתו רח"ל, אז זה משפט המולך שהילדים לא שלכם רק של המולך. (מכאן אגב יוצאת ההלכה שעבד פטור מקריאת שמע שנאמר: "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד" והעבד בחר לעצמו אדון אחר (ירושלמי ברכות פ"ג הלכה ג'))

המעביר את בנו למולך חייב מיתה, בגלל זה שהוא מוסר את בנו למוות כי עברת הבן למולך פירושו שהוא לא אדון לעצמו רק עבד של המלך שיכול לשלוח אותו למות בכל רגע. (למה אגב יוצא ההלכה שמי שמעביר את כל בניו הוא לא חייב מיתה ? כי לעומק ההורים בעצמם נכרתים כי לא נשאר להם צאצאים במילא אז למה להורג אותם שהם ממיתים את עצמם לבד ?!)

הנה הסבר איסור מעביר זרעו למולך כפשוטו כפי שאני מפרש את זה כל הזמן.

פסוק כא ומזרעך בהוה דבר הכתוב שכן דרכן של עובדי מולך שאינן ממיתין כל זרעם אלא מקצתם ומקצת זרעם מקיימים כמו שעושין הגוים שמקצת זרעם עושין גלחים וכומרים לע"ז לאבד את שמם שלא יהא להם זכר ומקצתן מלמדין אומנות ומשיאין להם נשים ולכך אמר מזרעך וכל זרעו אסור ומיהו רבותינו אמרו בסנהדרין בפ' ד' מיתות העביר כל זרעו למולך פטור משום דכתיב מזרעך. (בכור שור) 

(תשימו לב אגב שהבכור שור חולק על חז"ל  כאן ואומר שאפי' כל זרעו. אבל לעיל הסברתי למה חז"ל הגיונית דרשו מה שדרשו)

בכל אופן הבכור שור מציין כאן עובדה בהווה בזמנו שהדתות הקדישו פרטים למען הדת ככומרים וגלחים שזה אומר הם לא מולידים ילדים בעצמן כי הם קודש לדת רח"ל. וזה ע"ז של תורה כנ"ל כלומר הופכים את הדת שהיא כנ"ל אמצעי לפרט לעיקר ואת הפרט לטפל כי הנה הכומר והגלח נכרתים אישית מעולמם למען הדת\הישות הדמיונית.

מכאן תבינו למה ביהדות אין דבר מבהיל שכזה, אפי' הכהן הגדול היה חייב להיות נשוי. כי כנ"ל אין מצב שפרט אחד מוקרב כקרבן לכלל הדמיוני.

עכשיו נעבור לנושא הגיוס

אם והיה שהיהודים השומרי תורה ומצוות צריכים להקים צבא להגן על עצמם. אז מי ההולך למלחמה ? אז אם נהיה כמו האומות ונקים ישות דמיונית לאומית חברתית ?! אז בוודאי נתנהג כמו האומות ונשלח את הרווקים והרווקות ואז זאת תהיה מעביר למולך הקלסי שזה אומר הישות החברתית קודמת לפרט הרווק שנכרת מעולמו. אבל אם נתנהג על פי השקפת התורה, אז לעולם רווק ורווקה לא נשלחים למלחמה, רק ההפך ההורים הם אלה שיוצאים להגן על משפחתם האישית שזה רווקיהם ורווקותיהם.

כל זה בתנאי שזה בכלל אפשרי שיהודי יקים בכלל חברה כאמצעי בזמן שצריך צבא ואחיזת חרב. כלומר היהדות מאז מרד בר כוכבא לא אוחזים בחרב עד ביאת גואל ועד בכלל. כלומר מבחינת ההשקפה היהודית אין היהודי אוחז בחרב בשביל קניין אפי' לא בשביל ארץ ישראל. הוא פשוט נודד ונודד עד ביאת גואל במהרה בימינו אמן ואמן.

לסיכום

לא משנה איזה צבא מדובר, אפי' שנקים צבא חרדית לכל דבר, לעולם מי שמתגייס לצבא כזה, הוא מעביר את בנו למולך ולכן הוא חייב מיתה ונכרת מעולמו.

ק"ו בן בנו של ק"ו אם מדובר על מולך אמיתי שהמולך עצמו טוען שהוא ההורה העליון (“להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם” הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי) ואין לך זכות מוקנה לנשום בלעדיו כפי שטוען השופט ברק.

ק"ו שאי אפשר לראות את החרדים כישות דמיונית ואז לדרוש מכסות כאילו אחד מציל את השני. כנ"ל אין העיר ניצלת על ידי אחד מבניה. זאת ההשקפה היהודית לדורותיה והשקפת הקב"ה בעצמו כנ"ל מהחז"ל העמוק הנ"ל. לא החרדיות בכללותו יכולה לשלוח פרט בכדי להציל את הכלל, ולא כל קהילה בעצמה וכל משפחה בעצמה לא יכולה לעשות דבר כזה. מכאן אגב נבין ששום ראש ישיבה לא יכול לזרוק בחור ישיבה אחד בכדי להציל את כל הישיבה. וככה לגבי קבלת בחורים לישיבה או בנות לסמינר, אין שום הצדקה לעשות סלקציה מאותו השקפה יהודית. אותו דבר קהילה לא יכולה לזרוק מישהו מהקהילה בכדי להציל את הכלל הדמיוני וככה משפחה לא יכולה לזרוק בן\בת מהמשפחה בכדי להציל את המשפחה עצמה. והבינו את עומקם של דברים.

להשלמת הנושא אני מאוד ממליץ על כמה מאמרים שלי בנושא

לעולם לא אוחזים בחרב !

גם להם מגיע ילד

כשישים רווקים\ילדים כמגן אנושי על ההורים ועל החברה הדמיונית = לאומניות

ארץ ישראל – צדק ומשפט ודיני ממון וקניין ביהדות

ובביזה ?! לא שלחו את ידם !!

אפלטון וגלוי העריות

האם יש חרדי קיצוני פחות וקיצוני יותר ?

אם גאה להומו חרדי מסכימה עם אטי שמידוב

עקידת יצחק הליבה החרדית

אלימות חרדית – אמא'לה