האפוטרופסות על היהודים? "אל דברו בשמי" – חנה ארנדט

האפוטרופסות על היהודים? "אל דברו בשמי" – חנה ארנדט

דרש רבא: מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה'. לכו נא, בואו נא מיבעי ליה!  יאמר ה' -אמר ה' מיבעי ליה! – לעתיד לבא יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו: רבונו של עולם, אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו ידע תדע – ולא בקש רחמים עלינו, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד – ולא בקש רחמים עלינו, אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו, אצל מי נלך? עכשיו יאמר ה'. אמר להן הקדוש ברוך הוא: הואיל ותליתם עצמכם בי – אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב)

לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם – ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. – אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. – אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. – אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו – פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא – פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא – פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו – פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי – הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: (כי) אתה אבינו. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי – קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב)

רקע:

נתקלתי השבוע במקרה למאמר של אלחנן יקירה בשם "חנה ארנדט, השואה והציונות: סיפור של כישלון" ומאמרו כל כך הטריף אותי שרציתי לרדת עליו בכל הכוח, וכבר עשתי את זה פעם על הרצאה שנתן לפני שנה במכון ון ליר כאן מברוך שפינוזה לחנה ארנדט:, והאמת שמאז התחרטתי על כך, וכי למה ירדתי עליו אם זה רק הרצאה אחת. והנה מגיע לידי המאמר הנ"ל ואמרתי לעצמי צדקתי אז ואני היה צודק עכשיו. אבל רצה הקב"ה למנוע ממני דבר שאחרים כבר עשו יותר טוב ממה שאני יכולתי לעשות. ומצאתי באותו יום מאמר ביקורת שכתב ד"ר אמיר אנגל בשם "על נאמנות ועל אמת היסטורית". מה נאמר מה נדבר, מדובר בבחור משכיל עם שכל ישר וגם התברך בחסד עליון קרי "עט חד מאוד". ככה שבאמת כמה שאני ארד על יקירה, זה לעולם לא יגיע לרמה של ד"ר אמיר אנגל היקר. ולכן באמת ויתרתי מלרדת על הקשקשן והספינר שנקרא אלחנן יקירה. אבל מכל הפולמוס ביניהם שמתי לב שחסר להם הבנה בסיסית בהשקפת היהדות. כלומר עצם שהם דנים האם מדינת ישראל היא האפוטרופוס על היהודים (והדיון שם היא לא רק על ההווה אלא – תחזיקו חזק בכיסא שלא תפלו – אפי' על יהודים שמתו לפני קום המדינה), מראה על בורות בליבה היהודית\החרדית. ולכן החלטתי לכתוב את המאמר הזה שלא יישאר יהודי אחד בעולם בהווה ובעתיד שלא יודע והפנים את ההשקפה החשיבתית של היהודים לדורותיו. 

אל דברו בשמי – חנה ארנדט

כלל ברזל בפילוסופיה היהודית לדורותיו הוא המאמר החז"לי הזה: למה נברא האדם יחיד? כי חייב כל אדם לומר "בשבילי נברא העולם"  החז"ל העמוק הזה בא לומר: אין סמכות על האדם, הרי הכל שלו. אפי הצוו המוסרי של לא תגנוב או לא תרצח לא קביל אם הכול שלו. אתם רוצים להמציא את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח, אז שיעמדו על צוק איתן. כלומר המצאת הקניין חייב להיות קביל רק אז האדם מוכן לקבל על עצמו את הצו של לא תגנוב. הרי אם הוא רוצה שהזולת יכיר בקניינו, אז אוטומטית הוא מקבל על עצמו את הצוו של לא תגנוב. אותו דבר לגבי רצח. אי אפשר לדרוש מאדם שנולד לעולם ונשללת ממנו מיום היוולדו הזכות לדרוך על כדור הארץ בלי לשלם פרוטקשן\ארנונה ונשללת ממנו את הזכות לישון בכדור הארץ בלי לשלם דמי שכירות. שכל הכסף כשלעצמו נוצר מעבדותו. כלומר הוא נולד עבד?! מאותו אדם אי אפשר לדרוש את הצוו של לא תגנוב על דרך "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי), ואי אפשר לדרוש ממנו את הצוו המוסרי של לא תרצח, הרי אלה מונעים ממנו את הטבע והוא הולך למות מרעב, והבא להורגך השכם להרגו.

יאמר אדם הרי עם "עבדות" הוא יכול להשיג את הכסף לזכות לדרוך על כדור הארץ ולקנות אוכל ולשכור חור לישון בו?! למה להתיר לו לגנוב ולרצוח רח"ל?! עונה לו הקב"ה: "לי" ישראל עבדים = אין קניין באדם (חז"ל). כלומר אסור לאדם להיות עבד אפי' מרצון. אסור לו אפי' לוותר על כל העולם נברא בשבילו הרי נאמר "חייב" אדם לומר וגו'.

למה היהדות מתעקשת כל כך על דבר שבאומות נקרא מתוך בורות מוסר אוניברסלי. כלומר מצד האומות המוסר הוא אוניברסלי כי ככה זה. מה היהדות בא כאן לעומק לומר לנו? היהדות בא לומר לנו שהמוסר היא יחסית כלומר המוסר לא עומד מכוח עצמו כשלעצמו. כלומר אי אפשר לומר לא תרצח כי ככה זה ואי אפשר לומר לאדם תמות מרעב כי ככה זה = כי יש כביכול צוו אוניברסלי של לא תגנוב. כתוצאה מהפילוסופיה היהודית העמוקה הזה, לעולם הצלם האלוהים לא יכול להיות עבד שזה העיקר שהיהדות רוצה מהאדם. כי "לי" בני ישראל עבדים = אין קניין באדם.

ביהדות שאנו רוצים מוסר?! הברומטר להמציא צוו מוסרי, היא אך ורק בהנחה שכל אדם מקיים את ה"חייב" לומר שבשבילי נברא העולם. האדם לא יכול להיות אלטרואיסט ולטעון אני מוותר על העולם. כי על פי החשיבה הפילוסופית היהודית, אלטרואיזם שכזו מביא את כל הרוע האנושית, רוע מהסוג שלא מורגש, רוע שמצריך מהאדם לחשוב ולהבין שהרוע מגיע מהאלטרואיזם השקרי שלו. מכאן אני מגיע לבנאליות של הרוע של חנה ארנדט.

שחנה ארנדט חוקרת את הרוע האנושית, היא מגיע למסקנה יהודית טיפוסית שהרוע היא בנאלי ונדגים את זה בטוב טעם:

כנודע כל אדם נולד משולל מכל הטבע, ועל ידי זה הוא כפו בכפיה להיות חלק בחלוקת העבודה האנושית. אגדיל לומר מילטון פרידמן הנאו ליברל הנודע שאפי' את המושג ירושה צריך לשלול מהאדם, אחרת – לדעתו המעוותת – לא יהיה שוויון בכפית העבדות בחלוקת העובדה האנושית. ראו "הפרדוקס היהודי של מילטון פרידמן"

על פניו שאנו בכפיה בחלוקת העובדה, אז בואו נחלק את הצמיחה בשווה לכל המשתתפים באותו חלוקת העובדה?! וזה לא קורה נכון? ולמה? כי בכדי שתתאפשר חלקות עבודה, אנו צריכים לאמצעי חליפין = כסף = כל שעת עמל = כסף, כסף = עמל אנושי. ולאליל הכסף יש תכונה בסיסית שהיא מתכנסת אצל יחידים. כלומר אליל הכסף לא עושה את עבודתו נאמנה. הרי אמרנו שעל פניו הצמיחה חייבת להתחלק בשווה, אז אייך זה שיש עשירים מופלגים ועניים מופלגים. מה עוד שאליל הכסף מכנס עוד ועוד הון אצל יחידים (עכשיו רק שבעים שנה מהמלחמות הגדולות מעל חמישים אחוז הון אנושי נמצא בידי אחוז אחד מבני אנוש), פורצת המהפכות החברתיות ובני אנוש באים לאנרכיה ואנדרלמוסיה.

מה אומר על כך האדם הנורמטיבי המוסרי ואפי' אלטרואיסט? זה גורל! הוא אפי' לא יודע ולא מסוגל לקשר את כל הרוע הזה למעשיו הוא. הרי העשיר אמור היה לפחד להיות עשיר אילו רק היה מבין שהוא בלא יודעין חומס את כל העמלים כמותו בחלוקת העבודה האנושית.

והנה קיבלנו רוע מפלצתית, ואין את מי להאשים, את מי להעמיד למשפט, הרי כל בני אנוש באמת ובתמים בכפיה בחלוקת העבודה האנושית, והם צדיקים גמורים, אלא אליל הכסף לא עושה את עבודתו נאמנה.

בא פילוסופית היהודית ואומרת: בואו נחקור אייך זה עובד, אייך אליל הכסף קם על יוצרם?! המסקנה: בני אנוש אלטרואיסטים מדי. הם אומרים ש1, המוסר אוניברסלי כי ככה זה. 2, הם מסתפקים במועט אפי' שאליל הכסף לא עושה את עבודתו נאמנה. כלומר טוב להם מה שיש להם ומצדם שיהיו עשירים כמו קורח עם הטיעון השקרי שהעשיר מיצר מקומות עבודה (זה שקרי כי לא הוא מיצר את מקומות העבודה אלא העבדים הכפויים להיות בחלוקת העבודה כלומר "ביקוש"). הם לא מבינים שעצם הוויתור מביא את הרוע האנושית. הם לא מבינים שכל צוו מוסרי הוא יחסית. וזה עקרוני ואסור לוותר על זה. כי שאתה מוותר אתה נותן לאליל הכסף את כוחו לעשות אי צדק ולבסוף בא המלחמה בא הרוע הבנאלי שנעשה על ידי בני אנוש נורמטיביים ומוסריים בכביכול. הרי אייך קיבל אליל הכסף את כוחו?! 1, שלילת הטבע מכל אדם מראש. 2, הצווים של לא תרצח ולא תגנוב. ושניהם כופים על האדם להיות חלק בחלוקת העבודה תחת אליל הכסף שלא מחלק את הצמיחה בשוויון. אבל אם על פי פילוסופית היהודים אין קניין בלי חלוקת הארצות לכל עם ולכל פרט בתוך העם. ואין קניין בלי המצאת הירושה ככה כל אדם נולד עם קניין ואין קניין בלי עשרת התקנות של יהושע בחלוקת הארץ שנותנת לפרט חלק שווה במשאבי הארץ (ראו משאב טבעי – למי היא שייכת ?). וכמובן שמיטת כספים או ביטול המטבע כל כמה שנים. ורק אז אפשר להמציא את הצוו של לא תגנוב ולא תרצח, אז לעולם אליל הכסף לא יכול לעשות אי צדק. כלומר אליל הכסף לא יכול לקום על יוצריו. (וככה זה באמת במטפורת המקראית, כלומר איסור לא תגנוב ולא תרצח, והזכות לשפוט אדם על כך, הומצאה אחרי חלוקת הארצות על ידי נוח ובניו (= שבע מצוות בני נח שהעיקר בהם זה הדינים והמשפט והצדק) והמצאת הירושה. המצאת הירושה בא כי אי אפשר לחלק את הארצות בלי לקחת בחשבון את כל הנולדים לעולם בכל רגע, הרי הם נולדים לעולם קנוי כבר, אז הם לא מחויבים לצווים של לא תרצח ולא תגנוב. הרי הם משוללים מכל הטבע. ואם הם לא מחויבים לצווים, אין קניין במציאות ולא רק שהקניין לא קביל משפטית. הרי המצאת הקניין אפשרית אך ורק אם הזולת מסכים לקבל על עצמו את הצוו של לא תגנוב, ואם אין להם קניין, הם לא יקבלו את הצווים האלה שמביא אותם למותם. וזה בעצם הצוו הקטגורי של קנאט או אם תרצו הצוו של הלל התלמודי שנתן לגר. ראו "קניין" הצוו הקטגורי של קאנט)

שחנה ארנדט נדרשת לנושא זכויות בסיסיות של האדם היא אומרת: "הפגיעה הבסיסית בזכויות האדם באה לכלל ביטוי קודם כול ויותר מכול בשלילת מקום בעולם"

זוהי ההשקפה היהודית הבסיסית הקלסית שרק יהודיה שורשית ומשכילה יכולה להגיע לכך.

היסוד הזה מקורו בהשקפת היהודים כי היהודים השורשיים לא יכולים לראות ישויות דמיוניות. אם זה ישות החברה\מדינה\לאום או ישות גזענית כמו ישות הדמיונית שנקרא עם ישראל או השחורים וכו' וכו'. כי כל ישות דמיונית היא למעשה עבודה זרה של תורה. ונסביר בהמשך מה כל כך בעיה בע"ז שאפי' נביא אמת מת על כך.

באומות למשל על פי חוקי האום חייב לכל אדם להיות לו אזרחות כלשהו. כלומר מראש כל אדם חייב להיות עבד לאיזה מדינה. כי האומות מאמינות בישויות דמיוניות ובתוקף סמכותם הריבונית. היהדות שלא מאמינה עקרונית שעל האדם יכולים לכפות ריבון כלשהו, היהודי תמיד אזרח בחסד ולא כזכות בסיסית. כלומר האומות לעולם לא יראו ביהודי כאזרח שווה זכויות וגם היהודי לעולם לא יהיה אזרח אמיתי. ככאלה היהודים תמיד נדרשים ליזום, ובחברה קפיטליסטית וליברלית, הוא מצליח לכנס לעצמו הרבה הון חברתי, וזה תמיד על חשבון המקומיים, ואז שמגיע ההתמרדות של ההמונים המקומיים שמרגישים חנק, הקרבן הם היהודים שדיי מהר נשארים בלי אזרחות כפי שקרה בתקופת השואה. וחנה ארנדט לא רק הבינה את זה כיהודיה שורשית ומשכילה, היא גם הרגישה את זה על בשרה הלכה למעשה.

היהודים בגלויות היו אמורים להבין את כל זה וחלקם באמת היו אלה שהמציאו את האידיאולוגיות החדשות כמו הקומוניזם ועוד ועוד. אבל ידם של הקפיטליסטים גוברת תמיד כי הם המפרנסים העיקרים של כל הקהילות היהודיות בגולה. כלומר העשירים היהודים מצליחים להשתיק את המצפון ואת ההשקפה היהודית האמתית והסוף מגיע לבסוף כפי שראינו בשואה רח"ל.

ובכן ראינו שכל הרוע האנושי בא בלי שנרגיש ושמעשינו אנו היא סיבת כל הרוע האנושית. אפ' שהמעשים נראים ומריחים מעשים טובים מעשים נאורים ומוסריים. וכל זה קורה בגלל שאדם עצלן לחשוב. אילו האדם היה חושב הוא לא היה מגיע מתחילה למקומות האלה והמצאותיו שהומצאו לעזור לו, כמו המצאת הקניין והאמצעי חליפין, לא היו קמים עליו להורגו. וזה המסקנה היהודית הטיפוסית שמגיע עליה חנה ארנדט ואומרת בטוב טעם בהקשר אחר, בהקשר השואה: הרוע נעשה בגלל שהאדם מסרב להיות אדם חושב – מאז סוקרטס ואפלטון, לרוב אנחנו מכנים חשיבה "להיות עסוקים בדו – שיח החרישי ביני לבין עצמי." בסירובו להיות אדם. אייכמן נכנע לגמרי לתכונה האנושית המגדירה ביותר להיות בעל יכולת חשיבה. וכתוצאה מכך, הוא לא היה מסוגל יותר לכושר-שיפוט מוסרי. חוסר היכולת הזו לחשוב, יצרה את האפשרות עבור אנשים רגילים רבים לבצע מעשים רעים בקנה מידה עצום, מהסוג שטרם נראו בעבר – הביטוי של רוח המחשבה, הוא לא ידע, אלא היכולת להבחין בין טוב לרע, בין יופי לכיעור. ואני מקווה שחשיבה נותנת לאנשים את הכוח למנוע אסונות באותם רגעים נדירים שהקלפים מונחים על השולחן.

לסיכום:

חייבים לשים לב לתופעה היהודית הטיפוסית שחנה ארנדט מדגמנת לנו לכל אורך הדרך. והיא, שהיא לא מסוגלת לדבר ולחשוב ולהגות מחשבות על ישויות דמיוניות. היא רואה אלא פרטים. היא לא יכולה לראות ולאהוב את המושג עם יהודי, היא לא מסוגלת בצדק לחשוב שאפשר לשפוט במשפט חברה ישות ושיטה אלא אדם כפרט. וכן על זה הדרך לכל אורך הגותה. היא לא מסוגלת לחשוב שמדומיין יכול לדבר בשם הישות הדמיונית שהוא קורא לו מדינה עם לאום גזע. ולא הייתה מסוגלת לחשוב שמישהו ידבר בשם היהודים או בשמה, ק"ו לדבר בשם המתים והקרבנות ולזכות ברכושם (אפי' שהיא עשתה הכל בשביל גרשם שלם שיהודי ארץ ישראל יקבלו את העיזבון של קורבנות השואה). מצד שני כיהודיה היא מאשימה את האדם הפרטי היחידני והאינדיבידואלי בכל הרוע האנושי, היא מאשימה אותו ומטיף לו לחשוב להיות אדם חושב. היא מוכנה להאשים קרבן על עצם זה שהוא קורבן. היא מודה למשל שלא היה אפשר להתנגד בשואה, אבל יש הבדל בין להתנגד לבין לשתף פעולה: "ההתנגדות (בשואה) היתה בלתי אפשרית. אבל אולי יש משהו אחר בין התנגדות לבין שיתוף פעולה….. חשוב באופן מהותי לשאול את השאלות האלו, כי חלקם של המנהיגים היהודיים נותן לנו את התבונה המדהימה ביותר לגבי הקריסה המוסרית המוחלטת שגרמו הנאצים בחברה האירופאית המכובדת. ולא רק בגרמניה, אלא כמעט בכל המדינות. ולא רק בקרב הרודפים, אלא גם בקרב הקרבנות." חנה כנביאה כמו כל הנביאים לא מוותרת לקרבן ועשה זאת באכזריות כמו כל נביא זעם שהיה לנו בכל הדורות. כמה דורש האלוהים ונביאיו מהאדם, וכמה האדם מנסה בכל דרך לברוח מאחריות ולפרוק את עול האחריות על מעשיו, ואת זה האדם עושה עם המצאת הישויות הדמיוניות. כי שהוא רק חלק בישות דמיונית, אז אייך הוא אשם?! אפי' שידעתי שאני שולח יהודים להשמדה, אני לא אשם בזה כי אני רק בורג. ומאייכמן עד האדם הכי צדיק בעולם נשמע את אותו הצטדקות: אף אחד לא אשם שיש מעל מיליון ושלוש מאות אלף הרוגים של אנשים נשים וטף בשנה ומעל שלושים מיליון פצועים בשנה של אנשים נשים וטף. אליל המכוניות הוא אשם בדבר. אף אחד לא אשם שההוא עני או עשיר, אף אחד לא אשם שעל האדם נכפה מיום היוולדו להיות עבד בחלוקת העבודה, ואף אחד לא אשם שאליל הכסף לא מחלק את הצמיחה של העבדים בשווה לכל העבדים.

זה השורשים – שיהודים לא רואים ישויות דמיוניות אלא אדם אינדיבידואל = ברית מילה – שחנה קיבלה כיהודיה ואני רוצה להאמין שהבינה את זה לעומק. הרי מהי ע"ז לעומק, מהי איסור ע"ז לעומק ולמה אפי' נביא אמת מת עליו. אפי' אם האלוהים יבוא באחד הימים ויאמר תעבדו ע"ז, אסור לנו לשמוע לו כפי שנאמר בתורה: כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְקֹוָ֤ק אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם: כלומר מראש נאמר לנו שציווי כזה זה ניסיון ולא ח"ו שזה אפשרי שיאמר על ידי נביא או על ידי האלוהים דבר שכזה.

וכל זה למה? ורמזתי לפני כמה שורות מהי הסיבה. הסיבה היא שברגע שהאדם הוא חלק של ישות, הוא לא אחראי לכלום ובאמת אי אפשר לשפוט אותו. ונוח לו לאדם להיות חלק בישות כזה כי אז באמת אי אפשר להאשים אותו בכלום. האדם לא מבין ששורש כל הרוע בעולם מאז המצאת החברה הדמיונית המדינה הדמיונית, היא בדיוק בגלל הישויות הדמיוניות.

עכשיו נבין לעומק מנין נובע ההתנגדות היהודית להקמת מדינה יהודית. הרי מהי מדינה? בדיוק הישות הדמיונית שאנו מדברים עליו עד עכשיו. ההתנגדות היא לא רק מעצם זה שקם לו מדינה יהודית כלומר ישות דמיונית. ההתנגדות היא גם שאי אפשר לגייס את שם היהודי או ישראל למדינה. הרי קודם כל רוב היהודים לא מעוניינים בו ולא מסכימים לו, ואפי' היום רוב היהודים גרים בחול (מ14,8 מיליון יהודי בעולם בשנת תשפ' בארץ גרים רק 6,7 מיליון), אפי' אם היה רוב היהודים בארץ, גם אז אי אפשר לקחת את השם יהודי או ישראל למדינה, מספיק שיהודי אחד לא מסכים אז אי אפשר לדבר בשמו (כי יהדותו של האדם היא עובדה מציאותית = גזע היהודים, מה שאין כן הקיבוץ של יהודים למדינה היא ישות דמיונית חולפת ועומדת על שערה ואין לישות הזה שום קשר ליהדותם של היהודים. כלומר המושג מדינה הוא לא מושג יהודי, יהודי הוא נצחי על ידי זרעו ומדינה היא ישות מערכת שאו שהיא קיימת באיזה זמן או שהיא מתבטלת) ולכן המדינה לא יכולה לדבר בשם היהודים. ואפי' שכול היהודים יסכימו לכך, הנולדים בכל רגע לעולם לזרע היהודים מי אומר שיסכימו להיות חלק מהמדינה. כלומר כל אדם נולד למדינה בכפיה בלי ששאלו אותו קודם ולכן לעולם ריבונות על האדם היא לא מוסרית ואנטי יהודית.  הטיעון של יקירה שיהודי שמפריע למדינת היהודים היא מעשה לא מוסרי, הטיעון הזה בא מבערות טוטלית של הטוען את הטענה. הרי אמרנו שליהודי אין ריבון כי לי בני ישראל עבדים = אין קניין על אדם. וכנודע במדינה המדינה הוא ההורה העליון ולא אתה כהורה, ולכן המדינה תיקח ממך את צאצאיך הרווקים והרווקות להקריב אותם למולך בחינם. היהדות לא מאשים את המדינה על זה שהיא לוקחת רווקים על מזבח הדגל. ביהדות מאשימים את האדם הפרט את ההורים שהם מעבירים את זרעם למולך. אותו דבר חנה ארנדט, היא לא תאשים מדינה, היא תאשים את בן גוריון (כמושג ולאו דווקא כדיוק היסטורי. כלומר להתווכח האם בן גוריון רצה במשפט או לא, לא רלוונטית לדיון) היא תאשים אדם פרטי ולא ישות דמיונית. שבאים לתחום המשפט שם בוודאי זה בלתי אפשרי, משפט – שהיא המצאה יהודית מימי קדם שהומצאה בעקבות המצאת הקניין פלוס המצאת הירושה על ידי נח ובניו, שרק אז אפשר לעשות צדק ולשפוט אדם על אי צדק – לא יכולה לשפוט ישות דמיונית כי המשפט כהגדרה כמושג הומצאה לפני המצאת החברה של נמרוד שהוא אבי אבות כל הישויות הדמיוניות מאז עד היום. וכן חנה אומרת את אותו מילים בהקשר אחר כנ"ל: בית המשפט היה חייב להגדיר את אייכמן כאדם שנשפט על מעשיו. שום מערכת לא הועמדה למשפט, לא היסטוריה, לא שיטה, אפי' לא האנטישמיות הועמדה למשפט, אלא רק אדם. הבעיה עם פושע נאצי כמו אייכמן היתה שהוא התעקש להתנכר לכל התכונות האישיות. הטענה הנאצית הטיפוסית הזו מבהירה שהרוע הגדול בעולם, הוא הרוע שמבוצע על ידי אנשים חסרי חשיבות. רוע מבוצע על ידי אנשים חסרי מניע, חסרי אמונות, חסרי לב מרושע או רצונות שטניים. רק על ידי בני אדם שסירבו להיות אנשים. ולתופעה זו קראתי "הבנאליות של הרוע".

שאנו מעמידים את חנה ארנדט למשפט באשמה שאין לה אהבת ישראל (גרשם שלם). או שטענותיה הצודקות (כמו שהפשע הנאצי היא פשע נגד האנושות ולא כמו שרוצים לטעון הפטריוטים שהפשע היה נגד היהודים ולכן נגד המדינה וכו' וכו'), הן לא מוסריות (יקירה). חנה ארנדט תשיב על האשמה בדרך הקלה ביותר שתוציא את מתנגדיה כאפסים. אתם מדברים על אהבת ישראל בזמן שהקמת מדינה בניגוד גמור לעמדה המסורתית של היהודים שלא מקימים מדינה?! אתם מדברים בשמם של יהודים שלא רוצים שתדברו בשמם. זה הלא מוסרי בעליל. יותר מיזה, עצם שהתכנסתם למדינה וחברה, כל מתנגד יהודי הוא אויב שלכם בעיניכם, אז אייך יש לכם אהבת ישראל הרי אתם שונאים את רוב רובו של היהודים ובעיקר את היהודים המסורתיים כמו החרדים שהם אזרחים סוג ב' במדינה היהודית שלכם. כלומר כל הרוע היהודי מול היהודי היא מעצם הסיבה שהקמתם מדינה. אני כבר לא מדבר על כך שהאקט של להקים ריבון על היהודי גורמת לעצירות יהודית, כפי שהגדיר את זה בטוב טעם הפילוסוף הנודע סלבוי ז'יז'ק (סלבוי ז'יז'ק הוא אחד הפילוסופים המשפיעים בעולם): "לכן, ליהודים היה מקום גדול בתקופת הנאורות באירופה, וגם במהפכות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות. בלעדיהם, אירופה לא הייתה מגיעה להישגים האלו. במקום שאנחנו נהפוך כולנו להיות כמו יהודים, היהודים הציונים הפכו להיות בדיוק כמונו. כלומר, הזהות של היהודים-הישראלים מחוברת לחלוטין לטריטוריה, וכרגע היא מוגדרת רק על ידי טריטוריה שבה הם רואים את עצמם – על פי חוק של מדינת ישראל – כגזע בעל פריבילגיות על פני הילידים".

שוב ושוב "במקום שאנחנו נהפוך כולנו להיות כמו יהודים, היהודים הציונים הפכו להיות בדיוק כמונו."

חנה ארנדט עצמה אומרת את אותו טיעון בתוכן וזה כבר נבואה של ממש: גם אם ינצחו היהודים במלחמה, סופה שהיא עתידה להרוס את האפשרויות הייחודיות ואת ההישגים הייחודיים של הציונות בפלסטינה. הארץ שתוגשם תהיה שונה למדי מזו שראו בחלומם יהודי העולם, הציונים והלא־ציונים. היהודים ה'מנצחים' יחיו מוקפים באוכלוסייה ערבית עוינת לחלוטין, מסוגרים בתוככי גבולות מאוימים־תמיד, שקועים בהגנה עצמית פיזית במידה כזו שתאפיל על כל הפעילויות והאינטרסים האחרים. צמיחתה של תרבות יהודית תחדל להיות עניינו של העם כולו; ניסויים חברתיים יינטשו בשל היותם מותרות לא מעשיים; המחשבה הפוליטית תצטמצם לכדי אסטרטגיה צבאית; פיתוח כלכלי ייעשה אך ורק על פי צרכי המלחמה. (חנה ארנדט)

(שאנחנו שומעים את ראש ממשלתינו ביבי נתניהו (בשנה השבעים של המדינה), מה הוא אומר בוועידת גלובס השנה ? (תראו כאן https://www.youtube.com/watch?v=Hu2hxsOC1JI ) בדיוק את אותן דברים שחנה מנבא מראש לעיל. מה אומר ראש ממשלתינו הדגול ?: החלש לא שורד (החלש שזה היהודי דווקא שרד מול כל האימפריות החזקות שלא שרדו. אבל המשפט החלש לא שורד מוכר לנו מאוד מלפני השואה), ולכן צריכים כמה עוצמות: 1, (לא חינוך יש הרבה מדינות מחונכות שלא שרדו)  עוצמה צבאית. 2, עוצמה כלכלית 3, עוצמה מדינית 4, יוזמה חופשית. וכל זה כמובן יבטיח לנו בעיקר מה ? עוצמה צבאית בכדי לשרוד איפה שאנו אמורים לדעתו לשרוד. והנה נבואתה מתגשמת במלואה.)

ממשיכה חנה ארנדט לטעון בפני השופטים. האם גרשם שלם שעמל עמל רב לחקור את השבתאות, בכדי שלא נחטא ונגיע למשיחיות, הנה הוא הוא מאשים אותי בחוסר אהבת ישראל, הרי מהי המושג אהבת ישראל שמגייסים הפטריוטיים הישראלים, אם לא משיחיזם? הרי אהבת ישראל כמשמעו אין כאן מהסיבות לעיל (כי רק מי שמסכים לריבון אוהבים ומי שמתנגד לא אוהבים. לא אוהבים את החרדים. ובוגדים ביעוד של היהודים שזה הצמיחה התרבותי והמוסרית והערכית = עצירות תרבותית) אז מה יש כאן אם לא משיחיזם?! אהבת ישראל כמשמעו היא שאדם אוהב כל יהודי ולא שהוא אוהב ישות דמיונית כלשהו שהוא קורא לו מדינה יהודית או לאום יהודי או אפי עם יהודי או אפי' קהילה יהודית.  אהבת ישראל כמשמעו היא אהבת כל יהודי מעצם העובדה שהוא זרע יהודי, קרי אותו משפחה. אבל ברגע שאתה מגייס את המשפט הזה לפטריוטיות, אין גבול לשנאת ישראל = להאשים יהודים באנטישמיות, ולא רק שנאת ישראל אלא גם שנאת זרעך כי אתה מעביר אותם למולך בעודם רווקים ורווקות כלומר הם נכחדים מעולמם כי הם מתים בלי זרע (ולפעמים הם בן\ת יחיד\ה ככה שגם ההורים נכרתים מעולמם כמו שקרה לא מכבר עם משפחת בן יגאל). יצא שכל ההולדה מתחילה היה בשביל הריבון המולך.

הקטגור יקירה נזעק: מה עם שהפשע הנאצי היה פשע נגד האנושות ולא נגד היהודים דווקא? עונה חנה ארנדט בטוב טעם: היא הנותנת, אייך התאפשר להשמיד יהודים כעם? כי הגוי הגרמני ושאר הגויים רואים ישות דמיונית שנקרא יהודים ואז כל מה שיהודי עושה בפינה אחת בכדור הארץ מבחינתו כל יהודי העולם אשמים בכך. וזה בדיוק הטיעון הקלסי היהודי נגד ע"ז, שע"ז גורמת להאשים אדם פרטי על מעשיו של אדם אחר כי הוא מדמיין ישות דמיונית ולא מבין את המציאות שאין ישויות אלא ואך ורק פרטים ולכן אי אפשר לשפוט אדם על מעשי אחרים.

מסיימת חנה ארנדט את הסנגוריה על עצמה: שאתה מקים מדינה ולאום דמיוני, אתה בעצם חוטא באותו חטא של הגרמני, אתה מעכשיו תראה בערבי כערבים ותזעק מוות לערבים, תראה אדם חרדי חוטא ותאשים את הישות החרדית הדמיונית, תראה גבר חוטא תאשים את כל מגדר הגברים וההפך, תראה ספרדי חוטא תראה ישות ספרדים, תראה שמאלן חוטא תראה ישות שמאלנית וההפך.

אם היהודי – ממשיכה חנה ארנדט להסביר – ראה בכל ימי ההיסטוריה את המציאות חד וברור דווקא בגלל זה שאסרו עליו ע"ז (ודווקא שעשה ברית מילה לומר שאין דגל חברתי ישותית אלא דגל אישי פרטי והדגל מסמל את נצחיותך על ידי ההולדה כלומר אתה מוליד לעצמך בשביל החיי נצח שלך ולא מוליד רח"ל לאיזה מולך או ישות דמיונית. ראו ברית מילה בשביל מה?). הנה הפכתם את הישראלים לעיוורים כמו הגויים כמו הנאצים. ביום שאתה אומר שהפשע היה נגד היהודים אתה מסכים עם הנאצים שיש ישות דמיונית שנקרא יהודים. ולא רק מסכים אתה ככה מדמיין הלכה למעשה ומוכן להאשים כל יהודי שלא מסכים עמך ועם הישות הדמיוני שלך כאנטישמי. ולכן גם התורה – שהיא הבסיס החשיבתית הפילוסופית של היהודי – ממציא את הלא תרצח עוד בהמצאת הקניין אצל נח ולפני שאברהם אבינו נולד (כלומר לפני שנקראינו בני ישראל שבטעות חושבים שבני ישראל = עם ישראל) ולכן לא תרצח זה פשע נגד האנושות, וזה למה, כי האנושות אמורה לפתור את הבעיה של האפשרות לרצוח. והיא לא עשתה זאת. על פי החשיבה הפילוסופית של המקרא מותר כביכול לרצוח כפי שנהוג בג'ונגל. אחרי המצאת הקניין הפרטי על ידי נח ובניו ומהפכת החקלאות, בני אנוש אוסרים על עצמם רצח וגנבה ומאמצים את הצווים של לא תרצח ולא תגנוב כנ"ל. ככה בני אנוש אומרים למנוע את הרצח ולכן יש לה כבר סמכות לשפוט רוצח. ולכן רצח הוא תמיד נגד האנושות. אבל ברגע שאתה אומר שזה פשע נגד היהודים נגד הישות הדמיונית שאתה קורא לו יהודים, אתה מוציא אתם כפרטים מהאנושות וזה בדיוק מה שהנאצים רצו לעשות: "היהודים הם בני אנוש, אותו המעמד עצמו שהנאצים ניסו לשלול מהם. פשע נגדם על פי ההגדרה הוא פשע נגד האנושות." (חנה ארנדט מתוך הסרט)

הלכה למעשה שמישהו בעולם עושה עוול ליהודי בחו"ל, מדינת היהודים שולחת עו"ד להגן על היהודי מול מערכת המשפט במדינות אחרות? או מביא את המדינה ההיא למשפט בארץ ישראל ? אין הסכם הסגרה בין מדינת ישראל לשאר המדינות?! כלומר מדינת ישראל תסגיר יהודי למדינה זרה!! מזה הקישקוש השקרי הזה שהמדינה היא האפוטרופוס על היהודים ולכן יש לה את הזכות לשפוט את אייכמן. צדק בעלה של חנה ארנדט עם הגוייסע קאפ שלו שהישראלים היו צריכים פשוט להרוג אותו בארגנטינה. אני אומר גוייסע קאפ כי יהודי לא נוקם כי אין טעם בנקמה ואין זה מוסרי לנקום כי אם מותר לרצוח בגלל סיבה כלשהי כמו כנקמה, או למען ישמעו ויראו וכו' וכו' אז מה ההבדל בין הרוצחים?! לכל רוצח היה סיבה לרצוח. והנה רק שקמה המדינה, פתאום המדינה בשמו של היהודי נוקם כלומר הנה אנו רואים כמה רמת המוסריות של היהודי נפגע מעצם הקמת הישות הדמיונית.

העיסוק בחנה ארנדט אישית, לא רלוונטית לעצם הדיונים. כי לא המאה ק"ג של חנה ארנדט עומדת כאן, אלא תוכן התובנות שלה. ולכן הניסיון לעשות כלפיה רצח אופי היא ניסיון פתטי שאפשר למכור אלא לבני הישויות הפנאטיים. רק פנאט יכול לעשות את ההיקש הזה שמי שמתנגד למדינה הדמיונית חסר לו אהבת ישראל כמשמעו. כי הוא מרגיש בורג של הישות הדמיוני ולכן שהיא נגד הישות הדמיונית היא נגדי אישית בכביכול. ואת זה עושים כל הקשקשניים והספינרים. הם כבר הצליחו להוריד את רמת המשכל של נתיניהם היהודים ויודעים אייך לדבר עליהם ואיך להסית אותם נגד כל מנגדי הישות הדמיונית. וזה כמובן לא נגמר שם, זה חולי שכל היהודים בארץ ישראל סובלים, השמאל מול הימניים וההפך, אשכנזים מול ספרדים וההפך, יהודים נגד ערבים וההפך יהודים נגד חרדים וההפך וכו' וכו' וכו'

הפשע הנאצית היא תוצאה של הישויות הדמיוניות ולכן כל מי שרואה ישויות דמיוניות הוא עלול להגיע לאותו פשע וזה תוקף האיסור היהודי של לעבוד עבודה זרה = להקים ישות דמיונית ולהפוך את כל בני הישות למדומיינים. הפוליטיקאים בארץ ישראל מכירים את הטריק הזה וככה בדיוק אדם ריק מתוכן כמו יאיר לפיד יכול לזכות על גבי השנאה נגד יהודים לכ19 מנדטים. אותו דבר נתניהו משחק את אותו משחק שהוא מצליח להפוך את הרדיפה האישית כלפיו לרדיפה נגד כל הציבור הימני בארץ ישראל. ואם זה התרבות הישראלית, אז לא נתפלא שיקירה וחבריו הפטריוטים עושים את זה מול חנה ארנדט.

ואם כבר באהבת ישראל עסקינן יש לנו ניסוי אנושי טוב לראות שדווקא אלה שהם נגד המדינה תמיד עשו הכל למען כל יהודי בכל מקום בעולם (והזכרנו לעיל את מעשיה של חנה ארנדט למען היהודים ואפי' למען המדינה). אבל יהודי שהוא חלק של הישות, מבחינתו הישות צריכה לעשות הכל במקומו.  

לסיום:

עוד לא נברא ולא יכול להיברא האדם או מערכת שיכול לדבר בשם היהודי. להסביר את זה צריכים עשרות כרכים של ספרים. ניסיתי לתת קצת לטעום מההשקפה היהודית לעיל. והתחלתי עם שני מדרשי חז"ל יסודיים. ונלמד אותם בקצרה לעומק.

כנודע במחשבת ישראל התערבות האל בנעשה בעולמו, אפשרית בדיוק כמו האדם ביקום הדינמי. כלומר והיות שביקום אין דטרמיניזם מוחלט (אותו סיבה אותו תוצאה) אלא לכל סיבה יש הרבה תוצאות כאפשריות, והאדם המודע יכול לבחור באחת מהם לטובתו = יקום דינמי. אותו דבר האל. האל פועל בתוך הטבע ויכול לבחור אחת התוצאות הטובות יותר לנאמנים לו. (= נאמנים לשכלם הנטוע בהם מיום היוולדם, על דרך "המלאך בין אדם ובין אלוהיו הוא שכלו" (אבן עזרא))

האלוהים רואה שהיהודי סגר לו את כל האפשרויות כלומר הנה הם הכינו הכל באופן טבעי שיבוא עליהם רח"ל שואה. או הקימו מדינה סביב עולם עוין על חשבון רווקיהם ורווקותיהם. או בתוך המדינה יהודים הולכים על חשבון נשותיהם וצאצאיהם הרכים לגור במקום עוין. או הורים מכניסים את צאצאיהם הרכים לתוך מכונית על סמך שיטת הסמוך, אפי' שהסטטיסטיקה לרעתם רח"ל, כלומר מעל שלוש אלף הרוגים ביום ומעל שמונה אלף פצועים ביום. מה האל יכול לעשות? להתערב בכל זאת ? הרי אנו בניו וכאב יכול לפעמים דווקא לרצות לחנך. האם הוא הולך לחנך אותנו כבר סמכא?

אז זהו שלא, אפי' האל יודע שהוא לא יכול להיות האפוטרופוס על היהודי. וזה מה שחז"ל בתחילת המאמר מנסים להסביר לנו. הקב"ה אומר לנו: יש לכם צרות?! לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. כלומר הבר סמכא היחידי שיש לאדם זה הוריו שהם הם יצרו אותו והולידו אותו וגידלו אותו. ומה עונה היהודי לקב"ה? ויאמרו לפניו: רבונו של עולם, אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו ידע תדע – ולא בקש רחמים עלינו, אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד – ולא בקש רחמים עלינו, אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו, אצל מי נלך? עכשיו יאמר ה'. אמר להן הקדוש ברוך הוא: הואיל ותליתם עצמכם בי – אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב)

ובכן היהודי טוען לקב"ה ואומר לו: אל תבחר מאחריות כי יש לנו הורים, כי אין בהורים ישועה, המשען זה אלא אתה. ובכן הקב"ה מתערב לטובתם ואומר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

מה קורה שכלו כל הקיצים מבחינת האל? הוא מסתיר פניו ומשאיר אותנו למקרה כמו שהיה בשואה או כמו שקורה תמיד בכבישים או כמו שקורה תחת אליל הכסף?! כלומר משאיר אותנו למזל רח"ל ?!

גם את זה האל לא עושה, הוא יודע שאין לו סמכות לעשות זאת כי יש להם הורים ורק להם יש את הזכות להוכיח את ילדיהם. ולכן מסבירים לנו חז"ל לעומק: לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם – ימחו על קדושת שמך.

מה אומר אברהם לעומק? הם לא רוצים ללמוד מטעויות העבר ומניסיון של אבותיהם, אז שילמדו בדרך הקשה כלומר ימחו על קידוש שמך. שזה אומר לעומק: האדם שמת מרעל נחשים טרם ידעו בני אנוש שרעל נחשים הורגת בני אנוש. האדם הזה מכפר על כל בני אנוש שקיבלו מעכשיו את הידע שרעל הורגת בני אנוש. אבל יש לזה שני תנאים, 1, שבאמת בני אנוש יעבירו את הידע לדורי דורות. 2, בני אנוש יקשיבו. אבל אם לא יעבירו או לא יקשיבו, יצטרכו ללמוד את זה בדרך הקשה שזה אומר הגילוי שרעל נחשים ממית, יהיה דרך קרבן. ולכן תמיד כל אסון רח"ל הוא לעומק קידוש שם האל, כי מאז נדע את האל ודרכיו ובריאותיו וכו' וכו'. למשל השואה. אם נלמד למה הגיע השואה, אז הקרבנות קידשו את שמו של האל כי עכשיו נלמד להתנהג יותר טוב ולא יגיע עוד שואות שכאלה רח"ל. וזה מה שאברהם אומר לעומק.

האל מתאכזב מאברהם וחושב לעצמו: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. – אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך.

יעקב אבינו שכבר היה לו צער גידול בנים אולי ירחם עליהם?! אז זהו שלא, הוא גם מבין שאין ברירה, הם חייבים ללמוד בדרך הקשה אם הם לא רוצים ללמוד מניסיון קודמיהם ולהתנהג בהתאם.

האל מתאכזב גם מיעקב אבינו ואומר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. – אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך?

יצחק אבינו שהוא מבחינת דין, דורש צדק. נכון הם צאצאי, אבל כל הצרות שלהם באים כי אימצו אותך כאביהם ואתה אימצת אותם כבן בכור.

כדי שנבין את הטיעון של יצחק אבינו, צריכים להבין מה פירוש האל קורא ליהודי בני בכורי. ומתי זה קרה. ובכן זה קרה במעמד הר סיני. ובסוף עמוד ראשון באותו דף בגמרא ותחילת העמוד ב' נאמר למה נקרא הר סיני ?!  מאי הר סיני – הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו. מדבר סיני – שירדה שנאה לאמות העולם עליו, ומה שמו – חורב שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב – שירדה חורבה לאמות העולם עליו (זה בלשון סגי נהור כמובן). במקום אחר נאמר: (ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מ) רבי אלעזר המודעי אומר, ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הכתובה בזה, הרי אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו.

הרעיון הפילוסופי העמוק כאן היא דיי פשוטה. מהי מעמד הר סיני לעומק? אמנה חברתית !! אמנה שאומרת שאין ריבון על האדם. הרי בריבון אין אמנה יש אך ורק כפיה ולא משנה באיזה צורה המשטר – דמוקרטי או דיקטטורי. אין לרוב שום סמכות ולכן הוא כפיה. אילו הרוב באמת היה רוב כהכרעה בשביל מה ריבון ושוטר עם רובה?! הרי כל בני האמנה מסכימים להכרעה.

האמנה הזו מושתתת על אחדות הבינה של האל = 1+1=2 ולכן אפי' שהאמנה נעשתה בזמן מן הזמנים, תמיד כל הנולדים בכל רגע בהמשך, מקבלים על עצמם את האמנה. בדיוק כמו שכל נולד מקבל את המדע שמושתת על אחדות הבינה מאז שתרבות יוון אימצה את האל כלפי המדעים כאינטרס באומרם "ידע = כוח". ביהדות אימצנו את אחדות הבינה של האל לגבי מוסר וערכים (והמדע כמובן, שזה מובן מאליו, אבל כנבואה כעשיית הטוב ולא ככוח רח"ל).

ולכן כביכול היהודים הם בני בכורי – אומר האל. כי האמנה שלהם מושתתת עליו, על אחדות הבינה הנטוע באדם מיום היוולדו.

באומות צריכים במשטר עם השוטר והרובה. והיהודים פלא פלאים לא צריכים את זה. וזה לעומק שמאז שהיהודים עשו את האמנה, ירדה השנאה כלפי היהודי. היהודים הם ההוכחה החיה שבני אנוש לא צריכים משטרים עם רובים. שפינוזה הבין את זה טוב מאוד וכשונא יהודים בטירוף, כתב את המאמר תאולוגי מדיני להתווכח עם היהודי ולהוכיח לו שהאל עזב אותו ואפי' האל אמר שבגלות המשטר הוא הסמכות. ועסקנו בו במאמר שפינוזה והיהודים.

עד כאן הסברנו למה אנו היהודים בני בכורי של האל. למה האומות לא סובלים אותנו. ועכשיו נסביר למה יצחק אבינו מתחלק עם האל על האבהות. הרי אם האל הוא האבא והבר סמכא. אז מה יצחק מתחלק עם האל באבהות? והנה הלשון של הגמרא: ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו – פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא – פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא – פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו – פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי – הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: (כי) אתה אבינו. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי – קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך. (תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד ב)

ובכן למדנו חז"ל עמוק לעומק במאמר  גיוס = מעביר את בנו למולך. ונצטט משם את הדברים שנצרך לכאן

במעמד הר סיני התקבצנו לכרות ברית. שזה אומר בניגוד לכל אומה ששם המלך או הרוב (שזה אותו דבר הרי כל מלך נצרך לרוב אחרת לא היה מלך) כופה עליך את חוקיו, אנו האומה היחידה בעולם שחברתית כרתנו ברית בינינו לעצמינו וקיבלנו על עצמינו את חוקותינו. בניגוד באומות ששם כמו שהוא כופה על כולם את חוקיו בכפיה ככה הוא כופה את חוקיו לכל הנולדים בכל רגע ?! לנו יש לכאורה בעיה והיא אייך אפשר לכרות ברית ביחד אם כל רגע נולדים ילדים שלא היו בברית אז מה מחייב אותם ? התשובה על כך היא חג מתן תורה בכל שנה שזה אומר שבכל דור ודור ושנה ושנה אנו כורתים את הברית מחדש. אין לנו מלך וכפיה ולכן באמת בכל דור ודור יש כאלה שעוזבים. כלומר את התורה והחוקה שלנו אנו אומרים לקבל על עצמינו מרצון חופשי בלי משטר ובלי מלך וכפיה.

על כל פנים מספרים לנו חז"ל שבאותו מעמד הר סיני, האומות האזינו לנאמר שם וככה מתארים חז"לינו מה היה שם.

“בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ) אנכי ה’ אלהיך אמרו מלכי האומות: זה כמוני אומר, אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא יהיה לך אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא תשא אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר זכור את יום השבת אמרו: אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי ?! ( לוח שנה שהבסיס העיקרית היא השבוע והיום והלילה, כי בלי יום ולילה ושבוע אין חברה max) אבל בשעה שאמר “כבד” אמרו: בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב את עצמו סיגרון למלך (כלומר מקבל על עצמו את דגל המדינה\המשטר\המלך max) הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך (?!) עמדו מכסאותם והודו לו (!!!).”

אני אהיה לכם לחברותא לכמה דקות ואני אסביר לכם את החז”ל הזה מבחינת ההשקפה\הראיה מלמעלה.

ההבדל העיקרית ביותר בין היהדות לאומות היא מהי בכלל המושג "חברה". בניגוד ליהדות באומות חברה זאת ישות דמיונית שכל פרטיה טפלים לה. ביהדות כל ישות דמיונית שכזה היא עבודה זרה של תורה. מבחינת היהדות המושג חברה זה אך ורק אמצעי לפרט ולא ההפך רח"ל. מההשקפה הזו יוצאת ההלכה הידועה שעיר לא מוסרת אחד מבניה לאויב בכדי להציל את העיר. כלומר מבחינת השקפת האומות העיר הדמיונית אמורה להינצל ולכן נסגיר אחד מבניה להציל את כל העיר. מה שאין כן ביהדות ההלכה היוצאת מההשקפה הנ"ל היא שאתה לא מסגיר אחד כקרבן לעיר הדמיונית כי יש רק אחדים ולמה שהוא ימות ליחידים כמותו ?

ובכן חז”ל באים בעצם להסביר לנו מהי עומק מעמד הר סיני, ואומרים שלא נטעה לחשוב שמשה בא להקים ישות חברתית חדשה כמו של האומות ששם כולם שייכים למלך במילא אין כיבוד אב ואם כי ההורים מולידים למלך ולא לעצמן, (אגב המקרא עושה את אותו תרגיל עם סיפור ברית המילה שציפורה עשתה לבנה בכדי להציל את משה, כלומר המקרא מזהירה את משה – ואת כל לומד בכל ההיסטוריה בהמשך הדורות, שאפי’ שאתה הולך להקים ישות חברתית כאמצעי לפרט, הפרט הוא העיקר = ברית מילה, בלעדיה ?! אין לך רשות להקים ישות שכזה כי זה לעומק ע”ז של תורה. ראו אלוהים רצה להרוג את משה רבינו. למה ?) משה רבינו והיהדות זה משהו אחר לגמרי, הוא מקדש את הפרט ורואה את הישות החברתית רק כאמצעי, והראיה היא כמובן כבד את אביך ואת אימך, בניגוד באומות המשטר\הישות חייבת לשלול ממך את ההורות הרי כל נתיניה שייכים למשטר (הרי גיוס הרווקים והרווקות למען המולך הוא הראיה הפשוטה לכך כי בחשיבה היהודית רק מי שיש לו ילדים יוצא להילחם למען צאצאיו שהם שלו, מה שאין כן במולך\באומות הילדים לא שלו רק של המלך ולכן לא פלא שדווקא מגייסים רווקים ורווקות . ומיהו ההורה העליון במודרנה ?  לדברי גיל סיגל, פרופ’ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, “להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם” הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי.) ולכן אין מקום לכבד את אביך ואת אמיך. משה רבינו שם את זה כעיקר העיקרים לפני הישות כמו שברית מילה לפני החברה ככה המשפחה האישית שלך עיקר והחברה טפל.

בוא נראה מה אומרים פלוסופי האומות המודרניים לגבי חברה, ותבינו כמה נכון החז”ל הזה היום בדיוק כמו בזמנם.

שפינוזה למשל חשב לומר שליהודי יש “מדינה ניידת” (בניסיון להסביר את קיומם הנצחית), אבל מעצם המשפט הזה אנו רואים שהוא גם לא ירד להבין את עומקם של דברים ואת החז”ל לעיל).

והנה דברי הגל

“כדי לא לאפשר להם (למשפחה\ליחיד\לאינדיווידואל) להכות שורש ולהקשיח בבידוד הזה, כלומר כדי לא לתת לכוליות להתפרק ולרוח להתנדף, הממשלה צריכה מעת לעת לזעזעם באינטימיות שלהם על ידי מלחמה. על ידי המלחמה היא צריכה לשבש את סדר חייהם ההופך להרגל, להפר את זכותם לעצמאות, כפי שלפרטים, שמתוך השתקעותם בסדר הזה הם מתנתקים מהכוליות ושואפים אל ההיות-עבור-עצמו הבלתי ניתן להפרה ואל הביטחון האישי, צריכה הממשלה, בעבודה הכפויה הזו, לתת להם להרגיש את האדון שלהם, את המוות.” (הגל)

ובכן, הגל והמודרנה שכבר ב”ה הצליחה להבין שהבסיס החברתי הראשונית היא המשפחה האישית, מבינה את הסתירה בין הישות הדמיונית = חברה, לבין הגרעין הבסיסי שנקרא משפחה, ולכן הגל בלי בושה חושב שצריך לעשות להם את המוות, כלומר חייבים להתמיד בתלות הפרטים באדון\בישות, אחרת, אין ישות.

הנאו ליברלים (שזה ההשקפה הפוסט מודרנית המקובלת היום) כבר יותר מתקרבים להבנת העניין והנה מה שמילטון פרידמן טוען בספרו ואומר: “בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד” (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן).

מה שבעצם אף הגות של האומות עוד לא הגיעו, הוא כמובן להבין לעומק מה החז”ל לעיל אומרים לנו. הם אומרים לעומק שאין במציאות ישות דמיונית שנקראת חברה, יש אך ורק הפרט (ולחלק הזה הנאו ליברל כבר הגיע) ושרידותו האישית התמידית לנצח (ואת החלק הזה שום אקדמאי לא הבין ולא מבין, אפי’ היהודים שביניהם כמו שפינוזה לעיל), כלומר אין טעם בפרט הזמני שמת אחרי שבעים שנה, על דרך כל העומד למות כמת דמי, יש טעם ומשמעות חיים עמוקה, בשרידות אישית נצחים + התפתחות התבונה האישית, ולכן יש טעם בכיבוד הורים, יש טעם שההורים לא רוצים לעמול לריק ולהוליד ילד, יש את הפרט שרצונו להיות נצחי ולכן הוא יוצר חיים בשבילו אישית, התורה והמוסר והערכים הם רק אמצעי לכך, והיות שחברה מאז המצאתה (נמרוד ודור הפלגה) חייבת להכחיש את הדבר הבסיסי הזה בכדי להתקיים, ולכן היהודי לעולם לא יכול להיות חלק בישות שכזה ולכן היהודי לעולם לא יכול להיקרא חברה. יש כאן אדם הפרט שרוצה להיות אדם הראשון התנכי העכשווי שרוצה לשרוד אישית לנצח + התפתחות התובנה והמוסר והערכים, זה משמעות חיו של היהודי.

חז”ל הנ”ל טוענים שהאומות של פעם הודו (= “עמדו מכסאותם והודו לו”) כלומר הבינו לעומק את השקפת משה רבינו ואת היהדות, כמה מצער היא שאין אף אחד מהאקדמיה המודרניים שהתחיל להבין את הדבר הזה. בעקיפין אולי כן כלומר יודעים לומר “פרט” שם וכאן אבל חסר להם את התמונה השלימה.

הנה ראיתי את פרופ’ בוזגלו היקר אומר משהו עמוק (כלומר הבין קצת לעומק חלק מהעניין) אומר כך: “אידאולוגיות המתחדשות, תמיד לא אהבו את המושג המשפחה. מאפלטון ועד הקיבוץ ועד הציונות, לא אהבו את מושג המשפחה, הם רצו להפריד את קשר הדם בין ההורים והילדים, ואז נוצרה איזה טרגדיה שנהיינו יתומים.” (הוא כמובן מדבר על עדות המזרח בלאומניות המתחדשת)

בעל העיקרים תוקף את אפלטון שלא ראה בעיה עם גלוי עריות כי כולם במילא מולידים למלך אז מה לי אייך אתה מוליד, על ידי חוקי המשפחה התבוניים או על ידי גילוי העריות ?! כלומר כל מצוות התורה מבוטלות לעומק אם וכאשר הישות עיקר והפרט טפל. יותר נכון לומר שרק בהשקפה היהודית אייך הם רואים את המושג חברה אנו מבינים למה גלוי עריות אסורה. ראו אפלטון וגלוי העריות

ע"כ הציטוט מהמאמר הנ"ל

ובכן אנו רואים, שאפי' האל לא רוצה להיות אבא בכפיה אפי' שהוא תמיד נשאר אבא במיוחד לאדם שיש לו אבא שהוא קוף. כלומר האמנה במעמד הר סיני האבא הוא האבא ולא החברה או הריבון. אפי' האל מוותר על ריבונותו כנ"ל אחרת מה לנו חוקי המשפחה וכיבוד הורים ? הרי אפלטון צודק שכול בני המשטר מולידים למשטר לישות הדמיונית, אז למה לא לתת חופש מעריות?! הרי מתי צריכים חוקי המשפחה שהאישה נאמנת לבעל וההפך?! מתי שהפרט רוצה לזכות לזרע אישית כי רק ככה הוא בטוח בזרעו. אבל אם הוא מוליד לאל או לישות הדמיונית למה האל או הישות צריכים את החוקי המשפחה. וככה חשב כבר אז אפלטון וככה אומרים חז"ל שלא עבדו ע"ז אלא להתיר להם עריות. וככה יובל הררי חושב היום שבני אנוש לא צריכים לחוקי המשפחה כאילו היא גילה את אמריקה. ראו  למה לא להתחתן עם בתי\אחותי\אמי\נכדתי ??

ואם האל בעצמו לא רוצה ישות דמיונית אפי' שזה אינטרס רציונלי שלו, ודורש את חוקי המשפחה וכיבוד הורים כנ"ל. כלומר אם יש בר סמכא על האדם זה הוריו ולא האל – אומר האל בעצמו. ויצחק מנגד יודע את זה אבל הוא גם יודע שכל הרדיפה שהיהודי מקבל בעולמו של האל זה דווקא משום כך שהוא מאמץ את האל = ספר וסייף\חרב ירדו כרוכים משמים. ולכן יצחק עושה עסקה עם האל ומתחלק כביכול באבהות אפי' שהאבא האמיתי זה האבות. זה האבא הביולוגי.

ובכן בזה סיימנו להסביר את החז"לים העמוקים בתחילת המאמר.

לסיום המאמר

אנו רואים שאם יש איזה סמכות על היהודי, זה יכול להיות רק ההורים. אפי' האל הוא לא בר סמכא אלא שההורה דורש ממנו להיות ככזה לטובת בניו.

באים להם שרלטנים שעצם הקמת מדינה יהודית הוא בלתי מוסרית בעליל כנ"ל. ודורשים אפוטרופוס על היהודים ועוד על יהודים מתים שמתו עוד לפני שההזויים הקימו מדינה, ועוד טוענים שכל יהודי שמתנגד הוא עושה מעשה לא מוסרי?! כזה טמטום, בני ישראל לא ידעו מעולם. אם מדינת היהודים הופכת את היהודים שלה לכאלה הזויים?! מי צריך יותר מיזה בכדי להבין שהקמתה של המדינה היא מעשה לא מוסרי בעליל?

השרלטנים האלה רצו וחיפשו גושפנקה יהודית לעצם הקמת המדינה = בן גוריון, ולא מצאו אלא את היהודי המומר שפינוזה ועסקנו בו במאמר שפינוזה והיהודים וכדאי לעיין בו.

חנה ארנדט שייכת ליהדות ורצתה את טובת היהודים כפרטים כמו כל יהודי. שפינוזה וכל ההולכים בדרכו, רצו בהשמדת היהודים כמשמעותו ורוצים בזה תמיד. ולכן חנה ארנדט תישאר נביאה יהודיה לתמיד לנצח, ושפינוזה וההולכים בדרכו זה דבר חולף. כי אם מלכות דוד שהיה מלכות שדנים אותו (מלכות בית דוד דנים – חז"ל), לא שרד אלא שני דורות עד קרע המלכות, ק"ו מלכות שכל קיומו זה אנטי יהודית, מלכות שלא מוצא את עצמה עד היום ואפי' חוקה לא הצליחה לחוקק לעצמה, אז כמה זמן ניתן לה?!

השואה צריך לימוד, כלומר כל מקרה בעולם צריך לימוד, ק"ו מקרה כזה שנוגע לנו היהודים צריך לימוד על ידי היהודים עצמם, אחרת: לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִֽיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית: (ירמיהו פרק ב ל). כלומר לא רק שלא לומדים למה הגיע השואה, אלא גם הרוגים את הנביאים שרוצים ללמד אותנו למה ועל מה הגיע השואה. וכל זה בכדי לגייס את השואה לעצם זכותו של השרלטניים לשלוט על היהודי ועל הערבים?! כלומר השואה לדעתם האיוולת היית כי לא היה מדינה, ולכן צריך מדינה. אבל לעולם לא היה לנו מדינה אז למה לא היה שואה עד השואה?! בכל אופן הרי אנו יודעים ששואה יכול לבוא בכל יום אם לא נבין למה היא הגיע מתחילה. וגיוס השואה לטובת השרלטניים, מונע את הלימוד והמחקר. ולא רק זה, הפטריוטים ההזויים כמו יקירה וחבריו, רוצים לרצוח את הנביאים כמו הנביאה חנה ארנדט ועוד כי אז רח"ל נבין שאם היה שואה בלי מדינה, ק"ו עכשיו יכול לבוא שואה יותר גדולה כי יש מדינה. הרי בלי המדינה היה לנו סכנה מהערבים? כלומר אם עד היום הסכנה היה מהאנטישמים מהעולם הנוצרי מאז קום המדינה הסכנה היא גם מהערבים מסביב. ולכן הדבר הלא מוסרי הוא דווקא זה ששרלטני המדינה גורמים ליהודי שלא ילמד לעולם למה היה שואה ולא ילמד לעולם אייך להימנע שלא תגיע יותר שואה. ופטריוטים ההזויים עושים הכל שלא נלמד וזה סיבת הטירוף שלהם נגד כל נביאי השם.

כותב בצער רב

Max maxmen

אני מביא לכאן את תגובתי הזועמת על ההרצאה של יקירה במכון ון ליר כאן מברוך שפינוזה לחנה ארנדט:

max maxmen לפני 11 חודשים  

כותרת מבטיחה, ואכזבה. חשבתי שהנה מישהו מנסה לאתגר אותנו ולהעמיד שני הוגים יהודיים זה מול זה. ומה קיבלנו ? פסיכואנליזה זולה על שניהם ?! איזה סוג מזל ואקראית שבגלל זה זכו לתהילה ?! תשמעו לדוגמא בדקה 12:47 עד 13:15

 

ובכן כמה שתן מוחי אפשר להשפריץ על השומעים\הצופים?! רבונו של עולם. אתה מניח שלא יתעסקו בחנה בעוד שלוש מאות שנה, והנה יש לך עוד הבדל בינה לשפינוזה. מחיאות כפיים למי שלמד ומלמד פילוסופיה. עכשיו אני מבין למה לדור הזה אין המשך (תשמעו בדקה 7:20 )

 

ובכן בניגוד לשפינוזה שרק הציונות גייסה אותו ולכן כל קיומו אפשרי אך ורק להקמת וקיומו של המדינה. כלומר הוא לא קיים כהוגה יהודי בשום קהילה יהודית בארץ ובחו"ל ולא יהיה קיים אחרי חרבנה של המדינה. חנה ארנדט תישאר נביאה יהודית לנצח בתוך ההגות היהודית. בא נגיד את זה אחרת. רוחה של חנה ארנדט מול הרוח של שפינוזה. הראשונה זה רוח נצחית, הרי התפתחות האינטליגנציה האנושית היא אין סופית. אז תמיד הטפה לכיוון התפתחות התרבות היהודית היא הטפה נבואית נצחית. אותו דבר הביקורת שלה, הביקורת שלה נגד הציונות או נגד הטוטליטריות תמיד תהיה רלוונטית כי כל הלוקח שררה וסמכות הוא טוטליטר.

הרוח של שפינוזה, בעצם מביא את הטוטליטריות על בני אנוש. מביא ונותן את הגושפנקה לשוררים לשרור על הזולת. אז כמה זמן רוחו ישרוד ? זה ממש תלוי בנו !! על כל פנים רוחה של חנה 1, כנביאה מטיפה 2, כביקורתית מול הטוטליטריות ?! תישאר כנ"ל לנצח (לפחות כל זמן שחסידי שפינוזה הטוטליטריים ינסו לשלוט באדם, הביקורות שלה תהיה רלוונטית). אז מחילה מכבודו, אני לא יודע מה צופן העתיד, אבל אם אפשר לנחש, אז הניחוש שלי נשמעת יותר סביר משלך, כי שלך היא רק משאלת לב בלי שום נימוק סביר.

מה עוד, שפינוזה רצה לבטל את היהדות ולהקים משטר טוטליטרית והנה קמה לה משטר. כלומר האידאולוגיה הציונית קמה למען מטרה, שהמטרה מושגת אין יותר ציונות = יש משטר וזהו. מה יש יותר לעסוק בשפינוזה ? צדקת הדרך של השרלטן לשלוט ?!

 

חנה ארנדט נשארה יהודיה (היא ראתה ביהדותה כעובדה שאין ואי אפשר להתכחש בה = היא הייתה עמקנית שמכניסה את כל הדור של התקומה והדור ההמשך בכיס הקטן שלה כולל את שפינוזה עצמו שהיה חובבן שבא לי למות). היא הקריבה את עצמה למען היהודים כל הזמן. ראו לדוגמא כמה היא משתדלת לעזור לגרשם שלום שניצל אותה ואת תמימותה כחזיר ישראלי קלסי ותקע לה סכין בגב בלי רחמים. וחנה מרוב תמימות וצדיקות עוד לא הרגישה עם מי יש לה עסק, עד שסוף סוף חנה מבינה עם איזה נבל יש לה עסק ולא עונה לו יותר. כלומר כפילוסופית היא הייתה נביאה רגשנית ועם רגש יהודי ואהבת יהודים כאינדיבידואלים, ואפי' עזרה למערכת הציונית לקבל את הזכות על העיזבון היהודי באירופה אחרי השואה. אז לא מדובר כאן רק על חשיבה פילוסופית רלוונטית לנצח, ולא מודבר כאן רק על ביקורת על הטוטליטריות שרלוונטית לתמיד\לנצח, מדובר על יהודיה כאישה פרטית שעשתה הכל למען היהודים הלכה למעשה. אין לשפינוזה שום דבר מכל זה. לא הכרה ביהדותו, ולא רוצה בטובת היהודים ולא פעל בכיוון. מה שיש זה כמה שרלטניים שרוצים גושפנקה לשלוט בזולת. והנה מצאו להם יהודי מומר.

 

תשמעו בדקה 21:31 תרגיל מחשבה דמגוגית לעילא ולעילא. 1, ההשוואה שלך בין הריב של שפינוזה כלפי היהודים לבין הריב של חנה מול הציונות. 2, התזה הדמגוגי, שכביכול כל התקבלותם בחוץ היא בגלל ששניהם נותנים גושפנקה לכוחות שטניים נגד היהדות ונגד הציונות. 3, המסקנה ההזויה היא שאם שניהם היו נשארים ביהדות, לא היה יצא מהם כלום.

כלפי 1 שפינוזה בתכלס רצה להשמיד ולהרוג את היהדות – המופשטת כמובן. חנה מבקרת את הציונות, היא ביקרה את העצירות שהתרבות היהודית תקבל בעקבות הציונות. כלומר מודבר על ביקורת יהודית על יהודים מסוימים ותו לא. כלומר ביקורת על היהדות בכללותה ועזיבת היהדות וקבר נוצרי ועוד מתמרץ את הפילוסופיה\האקדמיה נגד היהדות = מומר לכל דבר. ביקורת בין יהודים שבסך הכל התברר כביקורת צודקת אם לא נבואה של ממש ?! איזה השוואה זאת רבונו של עולם.

 כלפי 2 שפינוזה כמו חנה התקבלו בחוץ בגלל הגותם הפילוסופי. כסתם מבקרי יהדות או ציונות יש לרוב, אני לא חושב שכל מבקר יהודים או מבקר הציונות קיבלו כזה מעמד בחוץ. בקיצור זה טיעון דמגוגי לדעתי.

כלפי 3, כנ"ל זה הזוי לגמרי.

 

לסיום:

 

ההרצאה הזו לא יותר ככתבה עיתונאית בעיתון זול. מצטער. לסיום כמה מילים על חנה (הנביאה המודרנית שלא קמה ליהודים מאז הנביאים הקדומים): מאז השואה עד היום, אין יהודי שלוקח אחריות על השואה. חנה הראשונה שמבקרת קשות את היהודים על השואה. לא רק שהיא טוענת שזה באחריות היהודים מה שקרה, היא גם מאשימה חלק מהם שהם הם הגורמים לשואה וחלק היא מאשימה כמשתפי פעולה ביודעין או לא ביודעין. אם נעמיק בהגותה, היהדות תינצל בהמשך מאסונות שכאלה. אם לא רח"ל, לא רק בוא תבוא שואות כאלה בעתיד, אלא נמשיך לשתף פעולה בדיוק כמו שעשינו בשואה. על פניו אנו מתנהגים כדאשתקד בדיוק כמו לפני השואה. ולמה? כי כנ"ל לא אנחנו אשמים על השואה. עם הגותה של חנה, אפשר למנוע את השואה הבא עם זה שנבין למה הגיע השואה מתחילה.

 

עד כאן התגובה משם.

——————————————

 

ברצוני להמליץ על מאמר שאני מעמיק להסביר את המשפט של חנה ארנדט שאומרת "רק לטוב יש עומק". כאן עסקנו ברוע שהוא בנאלי (גם בפוסט הישן הזה "הבנאליות של הרוע" הרחבנו בכדי להבין מה עומק המושג שהרוע הוא בנאלי). ומגיע לנו להבין למה הטוב הוא כן עמוק למה רק לטוב יש עומק. ולכן אני מאוד ממליץ על המאמר בשם: ויבז עשו את הבכורה – היהודי המודרני לא בז לבכורה רח"ל?!

זה מאמר שקשה למי שלא רגיל בלימודים מהסוג הזה ולא מכיר את הפרשיות שנדנים שם. אבל לאט לאט אפשר גם לעבור את הקושי הזה גם כן.