הפילוסופית הקטנה

הפילוסופית הקטנה 01

האמא: שקירה,,,, למה את לא אוכלת שואלת האימא

שקירה: אחרי שביקרתי אצל חברתי ביונסה חולת הסרטן הסופני אני לא מצליחה לצאת מהטרמה, אימא מה יהיה למה אי אפשר לרפות אותה ? למה אין תרופה לסרטן ?

האימא: יבוא יום שקירה חמדתי שכבר תמצא תרופה לסרטן כמו לכל המחלות ההיסטוריות שאינם.

שקירה החמודה: מדמיינת את העתיד כמה טוב תהיה שתמצא סוף סוף תרופה לסרטן, כמה חבל שעכשיו לא העתיד.
ואופס: מבזיק לפילוסופית הקטנה הבזק תבונה: "מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול"

– מעבר לרחוב קיים בית משפט ששקירה רגילה לבקר שם, שקירה רצה מהר לבניין ופורצת באמצע המשפט לאולם בית המשפט וזועקת אדוני השופט אני תובע את האנושות והמתים למשפט אצל כבוד השופט.
מה עכשיו שאול השופט שרגיל כבר לפילוסופית הקטנה שלנו.

שקירה: נכון שבעתיד תמצא תרופה לסרטן ?!

השופט: אולי, כן כן הלוואי.

שקירה: ואם כן "מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול"

השופט: ונוווו.

שקירה: למה לא מצאנו אתמול ?! כי לא למדנו ולא חקרנו מספיק. במקום ללמוד רבנו ועשינו מלחמות מיותרות, ולכן אני תובעת את המתים למשפט למה לא למדו. בגללם ביונסה חולה סופנית והולכת ל,,,,,,,,,,,,,,,חלילה.

השופט נרגש ואומר: מנין לך שתמצא תרופה בכדי לאשים את המתים שלא מצאו?

שקירה: אימא אמרה שתמצא בעתיד וגם כבוד השופט הסכים.

השופט: נקרא לפילוסוף הזקן של השכונה ונשאל את חוות דעתו בעניין.

הזקן נכנס ורואה את שקירה: את שוב כאן מפריע לשופט באמצע משפט ?!

השופט: מרגיע את הזקן ופונה לשקירה ואומר לה תציגי שוב התביעה שלך.
הזקן  שומע לטיעון של שקירה ועומד נדהם. אייך לא חשבתי על זה ?!

השופט: נווו  האם יש משהו בטענה שבעתיד תמצא תרופה למחלה.

הזקן: מתעורר מתדהמתו ואומר:  בוודאי כבר "סופלוקס" שכתב את "אנטיגונה" (500 שנה לפנה"ס בערך) הוא אמר את הדבר הבא

but from baffling maladies he hath devised escapes

"האדם ימצא תרופה למחלות"

(ממשיך הזקן להסביר:  "סופלוקס" מדבר על האדם, הוא אומר שלהאדם יש מקורות לכל דבר בלי המקורות איננו יכול לעשות כלום, בכל זאת כנגד המוות אין לו מה לעשות , שקירה שומעת וחושבת לעצמה. למה אין מה לעשות מול המוות האם יש חוק טבע שחייבים למות ?! למה חשב "סופלוקס" שאי אפשר ?! אבל שקירה לא רוצה להתחיל דיון פילוסופי חדש מול maxmen  הזקן)

ממשיך הזקן לומר: עוד הרבה לפני "סופלוקס" כבר אמר הנביא משה (שמות פרק כג  פסוק כה) "וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" כלומר עם הנבואה\התבונה אפשר לנצח את כל המחלות.

ממשיך הזקן לומר: שמעתי מפרופ' הוכברג (פרופסור שחוקר ומחפש תרופה לסרטן זה שתי עשורים) שטוען "אם היינו משקיעים מה שצריך לחקר הסרטן ?! היינו כבר עומדים היום במקום יותר טוב"

השופט נדהם מתשובת הזקן ופונה לשקירה ואומר: נוווו אייך נחיה את המתים ולהביא אותם לדין ? במילא אין את מי לשפוט, אבל לא נתפטר ממך שקירה היקרה ולכן אני מוציא פסק דין שכל בני אנוש החיים חייבים ללמוד ולחקור ולעזור שלפחות בעתיד הקרוב תמצא תרופה לכל המחלות, בעיקר אני פוסק שאת שקירה היקרה תלמדי ותגדלי לדוקטור וחוקרת גדולה במדעי הרפואה.

שקירה שמחה מאוד ומודה לשופט היקר על הפסק דין הצודק.
ורצה לעזור לזקן לצאת מאולם בית המשפט, בדרך שקירה שואלת את maxmen  אלוהים אמר למשה והסרתי מחלה מקרבך, כלומר האלוהים יסיר ולא אנחנו עם לימוד עם התבונה ?!

הזקן: אוי הכל את צריכה לדעת ילדונת קטנה שלי ? נדון בזה באגדות  X או Y אבל תזכרי שכבוד האלוהים היא שכלו של האדם, מי שלא חס על כבוד קונו (= האלוהים) טוב לו שלא נברא כלל, ומי זה כבוד האלוהים ?! שכלו של האדם !! מי שלא חס על שכלו ?! טוב לא שלא נברא אומרים חכמינו זצ"ל. ומסביר הבלשן והפילוסוף האבן עזרא: "המלאך בין אדם ובין אלוהיו הוא שכלו"
שכלו של אדם מתפתח על ידי לימוד, "התבונה מתפתח באופן אבולוציונית"  ואילו למדו אבותינו מספיק בעבר. כבר מזמן היינו פותרים את כל המחלות, נכון מאוד פילוסופית קטנה שלי הטענה שלך "מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול"
אייך לא חשבתי על זה קודם ? שואל הזקן את עצמו בקול.

שקירה: מה עם המוות ? האם לא נוכל לנצח פעם את המוות ?

הזקן: אל תשימי לב לדברי "סופלוקס" נוכל לנצח את המוות, כבר אדם התבוני הראשון רצה לאכול מעץ החיים, ועוד נאכל ממנו, נדון בזה באגדות     X או  Y  אבל תזכרי ילדונת חמודה שננצח בסוף גם את המוות. איינשטיין אמר שחירות האדם היא סגולת התפתחות המדעים.  ובוודאי התפתחות מדעי הרפואה מוסיף הזקן, ומזכיר לשקירה את הבטחתה לשופט שהיא תגדל להיות חוקרת במדעי הרפואה.
שקירה עוזרת לזקן להיכנס לביתו וחוזרת לביתה.

הימים עוברים ורצים מהר וכך השבועות והשנים.

שקירה גודלת כנערה ובחורה יפהפייה ומגלה כשרון למוזיקה ולשירה ולריקוד, ונהיתה פופולארית מאוד.
עוברים השנים ושקירה גודלת להיות זמרת גדולה ויפה ומאוד פופולרית, מוציאה אלבומים שנמכר במיליוני עותקים והסנגלים במקום ראשון במצעדי הפזמונים בכל העולם.

מגיע היום שהיא מוזמנת להופעה ענקית בעיר מולדתה, הופעה של אלפי משתתפים, ההופעה מוצלח מאוד, ושקירה בשיכרון חושים מההצלחה יוצאת יחד עם הלהקה לחוץ והיא פתאום מזהה מעריץ שאי אפשר לא לראות עליו שהוא סטודנט לרפואה. היא נזכרת בזקן הפילוסוף של השכונה, ומהילדות, ופורצת בצחוק גדול על התמימות של הזקן, אני הגדול להיות דוקטור לרפואה ?! אני הגדל כחננה ?? תראו מה גדלתי, כמה מעריצים יש לי. מערערת שקירה בליבה.

חבריה היא זועקת בהשתוללות לחבריה מהלהקה שלה, בואו אני חייבת לבקר אצל זקן אחד (אם הוא עוד חיי כמובן).

ובכן מגיעים לביתו של הזקן: היא מחפשת כמה אלבומים פופולאריים שלה ורצה לדפוק בדלת של הזקן.

אפשר להיכנס זועק הזקן.

שקירה נכנסת ושמה לו על השולחן את האלבומים הפופולאריים שלה ואומרת לזקן, היי רציתה שאני הגדל לדוקטור הא ? תראה למה גדלתי, מיליוני מעריצים יש לי בכל העולם, אין ילדה בעולם שלא מכירה את שמי ושירי, עכשיו הייתה הופעה שלי בעיר ומחר עוד פעם ואלפי מבני העיר נטרפים עלי, נטרפים מהשירים מהמוזיקה ומהיופי הסקסי שלי.

הזקן: גם רופאים וסטודנטים באים לשמוע אותך ?

שקירה: בוודאי עכשיו ראיתי אחד ונזכרתי בך, ובאתי לביקור.

הזקן: אז טוב מאוד מגיע להם לשמוע מוזיקה יפה ולראות אישה יפה כמוך, הם עובדים קשה מאוד כל היום ואף אחד לא מעריך את עבודתם הקשה.

שקריה: רגע,,, אז טוב שאני זמרת ושרה ?

הזקן: בוודאי הרי מי ישמח את העמלים לאנושות ברפואה ובמחקר אם לא את והיופי שלך, יש לך תפקיד גדול מאוד לשמח את העמלים למען האנושות, בזכותך הם מחר ישובו לחקור ביתר מרץ ובשמחה אחרי הופעה טובה שלך היום, ואולי סוף סוף ימצאו כבר תרופה לסרטן.

שקירה: תודה יקירי הפילוסוף, אף פעם לא חשבתי על זה, אייך לא חשבתי על זה ? קראת לי פילוסופית קטנה אז אייך לא חשבתי על זה קודם ?!

הזקן: אני מתפלא עליך, את נביאה, יש לך תפקיד של נביא, את יכולה להשפיע על הנוער בהרבה דברים טובים, את יכולה להשפיע על תורמים שיתרמו למחקר הרפואה, את יכולה לכתוב שירים על פי הפילוסופיה היפה שלך בילדות.
שקירה חושבת לעצמה כמה תמים נשאר הזקן, הנוער מעריץ אותי דווקא בגלל הריקודים המושחתים שלי, אני הטיף להם מוסר ? חושבת שקירה לעצמה.

שקירה: זקן תמים היא אומרת לזקן:  אני פופולארית אך ורק בגלל המרד הנעורים שאני משדרת לנוער.

הזקן שותק וחושב לעצמו כמה שהיא לא מבינה כלום היום מול בקטנותה כפילוסופית הקטנה שלי, הרי בדיוק זה העניין וזה תפקידה, אבל לא רוצה להסביר לה ולהיכנס עמה לדיון פילוסופי שהיא עכשיו רחוק מיזה מאוד, נדון בזה באגדות    X או   Y

היא משאירה כרטיסים להופעה של מחר בשביל הזקן ולמלווה שלו, אפי שהיא לא מעלה בדעתה שהוא יבוא להופעה, ויוצאת לחברה בחוץ בשחוק גדול ובשיכרון חושים.

בבוקר היא מתעוררת מאוחר ועייפה, ונזכרת שוב בזקן, והיא מתחרטת על הזילזול בזקן וחושבת לעשות מעשה טוב לכבודו, היא נוסעת לאוניברסיטה ומזמינה את כל הסטודנטים להופעה חינם וככה היא עוברת גם לבתי החולים ומזמינה את כל הרופאים ואחיות להופעה חינם, וכמובן גם מי מהחולים שיכול לבוא, יכנס חינם.
בהופעה: כרגיל, אששש  אש וחם חם באוויר, עשרות אלפי מעריצים שנטרפים ממנה, והיא נטרפת מהם כמובן, אבל משהו מעיק לה, היא רואה את הסטודנטים משתוללים משמחה והיא שמחה בשבילם, ובכל זאת החולים החולים.
ופתאום היא רואה ולא מאמיניה מה היא רואה, היא רואה את המלווה והזקן נגררים לאט לאט להתקרב לבמה, לא יכולה להאמין שהוא הגיע לכבד אותה,  היא רואה אותו ורואה את החולים משתוללים  עליה ונזכרת  בפתגם של "מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול"  ונזכרת בפתגם של הזקן "התבונה מתפתח באופן אבולוציונית"   יכולנו להציל אותם כבר מזמן לו למדנו מספיק, נזכרת בפסק של השופט היקר, ומתחילה לזול דמעה וירדת מהבמה לכיוון הזקן וממציאה תוך כדי שיר חדש "מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול",,,,,,,,,,,,,,,,,,, "התבונה מתפתח באופן אבולוציונית",,,,,,,,, ותוך כדי מספרת את הסיפור ילדותה עם חברתה שכבר לא בחיים וסיפור התמים של המשפט שלה נגד האנושות.

היא מתקרבת לזקן ולוקחת עמה כמה ילדים חולים ואומרת לזקן אנו אשמים במחלות שלהם, שרה וזועקת למעריצים תשמעו טוב טוב, השופט פסק שאנו אשמים בכל המחלות שיש באנושות, יכולנו כבר מזמן להציל אותם לו רק למדנו וחקרנו מספיק, "מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול",,,,,,,,,,,,,,,,,,, "התבונה מתפתח באופן אבולוציונית",,,,,,,,,,

הזקן ושקירה מתחבקים, ודמעתו ודמעתה מתחברים להם יחד על הרצפה, "אולי דמעותינו ודמעות כל החולים וסבלם, ודמעותיהם של כל המתים בכל ימי ההיסטוריה יתערבבו יחד ויטביעה אותנו על אשמתינו" שרה לה שקירה בכעס גדול, לו רק למדנו,,, לו רק למדו אבותינו,,, לא היית לנו את המחלות התורשתיות שהם ירשו לנו, והיינו מוכנים להילחם על כל צרה שתבוא באבולוציה האקראית, כל המחלות התורשתיות הם גרמו לנו מחוסר לימוד ודעת, זה מה שההיגיון הישר אומר, כי אילו להאדם התבוני הראשון באבולוציה היית כל המחלות אז לכולם היית כל המחלות התורשתיות, והיות שלא לכולם יש את הכל רק כל אחד מביא משהו נדפק מהאבולוציה של אבותיו הוא, אז יוצא שהם הם גרמו לזה.

הזקן מנסה להעיר אותה שתחזור להיות שקירה, שקירה מתעוררת ותופסת שהיא מטיפה מוסר ולא נכון לעשות זאת, אז מיד היא אומרת, כך חשבתי כפילוסופית קטנה, היום אני יודעת ואתם יודעים שזה ילדותי אף אחד לא אשם, לא אנחנו ולא אבותינו, אבל זה היית הפילוסופיה שלי בילדותי, הזקן הזה קרא לי פילוסופית קטנה שלי.

ההופעה הענקית נגמרה. ושקירה מחליטה ללוות את הזקן הביתה.
והזקן אומר לה: תדעי לך שקירה היקרה את נביאה, כל מי שיש לו השפעה, זמרת ועיתונאית ופוליטיקאית כולם הם נביאים, נבואה היא לא הטפה, נבואה היא תובנה, כל מי שיש לו תובנה ומוסר זאת להמון העם, הוא הוא נביא אמיתי. התובנה הטהורה שלך מהילדות ש"מה שתמצא בעתיד יכולנו למצוא כבר אתמול" היא תובנה שלך, נבואה שלך שתישאר לדורי דורות כמו תובנות של הנביא משה. תפקידך לשמח את העמלים לפרנסתם, וכמובן לשמח את הצעירים והצעירות שיהיה להם טוב בחיים בהווה, וזה כלפי כל זמר\ת.  אבל את כפילוסופית קטנה יש לך עוד תפקיד, להעביר את תובנותיך לדורנו ולדורות הבאים, בשירה העמוקה ועם עומק החשיבה הטבעית שלך.

בברכה

Max maxmen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s