מנשקי המזוזות מנשקי האקדחים

מנשקי המזוזות  מנשקי האקדחים – עומק מצוות קביעת מזוזה לכבוד חג החירות

מדי פעם פורצת – בציבוריות הישראלית – השנאה המטורפת שיש לאחדים מאתנו כלפי כל דבר יהודי. כולנו זוכרים את סיפור "מנשקי המזוזות". וכמו בכל סיפור שכזה שונאי היהודים ויהדות האלה מגלים את ערוותם ברבים. כלומר הבורים והפנאטים האלה תמיד בלי בושה מראים לכולנו את פנאטיותם. מה שהכי מטריף זה שהם תמיד קוראים לעצמם "הנאורים" בחברה.

בזמנו כתבתי מאמר להסביר את עומק מצוות קביעת המזוזה, ולא גמרתי אותו. עכשיו לפני פסח הרי עושים סדר בבית ולכן עשיתי סדר גם במחשב, ונתקלתי במאמר הזה ואמרתי שחייבים לגמור אותו ולפרסם אותו לכבוד חג החירות. תבינו בהמשך מה הקשר בין חג חירות למזוזה וכמה קריטי הוא מזוזה לחירותו של האדם בכלל ולחג החירות בפרט.

ובכן נתחיל עם שני סיפורים.

סיפר ראשון

יהודי חשוב מתקשר לרבי מורי, ואומר לו שהוא חזר עכשיו מארה"ב ויש לו חבילה שמישהו מארה"ב ביקש למסור לו. רבי מורי מגיע לבית של היהודי ורואה שיש לצד הדלת מזוזה ענקית מאוד, ורבי מורי שם לב שעל הדלת יש שלט קטן שאומר "נא לא לדפוק בין השעות X  ל Y ". רבי מורי הוא מהאנשים שכזה פרדוקסליות לא עוברת אצלו בשתיקה ולכן מיד שההוא פותח לו את הדלת הוא שואל כמעט בזעקה: ואם אני רעב בשעות הנ"ל או צריך שירותים, האם לא תפתח לי את הדלת ?! ואם כך מה עושה כאן המזוזה הענקית ? היהודי מרוב טיפשות ענה לו: יש שכנים !!

סיפור שני

פעם רבי מורי הגיע לפגישה שנקבעה באיזה בית באחת השכונות בירושלים. הוא הגיע בזמן אבל כמנהג ירושלים אף אחד עוד לא הגיע, אפי' בעל הבית עוד לא היה בבית, כלומר הבית היה סגור. חוק מרפי, בדיוק באותו רגע רבי מורי צריך להשתין (סליחה), והנה הבית נעול. מה עושים ? הרי אצל רבי מורי לאו דאורייתא – של בל תשקצו – לא בא בחשבון (המשהה נקביו, עובר משום בל תשקצו. שולחן ערוך אורח חיים  סימן ג סעיף יז), אז הוא דופק בדלת ממול, ובעלת הבית פותחת לו ועונה לו שהיא לבד בבית כלומר מרמזת לו על איסור יחוד. רבי מורי אומר לה במהירות: אז תצאי מהבית. וככה באמת עשתה, היא פשוט הפקירה את הבית שלה בשביל רבי מורי. (אגב תראו מכאן עוד הוכחה שלאישה יש בינה יתירה מה שאין כן בסיפור הראשון האיש היה חכמולוג)

ובכן, שליטה בעשיית צרכים, זאת המצאה אנושית, וכמו כל המצאה אנושית היא דורשת מחיר (כמו ההמצאה האנושית ללכת על שתי רגלים במקום ללכת על ארבע, המחיר הוא כאבי גב. כמו המצאת השפה עצמה שהמחיר היא שהחיים והמוות ביד הלשון) כאן המחיר זה בריאותו של האדם. האדם כופה על התינוק את החיתול ואחר כך כופה עליו ללמוד לשמור על עשית צרכיו.

היהדות כנודע לא מאפשרת לנו להיות דוגמטיים ולכן היא דואגת כל פעם שלא נשאר דוגמטיים, מכאן הלאו של בל תשקצו, מכאן שנשלל הקניין הפרטי מאתנו (שהקניין עצמה היא המצאה אנושית שדורשת מחיר כבד מכולנו = שפיכת הדמים הנצחי = המלחמות התמידיות בין העמים ובתוך העמים) מול מי שצריך לעשות את צרכיו, כנודע מתקנת יהושע בן נון בזמן חלוקת הארץ (עשרה תנאים התנה יהושע ובית דינו בשעה שחלק את הארץ,,, תקונה ז, כל אדם שצריך לנקביו מסתלק מן הדרך ונכנס אחורי הגדר שפגע בו ונפנה שם ואפילו בשדה מליאה כרכום ונוטל משם צרור ומקנח. (רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ה הלכה ג))

חז"ל (בבכורות מד עומד ב) תוקפת אפי' את האלה שלא עושים צרכים ברבים משום צניעות ומספרת סיפור משעשע:  מר בר רב אשי הוה שקיל ואזיל אגודא דגמלא (הלך על גשר), איצטריך (ליה להטיל מים). הוה קא משתין שם. אמרו ליה: חמתך, קאתיא! (חמותך מגיע) אמר להו: אפילו באודנה, (השיב להם אפי' לתוך אוזנה הייתי משתין אם לא היה לי מקום אחר, כדי שלא אסתכן) (בכורות דף מד עמוד ב)

אותו דבר חז"ל תוקפת את המתחסד שלא רצה ללכת בשדות פרטיים אפי' שהדרכים שבורים מהגשמים, כלומר חז"ל תוקפת את המתחסד מול אחת מתקנות יהושע (תקנה ט, בזמן שירבה הטיט בדרכי הרבים או נקיעי מים יש לעוברי דרכים להסתלק לצדדי הדרכים ומהלכין שם אף על פי שהן מהלכין בדרך שיש לה בעלים) ומספרת לנו סיפור: רבי ורבי חייא דהוו שקלי ואזלי באורחא, איסתלקו לצידי הדרכים, הוה קא מפסיע ואזיל רבי יהודה בן קנוסא קמייהו, (מעשה ברבי ורבי חייא, שהיו יתידות בדרך, ולכן הלכו בשדות שבצידי הדרכים; ואילו רבי יהודה בן קנוסא שהלך לפניהם, היה פוסע פסיעות גסות מיתד ליתד, ולא הלך בצידי הדרכים). אמר ליה רבי לרבי חייא: מי הוא (זה) שמראה גדולה בפנינו !? (שהוא מראה לנו שהוא ירא שמים מאד ואינו חושש לתנאי שהתנה יהושע, והדבר נראה כיוהרא.)  אמר ליה רבי חייא: שמא רבי יהודה בן קנוסא תלמידי הוא, וכל מעשיו לשם שמים. כי מטו לגביה חזייה (כאשר התקדמו רבי ורבי חייא, והגיעו לרבי יהודה בן קנוסא, ראהו רבי ו) אמר ליה: אי לאו יהודה בן קנוסא את – שכל מעשיך לשם שמים – גזרתינהו לשקך בגיזרא דפרזלא (אם לא שיהודה בן קנוסא אתה, הייתי גוזר את כרעיך בקופיץ  של ברזל, כלומר: הייתי גוזר עליך נידוי).  (בבא קמא דף פא עמוד ב)

(אגב: מומלץ מאוד ללמוד לעומק את סוגיית תקנות יהושע בחלוקת הארץ ככה תקבלו פרספקטיבה נכונה אייך אפשר בכלל קניינים ואייך אפשר התנהלות חברתית תקינה ומתורבתת של בני חורין.)

ובכן הארכתי בדוגמאות שנבין את הנקודה העמוקה כאן "מהי חירות ומהי נאורות" ?

מהי חירות ? ומהי נאורות ?

נתחיל קודם עם הדוגמטיות של ההגות האומות. קניין פרטי למשל זה זכות טבעית עד כדי כך שמותר לי להרוג או לחליפין לשעבד אדם כעבד לנצח אם הוא פולש לקנייני (ג'ון לוק). הגדילו הקפיטליסטים החזירים לומר שהעני ימות בשקט תחת הגשר. כלומר המצאת הקניין בעצם שוללת מהאחר את כל כדור הארץ עד כדי כך שהוא יכול למות מרעב ומצמה. מי מדבר על עבדות נצחית שיש היום לאדם המודרני שהוא ואשתו צריכים לעמול כל החודש בשביל שכירות או משכנתא על הזכות לישון בכדור הארץ. כלומר או אתה עבד או הורגים אותך פיזית כי פלשת לקניין אחרים או אתה מת מרעב כי אתה דוגמטי בצוו של לא תגנוב ולא תרצח. וכל זה מגיע מהמצאת הקניין.

ובכן אייך בכלל מתאפשרת המצאת הקניין ? האמת שזה באמת בלתי אפשרי ולכן יש לנו את כל הסבל האנושי והשפיכות דמים והמלחמות בהיסטוריה. כלומר יש לקניין הדוגמטי מחיר כבד, והיא להחזיק בחרב\באקדח כמו כל בעל חי טורף שחושב שיש טריטוריה ולכן הוא הורג כל מי שפולש לטריטוריה שלו (מה שאין כן בעלי החיים הנוודים הם באמת אוכלי עשב ולא טורפים).

בכל זאת על מה נסמכים ההוגים הנאורים באומות ? לא תאמינו, פשוט נסמכים על המסורת (ראו חוקת חירות של האייק), כלומר יש מסורת של קניינים ? יש מסורת של לא תגנוב ולא תרצח ? יש מסורת של שפה ? יש מסורת של שליטה בעשיית צרכים ? בקיצור תישארו דוגמטיים אפי' שזה עולה לנו מחיר כבד. איי אנו עבדים ואנו שופכי דמים ובעיקר דוגמטיים ופנאטיים ?! נוו מה לעשות, צריכים להיות פרגמטיים !!!

אבל לעומק הנאור המודרני לא נסמך על המסורת, המסורת הוא השרביט שבצד שמאל של המלך בתמונה של הובס, ביד ימינו המלך בתמונה מחזיק חרב = אקדח. הווה אומר: מנשקי האקדחים. כלומר מה מעמיד את החברה ? בראשונה זה החרב\האקדח כלפי חוץ וכלפי פנים ורק אחר כך החברה מתנהלת על ידי המסורת הדוגמטי בכדי שלא נצטרך להפעיל את החרב פנימה על ידי שוטר והדיקטטור.

הנאור היהודי יודע שלעולם המוסר והערכים האנושי הומצא כאמצעי = בחיי בהם, כלומר לעולם האדם הפרט לא מפסיד בשביל המוסר והערכים. ולכן חייב כל אדם לומר "כל העולם נברא בשבילי" הווה אומר אתה רוצה לשלול ממני את החירות והחופש שלי, אתה מראש צריך את הסכמתי, כלומר כל מוסכמה או אמנה חברתי חייבת להיות מוסכם על כל פרט ופרט כולל הנולדים בכל רגע. זה למעשה הצו הקטגורי של קאנט או הצוו של הלל התלמודי.

אייך היהודי בטוח שכל נולד בעתיד יסכים לאמנה החברתי בהווה (ביהדות אמנה חברתי = ברית. כמו הברית בחורב ועוד) ? כי אם המוסר וערכים מושתתים על הבינה האחדותית, כל הנולדים לעולם יסכימו לכך. אותו בינה האחדותית שהאומות מאמצים בחום כלפי המדעים ככה שכל נולד מסכים למדעים, היהודי בנה את תורתו המוסרית והערכית על אותו בינה אחדותית ולכן הוא בטוח שהנולדים יסכימו עם האמנה החברתית.

נפשיט ברשותכם את הנושא העמוק כאן.

נשים לב שכל אחד – אתה את ואני – נולדנו בכפיה, כלומר לא שאלו אותנו קודם האם אנו מסכימים להיוולד. אנו בעצם כמו האדם הראשון המקראי שנוצר בכפיה על ידי האל (תרצו הטבע). ולכן בלי התנאי הזה שכל אחד חייב לומר ש"כל העולם נברא בשבילי", אין שום זכות – לא לאל ולא להורים – להוליד ילד.

הילד הזה נולד לחירות כלומר שום מוסכמה\אמנה חברתית מוסרית או ערכית כמו לא תגנוב או לא תרצח, פשוט לא רלוונטי לו, ולכן בעצם אין קניינים בעולם, יש אך ורק תהו ובוהו.

האדם המציא את חוקי המשפחה בכדי לשרוד אישית לדורי דורות (הרי בלי חוקי המשפחה אף אחד לא זוכה לשרוד כי הוא לא בטוח שהילד שלו) ולכן הוא ממציא את החקלאות ואת הלוח שנה ואת השפה והביגוד והאוכל המבושל והשליטה בעשיית צרכים וכו' וכו'.

בשביל כל זה הוא צריך קניינים פרטיים. וכמו המצאת חוקי המשפחה = בקניין האישה לבעלה וההפך, שוללת ממני את אשתך, ככה קניינך וקניין אחרים שוללים ממני ומכל נולד בעולם את הטבע כולו, ככה שאני ואת ואתה אמורים או להיות עבד למישהו או למות מרעב.

המצאת חוקי המשפחה נסמכת על כך שיש שוויון כל הזמן ובכל מקום בכמות הגברים והנשים, ככה שיש לכולם אישה או בעל פרטי. כלומר אנו לא שוללים מאף אחד לזכות באישה או בבעל ולכן חוקי המשפחה עומדת בצוו הקטגורי של קאנט כלומר חוקי המשפחה קבילים. ולכן באמת שלמה המלך יוצא מגדרו כלפי הנואף, שבניגוד כלפי קניינים כלליים שלמה המלך אומר "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב", לא כן כלפי נואף, כלפי הנואף שלמה המלך נזעק:  הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כָּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ: נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה: נֶֽגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה: כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹֽא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם: לֹא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל־כֹּ֑פֶר וְלֹֽא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד: (משלי)

(אגב: כאן המקום לתקוף קהילות חרדיות מסוימות שמעלים את ערך הבחור בשידוכים. מה בעצם הם עושים? שאין שוויון בין גברים לנשים, כלומר אם ערך הבחור עולה מול ערך הבחורה כלומר הבחורה היא זאת שאמורה לשלם סידור מלא בכדי לזכות בבעל כולל להבטיח לפרנס את הבעל כל חייו, אז אין שוויון ואז חוקי המשפחה לא קבילים כי נשארות אלפי בנות רווקות בקהילה שאין באפשרותם להשיג בעל. אנו רואים כאן שמחלת הטיפשות מתפשטת גם אצל לומדי תורה ויהדות כלומר אנו רואים שהלמדנים המודרניים הם חמורים נושא ספרים ותו לא. הרי אייך אפשר כזו התנהלות דבילית ובלתי תבונית אחרי שרוב שנותיו הוא עמל בתורה ויהדות ? אין לנו תשובה אחרת בלעדי לומר שהם פשוט חמורים נושאי ספרים. אני מצטער לומר זאת אבל אין לי הסבר אחר, כל בר בי רב דחד יומא יודע מה כתוב בכתובה היהודית ומה הוא מבטיח, הוא אמור להבין למה היהדות דורש את זה, ואם הוא לא מבין ולא מקיים, אז לא פלא שנשארות כל כך הרבה בנות בוגרות בקהילה, בקיצור בקהילות האלה כל חוקי המשפחה לא קבילים כנ"ל)

בקניינים פרטיים, עצם המצאת הקניין פסול מתחילה, א, כי לא חילקת את כדור הארץ לכל פרט ככה שיש כאלה שאין להם קניין. ב, הרי בכל רגע נולד מישהו לעולם מכור כבר לאחרים. ולכן כלפי מי שאין לו קניין, הקניין שלך לא קביל, ומשום כך הוא לא מקבל על עצמו את הצוו של לא תגנוב. ושאחרים לא מקבלים את הצוו של לא תגנוב, אז אוטומטית אין לך קניין. אני מקווה שברור שהמצאת הקניין אפשרי אך ורק שהזולת מסכים לקבל על עצמו את הצוו של לא תגנוב ולא תרצח, ולמה שיקבל על עצמו את הצווים שתביא לו את הרעב או את העבדות  (שכירות או משכנתא לכל החיים) ?

ביהדות נטען שנח המציא את הקניין הקביל (בהנחל עליון גוים וגו') על ידי חלוקת הארצות בגורל פלוס המצאת הירושה ככה שכל נולד נולד עם קניין פרטי. (שבט לוי וממזרים וגרים, היו הגורמים לבקשת המלכות בימי שמואל הנביא, ולכן יחזקאל הנביא דורש חלוקת נחלות גם לגר ולממזר ולשבט לוי). כמובן המצאת הקניין והירושה של נח מושתתת מראש על תורת אדם הראשון = חוקי המשפחה (הרי בלי חוקי המשפחה אין ירושה), ככה שכל משפחה ועם ולשון ששמר על חוקי המשפחה, יש לה ירושה מהחלוקה ההיא כלומר יש להם קניינים קבילים לדורי דורות. מכאן ההשתוקקות של היהודי לחזור לארץ ירושתינו ומכאן מצוות ישוב ארץ ישראל.

השבטים עם אביהם יעקב יורדים למצרים במקרה של רעב, ולאט לאט נמכרים לעבדים לאומה המצרית. עבדות של ארבע מאות שנה ויצאנו משם בשן ועין (רק אחד מחמש או אחד מחמישים יצא משם).

אבל "מה שמכשל אותך מחזק אותך" ולכן יצאנו ממצרים עם תובנות טובות וחדשות. ולכן עשינו את האמנה החברתית בהר סיני. כלומר אם המצאנו את הקניין ואת האמצעי חליפין שנקרא כסף, אז במהרה אם יש למישהו מונופול על המים (פרעה היה אלוהי המים במצרים שפירושו לעומק שהיה לו מונופול על המים) במהרה יש לו מונופול על החיטה אז במהרה נימכר כולנו לעבדים לאדון הזה. כלומר במקרה רעב, לא נרצה להילחם על מים ובמקום זה נימכר לעבדים. כלומר המלך מנצל את טוב ליבם של ההמונים שרוצים לקיים את המוסר אפי' שהם לא קבילים, וקונה אותם לעבדים לנצח.

ולכן באמנה החדשה (התורה מסיני), אי אפשר למכור נחלה לצמיתות ככה שלכל אחד מובטחת לו את הטבע לנצח לדורי דורות. אבל יש בעיה במקרה שיש רעב כלומר לא יורד גשמים בנחלתי למשל (או שלא שמרו על הלוח ולכן לא יודעים מתי תרד גשם ולכן אין חקלאות. אגב: רק על ידי שמירה על האביב = הלוח, מובטחת: וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ: ולא כפי שהפנאטים חושבים שיש איזה אל בייביסיטר שמוריד גשם מתי שאני רוצה), או מכל סיבה אחרת, אז מה עושים ? כאן הומצאה (כבר על ידי אברהם אבינו) הכנסת אורחים, וכמובן מתנות עניים שלוקחים אפי' בלי רשות, וכמובן כל אחד משאיר על שולחנו אוכל בשביל עניים. וכמובן כלפי האמצעי חליפין שנקראת כסף – שמכנס את ההון אצל יחידים כמו במצרים אצל פרעה ויוסף – הומצאה שמיטת כספים, כלומר ביטול המטבע כל שבע שנים ככה הכסף לא יכול לכנס לעצמו את כל ההון החברתי ולהפוך את כל בני החברה לעבדים. כבר היום מעל חמישים אחוז הון אנושי נמצאת בידי אחוז אחד מבני אנוש.

אם יש לנו זכות קניין בתנאי שכל עני יכול להיכנס לבית לאכול, אז לכאורה אי אפשר לעולם לעשות דלת עם מנעול לבית. ובאמת לאברהם לא רק שלא היה לו דלת לבית, רק היה לו ארבע פתחים פתוחים לבית  לכל רוח ככה שמכל רוח נוכל להיכנס לבית שלו ולאכול. ואייך אפשר בכל זאת לעשות דלת נעול לבית ? אך ורק אם נשים "מזוזה"

כאן בא מצוות "קביעת מזוזה" המזוזה אומרת לכל אדם, שכאן לא צריך לגנוב או לרצוח בשביל אוכל או בשביל לישון, אתה פשוט יכול לאכול ולישון. מכאן שהמזוזה שומרת על בני הבית, כלומר לא שהמזוזה היא הוקוס פוקוס אלילית ח"ו, רק המזוזה אומרת לגנב הפוטנציאלי שלא צריך לגנוב, תבוא ותאכל ואפי' תישן אם אתה צריך, ק"ו אם אתה צריך לעשות את צרכיך.

ובכן האמנה החדשה של משה רבינו ובני ישראל בהר סיני (וכן עשרת התקנות של יהושע בזמן חלוקת הארץ למשפחות, שהזכרתי חלק מהם לעיל) בעצם קובעת התנהלות חברתית כזו שהקניינים יהיו קבילים וכל אחד יקבל על עצמו מרצונו החופשי את המוסר והערכים כלומר את הצווים של לא תגנוב וכו'

ולכן באמת אנו מנשקים את המזוזה, מה שאין כן כנ"ל אצל האומות הם אמורים לנשק את האקדחים והבינו.

לסיכום:

אפשר להיות דוגמטי ולבקש כסף על שירותים אם בכלל. אפשר להיות דוגמטי ולחשוב שהמוסר האנושי עומדת מכוח עצמו שלמעשה היא עומדת על כוח החרב\האקדח. אפשר להיות דוגמטי ולחשוב שהעניות היא גזירה משמים ועשירות היא גורל. אפשר להיות דוגמטי ולחשוב שכל המצאות האנושיות הם טבעיות וגורל ככה שנגזרה עלינו לסבול לנצח.

אפשר אבל אחרת, להיות נאור ולהבין ששום דבר זה לא גורל, אתה עני כי שללו ממך את הטבע מראש, אתה עשיר במקרה כי בני אנוש סוגדים לאליל הכסף ולכן חייב להיות יחידים שאצלם הכסף וההון האנושי מתכנסת, הפעם זה אתה מחר זה זולתך, אבל לעולם העשירות לא עוברת בירושה ככה שגם העשיר הוא בכרת. תמיד ההתכנסות מביא לבסוף למלחמות ששם אליל המלחמות לא מבחין בין עשיר לעני.

מה שנדרש מהמשכיל והנאור היא הבנה פשוטה אייך כלכלת החברה פועלת ואייך היא צריכה לפעול באמת. הכלכלה המודרנית זאתי של אסכולת שיקגו, היא פנאטיות ודוגמטיות משווע. בוודאי במקרה שלנו היהודים בארץ ישראל שכל אחד ואחד חייב בכפיה לתרום את צאצאיו הרווקים למולך הדמיוני למות למענה בלי שהם יקבלו תמורה. כלומר חזרנו עם כוח החרב על גבי רווקינו ורווקותינו לכבוש את ארץ ירושתינו בשביל מי ? בשביל משפחת תשובה שתקבל את המשאב הטבעי שלנו ? בשביל משקיעי הנדל"ן שנהיה להם עבדים לנצח כי אנו צריכים בית לישון ?

שבני ישראל משתוקקים לחזור לארץ ירושתם, זה בגלל העבדות\הגלות, ולכן שאנו חוזרים לארץ ירושתינו אנו חייבים להבין שבלי שנקיים את האמנה הנבונה שקיבלנו על עצמינו נצא שוב ושוב לגלות ולעבדות. זה פשוט חלק מהעניין, זה או אתה בן חורין או אתה עבד. ואם אתה עבד אז מה לי עבד בארץ ומה לי עבד בחו"ל ?

לבני חורין יש אמנה נבונה והיא דבר ראשון המצאת הקניין הפרטי הקביל (פלוס התנאים הנ"ל לקניין הקביל שבלעדיהם אוטומטית הקניינים לא קבילים כנ"ל), שזה אומר חלוקת הארץ פלוס ירושה ואי אפשרות למכור את הנחלה לצמיתות.

האמצעי החליפין שנקרא "כסף" לא יכולה לכנס את ההון החברתי אצל יחידים. מכאן שמיטת כספים = ביטול המטבע כל שבע שנים.

אחרי שמובטחת לכל פרט ופרט את חירותו (הרי אין באמת חירות אם אין לך את הטבע שמכריח אותך להיות עבד למישהו) על ידי שיש לו קניין פרטי ומקור פרנסה כחוק יסוד חירות האדם וחירותו, רק אז אפשר השתתפות בחלוקת העבודה ולהשתתף בשוק החופשי. כלומר אז באמת לא נכפת עליך להיות שותף בחלוקת העבודה ולכן אתה בן חורין כן להיות שם או לא להיות שם.

במודרנה, המנוולים עושים הכל שנכפה בכפיה עליך ועל אישתך להיות חלק בחלוקת העבודה, על ידי שנשללת ממך הכל בכל מכל כל (אפי' זכות מוקנה לנשום אין לך בלי אדון הריבון הדמיוני). כלומר הריבון הדמיוני שוללת ממך בחוק אפי לאגור מים ובוודאי שוללת ממך להתנחל על פיסת אדמה לבנות לעצמך את ביתך, כי רק ככה לדעתם תהיה צמיחה חברתית. אבל שאנו מגיעים לעצם הצמיחה ומבקשים חלק ממנו, אז המנוולים נזעקים: מזה? אנו קומוניסטים ?! שימות העני תחת הגשר בשקט !! אגב: שינסה העני ללכת למות תחת הגשר, האם החוק ייתן לו לעשות זאת ? בוודאי יבוא איזה פקח שלא ייתן לו לעשות זאת הרי אנו צריכים ארץ יפה בלי רח"ל אנשים תחת הגשרים.

כל ההתנהלות האכזרית הזאת אפשרי אך ורק שיש "אקדח" במקום "מזוזה". נישוק אקדחים במקום נישוק מזוזות. זה הנאורות הפנאטית של שונאי ישראל.

שלא נשלה את עצמינו שאפשרי בכפיה לכפות על האדם להיות חלק בחלוקת העבודה ק"ו בתנאים כאלה שאתה לא מחלק את הצמיחה לכולם. מצד שני לא נשלה את עצמינו שבלי חלוקת העבודה נוכל להתקיים כראוי. כלומר אדם באמת צריך (יותר נכון "עדיף לו") חלוקת העבודה, אבל התנאי ההכרחי היא שהוא בא כבן חורין מול היזם ולא בכפיה, ככה הוא תמיד עומד מול היזם בגובה העיניים ככה שאי אפשר לנצל אותו בשוק החופשי.

ובכן תמיד אחרי כל המלל שלי בא השאלה: מה אתה רוצה? אתה רוצה לחזור לימי האבן ? אז אולי בני אנוש התנהגו יותר בתבונה ובטבעיות, היום במודרנה כל דבריך לא ישימים !!

אבל השואלים האלה לא מבינים את הנקודה כאן. לא צריך לחזור לימי האבן, צריך שכל בן אנוש יהיה מספיק נאור ותבוני ככה לא היינו מגיעים לרוב הסבל האנושי המודרני. לדוגמא (וכאן הביקורת גם כלפי יהודים יראי שמים): אילו היהודי היה מבין שארץ ישראל ירושתו הפרטית של כל יהודי לחוד, אז לעולם יהודי לא היה משקיע בנדל"ן, כי לעולם הוא לא היה מסוגל לגזול מזוג צעיר את המשכורת רעב שלהם בכדי לישון בארץ ירושתו. כלומר המנוול הזה לוקח מהזוג הצעיר את משכורתם את עמלם החודשי על מה ? על זה שהוא נותן להם מקום בכדור הארץ לישון ? מה עוד המקום הזה שייך ליהודי בדיוק כמו שהיא שייכת לו. ואם אף יהודי לא היה מושקע בנדל"ן אז בנית הדירות היית נופלת על החברה כולה ואז היו דירות לכולם כמו אחרי סיפור הפנתרים השחורים. ועוד בלי אלימות חברתית. כלומר זה היה קורה בטבעיות בלי הפיכות חברתיות.

עוד דוגמא: אילו היהודים כולל היראי השם, היו מבינים לעומק את תקנות יהושע בזמן חלוקת הארץ למשפחות, שאחד מהתקנות היא התנאי שהתנה מראש שכל שבט שזוכה בכנרת (משאב טבעי) חייב לתת לכל בני השבטים את הזכות לדוג דגים בכנרת. אז בוודאי שמשפחת תשובה כמשפחה יהודית לא היית גוזלת מאתנו את הגז הטבעי.

עוד דוגמא: אילו היהודים בארץ היו מבינים מהי אליל הכסף ולמה בלי שמיטת כספים כולנו עבדים לבנקים. ואם היו מבינים מהי ריבית ולמה ריבית אסור. ואם היו מבינים מהי בנקאות ברזרבה חלקית. בקיצור היו מבינים אייך נוצר הכסף החברתי ועל ידי מי. אז היו מחפשים פתרונות יותר נכונים כמו למשל גמ"חים ברזרבה חלקית, הרי באותו דרך שהבנק יוצר את הכסף שלנו ועוד מבקש על כך ריבית וגם גוזל לבסוף את היזם ושולח אותו לכל הרוחות. נעשה גמ"חים ברזרבה חלקית ואז אין ריבית ואין אפשרות לגזול את היזם.

עוד דוגמא: הניתוקים של התאגידים כמו מים חשמל וטלפון ועוד. אם הדוגמטיים האלה היו מבינים משהו, אז כמו שאדם סמית טוען שהמכולת לא עושה לי טובה עם זה שהוא מוכר לי הרי הוא צריך להתפרנס ורוצה להיות כמוני בחלוקת העבודה. ככה כל תאגיד היה מבין שהוא חייב לי והוא לא עושה לי טובה. אני מפרנס אותו כל חיי עם זה שאני לוקח ממנו מים חשמל וטלפון. אז מזה הניתוקים ? יושבת לה בחורה באיזה חור בתאגיד שאנו אלה שמפרנסים אותה, ואומרת לנו: ניתקו אותך בגלל אכיפה. וואלה מהיום אנו אמורים גם לשלם לך כי את גם שוטרת וגם גננת ?

למשל רמי לוי (שהוא טוב רק לעשירים) מתפרנס מאתנו, למה נותנים לו להרוויח פי אלף ? כי הוא היזם שלוקח סיכונים, זה הטיעון הקלסי של הקפיטל החזיר: מגיע ליזם שלוקח סיכונים להרוויח. אוקיי הוא לוקח סיכונים אז מגיע לו. אבל מה התברר, שאם כשלת אי פעם באיזה חזרת שיק (לא אצל רמי לוי רק אצל מישהו אחר), אז רמי לוי יידע מיזה (יש כזה מידע אצל רמי לוי ואני לא מבין אייך החוק מאפשר זאת הרי זה בניגוד לחוק אדם וחירותו) ויעשו לך בושות בפני רבים. נעזוב את הבושות הרי התרגלנו לכך. אבל איפה הסיכונים של היזם ? הרי הוא לא מסתכן בגרוש, הנה יש לו את כל המידע ואת זכות האכיפה הלכה למעשה. אם לבנק למשל אין זכות אכיפה רק אחרי החזרת עשרה שקים בשנה, לרמי לוי יש זכות אכיפה אפי' על שיק אחד בחיים. ובכן אנו מפרנסים אותו והוא לא לוקח סיכונים, אז ממתי יש לו את הזכות לקבל מידע עלינו ולאכוף עלינו את הגזר דין ? ותבינו שמעל 25% מכל חברה מתקשים להיות תחת מסגרת נורמטיבית, כלומר כל הנורמות האנושיות הם מתחילה לא קבילים אם לא כולם יכולים להתנהל כך. ככה שאם אנו רוצים להצליח כחברה אז חייבים להפנים את הדבר הפשוט הזה. במקום להבין את זה כל פקיד\ה שוטר\ת שופט\ת הופך\ת להיות לנו לגננת ומחנכת מתוך בורות ופנאטיות לשמה.

אני מקווה שנתתי מספיק דוגמאות.

ברצוני שנבין, שלימוד יהדות לעומק לא מיועדת בכדי לחזור לימי האבן, הלימוד מיועדת לעשות אותך נאור ותבוני, הלימוד לא מאפשרת לך להיות דוגמט ככה שאוטומטית תנאי ההתחלה של כל בני החברה הם אחרות לגמרי ואז לא מגיעים לכל הסבל המודרני. בלי לימוד, המשכיר דירה למשל לא מבין מה אני רוצה ממנו. הבנק לא מבין מה אני רוצה ממנו.

נסיים:

ובכן ביהדות האמנה החברתית מושתתת על ידי אחדות הבינה, אותו אחדות הבינה שהאומות משתיתים עליה את המדעים, על אותו בינה אחדותית מושתתת כל המוסר והערכים היהודיים.

ולכן האמנה היהודית נצחית לדורי דורות כלומר כל נולד בהכרח יסכים לקבל על עצמו את האמנה, וזה התנאי ההכרחי לקבילות המוסר והערכים האנושיים = הצוו הקטגורי של קאנט או הצוו של הלל התלמודי.

המזוזה כאמור נותנת קבילות לקניין הפרטי עם זה שהמזוזה אומרת לכל מי שצריך: אתה יכול להיכנס לקניין שלי לאכול\לישון\לעשות את צרכיך.

מכאן החירות האמיתית והנאורות האמיתית של היהודי. ולכן בצדק הוא מנשק את המזוזה.

באומות, הכל בכל מכל כל (המוסר והערכים) מושתתת על ה"אקדח". הקניין מושתתת על ידי כיבוש בכוח על גבי הרווקים והרווקות שגוזלים מההורים = צבא, וכל תוקף קיומו של המפלצת החברתית מתקיימת על ידי האקדח שבידי השוטר ועל ידי שופטים שיושבים תחת סוללת שוטרים עם אקדחים ושערים מגנטיים.

אייך ההמון נותן לזה לקרות ? מסורת !! אייך המנהיגות לא מפחדת מההמונים ? על סמך פנאטיות ההמונים לדעתם האיוולת !! האם באמת ההמונים הם דוגמטיים ? לא ולא, הם דווקא פרגמטיים לגמרי, הרי מה אפשר לעשות מול האקדח ? בכל זאת המנהיגות דואגת מראש שהם יישארו דוגמטיים ופנאטיים. ובכל זאת מגיע יום הדין שההמון כבר לא יכול יותר והוא יוצא להפיכות חברתיות וחוזר חלילה וחלילה.

אז את מי הם מנשקים ? את האקדח !!

היהודי מנשק את המזוזה, כי הוא יודע שהמזוזה שומרת עליו להיות יהודי חופשי ולתת חופש וחירות לזולת. המזוזה לא מאפשרת ליהודי להיות דוגמטי כנ"ל ולכן הוא מכניס אורחים תמיד ונותן צדקה תמיד. מכאן הנאורות שלו, מכאן החירות והחופש ומכאן היותו בן חורין אמיתי.

לסיום:

תמיד, אבל תמיד אומרים לי ככה: טוב, מה שכתבתה כאן זה תזה\דרשה יפהפייה, אבל אין לך הוכחה מהמקורות. והאמת נמאס לי כל פעם להוכיח שוב ושוב. כי יש מושג כזה שנקראת דעת תורה, שזה אומר שמי שלומד תורה מקבל דעת תורה. כלומר יש לו משקפיים שרואה את כל התמונה מלמעלה ולכן הוא מבין כל מצווה מדעתו כלומר הוא לא צריך מקור מפורש לכל דין ומצווה ומנהג, הוא פשוט מבין את זה מדעתו לבד (להבין "דבר מתוך דבר" זה תנאי הכרחי לפוסק ולתלמיד חכם ולנאור) בדיוק כמו המקור בעצמו. כלומר אם יש כבר מקור, אז תשאל מנין המקור לקח את דבריו ? כלומר אתה סומך עליו שהוא הבין כך או קיבל מאבותיו שהם הבינו את זה ישר ממשה רבינו מסיני. אותו דבר למי שיש דעת תורה (לא שיש לי דעת תורה אבל הנקודה חשובה כאן) הוא לא תמיד הולך לחפש אם מישהו קדום כבר אמר\כתב את דברו, הוא בטוח במאה אחוזים שהוא ימצא מקור לדבריו. ולכן מיותר לי כל פעם ופעם לחפש מקורות בשביל להוכיח מה שברור לי ומה שאמור להיות ברור לכל נאור ומשכיל אחרי שלמד את המאמרים כאן.

בכל זאת חיפשתי קצת ומצאתי מקורות משיח לפי תומו.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

לא תחמוד בית רעך  (כנגד) וכתבתם על מזוזות ביתך

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת ואתחנן פרק ה סימן יא

 לא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך 

בשני המקורות הנידון היא מצוות לימוד תורה יומם ולילה, אייך אפשר ללמוד יומם ולילה ? ולכן אומרים המקורות שהמינימום היא קריאת שמע ביום ובלילה כי בקריאת שמע מרומז עשרת הדיברות שהיא כוללת את כל התורה כולה. המקורות הנ"ל מסבירים אייך עשרת הדיברות מרומזים בפרשיות ומעמידים כל מצווה של עשרת הדיברות מול הפרשיות של קריאת שמע. תשימו לב ששני המקורות מעמידים מול המזוזה מצווה אחרת של עשרת הדיברות אבל באותו טעם עמוק.

הירושלמי אומר שמול המזוזה בפרשת שמע, בעשרת הדיברות נאמר לא תחמוד בית רעך. וזה כל כך פשוט הרי יש לך בית ומזוזה ולכן אפשר לצוות עליך לא לחמוד את בית רעיך. כלומר שיש לך קניין פרטי אז ורק אז אפשר לדרוש ממך לא לחמוד את קניין זולתך. והבינו.

האגדה הנ"ל מעמידה את הלא תגנוב כנגד וכתבתם על מזוזות ביתך ולמה, כי אם תשימו מזוזה לא תצטרכו לגנוב כנ"ל לאורך כל המאמר.

ובכן אני בטוח שתמצא מקורות יותר קלים וברורים (בשביל העקשנים שבנינו), אבל למשכיל מספיק מה שמצאתי.

הנה מצאתי חנכה תשע"ט עוד רמז חז"לי בנושא כאן. ובכן כנודע היוונים גזרו על הדלתות. כלומר בכדי לשבור את הקן המשפחתי היהודי (שזה = הקן המשפחה כנודע היא תמיד אנטי תזה לע"ז\לאום\עם\אימפריה\מדינה), הם גזרו שאסור שתהיה דלתות בדירות שלהם. כלומר הבתים חייבים להיות פתוחים. אומרים חז"ל כמטפורה: שאלו בני ישראל את הקב"ה כמה אנו יכולים לסבול? אמר להם "בעוון מזוזה" ! כלומר בגלל שלא שמרתם על מזוזה (והכוונה היא על עומק מצוות המזוזה כנ"ל לכל אורך המאמר. הרי מזוזה כשלעצמה לכאורה קיימו כמו שאנו מקיימים אותו בדוגמטיות).

והנה המקור: אוצר מדרשים (אייזנשטיין) חנוכה [המתחיל בעמוד 185]
"אמרו בימי היונים נתחייב מקרא זה שהערימו סוד על ישראל אמרו בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלהיהם ויאמינו בע"ז שלנו. עמדו וגזרו כל בן ישראל שעושה לו בריח או מסגור לפתחו ידקר בחרב, וכל כך למה כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות (צניעות), שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ולא צניעות וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיון שראו ישראל כך עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולין לא לאכול ולא לשתות ולא לשמש מטותיהם, בשביל גנבין ולסטין ופריצי יונים, ולא רואין שינה בעיניהם לא יום ולא לילה, ונתקיים עליהם מקרא שכתוב ופחדת לילה ויומם (דברים כ"ח). אמרו לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כמה אנו יכולים לסבול? אמר להם בעון מזוזה, אלא אעפ"כ רווחה תמצא בגזירה זו. והיו ישראל שרויין בלא דלתות, ואין לך דבר מעביר רעות האשה מעל בעלה כדלת שנאמר לך עמי בא בחדרים וגו' (ישעיה כ"ו), ועמדו בגזרה זו שלש שנים, כיון שראו יונים שעמדו ישראל בגזירה ולא נכשל אחד מהם בשום דבר רע, עמדו וגזרו עליהם גזירה אחרת"

ובכן, אנו רואים כאן שהקב"ה טוען שדווקא בגלל שלא שמרו על מזוזה, גזרו עליכם להוריד את דלתות הבית. והשאלה מה הקשר ? מה הקשר בין אין מזוזה לאין דלת ? התשובה כנ"ל היא שדלת מתחילה זה לא נכון כי אין לעומק קניינים בטבע. רק הקב"ה מאפשר דלת אך ורק שתשים מזוזה שאומרת הדלת פתוחה למי שצריך באמת. אם יהיה מזוזה יש זכות לדלת ואם אין מזוזה אין לך זכות לדלת.

בברכה

Max maxmen