ואי אתם מסורין בידו – אלוהי בני ישראל חלק רביעי

ואי אתם מסורין בידו – אלוהי בני ישראל חלק רביעי

לא מזמן תוך כדי דיון באתר הכלכלה האמיתית המכובד, הזכרתי את המשפט האולטימטיבית במחשבת ישראל: "ואי אתם מסורין בידו". המשפט הזה – בצורות שונות ובנושאים שונים – חוזר בתלמוד ובמדרשי ההלכה ואגדה ועוד ועוד.

חשבתי שכדאי בסדרת המאמרים בנושא האלוהות ( אלוהי בני ישראל – חלק א' ב' ג'), ללמוד לעומק את המשפט הזה.

ובכן נתחיל ותחזיקו לי אצבעות.

במציאות של היקום\הטבע יש כוחות שכולם נקראים אלוהים. תחשבו על עצם ההולדה שלנו הפרטית = קיומינו הפרטית, נעשתה בכפיה בלי ששאלו אותנו קודם. כלומר כוח ההולדה של ההורים שלנו הם כוח אלוהי בכפיה. והנה יש לנו לשאול א' האם אנו מסורין בידם ? כלומר עצם זה שהולידו אותנו בכפיה זה אומר שאנו חייבים להיות או אנו יכולים על ידי התאבדות לחדול להיות ? אכן כן, אין אנו מסורין בידם ואפי' לא מוסרין בידו של החיים עצמו כלומר אפשר להתאבד. ב' האם יש לנו איזה מחוייבות כלפיהם או לחליפין הם הסמכות שלנו בעקבות זה ? אז זהו שלא !!  (מכאן גם תעשו את ההיקש המוכרח כלפי סמכות האלוהים האחד. כלומר הוא גם לא הסמכות, בוודאי לא מהסיבה שהוא המסבב כל הסיבות, הרי ההפך הוא הדבר, כי אם הוא סיבת הסיבות לכפיה הנ"ל אז כמו מקרה ההורים ככה מקרה האלוהים)

השבת שמעתי באבות ובנים ("אבות ובנים" זאת מנהג יקר (וחדש בדורינו) במגזר החרדי שכל שבת ההורים יושבים ולומדים עם בניהם בבית הכנסת. ולדעתי כדאי שכל חברה באנושות יאמצו כזה מנהג) הורה לומד עם בנו ומסביר לו שהאלוהים ברא אותו וכו' וכו' וכו'. היה לי דחף מטורף להתערב ולומר לאבא שהוא שקרן. כי עם כל הכבוד למסובב כל הסיבות = האלוהים האחד, הוא לא ברא את הילד הזה, את הילד הזה יצר האבא והאימה שלו.

כבר בבעיה המוסרית הזה (של הולדת האדם בכפיה), במחשבת ישראל נקבע שחייב כל אדם לומר: "כל העולם נבראה בשבילי" כלומר, למה נברא האדם יחידי ? אומרים חז"ל: חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי. שזה אומר, אם באמת כל העולם נברא בשבילי, אז נוו,, הייתי מוחל אולי על עצם היותי בכפיה (או לחליפין תמיד קיבלנו את האפשרות להתאבד).

על אותו דרך המקרא עצמה, מתחילה את מעשה הבריאה עם אדם יחיד לומר שכל אדם חייב לומר שכל העולם נברא בשבילי. כלומר חז"ל כמובן הולכים אחרי החשיבה הפילוסופית של המקרא. כאן היסוד הבסיסי שאני טוען לה כל הזמן שכל אדם בהווה הוא הוא השחקן המקראי הראשון לצאצאיו בעתיד. כלומר כל אדם בכל זמן ומקום הוא נולד יחידי שחייב לומר שכל העולם ברא בשבילי.

בלי התנאי החירותי הזה, אין שום זכות מוסרית להוליד ילד לעולם, לא להורים יש את הזכות ובוודאי לא לאלוהים שממנו אפשר לדרוש צדק ומוסר מה שאין כן מההורים הדוגמטיים והבשר חמורים שבקושי אפשר לדבר עמם, אז נדרוש מהם מוסר וצדק ?!

על זה בדיוק לעומק נאמר: "ואי אתם מסורין בידו" אגם שבתלמוד וכו' זה נאמר על כוח\אלוהי אחר, שעוד מעט נגיע לזה.

ובכן אחרי שאנו קיימים ביקום וכל העולם אמור להיות שלי או שלך, המוות דופק בדלת כל הזמן, כלומר כל העומד למות כמת דמי. אז שוב למה בכלל נולדנו בכלל ? אז למה האלוהים יצר את האדם הראשון או התא הראשון או המפץ = מסבב כל הסיבות ? כלומר זה לא מספיק הגן עדן שהוא ברא בשבילי אם המוות דופק בדלת כל הזמן. התשובה של מחשבת ישראל היא שבאמת אפשר לנצח את המוות (אפשר לנצח את הכרובים = את החרב המתהפכת = לאכול מעץ החיים = לנצח את המוות (אבן עזרא)) עם התפתחות התבונה האנושית שלא יכול לבוא בחיים קצרים של האדם, ולכן בא ההולדה. ההולדה לעומק היא החיי נצח של הפרט (וחיי הנצח של אלוהי בני ישראל. כפי שהסברנו בחלקים הראשונים של סדרת המאמרים כאן).

הרצון בחיי נצח של הפרט, עוד לא נותן לו את הזכות להוליד בכפיה. אלא מה ? הפרט חייב כמו האל בעצמו לתת לילד חירות אבסולוטית פלוס את הגן עדן כנ"ל. כלומר תמיד כל אדם חייב לומר שכל העולם נברא בשבילי. זה הגאונות החשיבתית של המקרא.

הפרט הרוצה להידמות למסבב כל הסיבות, יוצר חיים מחוק הטוב להיטיב (ודיברנו על כך בפוסטים הקודמים בהרחבה), ומחוק הטוב להיטיב הוא מרצונו החופשי נותן לילד את כל העולם פלוס הכוח האלוהי ליצור חיים, הרי על כך יצר אותו. כמו מסבב כל הסיבות שיתף עמו את שכלו ואת כוח היצירה ובעיקר כוח ליצירת החיים, ככה כל הורה שיוצר ילד הוא משתף עמו את שכלו האלוהי וכמובן את כוח היצירה כולל הכוח ליצירת חיים ואמור לתת לו את כל היקום כמו שהאל המסבב כל הסיבות נתן לאדם הראשון את כל היקום.

עכשיו נשאל את השאלה הקשה. מה אני מקשקש על כל העולם נברא בשבילי אם אין לי זכות אפי' לנשום בלי הסכמת השופט ברק, ואין לי זכות לאגור מים על פי החוק של הישות החברתית הדמיוני, ואין לי זכות לדרוך על האדמה בלי לשלם פרוטקשן לראש העיר = ארנונה, ואין לי זכות להתנחל בשום מקום ביקום לבנות לעצמי איזה מעברה או אוהל או בית ?!

כלומר יש כוח שנקרא במחשבת ישראל "אלוהים אחרים" שמונעים ממך וממני את הכל. את הכוח הזה יצרו בני אנוש כאמצעי למשהו (בהמשך ננסה לפצח את המשהו הזה). האם אנו כבני אנוש פרטיים מסורין בידם באמת ? על כך אומרים חז"ל שלא, "אי אתם מסורין בידם". כלומר עם כל הכבוד לאמצעים שאולי הם נוצרו דווקא לטובתי, בכל זאת אי אתה מסור בידם, כלומר לעולם הגולם הזה לא יכול לקום על יוצרם.

אנו מדברים עכשיו על כוח שבני אנוש יצרו כמו אליל הכסף שבלעדיו תמות מרעב. על כוח שבני אנוש יצרו כמו הכוח החברתי (כוח הרוב) שבלעדיו אין לך זכות לנשום על פי השופט ברק, ולמענו אתה אומר להקריב את חייך כרווק ולהיכרת מעולמך האישית. אבל לפני המצאת אליל הכסף והמצאת כוח החברה, יצרנו עוד כוחות שנכפה עלינו בכפיה. למשל השפה או הלוח והשעון, ואפי האוכל המבושל והלבושים\הבגדים והשליטה בעשיית צרכים וההליכה על שתי הרגלים במקום ללכת על ארבע, כל אלה נכפים עלינו בינקות. כלומר הם לא טבעיים בכלל. אולי שכחנו, אבל תשימו לב שכל הורה כופה את כל זה על ילדיו.

על כל הכוחות האלה שנקראים אלוהים\כוח כפיה, "אי אתם מסורין בידו" לעומק. בתלמוד למשל נאמר המשפט הזה לגבי הלוח ולגבי שבת. כלפי הלוח: אם וכאשר תצא יום כיפור ביום לא נוח כמו ביום שישי, אז שהלוח ילך לעזאזל ונעשה יום כיפור ביום יותר נוח (= "החדש הזה לכם. לכם הוא מסור, ואי אתם מסורין בידו" (חז"ל)). כלפי שבת נאמר: "לכם השבת מסורה ואי אתם מסורים לשבת = פקוח נפש דוחה את השבת"

כלפי השפה, האם באמת החיים והמוות ביד הלשון ? על כך צריכים לומר: "אי אתם מסורין בידיו" כלומר אם וכאשר קבענו שכאמצעי טוב לנו שפה, ויצרנו שפה (נגיד את אלפבתית ) האם אנו מסורין בידיו ? אז לא !! לא רק מבחינת סתם כי לא בא לי, רק עקרונית נשאל האם השפה אלפבתית היא יצירה\המצאה טובה לכולם ? או יש חלק מכובד (רבע מכלל האנושות) נקראים דיסלקטיים (= בעל ליקוי בכישורי השפה, המתבטא בקשיים בקריאה, כתיבה, איות וכד') ?! כלומר האמצעי הדפוק הזה (אלפבתית) דופק רבע מבני אנוש. מה שמצחיק זה שדווקא הדיסלקטיים באלפבתית יהיו מוצלחים בשפה ובכתיבה הסינית = לוגוגראפיות. אנחנו בשפתינו נגדיר ילד כדיסלקטי בזמן שבסין הוא יהיה דווקא הנורמטיבי והפוך כלומר המצליחן בשפתינו יהיה דיסלקט בשפת הסינית. כלומר האדם הוא בכלל לא חולה. החולי כביכול תלוי בהמצאה האנושית שלעומק היא לא נכונה. מי שהמציא את האלפתית הוא מצליחן בכך וקבע שכולם צריכים להצליח בכך, אחרת הם חולים.

איפה אנחנו מפסידים ? תראו ציטוט מויקי

מחקרים מן השנים האחרונות‏, המסתמכים על שיטות חדישות בחקר מדעי המוח, מסבירים איך דיסלקטים תופסים את המרחב בצורה אינטואיטיבית, רואים את הקשר בין דברים שלכאורה אינם קשורים, ומסוגלים לחבר בין תופעות בצורה יצירתית, יכולות שבאוכלוסייה הכללית מעטים בלבד התברכו בהן. לחיזוק התאוריות האלה מצוטטות סטטיסטיקות שמצביעות על יתרונות הדיסלקסיה במקצועות שונים. כך, למשל:

  • אחוז הדיסלקטים מבין הסטודנטים להנדסה באחת האוניברסיטאות בבריטניה מגיע ל-26%‏‏.
  • מתוך 360 סטודנטים לאומנויות ועיצוב באחת המכללות בלונדון, למעלה מ- 30% חווים קשיים בקריאה, איות ותחביר, או שהם דיסלקטים מובהקים‏.
  • אחוז הדיסלקטים מבין הממציאים בארצות הברית מגיע ל-35%. אחוזים אלה גבוהים בהרבה מאחוזי הדיסלקטים באוכלוסייה הכללית.
  • יכולותיהם הבולטות של הדיסלקטים בתכנות מחשבים מפורסמות עד כדי כך, שאחד החוקרים מכנה את הדיסלקסיה "מחלת ה-MIT".(Massachusetts Institute of Technology)

עם פיתוחן של שיטות הוראה אשר תואמות את דרכי החשיבה של דיסלקטים, עולה מספרם של אלו מביניהם המצליחים לממש את יכולותיהם.

ע"כ הציטוט מהגאון ויקי

ובכן הרחבנו בנושא בפוסט "מבחן פסיכומטרי" = "כנוטל חרב ודוקרה לתוך מעיו" וכדאי לעיין שם.

ובכן אחרי שהבנו שאי אנו מסורין לשום כוח אלילי (אפי' האל האחד אומר "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו"). נשאל האם אנו כיהודים מסורין אולי לכוח התורה\החוקה ? על פי המאמר החז"לי הנ"ל אז לא. כלומר גם כלפי התורה עצמה נאמר "ואי אתם מסורין בידיו" והנה אייך חז"ל בעדינות נותנים לנו להבין את זה: שאל זקן אחד את אליהו, ב' דברים יש בלבבי ואני אוהבן אהבה גמורה, תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהן קודם את חברו, תורה או ישראל. א"ל בני, דרכן של בני אדם לומר תורה קדמה לכל שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), אבל אני אומר ישראל קדמו לכל שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), בה' כתוב לומר ראשית היו ישראל לתורה שהיא ה' ספרים, ואין תבואתו אלא תורה שנאמר ותבואתי מכסף נבחר (משלי ח' י"ט). (בראשית רבתי פרשת ויצא עמוד  144)

עוד אחד באותו דרך מאליהו רבה (איש שלום) פרשה טו

אמר לי, רבי שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבן אהבה גדולה, תורה וישראל, אבל איני יודע אי זה מהן קודם, אמרתי לו, דרכן של בני אדם שאומרים, תורה קדומה לכל, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), אבל הייתי אומר, ישראל קדושים [קודמין], שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה ב' ג'), משל למלך בשר ודם, (שהיה) [שהיו] לו אשה ובנים בתוך ביתו, וכתב את האיגרת, אילמלי אשתו ובניו של מלך שעושין לו רצונו בתוך ביתו לא חזרה האיגרת, ביד שליח, קודש ישראל לה', ואומר ה' קנני ראשית דרכו מדה אחת, בישראל מהו אומר מרחוק ה' נראה לי וגו' (ירמיה ל"א ב')

נסכם ונמשיך

ובכן "אי אנו מסורין בידו" אומרת לעומק שאין שום כוח שהאדם הפרט אמור להיות מסור בידיו. בפוסט בשם משולש החירות הסברנו שמול שלוש כוחות האדם דורש את חירותו 1. חירות מהמלכויות 2. חירות מהיסורים\המחלות 3. חירות מהמוות. אם לגבי מלכויות זה אמור להיות קל, פשוט אפשר לבטל אותם כי הם המצאה אנושית שבני אנוש בעצמם יכולים לבטל אותם. לגבי הייסורים והמוות ?! כאן נדרשת היחד מרצון, כלומר אם ברצונינו בהתפתחות התבונה האנושית, אנו חייבים את היחד מרצון חופשי כלומר היחד היא דרישה רציונליות גרידה. שמדובר על הטבע האקראית, מולם הפרט לבד לא יכול להתמודד, ולכן אנו צריכים את היחד.

כלפי השפה והלוח האוכל המבושל והבגדים ההליכה על שתים השליטה על עשיית צרכים, כל אלה שתי ההורים מצליחים לעשות לבד כולל עצם יצירת החיים. אבל שאנו מגיעים א. להגן על הזוג הזה ב. לשאר הצרכים של הזוג הזה וכמובן לנצח את המחלות ואת המוות, ולהתפתחות התבונה האנושית בכל תחום ?! אנו צריכים את היחד היותר מורחב, שזה אומר בדורות הבאים האישיים שלנו יהיו הרבה מאוד זוגות שכאלה משלנו שיצטרכו את היחד הזה.

עכשיו שאנו נדמיין שצאצאינו האישיים שלנו כבר בכמות של שמונה מיליארדים פרטים, (הרי אדם הראשון התבוני מהתנ"ך, זה שהמציא את השפה ואת חוקי המשפחה ואת החקלאות, הוא כבר הגיע למצב המדומיין שלנו) אז רציונלית, נרצה בשפה אחת (לא דוגמטית כמו האלפבתית כנ"ל), נרצה בשעון אחד, ונרצה בלוח אחת, ונרצה כמובן בחוקה אחת ובמדע אחת (לא הדוגמטית שמאמינה בחוקי פיזיקה סימטריים בזמן), נרצה במדעי רפואה אחת (לא השרברבית) ובחשיבה אחת (כל זמן שזה נוגע לאמצעי שנקרא היחד. בוודאי שכלפי אישית לכל אחד יש את החשיבה שלו וכו' אנו מדברים כלפי האמצעי שנקרא היחד).

תמיד יש לנו את האבולוציה ואת ההיסטוריה האנושית ללמוד איפה כשלנו. ולשם כך נכתבה התורה\החוקה עם סיפור היסטורי שכזה שנבין ונעמיק להבין שאי אנו מסורין בידו. כלומר מהפרט הכל מתחיל והכל הולך לעזאזל מול הפרט.

לדאבונינו, בני אנוש דוגמטיים בטירוף המציאו את האלילים האנושיים האלה שנקרא רוב\דגל\לאום בכפיה. המציאו את הקניין הדוגמטי ואת אליל הכסף המפלצת ששולט בבני אנוש זה אלפים שנה מאז הרומאים. והתוצאה היא כמובן שאין לנו זכות מוקנה לנשום, אנו כולנו עבדים שמנסים לשרוד את היום. נכון יש כאלה שמדמיינים לעצמם שבשיטה הזו הם דווקא המרוויחים (אחד כי יש לו הרבה מאליל הכסף ואחד שהוא לכמה שנים דובר של אליל החברתי או של אליל הדת וכדומה), אבל טעות היא לחשוב כך, כי הוא לא לבד, כלומר הוא מוליד וצאצאיו לגמרי לא יהיו באותו מצב. כלומר הוא המניאק מוליד ילדים לאבדון. ואמרנו שאין לנו שום זכות להוליד ילדים בשיטה\באלילות כזה. מה גם כנ"ל זה פשוט לא רציונלי הרי מיהו הטיפש שיסכים להתנהלות כזו, אם בוודאות הוא אישית מפסיד, לו ולזרעו אם יזכה בכלל לזרע של קיימא. מה עוד בשיטה\באלילות הזה כולנו רובוטים דטרמיניסטיים שבטבעו של מצב דטרמיניסטי לאדם כמו הדומם אין משמעות חיים, וזה הכאב הכי מטורף של בני אנוש. כלומר השיטה מחייבת את הבערות ואת שלילת החירות האישית, ולכן לעומק כולנו רובוטים דוממים. אין אנו יוצרים חיים מחוק הטוב להיטיב, והתוצאות בהתאם שאין לנו הכרת הטוב להורים, ואין להורים שום הרגשת מחוייבות ואחריות לילדים. המשטרים הדמיוניים יעשו הכל להפריד בין ההורים לילדים ולהפריד את הילדים מההורים. המשטרים יתנו לו סוכריות כמו מכוניות ופלאפונים   ושאר ההבלים, בכדי שנשתוק.

ובכן אפשר להמשיך ולהמשיך בלי סוף לדבר ולהיכנס לדיכאון עמוק של ייאוש. אבל לא ולא: "אי אתם מסורין בידם". כלומר כל אלה הם לא בשמים והם כמובן לא גזירה משמים. אפשר אחרת והכל מתחיל מהפרט. אתה יכול לקבוע לעתיד מה יהיה איתך ועם צאצאיך לדורי דורות. בדיוק כמו האדם הראשון התבוני שהמציא את חוקי המשפחה ומצא את החקלאות והמציא את השפה. בדיוק כמו חנוך המקראי שהמציא את הלוח ואת החינוך, בדיוק כמו נח המקראי שהמציא את הקניין הקביל ואת המוסר והצדק והמשפט והדינים הקבילים. אתה בדיוק כמו אברהם שברח מישות החברתית הדמיונית של נמרוד\חמורבי והמציא את הדגל האישי = ברית המילה. אתה בדיוק כמו יעקב התנכי שהמציא את עבדי החברה = הבכורים ולאחר מכן הלויים כאמצעי לפרט ולשפחתו האישית. אתה בדיוק כמו משה רבינו שהמציא תשובות נגד אליל הכסף והקניינים הדוגמטי של יוסף ופרעה במצרים. אתה בדיוק כמו יתרו שהמליץ על שרי עשרות ושרי מאות ושרי אלפים כאמצעי לפרט. אתה בדיוק כמו עזרה הסופר שחתם את התורה ואת הנ"ך ובהמשך תקופה של אלף שנות חז"ל שכולם כאחד דאגו לך הפרט ולשרידותך האישית לנצח. והם הם מסרו לו את המשפט האולטימטיבית: "ואי אתם מסורין בידו"

בכל זאת גם עם כל החבילה הזו של מחשבת ישראל הנ"ל, אנו יכולים להיות בסכנת הכחדה כמו שקורה בכל כמה דורות מאז גלות בית שני. ההפסד של 80% מזרעינו בכל כמה דורות (היינו אמורים להיות האומה הכי ענקים באנושות לפחות כמו ההודים או הסינים), באים מאותו אלילים שאימצנו באופן חופשי (בלי משטרים וישויות כפייתיות), אם זה שהפכנו את האל האחד לאיזה דמות שאפשר לדבר בשמו כל העולה ברוחינו. אם זה שהפכנו את החוקה\התורה לאליל בפני עצמו. אם זה שהפכנו את הלאום היהודי או הישראלי לאיזה אליל וישות דמיונית (שבהמשך במאה האחרונה הפכנו את הישות המדינית הזו לישות כפייתית כמו נמרוד\חמורבי). אם הפכנו את המגזר או הקהילה או הישיבה או החיידר או המשפחה האישית של כל אחד, לאיזה ישות דמיונית שאם איזה ילד לא הולך על פי הדוגמטיות שלנו, אז נשלח אותו לכל הרוחות.

לא מדובר רק בהמונים, שאנו מגיעים לענקי הדורות עצמם, אנו רואים כמה בדוגמטיות הם התנהלו ומתנהלים. נכון שכל ענק בענקים בכל דור כיוון לטובה והצליח להציל לפחות את העשרים אחוז האחרונים להיות דבקים בתורה ובמחשבת ישראל, אבל אף אחד מהם לא חף מהדוגמטיות שאני טוען כאן ורוצה לטעון לכם כאן. הנה עובדה שלא הצליחו להציל רק עשרים אחוז בכל דור, וק"ו לא הצליחו להיות אור לגויים, ככה שתמיד אנו במגננה מול הגויים ובמגננה מול הדוגמטיים מבפנים שהספורנו קורה להם בעלי זרוע ועםארצים שהם הם סיבת הגלות והתמדתה כלשונו.

הנה דוגמא אחת או שנים

הגלות האמיתית מארץ ישראל אחרי בית שני, קרה בזמן הרס"ג (עד זמנו לא עזבנו באמת את ארץ ישראל, רק להפך, כתבנו את המשנה ואת המדרשי ההלכה ואת התלמוד ואת הניקוד ועוד ועוד) שישיבות בבל התווכחו על לוח מול סמכות חכמי ארץ ישראל שבידם היית הסמכות לגבי הלוח דווקא משום כך שהישיבות בארץ ישראל ימשיכו לצמוח וככה נישאר בארץ ישראל לתמיד. תחשבו על כך אילו סמכות חכמי ישראל נשמר, אז בכל הזדמנות הם יכולים לצמוח מול האימפריות שהם תמיד זמניים גם בארץ ישראל וגם בחול. כלומר וויתור על ישיבות וחכמי ארץ ישראל לטובת צמיחתה הזמנית של ישיבות באימפריות בחול, תמיד עדיף להשאיר את הנר הקטן שעוד דולק בארץ ישראל, כי ארץ ישראל הוא נצח מול ישיבות וצמיחתם הגבוה בחול אצל האימפריות שהם תמיד זמניות.

הפסדו את זה, שזה אומר שכל מה שעברנו מאז בגלות, מבחינת גופנית (מלחמות ורדיפות וכו') ומבחינת התבוללות (בגוים בגלל הבעלי הזורע מבפנים), קיבלנו בשביל מה ? בשביל וויכוח על לוח ? כלומר ענקי אותו דור לא הפנימו ש"אי אנו מסורין בידו" של הלוח, ולכן הם הפכו בדוגמטיות את הלוח מעלינו ומעל חירותינו ונצחיותינו האישית.

האם למדנו משהו מהסיפור ההיסטורי הזה ? האמת שרובינו לא מכירים את העובדה הזאת כלל. והנה ישיבת מיר בורחת מאירופה הבוערת לשנחאי וצמים יומים כיפור, כי שוב יש וויכוח חדש והפעם על קו התאריך. לאלה שלא יודעים מהי קו תאריך: והיות שכדור הארץ עגול, חייב להיות קו תאריך אנכי דמיוני בכדור הארץ ששם מתחיל היום. הווה אומר: חציתה את הקו, אתה ביום אחר לפני או אחרי. למשל, בצד מערב הקו, עכשיו שבת ואתה רוצה לעשן סיגריה, אתה פשוט עובר לצד המזרחי של הקו ששם עוד יום שישי. אתה סופר ספירת העומר ועברתה את הקו, אין לך ספירה נכונה. עכשיו ננסה לחשוב על מצב של תחרות איפה יהיה הקו התאריך ? כלומר כל אחד יקבע לעצמו קו שכזה. האם אפשר שוק חופשי ותחרות ? הרי אפי פגישת עסקים אתה לא יכול לקבוע. אותו דבר השעון. אם לא יהיה שעון אוניברסלי, אז אייך נתנהל עם הזולת ? אני אתן עוד דוגמה יפהפייה אבל דווקא הפוכה. בני אנוש רצו לקבוע לוח בשביל החקלאות. כלומר שהחקלאי ידע את עונות השנה, מתי לזרוע ומתי לקצור וכדומה. הדרך הכי פשוטה היית לספור שבע ימים כפול 13 שבועות זה 91 יום = עונה, כפול ארבע זה 364 יום שזה שנה. כל שבע שנים מוסיפים שבוע וכל 28 שנים מוסיפים שבועיים, ולמה ? כי חייבים לשמור את האביב אחרת אין לך לוח. כלומר מתי מתחילים לספור את השביעות ? באביב = שמור את חודש האביב ואז חוגגים את חג הפסח.

נשמע טוב ומוצלח מאוד, נכון ?! יש לבני אנוש לוח מסודר וקל אוניברסלי שמסדר לכולנו לדעת מתי אביב וכו' וכו' אבל הנה הכשל בלוח אוניברסלי שכזה: קבוצת יהודים נסחבו בים והגיעו לאוסטרליה. הם באים באביב לקצור ולחגוג את הפסח והנה דווקא באוסטרליה זה לא אביב רק סתיו (בחצי כדור הדרומי העונות החקלאיות הם הפוכות).  כלומר הם חוגגים פסח בסתיו ואת חג הסוכות באביב בדיוק הפוך מהלוח המקראי. אז אם מדובר על בני עיר לא חקלאים, אז אוקיי זה לא רלוונטי להם, אבל אם מדובר על חקלאים זאת נשמעת בדיחה. ועוד מסוג הבדיחות הדביליות. עכשיו מה נעשה ? יהודי אחד יחגוג פסח ויהודי אחד יחגוג סוכות באותו זמן ? אז קבעו שלא, הלוח ילך לעזאזל והחג דווקא יהיה אוניברסלי. מי קבע את זה ? הרציונליות החופשית קבע את זה.

אם בסיפור האוסטרלי יש אוניברסליות בחגים. דווקא לגבי קו התאריך לא היית הסכמה (כי היו לא רציולניים ובעיקר דוגמטיים) ויהודים מסכנים צמו יומיים ביום כיפור בשנחאי. אותו דבר לגבי חג פורים ברמות בירושלים, עד היום כל אחד חוגג את חג הפורים ביום אחר. כלומר החבורה שם ברמות משני הצדדים הם דוגמטים ובלתי רציולניים. מצד שני האם ניתן ללוח לקום על יוצרם ?  כלומר כל המצאה אנושי אונבירסלי מרצון חופשי יכול להביא את בני אנוש להיות מסורין בשליטת ההמצאה עצמה. על כך נאמר: "היא (הלוח) מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה" "לכם השבת מסורה ואי אתם מסורים לשבת = פקוח נפש דוחה את השבת"

זה נשמע שלא קרה כלום שצמו בשנחאי יומים בכיפור ושאנשי רמות חוגגים פורים כל אחד ביום אחר. אבל בהסתכלות השקפתית רחבה והיסטורית, וויכוח דוגמטי שכזה הביא לגלות האמיתית אחרי חרבן בית שני כלומר היינו יכולים לצמוח בארץ ישראל ולעולם לא היית גלות שניה. במקום זה מה קיבלנו ? כנ"ל מעל אלף שנה גלות אכזרית כולל השואה, וכמובן את הישות המדינית הדמיונית המודרנית שמכריחה אותנו לאחוז בחרב ולהקריב את רווקינו ואת רווקותיו למען המולך הדמיוני הלאומי הזה. כלומר נהפכנו להיות לאום כמו כל הלאומים הפנאטיים שמקדשים את המפלצת הישותית הדמיונית מעל הפרט וחירותו ונצחיותו, והוא – הפרט – אמור להיות רובוט דטרמיניסטי דומם לישות הדמיונית שאין לו אפי' זכות מוקנה לנשום וכו' וכו' כנ"ל.

עד כאן דיברנו על לוח ושפה ועוד, והבנו כמה קריטיים הם לנו אם אנו דוגמטיים לגביהם. ברצוני עכשיו לעסוק בהמצאת הישות החברתית או הקהילתית ובהמצאת הקניין ואליל הכסף (הייתי צריך לעסוק גם באליל המכוניות שדורש את המחיר שלו שהיא מיליון שלוש מאות אלף הרוגים בכל שנה של אנשים נשים וטף ומעל שלושים מיליון פצועים בכל שנה של אנשים נשים וטף. האם אנו מסורין לאליל הזה ? האם זה גזירה משמים ?).

ובכן הבנו שבכדי לנצח את אקראיות בטבע = את המחלות ואת המוות עצמו וכו'וכו' אנו צריכים את היחד. כלומר יש לנו איזה מטרה ותכלית פרטית והיא שרידותינו האישית\הפרטית פלוס התפתחות התבונה האישית והכללית. (בלי שיש מטרה ומשמעות חיים אין אנו צריכים לכלום, פשוט אנו תחת המקרה ולעומק אנו תחת האלילים הדמיוניים הנ"ל כעבדים\רובוטים) בשביל כך צריכים את היחד. וכאן הסכנה הגדולה. כי אפשר יחד טבעי כפי שהמקרא טוען לה ויש יחד כפייתית כפי נמרוד\חמורבי המקראי טוען לה. החברה הטבעית חייבת חשיבה בסיסית אחידה יסודית שמהם יוצאת מוסר וערכים ודין וצדק שכל אחד מכרי אישית ומתנהג על פיהם. שהתוצאה המוכרחת שאמור לצאת מהחברה ההיא, שכל פרט שורד לנצח כבן חורין. החברה הלא טבעית מראש מבטלת את הבסיס היסודי של המוסר והערכים והיא כמובן הכפיה והגרעין הראשני של הקניין בנויה מכיבוש. ככה שמראש הפרט לא בן חורין וכמובן הוא משולל מהטבע מראש.

אם בחברה טבעית יש לכל פרט את הטבע = קניין קביל כי היא נעשתה על ידי צוו הקטגורי של קאנט או הצוו המוסרי של הלל התלמודי ?! אז שמגיע אליל הכסף או כוח היחד\ החברה, שהם שני כוחות שיכולים לשלול ממך את הטבע ?! בחברה הטבעית חקקנו חוקי יסוד שכאלה שלא מאפשר לגזול ממך את הטבע. החוק הראשון זה אי האפשרות למכור לצמיתות את הנחלה האישית שלך והחוק השני היא כמובן שמיטת כספים שלא מאפשר לאליל הכסף לכנס לעצמו את כל הטבע.

בחברה הלא טבעית, מתחילה אין לך את הטבע ולישות החברתית = היחד יש קניין מכיבוש. וכמובן אליל הכסף שולט בשניהם. כלומר מכנס את הקניינים אצל יחידים ככה שגם כיבוש היחד נפסדים מקניינם שהשיגו בראשונה על ידי כיבוש. כמובן שזה קורה עד ההפיכה החברתית הבא שאז שוב מקימים חברה ושוב נופלים לאותו בור. כלומר הישות הדמיונית שמתחילה קמה כצורך בשביל היחד, מראש דורש את קיומו הנצחי מול הפרט שהוא רק חיי שבעים שנה (הם לא רואים את נצחיות הפרט), ולכן הוא מקדש את הדמיון מעל הפרט, ומה עוד כנ"ל ביסוד הוא קם בחטא מעצם הקניין על ידי כיבוש על גבי הרווקים והרווקות, ומפסיד את הקניין לאליל הכסף שמכנס את ההון אצל יחידים. ולבסוף כנ"ל גם הישות הדמיונית נופלת (איפה כל האימפריות ההיסטוריות שאומרות להתקיים לנצח מול האדם הפרט ?).

עכשיו בא השאלה האולטימטיבית:

והיה אם אני יהודי עם החשיבה הבסיסית היהודי. האם אני מסור בידו של החשיבה הבסיסית שלנו ? כלומר כולנו יודעים את המציאות שאנו תחת החברה של נמרוד ותחת אליל הכסף וכו' וכו' האם ניכנע ונתאבד בגלל זה ?

יש חז"ל מבהיל ביותר שאומר כן, נתאבד הלכה למעשה: "דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו"

לא רק שהחז"ל הזה רוצה לתת לנו את ההבנה שאין ישות אברהם שאנו אמורים להחיות אותו על חשבונינו. חז"ל אומרים כאן באמת שאין שום טעם להוליד ילדים לאבדון. וכי מה הטעם ?

ובכן האם נעשה זאת ? בוודאי שלא כי תמיד אנו אדם הראשון שממנו מתחיל הכל. אז מה נעשה בינתיים שהסביבה האלילית שולטת בנו ? ואין לנו זכות אבות = הטבע ?! (מהי לעומק זכות אבות שלעולם לא נגמרת ?! זכות אבות זה הקניינים הפרטיים שיש לנו בארץ ישראל מירושה = הקניין הקביל הנ"ל) ואין לנו את אלוהי ישראל ?

אז שוב, אנו לא רוצים להיות תחת האליל האלה. מצד שני הם שולטים בנו. ומצד שלישית אנו תקועים עם החשיבה הבסיסית הנ"ל שדורשת את הכחדתינו (= "דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו").

אז שוב האם אנו מסורים בידו של החשיבה הבסיסית שלנו ואמורים להתאבד ? אז לא ולא, אין אנו מסורים בידו ומכאן מגיע הפרגמטיזם והרציונליות. למשל, חסר לך זכות אבות = קניין ?! אז בתנאים האלה שחק על פי האליל שאתה עכשיו תחתיו. הווה אומר תעבוד באיזה מקצוע ותנסה לשרוד להיות האדם הראשון המקראי לצאצאיך בעתיד.

באו תראו אייך חז"לינו במליצתם ממליצים על אותו דרך: "מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד", שנאמר לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' א"כ לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו, את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו למד שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו, לכך נאמר ומעשה ידיו ברכת (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויצא סימן יג)

במקום אחר אומרים חז"ל שאפי' אדם הראשון לא הכניס משהו לפיו לפני שעסק במלאכה. כלומר גם במצב של איש תחת גפנו ותחת תאנתו וגם במצב של אין זכות אובות, תמיד הפרט יכול להינצל על ידי מלאכה.

יעקב אבינו היה בחו"ל ששם אין לו זכות אבות = קניינים, (וזה לעומק המאמר הנודע: הגר בחו"ל כאין לו אלוהי) ולכן עסק במלאכה ובנה את הקן המשפחתי שלו רק בזכות המלאכה.

נכון שתמיד הכוכב הצפון היא לחזור לארץ אבות ולזכות בזכות אבות בשביל הצאצאים בהמשך. כמו שיעקב עצמו עשה, אבל להתחיל כאדם הראשון את הדור הראשון שלך, אפשר גם במלאכה כנ"ל : "מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד"

לסיכום

"אי אתם מסורין בידו" נאמר אפי' כלפי החשיבה הבסיסית שלנו שזה אומר שאם במצב שלא מתאפשר להתנהל בחשיבה שלנו, אפשר להיות פרקטיים ופרגמטיים ולנסות להקים בכל מחיר את הקן המשפחתי האישית שלנו. כי תמיד אתה אדם הראשון שמתחיל את הכל. בוודאי שלא נקבל הלכה למעשה את החז"ל הנ"ל שאומרת "דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו". נשאיר אותו לעמקים העמוקים האחרים היוצאים מהמאמר הזה, כמו עצם הידיעה שבלעדי החשיבה הבסיסית שלנו אין טעם להוליד. נכון שנוליד כנ"ל אבל נלמד אותם לדעת זאת עד שתגיע – בעקבות הלימוד הזה – היום של "ותמלא הארץ דעה את השם" אמן ואמן

 

בברכה

Max maxmen

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“ואי אתם מסורין בידו – אלוהי בני ישראל חלק רביעי”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s