להבין בכלכלה בקלי קלות

להבין בכלכלה בקלי קלות

מבוא

המאמר ייתן לנו הבנה בסיסית ויסודית (יסוד = מלשון יסודות הבניין, ויסודות\יסוד מלשון סוד = נסתר) מהי כלכלת בני אנוש.

המאמר יהיה שווה לכל נפש – כפי שנאמר בכותרת המאמר – בלי שום רקע בנושא\בתחום. המטרה כמובן היא א' שכל אחד באמת יבין את הבסיס של כלכלת בני אנוש. ב' לגלות לאדם את הסודות (מלשון סוד = נסתר) שבכלכלה שלא מלמדים אפי' באקדמיה. ולמה זה חשוב כל כך ? בכדי שכל אדם יידע את זכויותיו המינימליות.

להבין בכלכלה בקלי קלות – חלק ראשון

יסודי הבניין

  1. קניין.
  2. עמל אנושי.
  3. חלוקת העבודה.
  4. אמצעי חליפין = כסף.

ובכן זה ארבעת היסודות הפשוטים של כלכלת בני אנוש. ונסביר כל אחת לעומק ככה כולנו נבין קודם כל אייך זה עובד ומהן זכויותיו הבסיסיות של האדם.

  1. קניין.

השאלה האולטימטיבית שכל אחד מאתנו אמור לשאול את עצמו היא: האם יש לנו זכות מוקנה (מלשון קניין) לנשום ? כלומר האם האוויר\החמצן שאנו נושמים הוא שלנו ? עוד שאלה: האם יש לנו זכות מוקנה לדרוך על האדמה ? כלומר האם האדמה שאנו דורכים עליה היא שלנו ?

כלפי אוויר\חמצן ברור לכולנו שהיא שלנו במשותף, לנו ולשאר האורגניזמים. כלומר האוויר שייכת לכולם כקניין משותף ולכן יש לנו זכות מוקנה לנשום.

מה עם האדמה ?

בכדי שתתאפשר לאדם לעמול בכדי להצמיח משהו בטבע, ובשביל לנוח אחרי העבודה וכו' וכו' הוא צריך קניין. כלומר הוא צריך אדמה כשלו וצריך זרעים משלו, וכמובן מים והנה זרע וקצר והצמיח לו מה שהוא צריך. בכדי שכל זה יהיה שלו ?! שאר בני אנוש צריכים להכיר בקנייניו, והם אמורים לקבל על עצמם את הצוו של לא תגנוב. אחרת אין לו קניין. כי אם הזולת לא מכיר בקניינך, אתה עמל לריק כי יבואו לקחת ממך את עמלך. אותו דבר לגבי לנוח ולאכול וכו' וכו', הוא צריך קניין\בית כשלו, אחרת תבוא לבית ומישהו כבר ישן שם.

כאן כלפי קניין באדמה, אי אפשר רק קניין משותף. כלומר צריכים קניין פרטי.

עכשיו אם נחלק את כל כדור הארץ לכל אחד ואחד כקניין "פרטי" בכדי לעמול בו ולגור בו וכו', לא נוכל לזוז ממקום למקום. כלומר תמיד צריך להשאיר מקום לקניין משותף = רשות הרבים.

ובכן יש קניין משותף שזה רשות הרבים, ויש קניין פרטי שזה הבית והנחלה בשביל לעמול בו.

נחזור לשאלת השאלות האם יש לנו זכות מוקנה לדרוך על כדור הארץ ? אם לגבי האוויר אמרנו שיש לנו זכות מוקנה, מה קורה לגבי דריכה על האדמה ? ובכן מצטער לומר לכם מה שאנו יודעים זה מכבר ופשוט לא שמנו לב על כך. "אין לנו זכות מוקנה לדרוך על כדור הארץ". לא רק שאין לנו קניין פרטי, אין לנו אפי' זכות לדרוך בקניין המשותף שזה רשות הרבים. אייך זה קורה ? שוב הקניין !! ראשי העיר דורשים דמי פרוטקשן\ארנונה על הזכות לדרוך\לגור בעיר. מה עוד אין לנו זכות למשל להיכנס לרשות הרבים של מדינה אחרת. בקיצור בשביל לדרוך על כדור הארץ אתה כבר צריך לעמול ולהצמיח משהו ולמכור ואז תקבל את האמצעי החליפין = כסף. ותוכל לשלם את הפרוטקשן לעיר בשביל הזכות לדרוך על כדור הארץ.

אייך זה קורה ? פשוט ראשי העיר חושבים שהאדמה היא הקניין שלהם ולא שלך. אותו דבר לגבי לגור בעיר. אין לנו קניין פרטי בעיר בכדי לגור בו, אנו צריכים לשלם עמל אישי של רוב העמל החודשי בשביל הזכות לישון בכדור הארץ.

המצב המפגר הזה הוא תוצאה של המצאת הקניין הפרטי. ואמרנו שבלי קניין פרטי, אין אפשרות להצמיח כלום. כלומר אנו רוצים קניין פרטי בשביל לעמול ובשביל לגור בו. ולכן המצאנו את הקניין הפרטי, אבל בתכלס כולנו נולדים בלי קניין פרטי. ככה שבשביל מה המצאנו את הקניין הפרטי ?

נחזור ליסודות הבסיסיות של כלכלת בני אנוש.

נדון במצב נאור חופשי וחירותי, שלכל אדם יש קניין פרטי ויש קניין משותף = רשות הרבים.  כלומר בחברה מתוקנת שכזו, לכל אדם יש זכות מוקנה לנשום ולכל אדם יש זכות מוקנה ברשות הרבים ולכל אדם יש קניין פרטי א' בכדי לעמול בו ולהצמיח בו ערך. ב'  לגור בו וכו' וכו'.

נסכם: בלי קניין משותף וקניין פרטי, אין כלכלה יש אך ורק עבדות. בכדי שתתאפשר כלכלה, צריך שאדם יעמול, בכדי שיעמול צריך שיהיה לו קניין פרטי. שיש לו קניין פרטי יש לו איפה לעמול ולהצמיח משהו.

מכאן נעבור ליסוד השני: "עמל אנושי"

  1. עמל אנושי.

שוב נחזור לאוויר\חמצן. בשביל להשיג חמצן, צריך לנשום, וזה גם סוג של עמל. אבל אם שאר הצרכים היו זמינים כמו אוויר\חמצן, אז לא צריך כלכלה. כלכלה צריכים בשביל דברים שהם לא זמינים כמו החמצן. למשל מים. מים לא זמנים כמו חמצן, כלומר צריכים לעמול יותר כמו לאגור מי גשם או ללכת לנהר וכו' וכו'

בניגוד לחמצן ומים, אוכל מצריך יותר עמל. אם אנו רוצים למשל לדוג או לצוד. או לעסוק בחקלאות. כל אלה מצריך עמל אנושי יותר קשה.

נסכם: בשביל לכלכל את עצמינו אנו צריכים לעמול = עמל אנושי. אם זה להביא מים מהנהר ולדוג ולצוד, אז צריכים ללכת לקניין המשותף ופשוט לקחת את הצרכים שלנו. אם זה חקלאות או כל עשייה אחרת, אנו צריכים חומר גלם וקניין פרטי. יש חומר גלם שנמצא בקניין המשותף ויש חומר גלם שנמצא בקניין הפרטי. בכל אופן בלי עמל אין כלום. מכאן שאם יש לנו משהו מהצרכים שלנו, אז זה אך ורק בגלל העמל אנושי.

שאלת השאלות שאנו צריכים לשאול כאן היא: אם לא עמלנו, אייך יש לנו את צרכינו ? כלומר יש כאן איזה מן נוכלות. אחרת אייך יש לנו משהו בלי עמל ?

נשאיר את השאלה פתוחה כרגע ונעבור ליסוד השלישי והיא: "חלוקת העבודה"

  1. חלוקת העבודה.

השאלה האולטימטיבית כאן תהיה: אם את רוב הדברים\הצרכים אנו לא יודעים אייך נעשים (חיטה ירקות פירות חלב לחם בשר ועוף בגדים שולחן כיסא מקרר מכונות חשמליות מכונית וכו' וכו'), אז אייך יש לנו אותם ? יותר מיזה, אם ידענו אייך לעשות את הכל, האם יכולנו במציאות לעשות הכל לבד ?

כלומר כל הצרכים שיש לנו זה עמל אנושי שלא אנו בעצמינו עשינו בעצמינו, ויותר מיזה אנו אפי' לא יודעים אייך מיצרים את כל זה. אז אייך רבונו של עולם זה נמצא אצלינו ?

הפלא הזה קורה בגלל "חלוקת העבודה" כלומר בני אנוש החליטו מרוב חכמה בינה ודעת שכדאי להיות חברים ביחד ולהתחלק בעבודה. שבני אנוש מתחלקים בעבודה, ביחד הם מצמיחים הרבה מאוד דברים ובהרבה יותר בקלות. יותר מיזה אפי' בכל תחום ותחום כמו לעשות מסמר, כדאי חלוקת העבודה. אדם סמית אבי אבות הכלכלה המודרנית מסביר את זה בטוב טעם. אם אדם אחד אפי' מוכשר מאוד יעשה מסמרים לבד. הוא יספיק כמות מסוימת בשעת העבודה. נגיד עשר מסמרים. במסמר יש שלוש שלבים. 1, לחתוך את החומר גלם לפי מידה. 2, לחדד קצה אחת. 3, ולעשות את הכובע בקצה השני. עכשיו במקום שאדם אחד יעשה את כל השלבים ויספיק לעשות עשרה מסמרים בשעה, אפשר לחלק את העבודה לשלוש אנשים והנה ביחד הם יספיקו לעשות כמאה מסמרים בשעה.

חלוקת העבודה מביא קודם כל הרבה מאוד סוגי סחורות. בלי חלוקת העבודה לכל אדם היית אך ורק צרכים מינימליים. חלוקת העובדה מקל מאוד על העשייה ככה שמספיקים ליצור הרבה מאוד מכל סוג סחורה ככה שזה יותר זול. ואם כל דבר יותר זול, אז יש לנו הרבה סוגי סחורות. כלומר לא מספיק שיש הרבה סוגי סחורות, בכדי שכל הסוגים יהיו זמינים לכולם, זה גם צריך להיות זול. וחלוקת העבודה בעצם עושה את שניהם, גם הרבה סוגי סחורות וגם בזול.

נסכם: חלוקת העבודה מצמיח ערך רב לחברה כולה. מה שאין כן בלי חלוקת העבודה שבקושי היית לנו – כל אחד לחוד, דברים מינימליים. העושר של כל פרט בחברה, אפשרית אך ורק בחלוקת העבודה.

חלוקת העבודה חייבת להיות רצונית\בחירית. כלומר יש אדם שאולי רוצה חיים פרטיים ויש לו את הכישרון ואת הידיים הטובות\היצירתיות ולכן הוא מסתפק עם דברים מינימליים שהוא יוצר בקניינו לבד ובעצמו. כלומר הוא לא מעוניין בחלוקת העבודה. אפי' שרוב בני אנוש מעוניינים בחלוקת העבודה, אי אפשר לכפות על האדם להיות חלק בחלוקת העבודה.

הכל פנים, כמו בעמל אנושי שאלנו אייך אפשר שתהיה לנו עמל שלא עמלנו עליו, ככה גם בחלוקת העבודה שאלת השאלות היא: אייך יש לנו את כל סוגי הסחורות בלי להיות שותף בחלוקת העבודה. כלומר אייך זה שיש משתתפים ועמלים שיש להם מעט מחלוקת העבודה, ואייך זה שיש כאלה שלא משתתפים או לא עמלים כל כך קשה ויש להם פי אלף מאלה שכן משתתפים ועמלים קשה מאוד.

תחשבו על זה: החתונה נגמרה מאוחר בלילה והנה אנו יוצאים מהאולם ויש נהג מונית בחוץ שמוכן להסיע אותנו הביתה באמצע הלילה. הנהג המונית הזה הוא שותף בחלוקת העובדה. כלומר למה הוא שם כל כך מאוחר ולא בבית עם משפחתו ? כי הוא חלק בחלוקת העובדה. אותו דבר מפנה הזבל מהבית ומהרחוב. למה הוא עושה את זה ? הוא חלק בחלוקת העובדה !! ואז נשאלת השאלה למה הוא עובד דווקא בזבל או כנהג מונית ולא במשהו יותר נורמלי ? השאלה הזאת רלוונטית כלפי העובדים קשה, כלומר אפי' בכל המקצועות הקשים כמו רופא ומנתח או מפנה הזבל והסבל וכדומה. יש הבדלי שכר. ולמה ? הרי אנו שותפים בחלוקת העבודה אז למה שיהיה הבדל ביניהם ? ושאלת השאלות היא: אייך זה שיש לאנשים ערך יותר משווי עמל אנושי של כל החיים ? נגיד רופא מנתח מקבל 1000 שקל ליום עמל. כפול חמש אלף לשבוע, כפול 52 שבועות בשנה = 26000 שקל לשנה, כפול חמישים שנה = כל החיים ?! בסך הכל שלוש עשרה מיליון שקלים. והנה יש כאלה שיש להם הרבה יותר כסף עוד לפני שהתחילו לעבוד. או עבדו כמה שנים וצברו סכום הרבה יותר גדול מיזה.

תבינו שהשאלה רלוונטית מאוד, כי בלי חלוקת העבודה, זה לא אפשרי. כלומר העשירות המופלגת הזו לא אפשרית בלי חלוקת העבודה. אך ורק שכולנו מוכנים להיות בחלוקת העבודה, מתאפשרת הנוכלות הזאת. ולכן זה שאלה מאוד מאוד לגיטימית. (אני מסביר לכם את זה כי יש דמגוגים ופנאטים שטוענים בשטחיות ששאלות מהסוג הזה זה שאלות של אי פירגון ולא היא כנ"ל. זה שאלה לגיטימית מאוד. יש שיאמרו שכדאי לתת את האפשרות להשיג את העשירות הזה ככה זה מדרבן את האנשים להיות בחלוקת העבודה. אוקיי הטיעון הזה יכול להיות טיעון אבל בתנאי שכולנו בחלוקת העבודה מרצון חופשי ולא בכפיה. כלומר אם יש לכולנו קניין פרטי ויש לכולנו זכות מוקנה בקניין המשותף = רשות הרבים, אז כדאי לשכנע את האנשים להיות בחלוקת העבודה מרצונם החופשי ואולי כדאי באמת לתת את האפשרות להשיג עשירות יתר בכדי לדרבן יזמות וכו' וכו'. אבל אם אין לנו קניין פרטי ואין לנו זכות מוקנה לדרוך בכדור הארץ = בקניין המשותף ?! אז ההשתתפות בחלוקת העבודה היא כפייתית על ידי המשטר\המדינה והנה קיבלנו עבדות. אז השאלה היא אייך המשטר\המדינה לא דואגת מראש שתהיה שוויון בין העבדים ? אפי' אם נאמר שכדאי למדינה\האדון שתהיה לעבדים דירבון ככה ישיגו צמיחה יותר מהירה. אז זה בתנאי שבאמת הצמיחה מגיע לבסוף לכולם, אפי' לא בשוויון מוחלט, בכל זאת שוויון, הרי אף אדון לא רוצה מרד מצד העבדים שלו. בתנאי חירות בלי משטר, עצם החברה ששותף בחלוקת העבודה, מאפשרת את העשירות והעניות. כלומר בטבע בלי קניין פרטי ובלי חלוקת העובדה אין עשירים ועניים. הקניין הפרטי והקניין המשותף כולל חלוקת העבודה מאפשרת את העשירות והעניות. הווה אומר זה שאתה עשיר זה בזכות כולם וזה שאתה עני זה באשמת כולם. מכאן שהשאלות האלה הם לגיטימיות לגמרי ולא שאלה של אי פרגון ח"ו. אבל אם נדון בחברה משטרית שיש אדון ועבדים, גם שם שאלת העבד היא לגיטימית מאוד. וכי למה לעבד הזה מגיע יותר מהעבד השני ? בשני סוגי החברות, השאלה לגיטימית לגמרי)

ובכן נשאיר את השאלות פתוחות (בהמשך יובן הכל בעזרת השם) ונעבור ליסוד הרביעי: "אמצעי חליפין = כסף"

  1. אמצעי חליפין = כסף.

אם כל בן אנוש עמל ליצור משהו, והוא עוד שותף בחלוקת העובדה. אז אייך מגיע אליו כל צרכיו ? הרי הוא עושה רק דבר אחד קטן מכל הצרכים שמגיעים אליו, אז אייך הם הגיעו אליו ? הוא עושה רק חלק קטן בחלוקת העבודה, אז אייך מגיע אליו כל העמל האנושי הענקית הזו. הרי מיליוני אנשים בכל רגע נתון עמלים ועמלים במשותף ביחד עמנו והנה הכל מגיע אלינו. אייך זה קורה ? הכסף !! בני אנוש המציאו אמצעי חליפין ככה מגיע אלינו כל הצרכים שלנו.

אייך זה עובד\פועל ? ובכן נגיד שכל שעת עבודה = 30 שקל. כלומר כל עמל שעה של כל שותף בחלוקת העבודה, שווה שלושים שקל. בכל המדינה או בכל בעולם יש כמות עמלים ויחד בכל שעה של עמל הם מיצרים ערך ששווה שלושים שקל לשעת עבודה של אדם. סך הכל שעת עבודה אנושית בכל העולם בהווה היא X כסף.

השאלה היא מי מחליף להם את שעת העבודה לכסף = אמצעי החליפין ? יותר נכון לשאול מי היצרן של הכסף ?

לפני שנשיב על כך, נסביר יותר בהרחבה את האמצעי החליפין. ובכן שאלנו אייך עושים חליפין בין העבודה שלי לבין העבודה של האחר. כלומר אני יצרן חלב ואתה יצרן לחם. והנה אייך אני מקבל לחם ואתה חלב ? על ידי שתרגמנו את עמלינו לכסף\נייר\קובץ אלקטרוני בבנק. כלומר קיבלנו ממישהו ניר\כסף\קובץ אלקטרוני וככה אנו משלמים אחד לשני על העמל שלו = אמצעי חליפין. כלומר כל שעת עמל מתורגם לכסף.

יש מישהו שיוצר את הכסף כלומר מתרגם את עמלינו לכסף. (אגב נבין בהמשך שיש הבדל בין "יצירת הכסף" לבין "כסף במחזור". יצירת הכסף זה תרגום העמל האנושי לכסף\ניר\קובץ אלקטרוני. כסף במחזור זה הכסף שמוכר לכולנו הכסף שרץ בינינו כל הזמן אם זה מזומן ואם זה עברה בנקאית או שיק וכו' וכו')

מי הוא יצרן הכסף ? זה שאלה מאוד רלוונטית ומאוד קריטית. בכדי שנבין למה זה קריטית אני אתן לכם את שלבי היצירה של האמצעי החליפין = כסף.

שלב א'

הציבור עובד ומצמיח ערך\סחורה.

שלב ב'

צריך אמצעי חליפין אז מישהו מיצר את הכסף בכדי לתרגם את העמל האנושי לכסף.

שלב ג'

יצרן הכסף מחלק את הכסף לציבור תמורת קבלת העמל\הערך\הצמיחה\הסחורה של הציבור לעצמו בחינם. (הרי יצירת הכסף זה לא עמל מול העמל האנושי. ולכן בעצם הוא מקבל את כל העמל הציבור בחינם)

שלב ד'

יצרן הכסף מוכר את הערך\הצמיחה\הסחורה בחזרה לציבור ומקבל כסף מהמחזור מהציבור ושוב בחינם. (ואמרנו שיש הבדל בין יצירת הכסף לבין כסף במחזור. שאתה מקבל כסף מהמחזור בעצם קיבלת את הסחורה, והנה היצרן קיבל 1, את הסחורה בחינם תמורת יצירת הכסף. ובהמשך קיבל את הכסף המחזורי בחינם תמורת הסחורה ככה שהוא מרוויח פעמים. גם את הסחורה וגם את הכסף המחזורי)

המסקנה:

ליצרן הכסף יש את עמל\הסחורה של הציבור בחינם ואת כספו מהמחזור בחינם.

אז מיהו היצרן הנבל הזה ?

נשאיר את השאלה פתוח אבל זאת נדע שיש לנו כציבור משאב ציבורי יקר מאוד שנקרא "יצירת הכסף הציבורי" וכמו כל משאב ציבורי, היא שייכת לציבור כלומר לי ולך.

נסכם: לאמצעי החליפין = הכסף. יש כמה סגולות. אחת: כשמו כן הוא "אמצעי חליפין". אחת: שומרת על עמל לאורך זמן. שזה ואמר, אם יצרתי חלב, תוך כמה ימים היא מתבזבזת או מתקלקלת. כלומר הצמיחה של עמלי לא נשארת לאורך זמן. אבל תשימו לב שאם החלפתי את עמלי לכסף ?! הוקוס פוקוס עמלי נשארת לאורך זמן. מה שלא אפשרי ביקום כולו הנה בני אנוש המציאו משהו דמיוני שנקרא כסף והיא משמרת את עמלינו לאורך זמן. כל עמל אנושי בטבע נכחדת או מצריך עמל תמידי לתחזוקה. מה שאין כן אם תרגמנו את עמלינו לכסף ?! פתאום עמלינו נשמרת לאורך זמן.

המצב הזה מאפשר הלוואות כמובן ואז זה מאפשר יזמות וכו' וכו'. היא כמובן מאפשרת ריבית, כי אדם חסך את כספו במקום לבזבז אותו, ואם אני רוצה ליהנות מיוזמתו = חיסכון, אני משלם לו ריבית על ההלוואה או מכניס אותו שותף ליזמות שלי. אבל ריבית לעומק זה שקר. וכי למה ? כי כסף לא יכול במציאות להצמיח כסף. כסף היא תרגום של עמל ולא יוצר עמל. את העמל יוצר האדם, או האדם יוצר מכונות שעושות בשבילו את העמל. בכל אופן כסף זה תרגום של עמל ולא שהכסף בעצמו יוצר כסף ולכן אי אפשר במציאות ריבית. כלומר אם מישהו מבקש ריבית על כסף הוא בעצם דורש שאדם יוותר על חלק משכר עמל שעה שלו (נגיד שעת העבודה שווה 30 שקל וחלק הוא צריך בשביל ריבית, אז יוצא שהוא מקבל פחות כסף לשעת עבודה). בעצם הוא מעלה את שכר שעות העמל ככה שלבסוף זה חוזר למלווה בריבית כבומרנג (כי העובד לא ימשיך לעבוד בשכר של שלושים שקל עם הוא צריך לשלם חלק מיזה למלווה בריבית ולכן היזם יצטרך לעלות את שכרו והנה הריבית מורידה את ערך הכסף הציבורי). אבל עד אז בינתיים הוא גוזל חלק משעת העמל של הלווה. מכאן האיסור הדתי לשלם ולקחת ריבית.

ובכן שכל העמל האנושי היית תרגום לכסף חומרי כמו זהב וכסף ונחושת, המרוויח של יצירת הכסף היית המשאב הטבעי של זהב\כסף\נחושת כלומר למי שהיית שייכת המשאב הטבעי הזה ?! פלוס העמל ליצור את הזהב\כסף\נחושת הוא הרוויח בכפלים על יצירת הכסף כמו שהסברנו לעיל. מה עוד היה צורך אנושי בהלוואות וריבית ושותפות בעסקים וכו' וכו'. ברגע שבני אנוש עברו לכסף של נייר או קובץ אלקטרוני, באותו רגע אין יותר צורך בהלוואות ובריבית ובשותפות של המלווה. פשוט כל אחד ניגש ליצרן הכסף החברתי ומיצר את כספו.

אייך רבונו של עולם בני אנוש פספסו את הדבר הפשוט הזה ?

שיצירת הכסף היא משהו דמיוני, אין צורך יותר בשום הלוואה וריבית ושותפות כפייתית בעסקים וביזמות. פשוט פונים ליצרן הכסף החברתי והוא יוצר בשבילנו את הכסף. (בהמשך תבינו שהשאלה הנזעקת כאן היא עוד כלום ביחס ליצירת הכסף המודרני)

נחזור לאמצעי החליפין = כסף.

ובכן אם חשבנו שיצירת הכסף מתרגמת את העמל האנושי בהווה. אז לא ככה זה פועל במאות האחרונות. במאות האחרונות יצירת הכסף נוצרת על חשבון עמל עתידי. כלומר לא מחכים עד שתצמיח משהו ויוצרים לך את כספך תמורת הצמיחה שלך. רק מראש מיצרים בשבילך את הכסף על חשבון זה שעד סוף החודש\השנה\עשר שנים\עשרים שנה, תצמיח על ידי עמל את הצמיחה שלך. כלומר אתה כביכול יכול לקבל את כספך מראש ולהחזיר את זה חודשי וכדומה.

היצרן הזה, מבקש ממך ריבית ושכר עבודה על עצם יצירת הכסף. אם חשבנו שרק מלווה "כסף מחזורי" מבקש ריבית (והסברנו את השקר של הריבית הקלסית לעיל), הנה גם על עצם יצירת הכסף הוא מבקש ריבית. ואז נשאלת השאלה האולטימטיבית. למה ? למה ובאיזה זכות הוא מבקש ריבית ? קודם כל: יצירת הכסף זה משאב ציבורי וכמו כל משאב ציבורי כמו אוויר וחמצן יש לנו זכות מוקנה, ככה יש לנו זכות מוקנה לגבי המשאב הזה שנקרא יצירת הכסף. שנית כל: זאת לא הלוואה ?! אתם מבינים את האבסורד ? אם חשבנו שיש זכות לאדם לצבור כסף על חשבון לבזבז את כספו, ולהלוות את כספו ולבקש קצת ריבית על זה שצבר כסף על חשבון לבזבז אותם. כאן מדובר על אדם שלא עשה כלום, הוא פשוט גזל את המשאב הציבורי (יצירת הכסף) מאתנו ועוד מבקש על כך ריבית ? מילא שכר על השירות, אבל למה ריבית ?

מה שיותר מטריף כאן היא, אם רח"ל לא עמדתה בתשלומים, הנבל ייקח ממך את הדירה או את העסק או את היזמות שלך.

תשימו לב כי זה חשוב: אני הולך ליצרן הכסף ואומר לו, אני רוצה לקנות דירה\מפעל\לבנות בניין מגורים\ליצור תרופה לסרטן. אמרנו שאפשר ליצור כסף על חשבון עמל עתידי. וזה מה שעושים במאות האחרונות. אוקיי, אני פונה ליצרן שיצור בשבילי את הסכום שאני צריך. עמלתי עמל רב והצמחתי מה שהצמחתי, נגיד תרופה לסרטן. אבל לא הצלחתי לעמוד בתשלומים כסדר. אז היצרן בא ולוקח את כל עמלי לעצמו בחינם.

תבינו שלא מדובר בהלוואה או בשותף. מדובר על יצרן הכסף. אם אני בא לאדם שצבר "כסף מחזורי" אישי שלו אז או אני משלם לו ריבית או מכניס אותו לשותף (כבטחונות) תמורת ההלוואה. ואם כשלתי בתשלומים, הוא יכול לנצל את קשיי הזמני שלי לקחת ממני את עמלי (לא שזה צודק אבל מילא אפשר להבין את המשחק הטיפשי הזה). אבל כאן מדובר על יצרן הכסף, אז למה אני משלם ריבית ? למה אני חייב להכניס אותו כשותף ? ולמה הוא זוכה לגזול ממני את כל עמלי אם כשלתי בתשלומים ?

אז שוב נזעקת כאן: אייך בני אנוש מפספסים את הדבר הפשוט הזה שאין שום צורך היום להלוואות כספים. אתה פשוט הולך ליצרן הכסף הציבורי ומיצר את כספך, וככה בדיוק זה עובד. אז למה היצרן מרגיש את עצמו כמלווה ורוצה ריבית וגם גוזל ממני את עמלי וקנייני אם כשלתי באחזר התשלומים בזמן ?

המושגים "הלוואה", "מלווה ולווה", "ריבית ושותפות", הם מושגים עתיקי יומין שהזהב והכסף החומרי תרגם את העמל האנושי לכסף. לא כן שבני אנוש מיצרים את כספם בעצמם. אין להם שום צורך בכך, הם פשוט יוצרים את כספם בעצמם. במיוחד שאפשר ליצור את הכסף על חשבון עמל\צמיחה עתידי, שאז בוודאי אין גבול לכמה כסף אפשר ליצור בהווה ובחינם. אז אייך זה שאנו עוד מתנהגים כאילו יש לווה ומלווה וריבית ושותפות כפייתית ביזמות ?! איפה חוש הצדק של מערכות בתי המשפט שהם באים לגזול מאדם את כל עמלו לטובת יצרן הכסף ?

ובכן תשימו לב: היום המשאב הציבורי שנקרא "יצירת הכסף", נגזלה מהציבור על ידי הבנקים. לא רק שהם גזלו את עצם המשאב הציבורי (שהסברנו לעיל שעצם יצירת הכסף מהעשיר את היצרן בחינם), הם דורשים ריבית כמו כל חוסך כסף שמלווה בריבית. ומה עוד, הם נכפים את עצמם בכוח להיות שותף בעסק\במפעל\ביזמות\בדירה, ככה שאם כשלנו לעמוד בתנאי התשלום ?! הם לוקחים את הכל בשביל עצמם ובחינם. "בחינם" כי הם לא באמת שותפים ולא באמת מלווים. הם פשוט יצרני הכסף הציבורי. אתם מבינים ?

שבת שלום

יהיה עוד כמה חלקים לפי דרישה. בחלק הבא ננסה לענות על כל השאלות הפתוחות שנשארו פתוחים. אבל אני חושב שכדאי להקדיש מחשבה עמוקה לפני שנעבור לחלקים הבאים. זה בנפשינו אנו שנקדיש מחשבה עמוקה בתחום. זה לא שאלה של בחירה כן או לא גרידה, זה שאלה של להיות בן חורין או להיות עבד. כל העבדות האנושית בא אך ורק בגלל חוסר מחשבה ועמקה = לימוד.

בברכה

Max maxmen

<span dir=rtl>4תגובות ל‘להבין בכלכלה בקלי קלות’</span>

  1. שלום מקסמן.
    הגעתי לבלוג שלך ממזמן בזכות התגובות שלך בכלכלה האמיתית.
    רציתי לשאול אותך לגבי הלואות וריבית.
    אתה מציג את הריבית כדבר רע, ואני מאוד מסכימה איתך.
    אני לא מלומדת, ולא שולטת במושגים כלכליים. כל הידע שלי הוא מניסיון חיים.
    אז שאלתי היא, מדוע ריבית היא כן חלק מהיהדות?
    עוד לא הצלחתי להבין לפרטים הקטנים של שנת שמיטת החובות. איך בדיוק זה עובד.

    אהבתי

  2. אסנת היקרה
    לא הבנתי אותך, מה פירוש ריבית הוא חלק מהיהדות? אסור בתכלית האיסור ריבית מכל סוג שהיא.
    אולי את מתכוונת על היתר עיסקא וכדומה. שזה סוג של עורמה באין ברירה. הרי מה אפשר לעשות שאנו בגלות תחת משטרים עם מטבע בכפיה ?! כלומר נמות מרעב ולא ניקח אשראי וכדומה ? ולכן באין ברירה אנו עושים היתר עיסקא ככה זה מונע להתיר ריבית בכל מקרה. כלומר אם היו אומרים שהפעם מותר ריבית, אז היו כולנו מלווים בריבית, ולכן עושים מן היתר עיסקא שכזה שתתן לנו להבין שסתם ריבית ממשיך להיות אסור.

    עכשיו נשים בצד את היהדות ונדבר פילוסופיה\חשיבה, בכדי שתביני מה הבעיה בריבית (בדרך אגב תביני למה התורה אוסרת אותה).
    מטבע זה אמצעי חליפין. כלומר טוב לבני אנוש להתחלק בחלוקת העבודה ככה יש לנו את כל הצרכים בלי לדעת אפי' אייך עושים את זה. תחשבי על מצב שאת לבד ביקום ואת צריכה לעשות את כל הצרכים שלך לבד. אין סיכוי נכון? קודם אין לך את הזמן ושנית אין לך את הידע.
    ולכן בני אנוש עושים בשכל שמתחלקים בחלוקת העבודה, שזה אומר כל אחד עושה משהו קטן נגיד, את עושה חלב ואני חיטה והשכן אופה לחם. עכשיו אני צריך חלב ולחם, אז אני יבוא אליך עם החיטה שלי ?! מה תעשי עם זה ?.
    ולכן בני אנוש המציאו מטבע דימיונית שכזה שנקרא כסף. וזה משמש לנו כאמצעי חליפין. אני משלם לך על החלב ואת משלמת לאופה על הלחם שאת צריכה.
    הווה אומר: מטבע = עמל אנושי = שטר בעלות על עמל אנושי. כל שעת עבודה מתורגם למטבע.
    כמה כסף יש לחברה ?! בדיוק כמה שעות עבודה יש במציאות !! אם יהיה יותר כסף אז ערך הכסף ירד. אם יהיה פחות כסף, אז ערך הכסף יעלה.
    עכשיו שכבר המציאו את האמצעי חליפין שנקרא מטבע, התחילו בני אנוש להבין איזה מן הוקוס פוקוס המטבע משמר את עמל אנושי לאורך זמן. לפני האמצעי חליפין כל עמל אנושי נכחד למשל, אם יש לך הרבה חלב היום ופחות קונים, אז הלך החלב. אבל אם מישהו קנה ממך את הכל, נשאר לך הכסף = העמל שלך נשמרת לנצח על ידי הכסף.
    וזה כמובן בלתי אפשרי במציאות. הרי אין דבר בטבע שהוא נצחי. אנו בני אנוש קבענו שזה נצחי ולא בהצלחה גדולה (הרי יש אינפלציה וכו' וכו'). לא רק שאין דבר בטבע שזה נצחי, כל דבר נצחי מחשבתית מכנס לעצמו את הלא נצחי שזה אומר לבסוף כל הכסף יתכנס אצל יחידים (כבר עכשיו מעל חמישים אחוז הון אנושי נמצאת בידי אחוז אחד בני אנוש).
    בכדי למנוע את נצחיות הכסף המציאו את שמיטת חובות או ביטל המטבע, ככה האמצעי חליפין תואמת את המציאות שכל עמל אנושי לבסוף נשמד ונכחד.
    בכל אופן עד שהמטבע נכחד ונשמד (על ידי אינפלציה או מלחמה וכו' וכו') אני צריך עכשיו כסף ואני בא אליך ומבקש ממך הלוואה.
    וזה בעצם סוג של "זה נהנה וזה לא חסר". כלומר זה במילא שוכב אצלך סתם אז מה הבעיה לעזור לי ? יותר מיזה, שזה אצלך מישהו יכול לגנוב את זה ממך או סתם בטעות תבזבזי את הכסף. והנה אני יכול להציל אותך מכל זה ואני גם נהנה מיזה כרגע כי אני צריך את זה דחוף (למשל האופה הלחם עוד לא שילם לי על החיטה שקנה ממני ואין לי כסף לאכול ולאכיל את המשפחה.
    אבל נגיד שאת כן רוצה ריבית. מה קורה עכשיו ? בכדי לשלם לך ריבית אני מפסיד את ערך שעת העבודה שלי. הרי עד היום שעת עבודה היה X כסף מהיום בכדי לשלם לך ריבית, שעת העבודה שלי יהיה פחות כסף בשבילי ועוד כסף לריבית שלך. שזה אומר ערך הכסף יורד לכל הציבור. הרי שעת עבודה יהיה מהיום הכסף פלוס הריבית. הווה אומר עם זה שאת לוקחת ריבית ממני כל הציבור מפסיד את ערכו של הכסף. יצרן הכסף יצטרך להדפיס עוד כסף. או אם לא ידפיס עוד כסף כולם יהיו עבדים למלווי בריבית. הרי כמה אחוז שעת עבודה ילך למלווה בריבית.

    במודרנה שהיצרן של הכסף יוצר כסף על חשבון עמל עתידי = כסף חוב. אין לו אפי' את הטענה שלך לקחת ממני ריבית. הרי למה תרצי ממני ריבית, כי חסך כסף ואת רוצה להרוויח על החיסכון. אבל הבנקים המודרניים, לא חוסכים כסף, הם מיצרים כסף על חשבון עמל עתידי, אז למה לשלם להם ריבית ?! מה עוד בלעדי (בלי שאני מבטיח עמל עתידי), הם לא יכולים ליצור כסף אז למה אני לא שותף ברווחים של הבנק ?
    את מבינה, הוא לא מלווה קלסי, הוא יצרן הכסף. ויצרן הכסף לעולם לא מלווה כסף ולכן לא יכול לקחת ריבית. בוודאי לא יכול להיות שותף ביזמות שלי ובוודאי לא יכול להכשיל אותי לגזול את היזמות שלי. זה הביקורת הפילוסופית שלי מול מערכת הצדק שמשתפים פעולה עם הבנקים הנוכלים.

    אני מקווה שעזרתי לך. ואם יש שאלות אני כאן לעזור בעזרת השם
    בברכה
    max

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s