בן מנשה?! או בן משה?

בן מנשה?! או בן משה?

מוקדש לרבי מורי שליט"א

רקע

בחג הסוכות הבא עלינו לטובה, יהיה כבר עשור מהשרשור\אשכול לדיון שפתחתי בפורום עצכ"ח זצ"ל על סוד השנים עשר של האבן עזרא. מאז – אפי' שעבר כמעט עשור, יש כאלה שצריכים להציק לי על דברי שם. אחד מרבותי שהתווכח עמי על נקודה חשובה שטענתי שם (ובמאמרים הנלווים לו. כמו חקר העבר וכמו סוד השנים עשר של האבן עזרא – חלק ב'): שכל תלמידי חכמים בכל הדורות ידעו את הסוד והסתירו אותו (כלומר ידעו את כל מה שחוקרי המקרא מעלים כלומר חקר המקרא זה לא חדש). בניגוד לערן ויזל (ראו חקר העבר) ועוד שטענו שיש מסורת חז"ל בתחום ולא חוקרים את הנושא, וככה נהגו כל ענקי הרוח בכל הדורות?!  אני טענתי שזה לא נכון, כולם ידעו אלא הסתירו את זה. הטענה שלי בא משכל ישר שכל לומד תורה וחז"ל רואה מיד שהם ידעו. הטענות נגדי היו כמו: אם חז"ל אומרים מי כתב מה (משה כתב את התורה, שופטים כתב שמואל וכו' וכו'), אז הם לא משקרים אלא אומרים מה שהם חושבים שהיה לפי דעתם. ולכן יוצא להם שהמסורת החז"לית לא עסקו בחקר המקרא. ואני אומר שחז"ל כביכול לא מספרים עובדות, אלא מספרים מה ההלכה, בשביל הילדים והטיפשים וכו' וכו'. ראו בפוסט הזה יותר בהרחבה וכתב לו את "משנה" התורה הזאת – תורה עתידה\הראוי\העשוי להשתנות (חז"ל)

ואת טענתי זה רבי מורי אחרי עשור עוד לא יכול לסבול. ומעשה שהיה כך היה:

בל"ג בעומר השנה היה לי קשה לרדת לבית כנסת בהדלקה, אז ירדתי לבית כנסת ליד הבית. ושם פגש אותי רבי  מורי והוא הציק לי ואמר בשאלה וכמעט בזעקה: רבי שמעון בר יוחאי ידע את חקר המקרא?

ובכן אני לא ר' חיים זצוק"ל שידע לשלוף מקורות כמו מחשב קוונטי. אבל הקב"ה היה באותו רגע בעזרי ואמרתי משפט של רבי שמעון בר יוחאי: "מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל". תלמידיו של הרבי חשבו שאני מקלל או משהו כזה. אבל רבי מורי הרגיע אותם והחליף נושא ואחר כך נפרדנו לשלום.

ידעתי ידעתי שרבי מורי לא ישתוק עד שיבין טוב טוב מה אמרתי. ובאמת אחרי כשעה ירדתי לבית כנסת ליד הבית, ומצאתי את רבי מורי ותלמידיו רוכנים על ערימות ספרים ומתווכחים בקולי קולות.

שרבי מורי הרגיש בי, מיד רץ אלי וכמעט השתחווה אלי רח"ל והתחנן שאני אסלח לו.

עכשיו תבינו כמה מתוק הקב"ה שהבזיק לי מאמר של רבי שמעון בר יוחאי באותו רגע שכל כך הייתי צריך. ונלמד עכשיו ביחד את הסוגיה של כותרת המאמר "בן מנשה?! או בן משה?" ותלמדו להבין כמה הצדק עמי שכל ענקי הדורות ידעו ועוד אייך שידעו.

בן מנשה?! או בן משה?

בספר שופטים (פרק יח פסוק ל) כתוב: וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי־דָ֖ן אֶת־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ:

דבר ראשון אין במקרא אדם בשם גרשם בן מנשה. יש גרשם בן משה. ויש בדברי הימים גרשם בן לוי במקום גרשון בן לוי בתורה. ובעזרה נמצא מבני פנחס גרשם. דבר שני לגרשם בן משה היה בן בשם שבוהל אז למה הוא נקרא כאן יהונתן? בתלמוד שואלים (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קי עמוד א): וכי שבואל שמו? והלא יהונתן שמו! א"ר יוחנן: ששב לאל בכל לבו.

כלפי שאלתינו הראשונה ששאלנו: הרי אין גרשם בן מנשה אלא בן משה?! אומרים חז"ל בתלמוד: (בירושלמי ברכות פרק ט ה"ב. ובתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קט עמוד ב): "וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא, דכתיב: בני משה גרשם ואליעזר! אלא, מתוך שעשה מעשה מנשה – תלאו הכתוב במנשה"

משיח לפי תומו אנו רואים כאן שהמקרא במחשבה תחילה לא מדייקת בעובדות אלא במסרים התבוניים, כמו יהונתן במקום שבואל כי המסר הוא שחזר בתשובה כנ"ל מחז"ל. ומנשה במקום משה כי עשה מעשה מנשה.

עכשיו תשימו לב: מנשה היה בסוף בית ראשון, וספר שופטים תולה את יהונתן בן גרשם במנשה, כי עשה מעשים כמו מנשה בן חזקיהו. כלומר אחרי שכולנו יודעים מה החטאים של מנשה בסוף בית ראשון, מחבר ספר שופטים מספר לנו שיהונתן בן גרשם עשה כמו המנשה הזה שחי בסוף בית ראשון. כלומר ספר שופטים תולה את מעשה יהונתן בן גרשם בן מנשה במעשים של מנשה מלך יהודה.

ולא צריכים את הלומדעס הזה (אני אסביר מיד למה התחלתי דווקא עם הלומדעס הזה), הרי באותו פסוק בשופטים לעיל כתוב: וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן־מְנַשֶּׁ֜ה ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ:

כלומר הפוסק עצמו לא מכחיש את העובדה שהספר נכתב אחרי הגלות = עַד־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ:

המפרשים במקום כמו מצודת דוד והרד"ק ואברבנאל לא סבלו את המשפט "עד יום גלות" ומפרשים על גלות המשכן אפי' שכתוב גלות "הארץ". אברבנאל תוקף שם את רש"י הקודש כי רש"י במקום אומר: "עד יום גלות הארץ – בימי סנחריב בגלו' ראשונה:"

עכשיו בואו נתמקד דווקא במפרשים שלא סובלים את זה (מצודת דוד הרד"ק ואברבנאל). האם באמת הם חשבו שזה גלות המשכן? אין מצב!! ואני הוכיח את זה מיד. ואם לא חשבו באמת שמדובר על המשכן, אז שקרו לנו רח"ל?! כן !! בשביל הטיפשים.

ואני מוכיח את זה בפשטות: אברבנאל תוקף את רש"י הקודש בזמן שרש"י נסמך על התלמוד ואברבנאל ידע תלמוד (ראו במלבי"ם במקום). כלומר בתלמוד (בבבלי לעיל, ובירושלמי בברכות פרק תשיעי ה"ב) משמע חד וברור שהם חשבו שמדובר על גלות הארץ. כפי שלמדנו לעיל, למה נקרא גרשם בן מנשה בזמן שהוא נקרא גרשם בן משה. וחז"ל שם מסבירים לנו בטוב טעם למה הוא נקרא מנשה ולא משה כי עשה מעשה מנשה. (עכשיו תבינו למה התחלתי עם הלומדעס במקום להתחיל עם המשפט "עד יום הגלות". להוכיח לכם אייך התלמוד חשב ואין מצב שהמפרשים במקום לא ידעו את התלמוד (גם בבלי וגם בירושלמי?!), ובכל זאת מתעקשים לתרץ תירוץ בקש ואפי' תוקפים את רש"י הקדוש משום עת לעשות לשם הפרו תורתך)

על כל פנים אנו רואים בתלמודים (במסורת החז"לית) שבלי קושי אומרים לנו שמדובר בגלות הארץ בזמן שאותם חז"ל אומרים שאת שופטים כתב שמואל הנביא. והנה נצטט את התלמודים ונמשיך

נתחיל עם התוספתא: "כיוצא בו ויהונתן בן גרשם בן מנשה וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא ולמה ניתלה דבר במנשה אלא מלמד שתולין חובה בחייב:" (תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יד)

תלמוד ירושלמי (מסכת ברכות פרק ט ה"ב) "רבי חונא שמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן [שופטים יח ל] ויהונתן בן גרשום בן מנשה נון תלוי. אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה."

המשך הירושלמי שם (אני הדגיש משפטים חשובים לנושא כאן)  "חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר היה לעבודה זרה והאריך ימים (שאלת אריכות ימים אפשרית אלא אם מפרשים את "עד יום גלות הארץ" כפשוטו max). אמר לון על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו. הוה בר נש אתא למיקרבה תור או אימר או גדי לעבודה זרה ואמר ליה פייסיה עלי. והוא אמר ליה מה זו מועילה לך. לא רואה ולא שומעת לא אוכלת ולא שותה לא מטיבה ולא מריעה ולא מדברת. אמר ליה חייך ומה נעביד. ואמר ליה אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקין קומוי והוא אכל מכל מה דאתי ואנא מפייס ליה עלך. מכיון דאזיל ליה הוה אכיל לון. זימנא חדא אתא חד בר פחין אמר ליה כן. אמר ליה אם אין מועילה כלום את מה עביד הכא. אמר ליה בגין חיי. כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו אמר ליה את בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודה זרה. אמר ליה כך אני מקובל מבית אבי אבא מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות. אמר ליה חס ושלום לא אמר כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות שלו. הה"ד [דברי הימים א כו כד] ושבואל בן גרשם בן משה נגיד על האוצרות. [דף סה עמוד א] שבואל ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו. נגיד על האוצרות שמינוהו על תיסבוריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן והא כתיב [שופטים יח ל] עד יום גלות הארץ (מכאן נבין שהתלמידים של רבי שמואל הבינו שמדובר כפשוטו והבינו max). אמר לון כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו. וחזר לקילקולו הראשון. הה"ד [מלכים א יג יא] ונביא אחד זקן יושב בבית אל וגו'. אמרין הוא הוה.

בתלמוד בבלי מסכת (בבא בתרא דף קט עמוד ב): "ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני. אמר ליה: וליטעמיך, וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא, דכתיב: בני משה גרשם ואליעזר! אלא, מתוך שעשה מעשה מנשה – תלאו הכתוב במנשה"

המשך הבבלי – ותשימו לב כמה מתוק הקב"ה: "הכא נמי, מתוך שעשה מעשה מנשה דאתי מיהודה – תלאו הכתוב ביהודה. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל."

כלומר רבי שמעון בר יוחאי לומד מכאן שמעצם העובדה שמחבר שופטים כתב בן מנשה במקום בן משה שהנביאים תלוי את הקלקלה במקולקל ולכן אמר: מכאן שתולין את הקלקלה במקולקל.

לסיום:

הנה הקב"ה הבזיק לי את המשפט הזה של רבי שמעון בר יוחאי באותו רגע, שמוכיח את צדקת מחשבתי מול הציניות של רבי מורי. לזכותו יאמר שהוא קלט מיד שאני אומר כאן משהו ונכנס לבית המדרש והוא ותלמידיו למדו את כל הסוגיה שלמדתי עמכם כאן. והם כמובן אחרי שנכנסתי שוב לבית המדרש, הם הסתכלו אלי כאילו אני גאון או מה, אבל זה לא גאונות אלא נטו המתיקות של הקב"ה שהציל אותי באותו רגע. ושוב אני מוכיח שיש חיה כזו שנקרא הבזק תבונה שהקב"ה מבזיק לנו תמיד שצריכים אותו כל כך, כפי שכתבתי במאמר בשם  הבזק תבונה מהי – אלוהות עכשיו חלק ב'

בברכה

Max maxmen

שאלו אותי במייל: מה? לא שמואל הנביא כתב את ספר שופטים כמו שנאמר בחז"ל?!

תשובתי לשואל הנ"ל: בוודאי ששמואל הנביא כתב את ספר שופטים. אבל כפי שאני טוען במאמר וכתב לו את "משנה" התורה הזאת – תורה עתידה\הראוי\העשוי להשתנות (חז"ל) שעד עזרה הסופר לא העתיקו ספרים מדור לדור באופן מילולית כמו מאז עזרה הסופר עד ימינו אנו, אלא כל דור כתב נוסח שמתאים לאותו דור. כלומר התוכן היה עיקר ולא המילים. כפי שהאבן עזרא מסביר השכם וערב: "ודע, כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה, הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן" עיינו בהרחבה ובעומק במאמר הזה וכתב לו את "משנה" התורה הזאת – תורה עתידה\הראוי\העשוי להשתנות (חז"ל)

בברכה

max maxmen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s