חלוקת העובדה – פשר ברכת "חכם הרזים"

חלוקת העובדה – פשר ברכת "חכם הרזים"

רקע

מאמרי הנודע והפופולרי במיוחד, בשם "דע את חרדיותך – למה לך להיות פוץ?" הצליח להרגיז הרבה, בהרבה מאוד תחומים. אחד מהם – יהודי עשיר כקורח, בלי בושה ובלי דרך ארץ תקף אותי מול אחד מרבותי ומול כל הקהילה באמצע מסיבת חנוכה, וטען כלפי את המילים האלה: אתה מדבר על כלכלה מודרנית כאילו במקורות ידעו בכלל מהמושג הזה שנקרא "חלוקת העובדה", בזמן שחלוקת העובדה ויעילותו בסך הכל מוכר לבני אנוש אלא מאז אדם סמית (אבי אבות הכלכלה המודרנית). כלומר טענתו היה שבני אנוש מכירים בחלוקת העובדה וביעילותו בערך 250 שנה. ואני מדבר על חלוקת העבודה כאילו זה דבר ישן נושן והמקורות כבר מדברים על זה.

בקיצור לוגית הוא רוצה להפריך את כל דברי על חלוקת העבודה במקורות, עם כשל כרונולוגי.

היית שם מתח באוויר וכולם מסתכלים אלי וכועסים על העשיר החצוף הזה וגם רבי מורי נראה כעוס ואדום ולא מוציא הגה מהפה מרוב מתח. ואני ככה בחצי חיוך עונה לו. יש לנו אפי' ברכה מיוחדת בחז"ל על חלוקת העבודה: ברוך,,,,"חכם הרזים".

וכאן כולם – כולל רבי מורי, פתאום מראים פרצוף מופתע. פרצוף שאומר שלעולם לא שמענו שאומרים על חלוקת העבודה ברכה מיוחדת של ברכת חכם הרזים. בקיצור דממה של כמה רגעים  ופתאום מתחיל רבי מורי לחייך וככה כמה מגדולי הקהילה קולטים לאן אני חותר.

פשר ברכת חכם הרזים

מלאכי השרת אמרו את ברכת חכם הרזים על אנשי כנסת הגדולה. על חכם מופלג ביותר אומרים ברכת חכם הרזים ועל הרואה אוכלוסין אומר ברכת חכם הרזים.

הרבה בלגן יש כלפי הברכה הזו ומה פירושו. א' על מי אומרים את זה על הקב"ה או על החכם והאוכלוסין. ב' איזה אוכלוסין, של יהודים או של כל בני אדם? מחלוקת בין הירושלמי והמדרשים מול הבבלי האם זה לכל בני אדם (ככה משמע בירושלמי והמדרשים) או רק כלפי בני ישראל (ככה משמע בבבלי וברמב"ם ובשולחן ערוך). בקיצור בלגן שלם קיימת על הברכה הזו.

ברצוני כאן להציע את ההסבר שלי ואת זה הסברתי במסיבת חנוכה הנ"ל.

אני הביא את הירושלמי וננתח את הירושלמי בטוב טבעם בעזרת השם

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ט

הרואה אוכלוסין אומר ברוך חכם הרזים. (מה כל כך חכם באוכלוסין של בני אדם ביחד? Max) כשם שאין פרצופין דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה (כלומר והיות שאין דעתן דומה זה לזה, מה מחבר אותם ביחד?! על כורחינו יש משהו חכם שמחבר אותם יחד. אין מצב שאם לכל אחד מהם יש דעה שונה שלא יריבו זה עם זה ושלא תתפרק האוכלוסין הזו. ולכן שרואים אוכלוסין ביחד מברכים ברכת חכם הרזים על החברה הזו ובצדק max). בן זומא כשהיה רואה אוכלוסין בירושלים אומר ברוך שברא כל אלו לשמשיני כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה. חרש זרע ניכש עידר קצר עימר דש זרה בירר טחן הרקיד לש וקיטף ואפה ואח"כ אכל פרוסה. ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני. ראה כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא חלוק ללבוש. גזז וליבן וניפס וצבע וטווה וארג כבס ותפר ואח"כ מצא חלוק ללבוש ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו מתוקן לפני. כמה בעלי אומניות משכימים ומעריבים ואני עומד בשחרית ומוצא כל אלו לפני (בן זומא כבר ממש ברור מדבר על חלוקת העבודה ויעילותו. מה שיש לשאול למה בן זומא אומר ברכה אחרת לגמרי = ברוך שברא כל אלו לשמשיני?! [אם כי בבבלי בן זומא אומר גם את ברכת חכם הרזים ואחר כך ברכת שברא כל אלו לשמשיני] המפורשים אומרים שבניגוד לשאר בני ירושלים שעסקו במלאכה שצריכים לומר ברכת חכם הרזים, בן זומא שלא עסק בשום מלאכה אלא עסק בתורה אמר מה שאמר max). וכן היה בן זומא אומר אורח רע מהו אומר וכי מה אכלתי משל בעל הבית וכי מה שתיתי משל בעל הבית חתיכה אחת אכלתי לו כוס יין שתיתי לו וכל טורח שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. אבל אורח טוב אומר ברוך בעל הבית זכור בעל הבית לטובה כמה יין הביא לפני כמה חתיכות הביא לפני כמה טורח טרח לפני כל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. וכן הוא אומר [איוב לו כד] זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים: (וכאן בן זומא מנהל דיאלוג קלסי של ימינו אנו בין הקפיטל החזיר שטוען שכל אחד בחלוקת העובדה פועל אך ורק לעצמו ולכן אני לא חייב כלום לכל שאר העמלים בחלוקת העובדה = אורח רע. לבין האדם המשכיל מה שנקרא אורח טוב, שמברך את כל החברה בחלוקת העבודה max)

כמו הירושלמי ככה בתוספתא וככה בבבלי, מובא אותו אריכות דברים עם בן זומא, שלא קשור לברכת חכם הרזים (רק בבבלי בן זומא אומר גם את ברכת חכם הרזים). ודעתי היא שבאמת בלי סיפור בן זומא, אי אפשר להבין על מה הברכה בכלל.

ובכן, אפשר לומר שעצם זה שיש אנשים במקום אחד, יש הרבה חכמים בתחומים שונים, מכאן שבאוכלוסין של בני אנוש במקום אחד קיימת הרבה חכמות. ולכן באמת חכם מופלג מה שנקרא חכם רב תחומי, אומרים גם את ברכת חכם הרזים (אם כי הפוסקים פוסקים שלא אומרים את הברכה בזמן הזה כי לדעתם אין היום חכם רב תחומי אמתי). אבל זה נכון גם בלי שכל בני אדם יהיו במקום אחד. כי עצם שדעותיהם שונים ככה חכמתם שונה בכל תחום ותחום ולכן בכללי יש הרבה חכמות כי דעותיהם שונות. אלא אם כן נאמר שדווקא שהם ביחד באוכלוסין במקום אחד, החכמה משגשגת שם כי כל אחד לומד מחכמת אחרים ככה שהחכמה משגשגת דווקא שיש אוכלוסין של בני אדם ביחד = יעילות החברה, ועל החכמה המשגשגת שם בכל תחום, מתאים לומר את ברכת חכם הרזים (המאירי והרמב"ן כלפי חכם בכל החכמות)

ובכן בלי סיפור של בן זומא, באמת היינו לומדים שחכם הרזים אומרים על החכמה שמשגשגת אצל אוכלוסין מעצם טבעו. אבל מה עושה בכל מקום סיפורו של בן זומא, קודם סיפור חלוקת העבודה שבא לשרת את בן זומא, ואחר כך סיפור של אורח הטוב ואורח הרע?! על כורחינו שאנו מדברים על חלוקת העבודה כולל החכמה שמשגשגת שם. כלומר על כל מה שהמודרנה מתגאה כל כך עם ההישגים של המודרנה של החברה המודרנית, כבר חז"ל קבעו ברכה מיוחדת של ברכת חכם הרזים.

נשים לב שהירושלמי והתוספתא לא מבדילים בין סוגי בני אדם אלא כל אוכלוסין מברכים ברכת חכם הרזים. אבל לבבלי היה קשה לכאורה הרי ראינו אוכלוסין שחרב. הסיבה כמובן על פי הבבלי כי הם לא נוהגים על פי התורה. ולכן אומרת לנו הבבלי של על אוכלוסין של גויים אומרים בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה: (ירמיהו פרק נ פסוק יב)

ובכן אנחנו רואים מהבבלי שיש לחלק בין חלוקת עבודה על פי התורה שעליהם אומרים ברכת "חכם הרזים", לבין חלוקת העבודה של הגויים שכולם שם בכפיה שעליהם אומרים בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יֽוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה: (ירמיהו פרק נ פסוק יב)

מאז חז"ל עד ימינו אנחנו מבינים באמת שעל אוכלוסין של גויים כמה מודרני וחופשי שהם יהיו, בסוף הם נחרבים כמו שקרה במלחמת עולם הראשונה והשניה. והסיבה באמת לעניות דעתי היא כי הם כולם בכפיה בחלוקת העובדה ולכן הם לא מחזיקים בשלום יותר משבעים שנה. ולכן באמת אי אפשר לומר על חברה מסוג של גויים את ברכת חכם הרזים אפי' שמשגשגת שם חכמה וטכנולוגיה ורפואה. כי כל זמן שיש מחזוריות של מלחמות כל שבעים שנה, בני אנוש מאבדים את החכמה כמו שקרה אחרי יוון ורומי ששם גם שגשג החכמה ונכנסו לחושך של אלפיים שנה. וככה במזרח ואצל הערבים. בקיצור רק אוכלוסין של יהודים אפשר לומר את ברכת חכם הרזים וככה באמת נפסק להלכה.

לסיום:

חלוקת העובדה כבר קיים מאז האדם הנבון. כבר הקב"ה והטבע מחלקים את יצירת החיים (הולדת ילדים) בין זכר ונקבה = חלוקת עבודה בהקמת המשפחה. כלומר היעילות הזה מכיר גם הטבע בעצמו. החברה הכפייתית הראשונה  היה החברה של נמרוד, וגם הוא הביא הישגים גדולים לאדם כמו עזיבת האוהלים והכנסת האדם לבתים ולבניינים. כלומר בן הקהילה שלנו התנפל עלי סתם. חז"ל מספרים שיעקב אבינו כבר תיקן שווקים ומטבע לשם אמצעי חליפין = חלוקת העובדה.

אלא מה. בגלל שהוא תקף אותי בפומבי מול רבי מורי, הקב"ה עזר לי באותו רגע לחדש חידוש ולטעון שיש למקורות ברכה מיוחדת על חלוקת העבודה שנקרא ברכת חכם הרזים. ובצדק. אני אומר בצדק שעם כל הרוע שהאדם המודרני הביא על בני אנוש, יש את השכר בצדה שהקב"ה מברך את העמלים לפחות עם כלים טכנולוגים שהחכמה המודרנית מביאה עם העבדות שלה, זה בעצם מקל על העבדות המודרנית במקצה. אם כי כל מה שיש יותר התפתחות בטכנולוגיה ככה העבדות נהפך ליותר קשה בגלל המלווים בריבית = הבנקים וכמובן דרישת שני מפרנסים למשפחה וגזירת הדיור. בקיצור הקפיטל החזיר לא שבע לעולם ככה שהעבדות נהיה יותר ויותר קשה עד המלחמה הבאה רח"ל. אבל בינתיים הקב"ה מברך אותנו לפחות עם התפתחות הרפואה והמדעים בכל תחום ותחום. ככה שאפשר להבין מכך גם את השיטה של התלמוד הירושלמית ואת התוספתא שבכל זאת אומרים ברכת חכם הרזים אפי' על אוכלוסין של גויים.

בברכה

Max maxmen