אנטישמיות באיצטלה מחקרית

אנטישמיות באיצטלה מחקרית

מוקדש למר רבינוביץ ולחוקר הספינר רוזנבלום

כל מי שיקרא את הכתבה (אני הביא אותה במלואו בהמשך) יראה מיד למה רוזנבלום הוא ספינר מבחינת מקצועית. וירגיש מיד כמה שקוף הנוכל הזה. הרי כל הכתבה היא דיאלוג רגשי שלו שכנראה יש לו עם עצמו. הישות החרדית הדמיונית שלו נמצא כאן במקרה.

למה רוזנבלום הוא ספינר גדול? כי הוא מגלה לנו לבסוף שיש להם מנגנון הגנה פסיכולוגיים: "למשל ניתוק רגשי מהאירוע. "אני לא יודע מה קרה לי", הסביר בדיעבד אחד הפוגעים," זה לא הייתי אני באותם רגעים". מנגנון אחר הוא הסרת האחריות למעשה. "יש לי אזור שאני בו חלש, לא יודע מה לעשות, זה חזק ממני", הסביר פוגע אחר. והיו גם פוגעים שתלו את הסיבה למעשיהם ב"יצר הרע" שגבר עליהם או ב"רוח שטות" שהשתלטה עליהם. או כפי שהגדיר זאת אחד הפוגעים: "זה לא אני פגעתי, זה רוח שטות נכנסה בי. אתה באמת חושב שאני אפגע? שאני אעשה כאלו מעשים חמורים?"  (מתוך הכתבה)

כלומר הם כולם מודעים למה שהם עשו. אז נופל כל הבניין של הכתבה האנטישמית שלו. הרי מה הטענה המקורית? שהם בכלל לא  מודעים שהם פגעו בזולת אלא הם דואגים לבין אדם למקום. והנה לבסוף הספינר רוזנבלום מגלה לנו שיש להם מנגנון הגנה פסיכולוגית ומנגנון הסרת אחריות. כלומר יש להם מודעות טוטלית שהם פוגעים בזולת ומשום כך המציאו לעצמם מנגנונים פסיכולוגיים קלסיים שנמצא אצל כל תוקף בכל מגזר.

מבחינת מקצועית זה לא מחקר אלא ראיונות עם פוגעים עם "פרשנות"  – וזה מה שחשוב להבין – של רוזנבלום, שניכר בו כנ"ל שהוא המציא את זה לעצמו בגלל רגשי נחיתות פסיכולוגיים שלו עצמו. הרי כל קורא חד עין מבין שהפוגעים הם לא פילוסופים גדולים שיכולים לנהל דיאלוג עמוק בתזה ההזויה של ליבוביץ הבור ועםארץ גמור שטען שה"הלכה הוא לא מוסר". כל הדיאלוג הפילוסופי השטחי שמנהל רוזנבלום עם הפוגעים המדומיינים שלו, הוא מנהל עם עצמו. אין מצב שהפוגעים יודעים להבחין את ההבחנה ההזויה שליבוביץ טען שההלכה הוא לא מוסר.

לעת עתה נעזוב את הספינר (נטפל בו בהמשך כמובן) ונתמקד קודם בעובדות.

נתחיל עם הסיפור הראשון של הכתבה שהוא המציא מהבטן. כל חרדי קלסי שישמע את הסיפור יבין מיד שהוא מומצא אם לא עלילת דם מרושע. הרי אין מצב שסיפור כזה יעבור בשקט. נכון שלא נפגע באדם כזה ברבים מול כולם בבית המדרש וכו'. אבל שיעבור בשקט?! פשוט עלילת דם מרושע!!

בתכלס, עוד לפני שקופי המערב ירדו מהעצים וגילו את הבעיה, החרדיות – ולפעמים באובססיה ממש מזיקה – טיפלה קשה בפוגעים. לא רק אישית פרטים אלא גם חברתית. בחור כזה או אדם כזה חרב עליו עולמו פשוטו כמשמעו. אני מדבר חברתית קהילתית. החרדיות סבל דווקא מצד ההפוך, הם היו אגרסיביים מדי, רכלניים מדי, ככה שהפוגע הגיע לפעמים עד כדי התאבדות. ובחרדיות כמו בחרדיות ימותו בנים על אבות ככה שכל המשפחה עד כמה דורות סבלו מכך חברתית קהילתית.

ידוע מה שאומרים בשם החזו"א שמורידין ולא מעלין שזה ואמר מותר להרוג פוגע כי הוא מבחינת רודף. (זה כנראה גם המצאה של מישהו בשם החזו"א. בכל אופן זה מדגים עד כמה חמור רואים בחרדיות את הפוגע עד כדי כך שמותר להרוג אותו). אז לומר שהפוגע לא מודע למה שהוא עושה? מה עוד, כל פוגע בדרך כלל הוא נפגע כלומר הוא למד את זה דרך זה שהוא היה פעם קרבן של פוגע שפגע בו. ככה שהוא מודע לגמרי מה הוא עושה. מיותר לי לשכנע אותכם בזמן שהספינר עצמו טוען שיש להם מנגנוני הגנה.

מה שב"ה בעשורים האחרונים קרה בחרדיות, שהם פחות אגרסיביים, יותר מודעים לנזק הסביבתי, ככה שהיום כל פוגע מקבל טיפול אישי פרטי בלי רעשים ובלי רכילות. הפלוס היא שלא עוד קרבנות סרק. כלומר שהחרדיות היו אגרסיביים בתחום הזה, אז טבעי שכל מי שרצה לנקום במישהו מיד התחיל לרכל בקהילה וההוא גמר את החיים החברתיים שלו. זה לקח הרבה שנים עד שב"ה היום בכל הקהילות אפי' הקיצוניות ביותר כמו תולדות אהרן שזה היה הדגל שלהם – המלחמה נגד פוגעים – יותר מודעים לנזק הסביבתי שגורם האגרסיביות. (סיפר לי ר"מ מאחד הישיבות הקיצוניות הנ"ל. שהוא הגיע לראשונה לעבוד בישיבה (הוא לא שייך לקהילה הזו) ראה תופעה מוזרה. מדי הרבה בחורים מתלוננים שחבריהם פגעו בהם. הוא שאל את הרמים הוותיקים והם ענו לו, תעזוב, רובם סיפורי סרק כי למדו להבין שסיפור כזה הורג טוטלית את חברו ולכן מנצלים את זה בכדי לנקום. בקיצור הוא מספר לי שהוא חקר מקרה של תלונה והתברר שהמתלונן התלונן על חברו כי אחיו של חברו באותו שבוע עזב את אחותו – מה שנקרא ביטול שידוך, של המתלונן. הר"מ הנ"ל עשה מהפכה של ממש בישיבה הזו בתחום הזה).

היה עוד תופעה. היו משגיחים שהיו להם מה שנקרא ראש כחול. כלומר כל פעם שראו שני חברים, הם ראו בדמיונם שני אוהבים. ואז הרשעים האלה פשוט לקחו שני בחורים טהורים שלא מודעים כלל במה שהמשגיח חושד בהם. והוא פשוט נתן להם מודעות. תחשבו על זה, הורים שולחים את הבן לישיבה טהורה והנה דווקא שם הבן קיבל מושגים מחולה נפש שנקרא "משגיח". בישיבה שאני למדתי אבא כזה הגיע לראש ישיבה וסיפר לו מה המשגיח עשה, ומיד הראש ישיבה לא חיכה רגע וזרק את המשגיח לכל הרוחות. אני מספר לכם את זה שתבינו עד כמה קריטית היא להורים שהבן לא יהיה מודע כלל וכלל לזבל שקורה במערב. כי המודעות עצמו מזיקה לבחור. ונרחיב בזה עוד מעט.

לסיום סגת העובדות.

המערב צריך לעשות שמיניות באוויר לנסות לתפוס כשל בחינוך החרדי וללא הצלחה של ממש. אל תטיפו לנו מוסר, אתם רק עכשיו ירדתם מהעצים. דווקא ההפך הנכון, החרדיות סבלה מאוד דווקא בגלל שהם טפלו באגרסיביות בלי רחמים מול הפוגעים. וכאמור לעיל זה הביא גם להרבה תלונות שווא שגרם לקהילות לרדת על אנשים ומשפחותיהם באכזריות. וב"ה היום זה אחרת לגמרי.

שיטת החינוך החרדים מול המערב בתחום

השיטה היא פשוטה לגמרי. כל כמה שהבחור לא מודע, יותר טוב. האידיאל היא שעד החתונה הוא לא ידע מאין בא (מסקס) ולאן ומה הוא הולך לעשות (סקס). וגם אחרי החתונה האידיאל שיעשה את זה ככפה שד. אלה החרדים הקלסיים שבאמת אין להם שום מושג מה שקורה בחוץ ולא הם ולא נשותיהם זכו להרגיש פעם באורגזמה.

עכשיו תחשבו על אלה אם רק היו מודעים?! הלך על כל היופי והטהור של אלה. כלומר אם יש כאלה שהם כן מודעים והתמכרו לאונן ולצפות בפורנו וכו' ואם רח"ל נפגעו ועכשיו פוגעים באחרים. האם הדרך לטפל בהם היא על ידי שנקלקל את כולם?! הרי הקריטיות הוא האי מודעות !! אז מחילה מכל החכמולוגים מהמערב, אתם הרי סובלים מהתמכרויות ואתם יודעים מה זה התמכרות, אז מה אתם באים אלינו עם הטפת המוסר שלכם? הא, אסרתם את זה בחוק, ואז מה? הרי ההוא סובל בכל מקרה, מה עוזר כאן החוק והשוטר?

ביהדות עקרונית אין ריבון אדם על אדם ולכן הם לא מחכים לשוטר ולחוק. יש להם חינוך חובה כבר אלפי שנים ולכן יש להם מה שנקרא ניסוי וטעיה. וזה התוצאות המחקריות שלהם שכמה שהילד ונער המתבגר לא מודע, טוב לו יותר והוא חיי חיים מאושרים בימי הבחרות ובהמשך החיים. ומי שכבר נשרף, הוא יטופל פרטית.

השיטה עובדת בכל תחום אחר כמו פשיעה עבריינות. כמה שהנער לא מודע טוב לו יותר עד שהרגל נעשה טבע. למערב אין בעיה לתת לנוער את כל סרטי הפעולה כי יש לו שוטר שידאג שלא יעשה אפי' שהוא רוצה. בחרדיות השיטה היא שהוא לא ירצה בכלל כי הוא לא מודע לזה. ולכן לא נראה סרטי פעולה ולא נשמע חדשות של פשיעה אונס ורצח ופדופיליה אפי' של רחוקים ממנו. ק"ו שלא ניתן לו לשמוע ממעשים של קרובים לו כי אז זה יהיה קרוב לליבו.

עקרונית למערב אין אימון באדם ולכן מקים על עצמו ריבון עם שוטר. אבל הוא סובל כי הוא לא מחונך עצמאית, כי במילא יש שוטר וחוק ואכיפה. ליהדות עקרונית יש אימון באדם ולכן לא מעמידים על עצמם ריבון. התוצאה שהחינוך שלה היא יותר מועילה ונכונה מבחינת הפרט. ומי שהוא בעיתית, הוא צריך מה שנקרא אשפוז במוסד סגור. כלומר למה שכל השאר הטהורים יתעסקו בזבל?! מי שהוא זבל שיילך לזבל ושם יקבל טיפול.

לסיום סגת שיטת החינוך היהודית

אתה לא נותן לילד ולנער מודעות לכל הזבל ואומר לו אחר כך תהיה אדם מוסרי אחרת יש לנו שוטר. יש פושעים יש אנסים יש רוצחים ויש פדופילים?! אוקיי, בשביל מה צריכים כל השאר להיות מודע לכל זה? טפלו בפושעים בשקט וכל השאר ניצלים. במיוחד אצל היהודים שאין עקרונית ריבון אדם על אדם.

התוצאות: רוב רובם של החרדים, הם נשמות טהורות. שכאמור לעיל אין להם מושג ירוק מה זה אפי' אורגזמה. לא הם ולא נשותיהם ולא ההורים שלהם עד אלפי דורות אחורה.  אם יש חולים, וכנראה יש בזכות המערב החזירי, אז תוציאו את זה מחוץ לקהילה. אל תקלקלו לנו את כל השאר בקהילה.

לזכותו של מר רבינוביץ יאמר שהוא הביא בסוף הכתבה את דברי  ד"ר ענבל וילמובסקי. אבל הנזק והאנטישמיות הוא עשה עם כל השקרים שהוא הביא לפני כן. וכמובן הדיאלוג ההזוי של רוזנבלום.

עכשיו הגיע הזמן לטפל בספינר רוזנבלום.

מוסר והלכה

ליבוביץ כמו שאר היהודים המשכילים שסבלו מפיצול אישיות, המציא מהבטן – מתוך בורות מוחלטת ביהדות, שההלכה הוא לא מוסר. כביכול הם שני מישורים שונים. מאז ליבוביץ, האקדמאיים הישראלים החובבניים מדקלמים את התזה ההזויה הזו בכדי להגדיל לעצמם – לריקנים מהאקדמיה, את האגו. וככה הם מדמיינים את עצמם ומספרים לעצמם סיפור, שהם הם המוסריים, והיהודים המקוריים?! הם צייתניים של ההלכה. כלומר זה שהחילוני בסדר מתי שהוא בסדר, זה בגלל שהוא מוסרי. כן, יש להם שוטר עם רובה סתם ככה. יש להם ריבון שהוא ההורה העליון של ילדיהם, סתם ככה. יש להם מערכת משפט ופרקליטות ובתי כלא, סתם ככה. אבל על באמת – מספר לעצמו איש המערב הפנאט – אני מוסרי. ואלה שאין להם ריבון ואין להם שוטר ואין להם אכיפה, כן, אלה היהודים המקוריים שאין להם את כל זה אלפי שנים, הם הם לא יודעים מהי מוסר, הם סתם צייתנים של הלכות.

הספינר רוזנבלום מנהל את אותו דיאלוג דמיוני עם הפוגעים הדמיוניים שלו. הוא מראיין אותם אולי אבל רואה בדמיונו את הדיאלוג הנ"ל שכל יהודי שסובל מפיצול אישיות מנהל עם עצמו תמיד כמו ליבוביץ לעיל.

אין מצב שפוגע קלסי – שהוא בדרך כלל גם ריק מוח כפי הרמב"ם אומר, ינהל דיאלוג כזה עם המדומיין והספינר רוזנבלום. פשוט אין מצב. ובאמת לבסוף הספינר סותר את עצמו עם זה שהוא טוען שלפוגעים שלו יש מנגנון הגנה כנ"ל.

אז בואו נעזור לשוטים מאקדמיה להבין את המציאות העובדתית.

למערב אין מוסר כי הם לא יודעים מוסר מהי. בכדי לדעת מהי מוסר, צריך להיות בני חורין. רק בני חורין יכולים להגיע למוסר כי הוא חייב ללמוד עצמאית מה נכון ומה לא נכון. בני המשטרים שמתחילה לא מאמינים באדם ומקימים על עצמם ריבון, מתחילה מוסרים את גופם נפשם ונשמתם לריבון שהוא יחליט בשבילם מה חוקי ומה לא חוקי. רק בן חורין לומד "אילו מציאות שלו ואילו חייב להכריז". כי אין לו ריבון שמחליט בשבילו מהבטן מהי מוסרי. המערב מחליף כל שני וחמישי את המוסר. מה שהיה מוסרי אתמול כבר לא מוסרי היום ומה שהיה לא מוסרי עד היום, מהיום זה מוסרי. בקיצור חכמי חלם מדומיינים שטוענים שיש להם מוסר אבל צריך לכפות את זה על ידי שוטר. והכלל אצבע מה "מוסרי" היא העובדה שלא צריך לכפות את המוסר.

אצל בני חורין – זה אלפי שנים על ידי מיליוני יהודים בני חורין בכל דור ודור, מתפלספים יומם ולילה בדיוק במוסר. וכל דור ודור התוצאה היא ספרות ההלכה בשביל אלה שעוד לא הספיקו להתפלסף בכל התחומים. כלומר בעיקרון אסור לכתוב אפי' ספרות ההלכה כי אין תורה חתוכה ביהדות (מה שנקרא טוטליטריות במודרנה). ולכן ספרות ההלכה היא טוב לאלה שלא למדו מספיק או לצעירים ולנשים. בכל אופן ההלכה היא דיי דומה לחוק של המשטר אלא בלי כפיה ואכיפה. מה עוד, אין ספרות הלכה מקובלת על כולם. ובכל דור נכתבים ספרות הלכה חדשה ושו"תים. בקיצור כל העסק בלימוד היא מוסר. ההלכה היא רק הפרקטיקה המעשית של הקהילה המסוימת ולכל הקהילות יש ספרות הלכות וספרות מנהגים שונים וכו' וכו'.

אלא מה, הציונים הדתיים אלה שפתאום החליטו מתוך בורות שגם היהודי צריך ריבון עם שוטר ואכיפה עם בתי כלא. התחילו להמציא בדמיונם שהיה הנשר הגדול שזה המרב"ם וכו' וכו'. כלומר בדמיונם הם רואים ביהדות סוג של טוטליטריות כמו המשטרים. ולכן התחילו ללמוד רק הלכות בלי להבין בכלל כנ"ל שספרות ההלכה הם בדיעבד, העיקר זה הלימוד העצמי יומם ולילה להיות אדם מוסרי מתוך עצמך. להבין מתוך עצמך מהי מוסרי ומה לא. רק בני המשטרים צריכים גננת שתאמר להם מהי מוסרי ומה לא מוסרי. שעל באמת לגננת אין שום עניין שהם יהיו מוסריים מתוך עצמם אלא למען הסדר הציבורי.

ובכן ליבוביץ הכיר את אלה הציוניים, והתחיל להבין שבעצם הם מדקלמים לעצמם הלכות בלי להבין לעומק את ההשקפה שממציאה את ההלכות. ולכן הגיע לתזה ההזויה שלו שאת ההלכות אי אפשר לשנות ולהבין, ואת המוסר המודרני הרי הוא ממציא עכשיו מהבטן, אז המסקנה היא שההלכות צריכים לציית ואת המוסר צריך להמציא. והיות שההלכות קודמת למוסר המומצא מהבטן, אז הם חייבים להיות שני מישורים שונים.

מילא ליבוביץ טעה כי הכיר רק את הציונות הדתית. אבל הספינר שלנו מר רוזנבלום לומד את מה שלומד דרך פדופילים. דרך הפדופילים הוא מצא את אור המערב. נראה לכם? בוודאי שלא. הוא מנהל דיאלוג עצמאי עם הישות השני שלו מהפיצול האישיות שלו עצמו. רק בדמיון הוא משכנע את עצמו שאפי' הפדופילים מסכימים עמו.

לסיום:

אלפי שנים מאז אדם הראשון בני אנוש הבני חורין עוסקים יומם ולילה במוסר. תורת אדם תורת נח תורת האבות הקדושים תורת משה תורת הנביאים ואלפי ספרות חז"ל ראשונים ואחרונים עד ימינו במה עוסק היהודי כל חיו?! במוסר!! אם היהדות זה הלכות וציות, אז שאדם הראשון יכתוב ספר הלכות לדורי דורות וזהו. אבל כל בר בי רב דחד יומא יודע שאסור עקרונית לכתוב ספר הלכות כי אסור תורה חתוכה ביהדות. לא רק כי האדם הוא דינמי ומתקדם ולכן הערכים צריכים להתקדם עמו בכל דור ודור, אלא כל אדם בכל הווה צריך לעמול על המוסר לחקור ולהבין ולהגיע למסקנות מעשיות. אחרת לא נשאר לו אלא באמת לציית ואז הוא רובוט.

המערב, כן אותו מערב שעשה את השואה ממש לא מזמן, לא מאמין באדם בצדק. הרי אין לו את העגלה הענקית שלנו. העגלה שלו ריקה לגמרי. ולכן הוא מקים לעצמו ריבון בכפיה עם שוטר. והוא ממציא כל יום מוסר חדש מהבטן.

היהודים עם הפיצול האישיות שמאוהבים במערב מצד אחד ומצד שני יודעים שהאמת ביהדות דווקא. הם צריכים קלישאות מדומיינות שכאלה של הפרדת ההלכה מהמוסר. הספינר רוזנבלום עוד לא סגור לגמרי האם צריך לדעת מוסר או צריך לציית לחוק האזרחי. כלומר מה צריך ללמד את בני חורין החרדים?! מוסר או ללמד אותם לציית לחוק האזרחי.

הספינר יכול למכור רק לבני המשטרים המדומיינים כאילו יש חברה חרדית דמיונית. הרי הספינר יודע טוב טוב מאוד שרוב רובו של החמישים גוונים של היהדות המקורית הוא לא מכיר כלל וכלל. כל הכרותו מתחילה ונגרמת בקהילתו שלו. מר רבינוביץ בעצמו מודע לכך שאין חיה כזו החברה החרדית. אבל זה לא מונע ממנו להמציא ישות שכזה ולעשות דרמה אנטישמית על כל היהודים האדוקים. לעיתון הארץ כעיתון של בני המשטרים, צריך כתב לענייני חרדים כי בני משטרים מתחילה רואים רק ישויות דמיוניות. הם מתוך שהם נולדים בני משטרים וחייבים להתחנך לזהות ישותית דמיונית. מר רבינוביץ מכר את נשמתו בשביל פרנסה. יש ביקוש של בני המשטרים והוא מציע את עצמו להיות הכתב בענייני הישות הדמיונית שלא קיימת. והנה הרשע האנטישמי מלא עם דרמה כותב בכותרת: "הלכה במקום מוסר: איך עברייני מין בחברה החרדית מצדיקים את מעשיהם? הם לא יודעים מה המשמעות של פגיעה מינית, לא רואים בכך בעיה מוסרית ומספקים הצדקות אחרות, מעולם הדת, למעשיהם. מחקר שנערך באחרונה וכלל שיחות עם מטפלים בפוגעים מינית מהחברה החרדית מספק הצצה להיגיון הפנימי שלהם"

בתוך הכתבה עצמה מתברר השקר הגדול כנ"ל שהם מאוד מאוד מודעים לבעיה המוסרית ולכן ממציאים לעצמם הגנה פסיכולוגית. מה עוד כנ"ל מאיזה גוון של החרדיות המורכבת מחמישים גוונים הוא חקר? ואם נזרום עמו לרגע ונתעלם מהשקר, למה הוא מדבר על ישות חרדית שהוא יודע שאין כזה חיה, וממציא היגיון פנימי של כלל החרדיות?!

לסיום כמה מילים לספינר המדומיין ולמר רבינוביץ ולעיתון הארץ.

אני יודע שאתם אוהבים לספר לעצמכם סיפורים. החרדים משתנים בזכותינו וזה לא מספיק וכו' וכו'. אבל יש גבול כמה דמיונות אפשר למכור גם לבני המשטרים. אתם עיתון הארץ מסוגלים לקנות את זה?  "יש לנו אישור מכל הרבנים והמנהיגים החרדים, מכל החוגים והעדות", אמר גורם המעורה בנושא, שלא רצה להיחשף בשמו. "אבל אלו הסכמות בעל פה ובתנאי שהדברים ייעשו בשקט".

אני שואל את אלוף בן העורך היקר: אתה קונה את זה? "יש לנו אישור מכל הרבנים והמנהיגים החרדים, מכל החוגים והעדות", אמר גורם המעורה בנושא, "שלא רצה להיחשף בשמו". "אבל אלו הסכמות בעל פה ובתנאי שהדברים ייעשו בשקט".

יש גבול כמה אפשר לפגוע באינטליגנציה של הקוראים. הוא דיבר "עם כולללל הרבנים" – אתם יודעים כמה רבנים יש? "אלו הסכמות בעל פה" – אתם מבינים כמה המוח הגאוני הזה מכיל? כל הדיבורים וההסכמות שיהיה לו עם כול אלפי הרבנים מכולללל החוגים ומכולללל העדות, הוא יודע בעל פה.

אלוף בן תתעורר, הלייצנים האלה עושים עליך סיבוב.

כותב בצער רב

Max maxmen

הנה הכתבה האנטישמית בשלמותו

הלכה במקום מוסר: איך עברייני מין בחברה החרדית מצדיקים את מעשיהם?

אהרן רבינוביץ

הם לא יודעים מה המשמעות של פגיעה מינית, לא רואים בכך בעיה מוסרית ומספקים הצדקות אחרות, מעולם הדת, למעשיהם. מחקר שנערך באחרונה וכלל שיחות עם מטפלים בפוגעים מינית מהחברה החרדית מספק הצצה להיגיון הפנימי שלהם.

זו היתה שעת ערב ירושלמית, תפילת ליל שבת בבית כנסת בשכונת הבוכרים בעיר. אחד הילדים התיישב ליד אדם מבוגר. הוא לא ידע במי מדובר, אבל הנוכחים האחרים ידעו היטב. "בוא'נה ילד, קום", צעקו לעברו שני מתפללים אחרים, מספר יצחק רוזנבלום שהיה עד לסיטואציה. "לא שם, לא מתאים", הפצירו בילד.

גם לאיש המוכר הם פנו. "הם אמרו לו כזה בצחוק, 'אתה יודע, פה זה בית כנסת. זה לא…'", מוסיף רוזנבלום. אבל את המילים המפורשות הם לא אמרו. הם לא גילו לילד שהוא התיישב לצד עבריין מין מורשע. "לא היה כלום, אבל הצורה שבה הם צחקו, זה כאילו שהם דיברו עם בן אדם שגנב מסטיק מחנות או משהו כזה, לא אחד שתקף מינית ילדים", מתאר רוזנבלום. "זה הפך לסוג כזה של בדיחה".

 קשה לומר שרוזנבלום הופתע מהסיטואציה הזו, שאירעה אך לפני כמה שנים. מלבד היותו סטודנט לתואר שני במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, הוא גם חרדי ואב לשמונה. את האווירה הזו, שבה עבריין מין מתקבל יחסית בנונשלנטיות, הוא מכיר היטב. לא מדובר בהכרח ברוע או בחוסר אכפתיות, הוא אומר, אלא דווקא בחוסר הידע המשווע בחברה החרדית להשלכות הקשות של הפגיעה המינית. אילו היה מדובר ברוצח סדרתי של ילדים, התגובה להימצאותו היתה כנראה אחרת.

מבחינת רוזנבלום לא מדובר רק בתחושות, אלא גם בממצאים. מחקר שערך באחרונה חושף את התהליכים הקוגניטיביים המאפשרים לפוגעים מהחברה החרדית לתקוף מינית ילדים. תהליכים שגורמים לפוגעים להצדיק את מעשיהם בעיני עצמם ואף בעיני החברה.

המחקר, אומר רוזנבלום, מצביע על שלושה מאפיינים בולטים: חוסר ידע של הפוגעים, הנפגעים והחברה בכלל, באשר למין ובעיקר לתקיפות מיניות; תפיסת הפגיעה המינית כאיסור הלכתי ופחות כאיסור מוסרי; והצדקות מוסריות־דתיות שמסירות את האחריות מהפוגע ומצמצמות, בעיניו, את חומרת הפגיעה.

המסקנות הללו עלו מריאיונות שקיים רוזנבלום עם עשרה מטפלים, מחציתם חרדים, המתמחים בטיפול בפוגעים הבאים מחברה זו. חלקם טיפלו במאות. "הם מכירים את התרבות החרדית עם כל הניואנסים הייחודיים לה", הוא מסביר ל"הארץ", "כאלו שחילונים לא יבינו".

למעשה במחקרו קיבל רוזנבלום מעין גישה להיגיון הפנימי של אלפי פוגעים חרדים. ורבים מהם, כך גילה, בכלל לא יודעים שהם כאלה. בהיעדר ידע בסיסי במיניות, לרבות ביחס לתקיפות מיניות והשלכותיהן, וכן בהיעדר שיח במערכת החינוך, במשפחה או בתקשורת, התמרורים פשוט לא מופיעים. "הרבה מאוד פוגעים אמרו שהם לא ידעו בכלל שזה משהו בעייתי", סיפר מטפל שהתראיין במסגרת המחקר. "הם חשבו שזה כמו שיש אחים שמרביצים ומחלקים 'כאפות' אחד לשני, אז יש גם דברים מיניים. הם לא מבינים את המשמעות של מיניות, מה התפקיד שלה, למה זה פגיעה כל כך חמורה. הם לא מבינים את עומק הפגיעה".

אבל לא מדובר רק בחוסר ידיעה. המחקר מגלה כי פעמים רבות הפוגע הפוטנציאלי נותן משקל כמעט בלעדי לפן ההלכתי־דתי של המעשה, ולא לפן המוסרי של הפגיעה באדם אחר. "הם מגיעים אליי כשהדבר שהכי מטריד אותם זה שהם הוציאו זרע לבטלה", סיפר אחד המטפלים. "כאילו, אנשים עשו דברים באמת קשים ובסוף זה הדבר שהכי מטריד אותם כשהם באים אליי לטיפול, בהתחלה לפחות". הפוגע רואה את מעשה העבירה ככזה שבין אדם למקום. יתר על כן, האפשרות לבקש כפרה על החטא מן הבורא, מאפשרת גם היא את הפגיעה (בשונה מעבירות שבין אדם לחברו, שבהן דרושה סליחת הנפגע). "זה מנגנון שמרגיע אותם", הסביר אחד המטפלים. מטפל אחד ציין כי מנגנון זה מגביר את הסיכון שהפוגע יפעל שוב ושוב. "בפעם הבאה שיתעורר אצלו דחף הוא ילך ויפגע, כי בעצם התת-מודע משדר לו 'הסתדרת עם זה. אתה בכית, הכית על חטא, ביקשת סליחה מהקדוש ברוך הוא על מה שאתה עשית'".

על עבירות אחרות, כמו גנבה ורצח, השיח בחברה החרדית יהיה גם על העבירה כלפי שמיים, אבל גם על הפגיעה בצד השני. כלומר גם צום ותפילות ביום הכיפורים לא יכפרו. אך כשזה מגיע לתחום המיני, הזווית של הפגיעה באחר לא קיימת. "זה יוצר מצג שווא כאילו אין פה באמת פגיעה בצד השני", אומר רוזנבלום. בכלל, הוא מוסיף, "בחברה החרדית לא מדברים על נושאים מיניים, אבל גם כשהנושא כן עולה הוא מוזכר רק בהקשרים הלכתיים או דתיים ולא בהקשרים של מוסר וחברה". או במילים אחרות: "יגידו שזה 'אסור, לא צנוע, הוצאת זרע לבטלה'. אבל לא מדברים על מיניות בכלל. הספרות הדתית־הלכתית שקשורה לנושא לא נלמדת".

וכשזה המצב, נדמה כי המאפיין השלישי — הצדקות מוסריות־דתיות — כמעט מובן מאליו. "אם לא מדברים על מין ולא מדברים על פגיעות מיניות ולא מדברים על השלכות חוקיות, אז לא מדברים על מה אתה עושה לנפגע מבחינה מוסרית", אמר אחד המטפלים. "יכולים לדבר איתך על 'לא לדבר לשון הרע', 'לא לצער את הזולת', 'לא לפגוע', אבל על מעשה כזה שיש לו היבט של בין אדם לחברו, לא מדברים".

מטפלים נוספים תיארו בעיה דומה. "הדבר הכי משמעותי זה שהפוגע חי בעולם שהשאלה בו היא אסור ומותר, ולא שאלה של מה נכון מוסרית, במה אני פוגע", אמר אחד מהם. "הרבה פעמים מטופלים באים אליי ומנסים להבין מה העבירה שהם עשו פה. הם נכנסים לבלבול כזה, 'נגעתי במישהו, אוקיי, לא היה פה משכב זכר, איפה האיסור פה?'"

מה שקורה בפנימייה

הריאיונות שערך רוזנבלום עם המטפלים היו ארוכים. לצד שאלות מכוונות הם גם כללו שאלה פתוחה, שחשפה אי-אלו סיפורים. למשל את זה שהתרחש בפנימייה של ישיבה מוכרת. שם היה פוגע מין סדרתי. מנהל הישיבה פנה על דעת עצמו לאחד המטפלים. "הוא סיפר לי על בחור ש'מתעסק' עם בחורים", תיאר. "הוא לא אמר לי 'פוגע', אלא יש לו 'התעסקויות'". המטפל הבין מיד במה מדובר והזהיר את המנהל. אלא ששם החליטו להשאיר את התלמיד בפנימייה. "הזדעזעתי, הבנתי שאין לי מה לעשות", אמר המטפל. ומנהל הישיבה? לדבריו, התנהלותו של זה היא בין היתר תוצאה של החינוך החרדי, שיוצר חוסר הבנה בנושא. "אין לו רקע, אין לו תשתית. מגיע איזה מטפל שלא ראה אותו… הוא יודע שאני חרדי אבל הוא לא יודע מה אני מביא איתי, מאיפה אני מביא, מהאוניברסיטה וכיוצא בזה".

וכשגם המסגרות אינן יוצאות חוצץ נגד התופעה ועושות כל שביכולתן כדי למנוע את הפגיעות, "הסיכון של אדם שומר תורה ומצוות לפגוע הוא יותר גבוה", גרס מטפל אחד. "יש לו הרבה יותר מנגנוני הגנה שיכולים לעזור לו בהקשרים האלה". הוא לא היחיד שמחזיק בעמדה זו. היא משותפת לשבעה מבין עשרת המטפלים. "אני חושב שהדת מאפשרת אולי יותר טעויות חשיבה במידה מסוימת", אמר מטפל אחר, "מאחר שקל יותר לעוות את התפיסה הדתית".

ההשלכות מממצאים אלו, על פי רוזנבלום והמטפלים, קשורות גם לאופי הטיפול ולחשיבות הרבה שיש לחינוך ולהסברה — או היעדרם של אלה. "לפני שהם מבינים את ההשלכות המוסריות של הפגיעה כל מה שיעסיק אותם זה 'וואו, עשיתי עבירה והקדוש ברוך הוא לא מרשה לעשות את זה'", מסביר אחד המטפלים. "אבל רגשות אשם במובן מלא יהיו רק כאשר הם יבינו את ההשלכות של הפגיעה".

אולם לא רק ההשלכות הלא ברורות של הפגיעה מכשירות את הקרקע למעשה, אלא אם גם ההשלכות החוקיות, שנתפסות כקריטיות פחות מאלה הדתיות. "נוכחותו של ההיבט ההלכתי מחלישה ואף מנטרלת את ההיבט החוקי", קובע רוזנבלום, "ובשל כך הפוגע החרדי אינו מייחס חשיבות, ודאי שלא במידה הנדרשת, לכך שהדבר אסור מבחינת החוק האזרחי".

ממצא אחר במחקר נוגע למנגנוני הגנה פסיכולוגיים שמפעילים הפוגעים. למשל ניתוק רגשי מהאירוע. "אני לא יודע מה קרה לי", הסביר בדיעבד אחד הפוגעים," זה לא הייתי אני באותם רגעים". מנגנון אחר הוא הסרת האחריות למעשה. "יש לי אזור שאני בו חלש, לא יודע מה לעשות, זה חזק ממני", הסביר פוגע אחר. והיו גם פוגעים שתלו את הסיבה למעשיהם ב"יצר הרע" שגבר עליהם או ב"רוח שטות" שהשתלטה עליהם. או כפי שהגדיר זאת אחד הפוגעים: "זה לא אני פגעתי, זה רוח שטות נכנסה בי. אתה באמת חושב שאני אפגע? שאני אעשה כאלו מעשים חמורים?"

דרושה הסברה

בהינתן כל הממצאים הללו, עולה השאלה מה ניתן לעשות. "המלצתי היא לייצר במערכת החינוך החרדית, מערכי חינוך שיעלו את רמת המודעות להשפעות הקשות שיש לפגיעות מיניות הן על הנפגעים והן על הפוגעים עצמם", כותב רוזנבלום. "כיום יש במגזר החרדי פתיחות רבה יותר מן העבר לנושא של פגיעות מיניות, אך עיקר החינוך מתייחס ל'מוגנות', דהיינו איך להישמר מפגיעה מינית ולהיזהר ממנה".

הוא סבור שזו התחלה, אך צריך גם להתייחס לצד שמנגד — כלומר ללמד איך לא לפגוע. ואת זאת יש לעשות על ידי הסברה והגברת המודעות להשלכות הקשות של פגיעה מינית. "מערך ההסברה", הוא סבור, "צריך להתייחס לכל ההיבטים שנדונו במחקר זה — דתי, הלכתי, חוקי, מוסרי וחברתי".

אך עד שתהיה התייחסות שכזו, נדמה שממדי התופעה יישארו בעייתיים. עד כמה בעייתיים? זו, מתברר, שאלה מורכבת. "התקשורת מאוד אוהבת את הקטסטרופה, את המספרים — כמה כמה", אומרת ד"ר ענבל וילמובסקי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, המנחה של רוזנבלום במחקרו. לדבריה, זה לא משנה אם באופן יחסי יש יותר פוגעים חרדים מחלקם באוכלוסייה, או פחות. "יש פה בעיה, צריך להבין אותה ולטפל בה", היא מוסיפה ומרחיבה עוד: "קיימים הרבה סטריאוטיפים על החרדים כאילו הם סוטים. זה נופל על הרבה מאוד שנאת חרדים שיש בקרב החילונים. יש אלימות מינית ופדופיליה בכל המגזרים".

בעשור האחרון, וביתר שאת בשנים האחרונות, חלו שינויים משמעותיים בחברה החרדית ביחס לפגיעות מיניות. גם אם זה נעשה בצעדים קטנטנים, ישנה היום מודעות הולכת וגדלה. ישנו כמובן החינוך ל"מוגנות", אך ישנם עוד פנים. למשל העובדה שחלק מכלי התקשורת החלו לדווח על פגיעות מיניות, גם אם תחת מושגים מרוככים, שעליהם מותח רוזנבלום ביקורת ("כאשר קוראים לזה 'מעשים חמורים' או 'תקיפה' במקום 'תקיפה מינית', זה מוריד את החומרה של הנושא", הוא אומר).

בנוסף, ארגונים שונים החלו לפעול בנושא ובשנים האחרונות אף נערכות הדרכות למורים בתלמודי התורה, חלקם בתמיכת הרשויות החרדיות, במטרה שאלו ירכשו ידע בתחום ויוכלו לדעת להבחין בבעיה, כשיש כזו. "יש לנו אישור מכל הרבנים והמנהיגים החרדים, מכל החוגים והעדות", אמר גורם המעורה בנושא, שלא רצה להיחשף בשמו. "אבל אלו הסכמות בעל פה ובתנאי שהדברים ייעשו בשקט". כן, לצד התקדמות זו, נדמה שלחברה החרדית עוד יש דרך ארוכה עד להכרזת מלחמה על התופעה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s