מי רצח את הבת? – מסה אל זכויות הילד – מוקדש לעמוס שוקן

מי רצח את הבת? – מסה אל זכויות הילד – מוקדש לעמוס שוקן

הפרדוקס: אין משפט יותר יהודי שורשי מאמירתו של עמוס שוקן ודווקא המסורתיים והדתיים נטרפו לגמרי מאמירתו.

מסה אל זכויות הילד

מבוא

רקע

שלוש פולמוסים מקריים ברשת הביא אותי לכתוב מסה אל זכויות הילד. זה מסה שקשה מאוד להכיל אותו מבחינת אינטלקטואלית. ולכן אני אומר מראש שזה לא מיועד לבעלי לב חלש שלא רגילים למסה אינטלקטואלית מהסוג הזה.

מקרה ראשון

עמוס שוקן צייץ תגובה למישהו: "שלהבת פס נהרגה בגלל חוסר האחריות של הוריה שחשבו שאפשר לגדל ילדים בסביבת לחימה, ושל משרד הרווחה שבמדינה נורמלית היה מוציא ילדים מאיזורי מלחמה"

עם הציוץ הזה נפתחה מחול שדים נגד עמוס שוקן ודווקא מצד היהודי השורשי של המפה הציבורית. בזמן שזה אמירה יהודית על דרך הפיזיקה של איינשטיין היא פיזיקה יהודית – שנאמר על ידי פנאטי גרמניה.

כמובן רק החלק הראשון של האמירה שלו – "שלהבת פס נהרגה בגלל חוסר האחריות של הוריה שחשבו שאפשר לגדל ילדים בסביבת לחימה" היא יהודית שורשית. החלק השני של האמירה זה כבר התנהגות של יהודי חצר קלסי שמלשין למשטר – "ושל משרד הרווחה שבמדינה נורמלית היה מוציא ילדים מאיזורי מלחמה".

(לקח לי הרבה ימים לחשוב על הפרדוקס של הציוץ עצמו. הרי מצד אחד כנ"ל זה אמירה יהודית שורשית. מהצד השני הוא תולה את יהבו בהורה העליון – חוקי הרווחה שחושבת שהיא ההורה העליון = ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי. אתה לא יכול לסתור את עצמך, זה או שההורים הם ההורים ולכן הם אשמים או שהמדינה הוא ההורה העליון ולכן המדינה אשמה. ולכן אמרתי שכנראה זה התנהגות של יהודי חצר ולא שהוא חושב כמו בן משטר קלסי שטחי שהמדינה הוא ההורה העליון.)

כאמור התחיל מחול שדים ברשתות ואני כהרגלי ניסיתי לאתגר את הגולשים להבין שהוא צודק לגמרי, ולא בהצלחה גדולה. הטיעון הקצר שלי היה שכל ילד\ה היא כחומר ביד היוצר ולכן מי ששם אותה שם, אשם. לא מדובר על בוגר\ת שהגיע לשם מבחירה (חלק מדברי שם: "אין וויכוח שהמחבל הרג אותה. אני לא מבין למה אתה מתעקש כאן כאילו יש וויכוח. הנידון היא הילדה שהיא כחומר ביד היוצר, שאיפה שנשים אותה היא שם. אז מי לעזאזל הביא אותה לשם? על מבוגר אין דיון כי הוא מודע. אבל על ילדה זה דיון רציני מאוד. אני חושב שמי שרוצה לברוח מיזה הוא ברמה של המחבל"). מנגד גם מול שוקן עצמו כתבתי לו את המילים האלה: "מבחינת פילוסופית יהודית אתה צודק לגמרי. כמה שנהפוך את זה אי אפשר לבורח מיזה. אלא מה, זה נכון גם כלפי הכביש והמכונית. ככה שאם אתה מתנזר לנהוג במכונית, אולי יש לך זכות להטיף מוסר. כל זמן שאתה לא מתנזר ועולה על הכביש להרוג ולהיהרג (1.3 מיליון הרוגים בשנה), אז אתה לא מנהל כאן דיון טהור". (לאחר ברשת אמרתי: "מבחינת פילוסופית יהודית הוא צודק לגמרי. כמה שתהפכו את זה אי אפשר לבורח מיזה. אלא מה, זה נכון גם כלפי הכביש והמכונית. ככה שאם עמוס מתנזר לנהוג במכונית, אולי יש לו זכות להטיף מוסר. כל זמן שהוא לא מתנזר ועולה על הכביש להרוג ולהיהרג, אז הוא לץ מארץ הליצניים")

כאמור לא היה לי הצלחה גדולה כאן ולכן אני כותב את המסה הקשה הזה – מסה אל זכויות הילד.

מקרה שני

זכויות להט"ב: בית המשפט לא מחכה לכנסת כדי להכיר בזכויות להט"ב. שופטת בין המשפט לענייני משפחה נאוה גדיש קיבלה החלטה תקדימית לרשום בנות זוג כשתי אימהות לתינוקת שנולדה מהביצית של אחת ובהיריון של השנייה (כתבה בזמן ישראל)

שוב ניסיתי לאתגר את הגולשים וכתבתי: היא – השופטת, גם יכולה לפסוק שכדור הארץ שטוח. התינוק שייכת לזרע ולביצית. השניה רק פונדקאית. ההוכחה: הגנטיקה לטוב ולרע !! התינוק יסבול או ההפך ממה שהוא יורש מהוריו האמיתיים.

הטיעון המרכזי שלי במסה יהיה: כל תורם זרע או ביצית ופונדקאית, כל אחד מהן אחראי לתינוק לנצח ולכן הוא חייב להיות בתמונה. כי זה קריטי לכל אדם לדעת את הגנטיקה שלו כי כל הרפואה המודרנית בנויה על זה. רק ככה אפשר להציל אדם ממחלות מראש. והנושא במדעי הרפואה מתקדמת לכיוון הזה מה שנקרא רפואה מתואמת אישית. לרוב אדם מודע לבעיות הגנטיות לטוב ולרע אחרי גיל ארבעים והתרומת זרע שלו הוא רק בגיל עשרים, ככה שאפשר להציל אותו מראש ממה שהתורם סובל עכשיו.

גם בנושא הזה אין לי הצלחה גדולה, כי הפופוליזם והטרור הלהט"בי לא נותנת לנו לחשוב באופן הטהור. הרי זכויות הילד, לו ולדורותיו, עומדת כאן, ולא זכויות ההורים.

ולכן כנ"ל אני כותב את המסה הקשה הזה שנקרא מסה אל זכויות הילד.

מקרה שלישי

יש לי ויכוח מר מאוד עם חרדים בני משטר פנאטים, על נושא תלונות במשטרה, בכלל, ובנושא פדופיליה בפרט. כנודע אצל החרדים לדבר השם אין חיה כזו תלונה במשטרה. ונרחיב במסה למה זה באמת. מנגד החרדים עם פיצול האישיות הנודע (ראו השילוש הקדוש "יהודי – חרדי – ישראלי"), מאוד מאוד רוצים שהחרדים לדבר השם יתלוננו במשטרה. האמוציות שלהם עולות לגבהים עצומים, שמדובר בפדופיליה, כאילו הם הם כואבים את הקרבנות, ויראי השם לא. כאילו רק להם יש ילדים וליראי השם אין ילדים ונכדים. ונוכיח את ערוותם הפנאטית והשטחית.

ובכן השאלה העקרונית כאן היא 'אחריות על הילד על מי'? בני משטר שרוצים לפרוק את עול גידול הילדים, זורקים את האחריות על המשטר מכאן לוגית הם חושבים שצריך להתלונן במשטרה. כלומר לעומק כל טוען הטענה מוכיח שהוא בן משטר פנאט שרוצה לפרוק עול גידול הילדים שלו. יהודי עם שורשים יהודיים בסיסיים יודע שכל ילד בא עם שני מלאכים = ההורים ששומרים עליו מכל רע.

כתב לי צדיק במייל בזעקה: מי ישמור על הילדים?! בין השאר עניתי לו: אתה דואג שמה רח"ל יהיו נפגעים? בשביל מה האלוהים נתן לכל ילד שני מלאכים צמודים = ההורים?! תשים לב שאפי' אתה צדיק מדבר במשקפים של אנו ילדים אצל גננת משטרי. וכידוע לך לא זה רמת התרבות היהודית והאיש היהודי. ענה לי הצדיק בציניות במרומז: "צריך לחנך את ההורים". והאירוניה היא שהוא צודק אבל שוב הסיבה היא כי ההורים הם בני משטר. אצל בני חורין היהודיים זה בטבע ההורות. נרחיב להסביר שאחת היסודות של רמה תרבותית של כל תרבות אנושית, תלויה בראש ובראשונה אם יש לתרבות גננת. כבר קאנט אמר: “שלטון שמבוסס על עיקרון של כוונות טובות כלפי העם כמו אב כלפי בניו, כלומר שלטון אבהי, שבו מתייחסים לנתינים כילדים וכקטינים שאינם יכולים להחליט מה מועיל ומה מזיק להם ושכופה עליהם לנהוג בפסיביות ולהמתין רק לחסדי המדינה שתשפוט כיצד עליהם להיות מאושרים – אם בכלל תרצה שהם יהיו מאושרים. זוהי הרודנות הגדולה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ארגון מדיני שמבטל את כל החופש של הנתינים ומותיר אותם נטולי זכויות.” (קאנט)

ובכן, והיות שלא הצלחתי לשכנע את בני המשטרים מיהו אחראי על הילד כי הם רואים בגננת המשטרי כאחראי. החלטתי לצאת למסה הקשה הזה שנקרא מסה אל זכויות הילד.

ובכן שלוש הפולמוסים האלה גורמת לי לכתוב את המסה הקשה הזה. ושוב אני מזהיר מראש שזה לא לאנשים שלא יכולים להכיל מסה אינטלקטואלית מהסוג הזה.

בפרק הראשון נעסוק בפילוסופיה היהודית השורשית שאפשר לומר שזה כבר ממש טבע יהודית אפי' אצל מתבוללים. ראינו את זה אצל חנה ארנדט הפילוסופית הענקית הנודעת. אנו רואים את זה עכשיו חלקית אצל עמוס שוקן. ורואים את האמוציות בציבור על אמירתו. כלומר עצם שכועסים מוכיח שזה שורשית.

נלך במסה הקשה הזה צעד אחרי צעד שנבין מנין נובע החשיבה השורשית הזו ולמה.

בפרק השני נעסוק בהורה העליון הדמיוני שנקרא מדינה. כלומר נסביר את החשיבה השטחית של בני המשטרים. מכאן נבין את הפרדוקסליות החשיבתית שלהם, שאנו רואים בציוץ של עמוס שוקן כנ"ל, וממה שאנו רואים בציבור אייך הם הגיבו לאמירתו. כלומר מצד אחד צועקים חמס מול דבריו ומצד שני עצם הכעס מוכיח שהם מבינים את זה שורשית שהוא לגמרי צודק.

בפרק השלישי נעסוק ברפואה המתואמת אישית ועם זה נוכיח שיש על האדם אחריות נצחית לדורי דורות על הילד, לדעת ולהכיר את התורם זרע\ביצית ואת הפונדקאית. כלומר התורם\ת הפונדקאית, צריכים להיות בתמונה לנצח. כלומר הילד שלהם בתכלס, עם כל המשתמע מיזה.

וגם כאן נבין את הפרדוקסליות החשיבתית של השפטים ושל הלהטבים שמצד אחד רוצים חופש וחירות, ומצד שני שוללים את החופש והחירות של הילד.

פרק ראשוןהחשיבה הפילוסופית היהודית העמוקה

השאלה הפילוסופית המוסרית האולטימטיבית היהודית היא: באיזה זכות מוסרית אנו יוצרים חיים?! במיוחד שנמנו וגמרו שלא טוב לו שנברא משנברא (כלומר כבר לפני אלפי שנים חכמי היהודים התווכחו על כך וקבעו שטוב לו שלא נברא, אז אייך אנו יוצרים חיים?). מה שמטריף כאן שאי אפשר לשאול אותו קודם האם הוא רוצה להיוולד. (נכון יש בחז"ל תשובת קש שכזה ששואלים אותו לפני שנוצר. אבל אנו יודעים שהילד מקבל את המודעות הרבה אחרי ההיריון. ככה שבמציאות אי אפשר לשאול אותו קודם).

השאלה הקשה הזו היא בשנים. קודם, למה בכלל ליצור חיים? ושנית, הרי זה לא מוסרי ליצור חיים בלי לשאול אותו קודם האם רוצה הוא להיוולד. במיוחד שקבעו שטוב לו שלא נברא משנברא כנ"ל. כלומר אנו מראש יודעים שעדיף לו לא להיוולד.

נשים לב שהשאלה היא שאלה מוסרית גם כלפי האלוהים ולא רק כלפי ההורים. (אם כי יש יתרון להורים מול האלוהים כי אבולוציונית יש לנוצר שני מלאכים צמודים = ההורים, מה שאין כן האלוהים הוא אחד ונעלם ורק שהילד מתבגר הוא יכול לדעת אותו על דרך "המלאך בין אדם אלהיו הוא שכלו". כלומר אנו לא נכריע כאן בפולמוס הנודע בין למארק לדרווין האם האבולוציה היא דעתנית או עיוורת. אם כי שגם דרווין דווקא בנושא שלנו כאן לא האמין ששני הורים ליצור חיים זה תוצאה של ברירה טבעית עיוורת. הרי הטבע העיוור לא יכול לחשוב ששני הורים יותר טוב. אין שום טעם – אמר דרווין – להניח, למשל, שזכרים של ציפור גן עדן, או טווסים זכרים, ישקיעו מאמצים רבים כל כך בזקירה ופרישה של נוצותיהם היפהפיות, ובנענועי זנב לנגד עיני הנקבות, בלי שום תכלית. יש כאן קושי לומר שהברירה הטבעית העיוור עם משיכה מינית דטרמיניסטית, היא היא הפועל כאן. חייבים לומר שיש להם תודעה\מודעות עצמית ורצונית בהתרבות המין)

אז מהי המוסריות האלוהית ושל ההורים ליצור חיים? ובעיקר נשאלת השאלה למה בכלל ליצור חיים? הרי אפי' דרווין מבין שליצור חיים זה דעתנית ולא דטרמיניסטית. אז מה המניע של האלוהים ושל ההורים ליצור חיים? אחרי שנבין את המניע נמשיך לשאול האם זה מוסרי?

אז קודם כל נודה לאמת 'זה לגמרי לא מוסרי'. הרי נמנו וגמרו שלא טוב לו שנברא משנברא. מצד שני יש לאלוהים ולנו ההורים דחף של ליצור חיים מחוק הטוב להיטיב (תשימו לב לסתירה הרי נמנו וגמרו שלא טוב לו וגו'). נכון זה דחף נעלה, אבל מוסרית אי אפשר ללכת אחרי דחפים כמה שהם נעלים. מהצד השני יש לנו דחף מחוק הטוב להיטיב, ויש לנו חופש כן ללכת אחרי המוסר או לא ללכת אחרי המוסר, והתוצאה היא הנה יש חיים. בכל זאת מהאלוהים ומהורים אינטלקטואלים, אנו דורשים להבין מה התירוץ המוסרית שלהם לעצם יצירת החיים.

לכאורה התשובה המוסרית האלוהית ושל ההורים תהיה: נתנו לך את האפשרות להתאבד. כלומר זה לא טריוויאלי שיש כזה אפשרות במציאות להתאבד. כלומר מחוק הטוב להיטיב אנו רוצים ליצור חיים, אבל אי אפשר לשאול אותך קודם, ולכן יוצרים אותך ואם בכל זאת לא תרצה בחיים, אז נתנו לך את האפשרות להתאבד.

זה נשמע תשובה שקשה לעיכול . אבל למה לעזאזל ליצור חיים במיוחד שנמנו וגמרו וגו'?! נכון חוק הטוב להיטיב וכו', אבל מה כל כך טוב לנו החיים?! הרי אם נמנו וגמרו וגו' כנראה החיים עצמם שקבעו בזמנו שלא טוב לו שנברא, ממש לא ראו בחיים שלהם עצמם כמשהו כדאי?! כאן יבוא תשובה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. כלומר צריך כאן לרדת לעמקים עמוקים מאוד.

ובכן שבני אנוש במאות האחרונות החזירו לנו את החשיבה האבולוציונית, הם לא הרגישו שהם גם החזירו לנו את האלוהים ובעיקר החזירו לנו את משמעות החיים. מאז שהיקום הדטרמיניסטי המוחלט (אותו סיבה אותו תוצאה) שלט בחשיבה האנושית זה אלפיים שנה, איבדנו את האלוהים וביחד עמו איבדנו את משמעות החיים. התנחמנו עם החיים אחרי המוות אולי שם שם יש משהו משמעותית, אבל כאן בהווה אנו אלא רובוטים, מין חלקים של איזה תכלית\מכונה גדולה של האל הדטרמיניסטי.

אבל שהחזירו לנו את החשיבה האבולוציות, פתאום הבנו למה באמת אין לנחש ידים ורגלים, ולמה דווקא אנחנו המצאנו את השפה את היום והלילה והשבוע והלוח והחקלאות והקניין הפרטי ואת חוקי המשפחה והתרבות וכו' וכו'. התחלנו להבין שההתפתחות האדם וכל אורגניזם היא ממש אין סופית, ולכן יש לנו משמעות חיים, הרי בכל דור ודור אנחנו מקדמים ומתקדמים.

בואו נחשוב על שני בעלי חיים שנולדים בבת אחת. נחש ותינוק. התינוק שרואה את הנחש מיד מודה להוריו עד מיליוני שנים אחורה בזמן, שהם הביאו אותו למצב הזה מול הנחש שאין לו רגלים וידים. כלומר מבחינת דורות, התינוק מול הנחש הקדים אותו באלפי דור ומי יודע אם הנחש יכול בכלל להתקדם. כלומר יש חטאים שהם בלתי הפיכים = תנאי התחלה בלתי אפשריים.

נכון זה דוגמא למארקיסטי. אבל קחו את זה למציאות ההיסטורי של האדם. מכל קופי האדם מי שרד והתפתח? רק אלא שהמציאו את חוקי המשפחה המסורתית. כבר בתקופת המקרא – מספרים לנו חז"ל, היו כמה סוגי משפחות: "ששים משפחות יש בארץ שמכירין את אביהם ואינן מכירין את אמותיהן ונקראו מלכות (= שוביניזם בל"ז). ושמונים משפחות יש בארץ מכירין את אמותיהם ואינן מכירין את אביהן ונקראו פילגשים  (= פמיניזם בל”ז) ושאר אינם מכירין לא אביהם ולא אמם (= משפחה הומואית בל"ז)" (במדבר רבה)

מכל אלה לא נשארו זכר ובצדק, הרי רק במשפחה שטובת הילד וחירותו היא היסוד הראשוני של המצאת המשפחה, היא משפחה שורדת ומתפתחת מדור לדור. הרי על מה מדברים כאן חז"ל, על כך שהילד לא מכיר או את אימו או את אביו או שלא מכיר את שניהם. ותבינו מכאן דבר מתוך דבר שאם הוא לא מכיר אחד מהם אם בכלל, יש איזה הורה העליון עליו = משטר. והנה הוא נולד בן משטר בכפיה. ומשטרים תמיד לא שורדים כי הם בטבעם דטרמיניסטיות טוטליטריות והתוצאה כמובן שהילד הוא רובוט = בן משטר. אנחנו חייבים להבין שכל סוג משפחה אחרת מהמשפחה המסורתית מעביר את האפוטרופסות על הילד, מהוריו להורה העליון וההורה העליון הוא דימיון, מערכת וישות רובוטית.

הכל פנים, בחשיבה אבולוציונית שהאל או ההורים בכל הווה מולידים ילד בכפיה, יש להם להראות לו ולומר לו, נכון שטוב לו שלא נברא משנברא, אבל הנה התקדמנו לטוב יותר, אתה נולדת לעולם יותר טוב. תראה את הנחש באיזה מצב הוא ותראה אותך, ובידך להמשיך להתפתח ולפתח את הדורות קדימה. ואם אנו לא רוצים להיות למארקיסטים, אפשר להראות לו את ההבדל בין בני המשטר לבני חורין היהודים. כלומר אם הילד חכם ופילוסוף גדול, הוא יטען כלפי האל וההורים, היי לא רק שהולדתם אותי בכפיה, בכפיה אתם מולידים אותי תחת ריבון אדם שהופך אותי לאיזה רובוט = הון אנושי, להיות עבד טוב לטייקונים?! ועוד לפני כן אני צריך למות כרווק למען הדגל של הריבון?! הורים יהודים מיד ישיבו לו: רח"ל, אין לך שום דגל, פו פו פו. נעשה לך מיד ברית מילה = הדגל האישי שלך = אבר ההולדה = כל נצחיותך לדורי דורות פלוס התפתחות הדורות כנ"ל, ומשמעות חייך, זה חירותך וחירות הילד שלך לדורי דורות. (ראו ברית מילה בשביל מה?)

אז עד עכשיו לאל ולהורים יש שני טענות למה ליצור חיים. אחת 'חוק הטוב להיטיב'. השניה 'משמעות החיים ונצחיותו' = התפתחותו עד אין סוף (אגב יוצא לנו שגם המודעות לאל והכרת התודה, גודלת מדור לדור = נצחיות של האל מול המודעים לו, וגם המודעות להורים והכרת הטוב להורים מדורות עברו גודלת לנו מדור לדור = נצחיות האדם מול המודעים לו). כלומר בקצרה חוק הטוב להיטיב והרצון האישי של כל אחד בנצחיות החיים = התפתחותו מדור לדור, זה המניע של כל אינטלקט להוליד ילדים בכפיה, עם האפשרות להתאבד.

הטענה הראשונה של חוק הטוב להיטיב צריך הסבר קצר: שטוב לי אני רוצה שיהיה גם טוב לך. 'החיים בעיני היא מתנה ולכן יצרתי אותך'. ברגיל חושבים שחוק הטוב להיטיב היא סוג של יוצר נעלה מול נוצר נחות. וזה לא הטבה אלא אכזריות. להבין את זה נסביר את ההבדל בין צדקה לחסד. צדקה זה עשיר שנותן לנחות ממנו. חסד זה הפיכת הנחות לדומה לי בדיוק. עשיר וכל מומחה, לכאורה בלא מודע רוצה\צורך בנחותים לו בכדי לעזור להם (אני אומר לכאורה כי זה לא באמת כך. אבל כלפי האלוהים וההורים אפשר לומר את זה בביטחון מלא. הרי העשיר לא יצר את העני מה שאין כן האל וההורים יצרו את החיים. ולכן שאלה כזו היא שאלה לגיטימית הרי למה ליצור חיים נחותים כי לך יש דחף לעזור?), חסד זה מצב של לעזור לאדם לקום לגמרי. ולכן חסד אפשר עם כולם אפי' לעשירים, וצדקה אפשרי רק לעניים. ולכן חוק הטוב להיטיב היא יותר כמו חסד. שאתה כעשיר הופך את העני כמוך לעשיר, ולא משאיר אותו בנחות שלו בכדי לספק לעצמך את הדחף של חוק הטוב להיטיב. ולכן רק הטבה שלא משאיר את הנצרך לנחות, הוא הוא הטבה טהורה של חוק הטוב להטיב. ולכן מוסרית האל וההורים חייבים ליצור כדמותו וכצלמו ממש. כל יצירה שלא כדמותו וכצלמו, היא בלתי מוסרית.

הטענה השניה של משמעות חיים ונצחיות האדם = התפתחותו מדור לדור. אומרת שקודם כל אני יכול ליוצר חיים מחוק הטוב להיטיב שזה בעצמו נתינה שהופכת אותי, את האדם, למאושר, על פי המחקרים המודרניים. כלומר השכר על הטוב שאתה עושה מחוק הטוב להיטיב, היא זה שאתה בעצמך מאושר. אבל כפילוסוף אתה לא חושב על השכר אלא אתה פועל מחוק הטוב להיטיב באופן הטהור ביותר. בכל אופן המשמעות החיים שלי היא ההתפתחות במוסר וערכים מדור לדור וכמובן לפתור את כל הצרות של הטבע כמו מחלות וכל הצרות של בני אנוש ביניהם.

זה יכול להישמע אנוכי כי אני רוצה חיי נצח, אבל זה לא אנוכי בכלל אלא ההפך הרי אני יודע שאני אמות עוד כמה שנים. אם כלפי האל אפשר לטעון: תראה אתה חיי לנצח בכל מקרה אז למה? כלפי ההורים זה לא טענה כי ההורים מתים אחרי מאה שנה. אם כי תשובת האל תמיד תהיה: אני לא יצרתי אותך, אלא הוריך יצרו אותך, והוא לגמרי צודק. (בהמשך נבין כמה מתוק הוא האל אבל סבלנות)

עכשיו יבוא תינוק חכם ופילוסוף ויטען, אוקיי אתם ההורים והאל מניחים שכל ההורים יתנו לילדיהם את החופש והחירות. אבל עינינו הראות שזה לא כך. רוב ההורים מעבירים את ילדיהם למולך מיד שהוא נולד. ומי מדבר על הורים שתמיד דואגים שהילדים שלהם יהיו תלויים בהם לנצח. כלומר הם לא משחררים רק הופכים אותם לרובוטים חסרי חשיבה עצמאית.

בגדול התינוק שואל את האל וההורים המשכילים: אולי יש לכם רצון טוב אבל אין מניע שזה לא יצא לפועל. כאן האל וההורים עונים לו: הצבנו תנאים מראש שלא יהיה לך שום מניע להיות בן חורין.

התינוק: מהן התנאים האולטימטיביים שלך האל וההורים, בליצור חיים?

האל וההורים: התנאי הראשון: חיים עצמאיים ופרטיים, כמו האל ממש. לא רח"ל חיים נחותים שתלויים ביוצר. אחרת זה כנ"ל עוול מוסרי. הרי הסברנו היטב לעיל מהי המושג חוק הטוב להיטיב ומהי הטבה טהורה. כלומר על ההורים לעצב את הילד למצב שהוא לא יהיה יותר תלוי בהם. כלומר לא מספיק שאתה יוצר אותו, אתה חייב לתרגל אותו בגיל העיצוב והחינוך למצב שיהיה עצמאי וחופשי ובעיקר דעתן שלא יצטרך להיות תלוי באחרים במיוחד ביוצר שאם לא זה עוול מוסרי כנ"ל ליצור חיים נחותים בכדי לספק את תאוות הנתינה.

התנאי השני: ליישם את הסעיף הראשון. הוא – האל נטע בך מראש את שכלו = אחדות הבינה = 1+1=2. וזה תנאי אלוהי ששום יוצר – ההורים, לא יכול להפר עובדתית. אפי' אם ההורים ירצו מאוד לטמטם לו את המוח, את הבינה האחדותית הנוצר מקבל על אפם ועל חמתם. כלומר כל הורה חייב לדבר עם הנוצר בגובה העיניים עם השכל האלוהי שנטוע בהם מראש. בדיוק כמו האל בעצמו יכול לדבר עמנו אלא בגובה העיניים – הוא לא יכול לומר לנו פתאום החלטתי ש1+1=7. על דרך "המלאך בין אדם לאלוהיו, הוא שכלו"

התנאי השני זה משהו נפלא מאוד שעשה האל שמוכיח את צדקתו ומוסריותו (לא מבין את אלה שמתכחשים לעובדה הזו. עצם החופש הטבעי שהם רוצים מהאל, מוכיח את טוב האל. עצם שקיבלו ממנו את אחדות הבינה, מוכיח את טובו, אז אייך אפשר לא לאהוב אותו ולא למות עליו?). והיא כמובן עצם זה שנטע בכל היקום את הבינה האחדותית שלו. לא ניכנס עכשיו לפולמוס הגדול בין לייבניץ שטוען שיש גם לדומם מודעות = מונדות, לאחרים שנוטים לומר שהכל עיוור. כלומר לא נעסוק ביקום אלא באדם, ובאדם אין וויכוח מאז הנביאים ומאז סוקרטס שהבינה היא אחדותית. וזה מאוד מאוד מוזר ביקום אבולוציונית.,הרי אין פרצוף דומה ואין די אן איי דומה ואין טביעות אצבע דומים, ודווקא מתמטיקה 1+1=2 ולוגיקה, הם תמיד אצל כולם שווים = סימטרי בזמן ובמקום.

אותו שכל של האל הוא נתן לנו הנוצרים ולכל הנוצרים הכי שפלים שקיימים ביקום. וההשלכות כמובן היא העובדה שאפשר לדבר עם האל פנים מול פנים בגובה העיניים. אותו דבר ההורים לא יכולים לברוח מיזה מול הילדים שלהם. אפי' רשעים שרלטניים לא יכולים לברוח מיזה מול הנכבשים תחתיהם. בני אנוש הצליחו כבר לנגוע באל עם המצאת הצוו המוסרי של הלל התלמודי והצוו הקטגורי של קאנט. לדאבוננו המשטרים ובני המשטרים מונעים מעצמם להבין מהן ההשלכות של הצווים האלה. ראו למשל את הפוסט שלי בשם  "קניין" הצוו הקטגורי של קאנט

התנאי השלישי: נוטע מראש ביוצר את האפשרות להיות כאלוהים יוצר חיים מחוק הטוב להיטיב. כלומר עצם שכל נוצר נולד עם היכולת ליצור חיים, זה מוכיח את התנאי האלוהי כאן. ושוב התנאי השני לא מופר לדורי דורות עם עצם קבלת היכולות ליצור חיים. כי כל יצירה מקבלת את אחדות הבינה האלוהית.

התנאי השלישי ליצור חיים זה כמובן לתת לנוצר את היכולת ליצור חיים. וכאן יש לנו יתרון מול האל. האל יצר אותנו לבד. מה שאין כן אנחנו באבולוציה החלטנו שהילד צריך יותר מיזה, הוא חייב שני מלאכים צמודים לו. והנה אבולוציונית בלתי אפשרי ליצור חיים אלא בשנים = שני הורים כלומר לא משנה האם למארק צודק או דרווין צודק, אין וויכוח על המציאות שרק שני מלאכים = הורים, יכולים ליצור חיים. כמובן חובה מוסרים על בני אנוש לפתור את כל הבעיות של העקרות. כלומר עצם שיש תנאי כזה שהנוצר חייב להיוולד עם היכולות ליוצר חיים מחוק הטוב להיטיב, מחייבת את ההורים לפתור את הבעיה אם הנוצר סובל מעקרות. זה חובה אישית על כל הורה במילא גם חובה אנושית חברתית מכאן אולי נבין אייך צומח ארגונים כמו בוני עולם אצל התרבות היהודית החופשית. בני המשטרים לא מוטרדים מכך הרי במילא יש הורה עליון ולא הם ההורים בחוק.

עם היכולות ליצור חיים באים החובות. מכאן נבין את הבעיה בהורות לא טבעית עם כל הכבוד ההורים האמיתיים (התורמים זרע או ביצית או פונדקאית) חייבים מוסרית להיות בתמונה לנצח. כי בלי התנאי הזה אין להם זכות מוסרית ליצור חיים = תרומת זרע = ליצור חיים.

התנאי הרביעי: חופש וחירות אבסולוטית – על דרך "חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי". כלומר רוצים צוויים מוסריים כמו לא תגנוב ולא תרצח ולא תנאף בכדי לקיים את המצאת הקניין בטבע ובזוגיות?! אוקיי בתנאי שהם עומדים בצוו הקטגורי, אחרת כל העולם שלי ורק שלי. קל וחומר שאין מצב של ריבון אדם על אדם בחשיבה הזו. ולכן האל וההורים לא יכולים לעולם להסכים על ריבון אדם על אדם. זכויות הנוצר הם בתנאי שיש לו חופש מוחלט.

התנאי הרביעי היא התנאי המוסרית האבסולוטית שבלעדיהם אין זכות לאל ולהורים ליצור חיים. וזה כמובן החופש והחירות האבסולוטית. שזה אומר חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי. מה זה בעצם אומר בתכלס? פשוטו וכמשמעו כל העולם שלך כקניין פרטי. ולכן שום אדם ואפי' האל לא יכול לבוא עליך ולומר לך צווים מוסריים כמו לא תגנוב או לא תרצח או לא תנאף. פשוט עובדתית מותר לך הכל. אנחנו רוצים להגביל אותנו עם צווים מוסריים?! זה חייב לבוא לטובתי ולא נגדי. למשל אי אפשר שאדם ימות מרעב כי יש צוו של לא תגנוב. אי אפשר שאדם נשאר רווק\ה כי כל הנשים והבעלים כבר לא פנויים. וכן על זו הדרך כלפי כל צוו מוסרי.

והנה ככה בדיוק מתחיל המקרא לתת לנו את החשיבה הבסיסית הזו. ולאט לאט המקרא מפתחת את המוסר והערכים והצווים המוסריים. קודם נוצר אדם אחד, למה לא מיליונים בבת אחת? כי חייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי. בדור השני, קורה הרצח הראשון על קניין אדמה או קניין אישה או על עבדות האל. שבני אנוש רוצחים אתה לא מוליד יותר עד שהרוצח ימות לבד (תשימו לב שלא מענישים את הרוצח כלומר הוריו לא הורגים אותו או אוסרים אותו. מצד שני לא מולידים עוד ילד שיש רוצח בסביבה. אתם מבינים מנין זה כל כך שורשי אצל היהודים ואצל עמוס שוקן?). מיד אחרי מות הרוצח קין, אדם וחוה מולידים את שת עם התנאי שהילד יהיה כדמותו וכצלמו. ולכן כתוב וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, שֵׁת. כלומר רצח לא יכול להיות בתפריט אם אתה מתכנן להוליד ילד. קין היה עובד אדמה שזה אומר הוא דרש קניין פרטי טריטוריה וכנודע כל מי שמבקש טריטוריה הוא רוצח בפוטנציה, וזה נכון כלפי בעלי החיים וק"ו נכון כלפי האדם. מכאן נבין כמה זה שורשי אצל היהודים לא לדרוש טריטוריה בכוח אלא בקניין בחלוקה (כמו שנח עשה בהמשך) או בכסף שאברהם קנה וכן יעקב אפי' שהיו יורשים של הארץ כלומר ארץ ישראל היה שלהם מחלוקת הארצות של נח = המצאת הקניין הפרטי על ידי נח.

אחרי המצאת הקניין על ידי נח שאפשרי אך ורק על ידי המצאת הירושה שמושתתת על חוקי המשפחה, כל אדם נולד עם קניין פרטי וחלק שווה במשאבי הארץ על פי עשרת התקנות של יהושע בחלוקת הארץ. ולכן הקניין עומדת בצוו הקטגורי. כלומר אפשר כבר לדרוש את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח, וגם לקבל את הסמכות להעניש רוצחים וגנבים. הכל פנים המקרא ממציאה לנו את שבע מצוות בני נח שהעיקרי שבהם היא איסור עברת הילד למולך = ע"ז, וכמובן הדינים = דיני אדם לחברו. עד אז שכל העולם שלי, מה פתאום דינים? הרי הכל שלי ואני חייב לומר שהכל שלי. ולכן הזכות המוסרית להוליד ילד היא או שהוא חייב לומר שכל העולם שלי ואין מוסר ומותר הכל, או שהוא נולד יחד עם קניין פרטי וחלק שווה במשאבי הארץ, ואז מוסרית הוא חייב בכל הצווים המוסריים על פי הצוו הקטגורי. מכאן תבינו למה היהודי רוצה כל כך את ארץ ישראל כי רק עם קניין מירושה יש לו את הזכות המוסרית להוליד ילד. תשאלו אייך בכל זאת מולידים ילדים בלי ארץ ישראל?! מכאן הנוהג של היהודים לקנות קניין לצאצאיהם בחתונה. כלומר לא סוגרים שידוך בלי דירה. האירוניה כאן היא שהציונות שחזרה אחרי אלפיים שנה לארץ על חשבון רווקיהם ורווקותיהם שמתים למען הדגל בלי זרע, לא רק היא לא נותנת ליהודי דירה, לאותו חייל שניצל, אלא גם להורים אין יכולת לעזור להם כי הציונים באופן פרדוקסלי הפכו להיות קפיטליסטיים. אתם מבינים? מקריבים את זרעינו לדגל בטענה שצריך טריטוריה ואין לנו דירות ולא יכולים כלכלית לתת דירות לילדים כי דירה בארץ ישראל זה משכנתא לכל החיים = עבדות לבנקים. בשביל זה חזרנו לארץ? לקנות דירות אפשר בכל מדינה מתוקנת בעולם בשביל מה להקריב את זרעינו הרווקים (וגם תינוקות כנ"ל כפי טענת עמוס שוקן) לריק?!

תראו עד כמה ירד האינטליגנציה היהודית והמוסר היהודי מאז הציונות. זה פשוט מטריף ברמות כמה אפשר להיות מטומטם. חזרנו לארץ והקמנו ריבון אדם על אדם (תחשבו על גוון אחד מהיהודים כופים ריבון אדם על שאר הגוונים היהודים, האם קיים המושג הזה שנקרא "יהודי"?! הרי כל היופי של היהודים היא דווקא משם כך שהם בני חורין ולכן יש מיליוני גוונים של היהודי), ומה קיבלנו בתכלס? לא דירות ולא משאבי ארץ, אלא עבדות לקפיטל ועוד צריכים להקריב את זרעינו לדגל הקפיטליסטית שאין כזה חיה בשום ארץ קפיטליסטית אחרת. ומי מדבר כבר על עצם החשיבה של האינטלקט היהודי, הרי כאינטלקט אתה לא יכול להיות לאומני יחד עם קפיטליסט, זה הרי סתירה יסודית. ראו "הפרדוקס היהודי של מילטון פרידמן" ראו גם חוק יסוד הלאום ?! הפרדוקס היהודי של נתניהו !!

התנאי החמישי: האפשרות להתפתח מדור לדור. במוסר וערכים ובעיקר בטוב הטהור הפיזי והרוחני. בדיוק כמו האל בעצמו יצר את האפשרות ולא את המושלם (אין משמעות למושלם כי אז כל נוצר הוא רובוט מושלם = יקום סטטי), ככה כל דור יוצר דבר לא מושלם. ולכן ההתפתחות היא קריטית למשמעות של האדם לעשיה ופועלו ולעצם ליצור חיים עצמם.

בכדי שנבין את זה לעומק. נאמר שחיי הנצח של האל תלויים לגמרי במודעים לו. אותו דבר חיי הנצח של האדם תלויים בצאצאיו ותובנותיו בחידושיו שהוא מעביר להם לדורי דורות. ואם אנו מדברים על התפתחות מדור לדור בכל תחום, אנו מבינים כמה קריטי הוא החיי נצח של כל אחד ואחד כולל של האל בעצמו. בלי האל ובלי תובנות ההורים, אין לנו בהווה חיים. ולכן קצת דבילי להתכחש לאל ולהורים ששניהם – ההתכחשות לשניהם, באים מאותו חשק של חופש, שקיבלנו מהם במתנה = פרדוקס חשיבתית של האישות שמתכחש לכל זה.

התנאי השישי: האפשרות להתאבד. כלומר כמו האל ככה ההורים לא יכולים לשאול את הנוצר האם רצה להיוולד. אנו כהורים – כמו האל בעצמו, יודעים שטוב לו שלא נברא משנברא, אבל אפשר אחרת שכן יהיה לו טוב, עם התנאים האולטימטיביים הנ"ל. אבל לפני שיוצרים אותו אי אפשר לשאול אותו האם מסכים להיוולד. ולכן אנו ההורים והאל, מחליטים כן ליצור אותו ולתת לו את האפשרות להתאבד. זה כמובן לא טריוויאלי, וכי האדם שיצור מכונה ייתן למכונה חופש להתאבד? מכאן פילוסופית נבין שבלתי אפשרי שהאל יצר יקום דטרמיניסטי סטטי. כלומר היקום דינמי ולכן אבולוציוני, ולכן יש לנו משמעות חיים.

אלה הם התנאים האולטימטיביים של האל וההורים בשביל לקבל את הזכות המוסרית להוליד ילד

(אני נזכר שפעם בדיון עם אברום רותם היקר באתר אלכסון, גם דיברנו על התנאים האולטימטיביים האלה. ראו כאן באתר אלכסון במאמר 'אני, מכונה – אברום רותם )

פרק שני

אחרי שבת בעזרת השם

פרק שלישי

אחרי שבת בעזרת השם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s