מצאנו את הנפש החסרה מהשבעים נפש של יעקב אבינו – אסנת

מצאנו את הנפש החסרה מהשבעים נפש של יעקב אבינו – אסנת

רקע

אחד מרבותי מתקשר אלי עכשיו לשאול את שלומי והוא מספר לי שהוא מאוד מאוד כאוב אייך עד הגיל שלו (בשנות החמישים) עוד לא עלה על הדבר הפשוט הזה שאסנת היא היא הנפש החסרה בשבעים נפש של יעקב אבינו.

ואני שואל את רבי מורי: במקום לשמוח על התגלית אתם כאובים?! ורבי מורי בשלו, כלומר הוא לא מסוגל להירגע. ואומר לי כמעט בזעקה: כארבעים שנה עוד לא הפסדתי פעם אחת מלומר שנים מקרא ותרגום עם רוב המפרשים המקובלים, ואייך עד השבת לא עלה בדעתי הדבר הפשוט הזה?

ובכן נתחיל את המאמר ותחזיקו לי אצבעות ובעזרת השם נצליח אמן

התורה שומרת על כבוד המשפחה

בראשית פרק יא (לב) וַיִּהְי֣וּ יְמֵי־תֶ֔רַח חָמֵ֥שׁ שָׁנִ֖ים וּמָאתַ֣יִם שָׁנָ֑ה וַיָּ֥מָת תֶּ֖רַח בְּחָרָֽן: פרק יב (א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:

שואלים חז"ל הרי תרח עוד לא מת בזמן שאברהם הולך לארץ ישראל?! הנה לשון רש"י במקום: ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו, לפיכך קראו הכתוב מת.

כילדים שאלנו, אוקיי, אבל עכשיו רש"י מספר לנו שאברהם עזב את אביו בחייו?! מה עוד הרי כל ילד יכול לעשות חשבון ולראות שאברהם עזב את אביו בחייו?!

אחת מהתשובות שהכי התקבלו על לבי הייתה, שתרח אביו של אברהם הרי הסגיר את בנו אברהם לנמרוד (תרח האמין בריבונות של נמרוד עד כדי כך שאפי' את בנו הסגיר למות על מזבח הריבונות. כמו סוקרטס הפילוסוף היווני השוטה שהקריב את חיו על מזבח ריבון אדם על אדם. כלומר תרח אבי אברהם כבר אקדים את הפילוסוף סוקרטס) ונמרוד הוציא פסק דין מוות על אברהם אבינו כמורד בריבון אדם על אדם. ואברהם ניצל ב"ה.

מצד תרח, אברהם בנו כבר נרצח על ידו עם הסגרת בנו לריבון, ולכן אברהם כבר לא מחויב בכיבוד אב. והבינו. אבל התורה לא תספר ישירות שהוא עזב את אביו בחייו. אבל התורה כן תספר בעקיפין (עם החשבון הפשוט שיוצא מהפסוקים), שהוא כן עזב אותו בחייו.

עכשיו נעבור לפרשה שלנו והנה הפסוקים

בראשית פרק מו (ח) וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֧וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הַבָּאִ֥ים מִצְרַ֖יְמָה יַעֲקֹ֣ב וּבָנָ֑יו בְּכֹ֥ר יַעֲקֹ֖ב: 1 רְאוּבֵֽן: (ט) וּבְנֵ֖י רְאוּבֵ֑ן 2 חֲנ֥וֹךְ 3 וּפַלּ֖וּא 4 וְחֶצְרֹ֥ן 5 וְכַרְמִֽי: (י) וּבְנֵ֣י 6 שִׁמְע֗וֹן 7 יְמוּאֵ֧ל 8 וְיָמִ֛ין 9 וְאֹ֖הַד 10 וְיָכִ֣ין 11 וְצֹ֑חַר 12 וְשָׁא֖וּל בֶּן־הַֽכְּנַעֲנִֽית: (יא) וּבְנֵ֖י 13 לֵוִ֑י 14 גֵּרְשׁ֕וֹן 15 קְהָ֖ת 16 וּמְרָרִֽי: (יב) וּבְנֵ֣י 17 יְהוּדָ֗ה עֵ֧ר וְאוֹנָ֛ן 18 וְשֵׁלָ֖ה 19 וָפֶ֣רֶץ 20 וָזָ֑רַח וַיָּ֨מָת עֵ֤ר וְאוֹנָן֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־פֶ֖רֶץ 21 חֶצְרֹ֥ן 22 וְחָמֽוּל: (יג) וּבְנֵ֖י 23 יִשָּׂשכָ֑ר 24 תּוֹלָ֥ע 25 וּפֻוָּ֖ה 26 וְי֥וֹב 27 וְשִׁמְרֹֽן: (יד) וּבְנֵ֖י 28 זְבֻל֑וּן 29 סֶ֥רֶד 30 וְאֵל֖וֹן 31 וְיַחְלְאֵֽל:

(טו) אֵ֣לֶּה׀ בְּנֵ֣י לֵאָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֤ה לְיַעֲקֹב֙ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֔ם וְאֵ֖ת 32 דִּינָ֣ה בִתּ֑וֹ כָּל־נֶ֧פֶשׁ בָּנָ֛יו וּבְנוֹתָ֖יו שְׁלֹשִׁ֥ים וְשָׁלֹֽשׁ:

שסופרים רואים 32 והסיכום היא 33. מה זה? – שואלים כולם.

נשים לב שכאן מדובר מה המספר נפשות שלאה ילדה ליעקב. התורה כותבת לנו את השמות ורק 32 שמות, וסיכום המספר  של הנפשות שלאה ילדה ליעקב הם 33 כלומר התורה מוסיפה עוד נפש אחת בלי לומר את שמה.

נמשיך בפסוקים.

בראשית פרק מו (טז) וּבְנֵ֣י 34 גָ֔ד 35 צִפְי֥וֹן 36 וְחַגִּ֖י 37 שׁוּנִ֣י 38 וְאֶצְבֹּ֑ן 39 עֵרִ֥י 40 וַֽאֲרוֹדִ֖י 41 וְאַרְאֵלִֽי: (יז) וּבְנֵ֣י 42 אָשֵׁ֗ר 43 יִמְנָ֧ה 44 וְיִשְׁוָ֛ה 45 וְיִשְׁוִ֥י 46 וּבְרִיעָ֖ה 47 וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה 48 חֶ֖בֶר 49 וּמַלְכִּיאֵֽל: (יח) אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתּ֑וֹ וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֙לֶּה֙ לְיַעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ: (יט) בְּנֵ֤י רָחֵל֙ אֵ֣שֶׁת יַעֲקֹ֔ב יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן: (כ) וַיִּוָּלֵ֣ד לְיוֹסֵף֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה־לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־ אֶפְרָֽיִם: (כא) וּבְנֵ֣י 50 בִנְיָמִ֗ן 51 בֶּ֤לַע 52 וָבֶ֙כֶר֙ 53 וְאַשְׁבֵּ֔ל 54 גֵּרָ֥א 55 וְנַעֲמָ֖ן 56 אֵחִ֣י 57 וָרֹ֑אשׁ 58 מֻפִּ֥ים 59 וְחֻפִּ֖ים 60 וָאָֽרְדְּ: (כב) אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖ד לְיַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ אַרְבָּעָ֥ה עָשָֽׂר: (כג) וּבְנֵי־61 דָ֖ן 62 חֻשִֽׁים: (כד) וּבְנֵ֖י 63 נַפְתָּלִ֑י 64 יַחְצְאֵ֥ל 65 וְגוּנִ֖י 66 וְיֵ֥צֶר 67 וְשִׁלֵּֽם: (כה) אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י בִלְהָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְרָחֵ֣ל בִּתּ֑וֹ וַתֵּ֧לֶד אֶת־אֵ֛לֶּה לְיַעֲקֹ֖ב כָּל־נֶ֥פֶשׁ שִׁבְעָֽה:

אוקיי, עד עכשיו במספר אנחנו 67. בשמות אנחנו 66. אבל תשימו לב מה אומר הפסוק הבא. (כו) כָּל־הַ֠נֶּפֶשׁ הַבָּאָ֨ה לְיַעֲקֹ֤ב מִצְרַ֙יְמָה֙ יֹצְאֵ֣י יְרֵכ֔וֹ מִלְּבַ֖ד נְשֵׁ֣י בְנֵי־יַעֲקֹ֑ב כָּל־נֶ֖פֶשׁ שִׁשִּׁ֥ים וָשֵֽׁשׁ:

כלומר הדגש כאן הוא על הנפש "הבא" למצרים מיוצא ירכו שהם רק 66 אבל המספר של יוצא ירכו עד עכשיו במספרים, הוא 67. כלומר התורה מגלה לנו בעקיפין שהנפש מספר 67 נמצאת במצרים. ורואים את זה בבירור בפסוק הבא (כז) וּבְנֵ֥י 68 יוֹסֵ֛ף אֲשֶׁר־יֻלַּד־ל֥וֹ בְמִצְרַ֖יִם נֶ֣פֶשׁ שְׁנָ֑יִם (69 מנשה 70 אפרים) כָּל־הַנֶּ֧פֶשׁ לְבֵֽית־יַעֲקֹ֛ב הַבָּ֥אָה מִצְרַ֖יְמָה שִׁבְעִֽים:

כלומר במספר אנחנו ב70 אבל בשמות חסר לנו שם שכבר נצמא במצרים. ומי נמצא במצרים?! יש בחז"ל שזה יוכבד שנולדה בין החומות. כלומר יוכבד לא מהבאים למצרים ונולדה כביכול במצרים.

עם החז"ל הזה יש כמה בעיות. האחת. למה לא לומר שזה יוכבד? השניה. קושיית האבן עזרא הנודע שאין מצב שיוכבד יולדת את מרים ואהרן ואת משה בגיל 130.

ולכן רוב הראשונים אומרים שיעקב בעצמו גם נכלל בחשבון. ומחילה מהראשונים זה נשמע כדחיה בקנה. הרי כתוב שלאה ילדה ליעקב 33 במספר נפשות כלומר הנפש החסרה חייבת לבוא מלאה. ולכן החז"ל הנ"ל צודקים שהם אומרים יוכבד ולא אומרים שיעקב בעצמו נכלל בחשבון.

אבל האבן עזרא צודק שאין מצב שיוכבד יולדת שלוש ילדים את מרים ואת אהרן ואת משה בגיל 130.

מצד שני יש לנו את פרקי דרבי אליעזר שאומר שאסנת היא בת דינה בת לאה מאונס שכם בן חמור. ואסנת באמת נמצאת במצרים כאשת יוסף הצדיק האימא של מנשה ואפרים.

והנה דבריו הנפלאים: פרקי דרבי אליעזר פרק לח כְּתִיב [עמוס ה, יט] וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. וְאֵיזֶה נָחָשׁ, זֶה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים, יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת, וְשָׁלְלָהּ וְשָׁכַב אוֹתָהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת. וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת [נ"א: זמה] בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב. מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב, הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה לָהּ. וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָה אוֹתָהּ כְּבַת. וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית מא, מה] וַיִתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה.

אפשר לשאול. מנין לפרקי רבי אליעזר סיפור כזה דרמתי שלא נמצא בתורה עצמה?! התשובה היא כמובן שפרקי דרבי אליעזר לוקח את זה מי הפסוקים שלנו כאן. הרי התורה לוקחת אותנו בכפיה עליה, על אסנת אשת יוסף. התורה מחלקת את הבאים למצרים לחוד ואת הנמצאים במצרים לחוד לרמז שהנפש החסרה נמצאת כבר במצרים. ומי זה יכול להיות אם לא במשפחת יוסף עצמה?!

ראיתי חז"ל (במדרש הבאור כת"י) אסנת, לשון שנאה שהיתה שנאתו של יעקב. כלומר בושתו. והבינו למה התורה לא אומרת מפורש שמדובר באסנת.

יש במקורות ששמעון ולוי עצמם שלחו אותה למצרים ולא יעקב אבינו. כלומר חז"ל הזה רוצים לסנגר על השבטים שלא רצו להורג אותה, אלא שלחו אותה למצרים.

לסיכום:

לא רק רבי מורי כאוב כנ"ל, גם אני מרגיש עכשיו כאוב אייך לעזאזל לא עלינו על זה עד היום?!

התשובה כמובן היא שכולם הלכו אחרי התורה ולא גילו ברבים שמדובר באסנת בת דינה. כלומר התורה כמו בסיפור תרח אביו אברהם רוצה ללמד אותנו לשמור על הפה ולא לקשקש מה שלא צריך. אבל מצד שני התורה רוצה שנדע. ולכן כל חכמי כל הדורות זה אלפי שנים שתקו. הרי אין מצב שלא עלו על זה.

אז נשאל למה אני כותב על זה עכשיו ברבים? ללמד לנו שהתורה אומרת לנו לשתוק!!!

בברכה

Max maxmen