חקר העבר

"חקר העבר"

בניגוד לארכיאולוגיה שהמחקר היא בדומם, כלפי חקר הגותו של הוגה היא כמעט בלתי אפשרית במיוחד בהוגה יהודי. המאמר תגובה שכתבתי בנושא לקמן מוקדשת לספרן היקר מפורום עצכ"ח.

מאמר תגובה על מאמרו של ערן ויזל: "דעתם של פרשני המקרא בימי הביניים בשאלת חיבור ספרי המקרא"

אני מבין שהוא כתב הרבה בנושא, ולא ראיתי את שאר מאמריו, ולכן אני התייחס אך ורק למאמר הנ"ל.

בכמה מילים אפשר לסכם את מאמרו. הוא טוען שכל פרשני ימי הביניים 1, לא עסקו בשאלה הזאת בכלל. 2, כולם הלכו בנושא על פי המסורת החז"לית. וזה שרואים שכביכול עסקו בכך ?! זה טעות של החוקרים המודרניים !! כלומר והיות שהחוקרים המודרניים מאוד שקועים בנושא, אז זה רק נדמה להם שפרשני ימי הביניים גם עסקו בהם. אבל למעשה זה לא הטריד אותם בכלל. וערן ויזל מנסה להוכיח זאת בכל מיני אופנים. ראו במאמר.

ובכן המחקר והביקורת של ויזל על המחקר פשוט לא מתנהל נכון לדעתי. הם מניחים שיש מסורת חז"לית. ואז אם רואים שהפרשן חולק באיזה מקרה על חז"ל, אז לכאורה הפרשן היה ביקורתי ועסק בחקר חיבור המקרא. בא ויזל וטוען שהנה הפרשן בעצמו כתב במפורש שהוא הולך אחרי המסורת, ולכן זה שנדמה לך שהוא עוסק בשאלת חיבור המקרא ?! אפשר לתרץ את זה באופן אחר !!

(לפני שאני ממשיך אני חייב לומר כמה מילים: לדעתי אי אפשר לחקור את העבר, כל תזה על העבר היא ספקולציה גרידה. כל תזה ומסקנה במחקר העבר, אי אפשר להפריך במילא היא לא עומדת בעיקרון ההפרכה של פופר.)

לדעתי מחקר רציני צריכים להתחיל מאפס בלי הנחות קדומות כמו שכביכול יש מסורת ואחריו לתת ספקולציות מה היית דעתו של פרשן זה האם היה מסורתי או לא. השאלה שכל חוקר ומעמיק צריך לשאול את עצמו היא, מה יש לנו היום ? יש לנו היום את המקרא ואפשר ללמוד אותו ולשנן אותו תמיד (בכל שנה אנו עוברים על המקרא לפחות שלוש פעמים), ואז פשוט לשאול את המתמיד, מה דעתו על המקרא ? מי חיבר את זה ומתי לדעתך חיברו את זה ?

אם החוקר ישאל אותי למשל, אני יאמר לו שעזרה הסופר וכנסת הגדולה חתמו את המקרא. כלומר זה ההתרשמות של כל מתמיד במקרא.

כלומר למה המחקר קובע שיש מסורת ומסתבך בלתת סיפוקלציות על כל פרשן שמת לפני אלף שנה ? הפרשן למד את המקרא כל חייו בכל שנה לפחות שלוש פעמים ?! אז הוא בוודאי ידע מה שאני יודע ! ואם נתקדם לתקופת חז"ל, אותו סיפור. אם הם למדו את המקרא כל שנה שלוש פעמים, אז בוודאי ידעו מה שאני יודע.

ואז שמישהו ישאל, למה חז"ל אומרו מה שאמרו וגם מאיימים שמי שיאמר אחרת הוא מין ואפיקורס ?! אז נשיב לו בטוב טעם למה חז"ל אמרו מה שאמרו. אבל זה חייב להיות ברור שכל תנא בחז"ל למד מקרא וידע מה שכל לומד מקרא יודע היום.

כלומר המשכיל שואל למה חז"ל אמרו דברים שכל לומד רואה ויודע שזה שקר רח"ל. ואותו דבר שאנו עוברים לפרשני ימי הביניים. למה הם לא דברו גלויות ולמה תמיד הצדיקו את חז"ל הנ"ל ? הרי ידעו כמוני שזה לא נכון.

המחקר מתנהג דיי בבנליות לדעתי בכל הנושא, הם מניחים שיש מסורת, ואז שואלים מי מכל תלמידי החכמים בכל הדורות היה מספיק נבון להבין שהמסורת היא שקרית. הרי זאת שטות מוחלטת, הרי כל תלמיד חכם יודע את המציאות מעצם לימוד המקרא. ולעולם לא היית שום מסורת בעניין.

ובכן להניח שכל תלמיד חכם ידע את המציאות, יותר נכון לדעתי מלהניח שהאמינו לרגע מה שחז"ל אמרו להמונים. כי אפשר פשוט לבדוק את זה, כי אפשר כל אחד אישית להתיישב וללמוד ולהרגיש ולהתרשם בעצמו. על דרך "רוח אל עשתנו כלנו ומחומר קורצו הקדמונים כמונו ואוזן מלים תבחן" (אבן עזרא)

עוד משהו שהמחקר חייב לשים עליו לב. ביהדות (ובכל תרבות אחרת) כל הוגה שכותב הגות לדורי דורות, חייב את ההמונים בכדי להצליח להעביר את ההגותו לדורי דורות. לא רק שהוא צריך לשרוד את דורו שבזה גם צריך הרבה מזל (על דרך "אפי' ספר תורה שבהיכל צריך מזל"), הוא צריך הרבה מאוד מזל שההמונים יעבירו את הגותו לדורות הבאים. אחד מהטריקים של כל חכמי הדורות היית: "שפת ההמונים" כלומר להכניס את התבונות בתוך שפה שמושכת את ההמונים על דרך "דברי נביאים\חכמים בלשון הבאי" ואז הגותו תשרוד לנצח על ידי ההמונים.

להמונים באמת יש מסורת, כלומר ביום שההוגה יאמר משהו שאיש ההמון יראה בו כפירה במסורת שלו, אז אין סיכוי שספריו ישרדו אפי' את דורו וק"ו לא תשרוד את הדור הבא. כלומר החוקר המשכיל יכול מכאן לדעת שבכל דור ודור היית לנו נביאים כפליים כיוצאי מצרים, אבל מי מהם שרד ? אלה שהיו מספיק חכמים לא להסתבך עם ההמונים הדוגמטיים.

ביהדות שרוב הדורות לא היית לו משטר, התובנה הזו היא קריטית מאוד, כי אין לחברה ספריה כמו במשטרים שמשמרים את ההגות בניה (אגב: המשטרים של פעם אולי שמרו מה שטוב להם לשמור, ככה שגם שם החכם היה חייב ללכת בין הטיפות ולהעביר את הגותו לדורי דורות ככה שהשלטן לא ירגיש מה הוא מעביר).

ואם ככה, דין הגותו של משה רבינו עצמו ודין הגותו של אדם הראשון ונח והאבות וכו' וכו', כמו דין הגותו של כל הוגה בהווה. כלומר גם אדם הראשון וגם חנוך ונח והאבות וגם משה רבינו בעצמו, לא היו זוכים שהגותם יעבור לדורי דורות אילולי ההמונים. ואם כן הצליחו להעביר את ההגותם, מוכרח שהם דברו בשפתם. כלומר לטעון כמו ויזל שהפרשן היה איש המוני שהלך על פי המסורת וכו' וכו', זאת בנליות לשמה. הרי עצם שיש לך את הפרשן היום בהווה אחרי אלף שנה, הוא אך ורק בגלל שהוא דיבר בשפתם. הרי אם רק היה אומר משהו שההמונים רואים ככפירה, אז דינו להישרף, הוא וספרו וככה באמת נהגו בכל הדורות. (ראו את סיפור שריפת ספרי הרמב"ם בפריז על ידי המוני אשכנז)

יותר מיזה, הוגה ופרשן שרוב דבריו היו בשפת ההמונים אבל לפעמים שכח עם מי הוא מדבר ?! אז ההמונים פשוט צינזרו את דבריו וככה טיהרו את ספריו. ויש לי עשרות דוגמאות כאלה.

ההוגים והפרשנים סמכו עלינו הלומדים שנבין דבר מתוך דבר. למשל משה רבינו רצה לתת לנו תובנה למשל שכלכלה בלי כסף עדיף על כלכלה עם כסף. אם היה אומר את זה כמו שאני הרגע אמרתי את זה, האם יש סיכוי שמישהו יעביר זאת לדורות ? הרי מי לא רוצה כלכלה עם כסף ? אז הוא כתב שהאלהים הוריד לנו מן. איש ההמון מתלהב ומהעביר זאת לדורי דורות. והחכם המעמיק מבין מה רוצה משה לטעון. ואז משה רבינו בטוח בעצמו שתובנותיו יעברו לדורי דורות. אותו דבר כלפי כל סיפור המקרא. המקרא הוא תובנות אדם הראשון וחנוך ונח והאבות וכמובן תובנות משה רבינו. והנ"ך הוא ההוכחה שהם צדקו. ואת כל זה חתמו עזרה הסופר וכנסת הגדולה. אבל מי היה מעביר את כל זה לדורי דורות ? ההמונים כמובן, ואייך ? אך ורק על ידי תליה באילן גבוה, אם זה אלוהים בעצמו או אם זה משה רבינו מפי האלוהים.

לסיכום:

המקרא לפנינו, ואפשר פשוט להתחיל ללמוד אותו ולהרגיש ולהבין את המובן מאליו. ואז כמו אני ככה הדור הקודם וככה בכל דורות העבר. מה נעשה עם החז"ל המפורש שאסור לכפור במה שהם רצו שאיש ההמוני יאמין. אז החז"ל הזה צריך הסבר והבנה, ולא ההפך. אתה לא הופך את היוצרות וטוען שחז"ל זאת קבלה ומסורת ולכן חייב להיות שכל פרשן היה או מסורתי או ביקורתי.

אני מודה בעובדה שכל לומד קיבל בינקותו בתחילה את מסורת ההמונים, ולכן הוא מתמודד עם המקרא כמו שהמחקר מתמודד אתו. אבל אחרי שהוא מתבגר, הוא מתחיל להבין שהכל פועל הפוך, קודם יש את המקרא לפנינו ואחריו דווקא דברי חז"ל על הנושא צריך הסבר והבנה.

וההסבר היא כנ"ל שהחכמים צריכים את ההמונים, ואת ההמונים אתה קונה עם אגדות וסיפורים בדיוניים. החכמים צריכים את ההמונים 1, בשביל לכוון אותם לטוב 2, כנ"ל שהם יעבירו את הגותם לדורי דורות. האגדות והסיפורים צריכים להיכתב באופן כזה שהמשכיל בכל הדורות יבין מה ההוגה רוצה שנבין.

בכדי לכוון אותם לדרך הטובה והנכונה, החכמים חייבים לדאוג שאף חכמולוג לא ישכיל אותם בצורה כזו שההמונים יבחרו בחיי הפקר. ולכן אמרו להמונים שמי שכופר שמשה עצמו כתב את התורה על פי השם, הוא מין ואפיקורס, ככה ההמונים לא ישמעו את דבריו והם ניצלים. ומי מהמונים שכן קיבל את דברי החכמולוג, הם באמת הלכו לאבדון, תקופת ההשכלה עד ימינו תוכיח זאת.

איש ההמון שנפל לאבדון, הוא כבר לא פונקציה בשביל החכמים כלומר הוא כבר לא מעביר כלום הרי הוא נכרת. ולכן שהחכם רוצה לדבר עם צאצאיו לדורי דורות הוא חייב את ההמונים המסורתיים, ולכן הוא ימשיך לדבר כמו במסורת עם שפת ההמונים.

אותו דבר כלפי הרועה צאן ביהדות בכל הדורות. כלומר ההמונים צריכים רועה צאן = גדולי הדור. דור שזכה במנהיג משכיל, הוא דור זכאי ודור שזכה במנהיג פנאט או חכמולוג, הוא דור חייב. כלומר תמיד הרועה צאן מדבר בשפת ההמונים, הרי אחרת הם לא יאמצו אותו כמנהיג, השאלה היא רק האם המנהיג עצמו מהו ? האם הוא משכיל באמת ככה מנהיג את דורו נכון, או שהוא חכמלוג אז הוא מנהיג את ההמונים לאבדון כי רק האינטרס האישי שלו בראש מעייניו. או שהוא פשוט פנאט ככה הוא ודורו יורדים לאבדון. לפעמים הרועה צאן בעצמו היה משכיל וידע לכוון את דורו לטוב, אבל לא היית לו מזל ובדור הבא הפכו אותו והגותו לע"ז ככה שכל הדור אחריו ירדו לאבדון.

לסיום:

המחקר והחוקר חייב לקחת בחשבון כמה דברים בסיסיים שבלעדיהם הוא לא יכול לחקור את הנושא.
1, עברת הגות לדורי דורות נעשתה על ידי ההמונים, ולכן חייב ההגותו להיכתב שצורה כזו שההמונים א' מקבלים את דבריו ב' מקדשים אותו ואת הגותו.
המסקנה הקריטית כאן היא, שכל הגות שנמצא עמנו בהווה אחרי מאות ואלפי שנים ?! הוא קיבל את חותם הכשרות מההמונים !! אם ככה, תמיד היא נכתבה בשפת ההמונים וההגות של ההוגה לא נמצאת בטקסט אלא בין השורות, כלומר חייבים ללמוד אותם לעומק ולהבין דבר מתוך דבר.
2, חקר העבר במיוחד דעתו של הוגה וק"ו פרשני המקרא, לא עומדת בעיקרון ההפרכה של פופר, הרי אי אפשר להקים את המתים לתחיה ולשאול אותם ולהוכיח את הספיקולציה של החוקר. ולכן במקום להיות כמו חכמי חלם ולתת תזות דביליות, לא עדיף פשוט לקחת את המקרא ולהתחיל ללמוד אותה ? הרי אותו מקרא שעומד מולינו עמד בשביל האבן עזרא ובשביל הרמב"ם ובשביל שאר פרשני המקרא.
המסקנה הקריטית כאן היא, שקודם לומדים מקרא לבד ולעומק, ומתרשמים בעצמינו, ואחריו עם ההנחה שככה כל לומד רואה את זה וראה את זה בעבר, יותר מתקבלת על הדעת. אה אנו רואים 1, שמפרשי המקרא לא דברו גלויות. 2, יש את האיום החז"לי ?! אוקיי, הם אלא שצריכים הסבר, 1, למה לא דברו גלויות, 2, למה יש איום חז"לי ? אבל לקבוע כמו ויזל שכל פרשני המקרא היו כאלה עמי-ארצות ?! נוו באמת, הרי לא רואים בטקסט שלהם שהיו עמי-ארצות, ולכן המסקנה היא שצריך ללמוד אותם לעומק, ובעיקר (וזה החשוב ביותר) "לתפוס מהם כללי ברזל בהשקפה שלהם" ככה שכל הרעש רקע בספריהם (שנכתבו מתחילה לטשטש את ההשקפה מההמונים כנ"ל), לא תצליח לבלבל אותכם.
אני אתן דוגמא אחת (ומיזה נלמד על שאר פרשני המקרא)

מי לא מכיר את הרמב"ן ?! כמה תזות נתנו עליו ? אבל מי שלומד רמב"ן בשטחיות, בוודאי יראה ברמב"ן פרשן מסורתי אפי' קנאי. וזה ככה באמת מהתרשמות ראשונית.

ובכן פעם הבאתי רמב"ן להוכיח שדבר האלוהים הוא תבונת הנביא ולא שבאמת האלוהים דיבר ואמר.

ובכן (בראשית פרק כד)(נ) וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵיְקֹוָק יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב: (נא) הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק:

איפה דיבר האלוהים ? בסך הכל אליעזר עבר על פסוק של התורה שאומרת לא תעוננו ולא תנחשו, אז אייך כתוב "כאשר דיבר השם" ?

והנה שוב משה אומר "בקרבי אקדש", ולא מצאנו בשום מקום שהאלוהים אמר לו בקרבי אקדש ? (כך שואלים חז"ל ועוד) ויקרא פרק י: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:

ראו הרמב"ן במקום שאומר: "ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם, גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה," דברתי אני עם לבי (קהלת א טז), חשבתי מחשבה זו. וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד), זה הענין, על דבר הכסף (בראשית מג יח). (והנה מגיע הדוגמא שלי מסיפור אליעזר max) וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא), גזר, וכמוהו באבירם בכורו יסדה ובשגוב צעירו הציב דלתיה כדבר ה' אשר דבר ביד יהושע בן נון (מ"א טז לד):"
"והנה אמר משה, המקרה הזה הוא אשר גזר השם לאמר אל לבו, בקרובי אקדש, שלא יהרסו אל קדושתי, ועל פני כל העם אכבד, שיהיו נוהגים כבוד במשכני:" ע"כ

הנה דוגמא של כלל ברזל מהשקפתו של הפרשן שמוחק את כל ההתרשמות הקודמת שהיית לנו כלפי המחבר כאילו הוא היה איש המוני מסורתי, מצד שני אילו ההמונים היו רואים אותו (את הכלל הברזל הנ"ל) ומבינים לעומק מה הוא אומר, אז היו שורפים את הרמב"ן ובוודאי לא היינו מקבלים בהווה את הרמב"ן שחיי שבע מאות שנה קודם.

ככה אפשר לראות אצל כל פרשן מקראי איזה כלל ברזל כזה שלא מתיר לנו ספק כלפי דעותיו והשקפתיו ככה שכל הרעש רקע לא מצליחה לטשטש לנו את הגותו.

ככה זה גם כלפי חז"ל עצמן, לדוגמא חז"ל דורשים מבנין אב בתחילת ויקרא שכל דבר השם במקרא היה בקריאה ואני שואל אותכם, הרי חז"ל לא ראו מה כתוב ? הרי כתוב וידבר או ויאמר ולא כתוב ויקרא אל משה וידבר השם אליו וגו' בכל דיבור במקרא ? הא חז"ל דורשים מה היה במציאות וכותב\סופר המקרא פשוט חסך במילים והשאיר רק בנין אב אחד של ויקרא ?!

יש חז"ל שמתווכחים עם פסוקים ברורים ופשוטים אפי' כלפי נבואות ברורות. אז חז"ל לא היו מסורתיים ?
הנה חז"ל כזה
אליהו רבה (איש שלום) פרשה ד ד"ה מפני מה זכה
ויעמד משה בשער וגו' ויאמר להם כה אמר ה' וגו': מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה כך לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה' אלי (שם /שמות ל"ב/) ולומר כה אמר ה' אלהי ישראל (שם /שמות ל"ב/), אלא שהיה משה צדיק דן קל וחומר בעצמו, אמר, אם אני אומר לישראל, הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו (שם /שמות ל"ב/ כ"ז), יהו ישראל אומרים, לא כך למדתנו, סנהדרין שהורגת נפש אחת בשבוע נקראת מחבלנית, מפני מה אתה הורג שלשת אלפים ביום [אחד], לפיכך תלה בכבוד שלמעלה, שנאמר כה אמר ה' (בלי שאמר לו, ובאמת חז"ל שואלים איפה אמר לו ? ומתרצים "זובח לאלהים יחרם" (שמות כב' יט') ויש בחז"ל שמתרצים שאמר לו לך רד = מרדות כלומר רד מלשון מרדות הם צריכים (שמו"ר) max ) מה ענין שלאחריו, (כלומר ראיה שבאמת לא האלוקים אמר לו max ) ויעשו בני לוי כדבר משה (ולא כתוב כדבר האלוקים max )

ובכן שיש לחז"ל כלל ברזל שלא הורגים בלי בית דין, לא תעזור אפי' לסופר מקרא לספר סיפור שכזה בשם האלוהים. וחז"ל יכחישו את הנבואה ויאמרו שמשה תלה באילן גבוה.

שאנו מקבלי כללי ברזל מכל הוגה ופרשן ואפי' מחז"ל ואפי' מהמקרא עצמה, אז השאר הטקסט הם רק רעש רקע בשביל ההמונים שהם הם אלה שמהעבירים לנו את ההגותו של כל ההוגים בכל הדורות. מכאן להפוך את היוצרות כמו ויזל ?! זה אבסורד !! כי אם הרמב"ן היה מסורתי ?! לעולם לא היית יוצא מפיו כאלה דברי כפירה: "כי דבר השם, גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו, והדבור יאמר בכל אלה"

אני מסיים בזה ומוסיף: "כדין פרשני המקרא ככה הדין כלפי חז"ל עצמן וככה הדין כלפי המקרא עצמה, כלומר בלי ההמונים שיקדשו את המקרא ואת חז"ל ואת פרשני המקרא ?! לא היית לנו בהווה את מקרא ולא את חז"ל ולא את פרשני המקרא עד ימינו אנו, ולכן מי מהחוקרים שלא לוקח זאת בחשבון, הוא לא חוקר רק מבקר\תייר בתחום ככה שלא פלא שיוצאת מהם ספיקולציות הזויות לגמרי."

המסקנה: מי שמחזיק\לומד ספר תורה ערום ?! נקבר ערום\מת בלי דעת !! כלומר תמיד התלמיד חכם לומד לדעת שהמקרא והנביאים והחכמים מדברים בלשון הבאי ככה שהגותם והשקפתם לא נמצאת במילים ובמשפטים הם נמצאים בדבר שיוצא מהדבר\מהטקסט = מבין דבר מתוך דבר. ונתתי לכם טיפ: ללכת תמיד אחרי כללי הברזל כנ"ל. ויש לנו כלל ברזל ענק מחז"ל והנה

(יג') חכמים ונבנים וידעים,,,,,,(טו') ואקח ,,,,חכמים וידעים: בי"ת בו בינה וכו' שאלמלא בינה אין כל העולם כלו מתקיים אפילו שעה אחת, שנאמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים" באותה שעה אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני ! הבו עליכם בעלי בינה להיות ראשים עליכם, מיד הלך משה רבינו והיה מחזיר (= מסובב ומחפש) בכל משכנותיהם של ישראל ובקש בני אדם בעלי בינה ולא מצא, שנאמר: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים" ולא מצא "נבנים" מכאן אתה למד שגדולה בינה לפני הקדוש ברוך הוא יותר מן התורה, שאפילו אדם קורא תורה נביאים וכתובים ושונה משנה ומדרש, הלכות ואגדות, שמועות ותוספתות, מושלות ומעמדות וכל סדרי בראשית, ואין בו בינה ?! אין תורתו שוה כלום ! שנאמר:(ישעיה כט' יד') "ובינת נבניו תסתתר" (אותיות דרבי עקיבא)

בברכה

Max maxmen

כמה תגובות מהפוסט המקורי

• 
  ‫מהפכה מחשבתית חברתית‬‎

  תגובה שכתבתי לשאלת חבר.

  דעתי היא שזה הבסיס ובלי זה אי אפשר להתחיל להבין לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד ולא את הגאונים ולא את הראשונים.
  מה עוד שאפשר להוכיח זאת דיי בפשטות כמו שכתבתי במאמר, פשוט ליישב כמה תלמידים שילמדו מקרא כמה שנים טובות בלי שום פרשנויות, ואז נשמע את דעתם מי ומתי חיברו את המקרא.
  אפשר לעשות עוד תרגיל פשוט שאני עשיתי לא פעם ולא פעמים, שאלתי תלמיד חכם יודע מקרא: מה דעתך אם לא היה כאן בעיה של אמונה או האיום החז"לי האם גם אז אתה משוכנע שמשה כתב את המקרא ? או שיותר קרוב שעזרה הסופר חיבר את המקרא ? כמעט פה אחד כולם ענו את החז"ל הידוע שאלמלא משה, אז עזרה היה כותב את התורה. כלומר בוודאי שכל תלמיד חכם שיודע מקרא וחז"ל ואת מפרשי הפשט הענקים, ליבו נמשך לדעה שעזרה חיבר את המקרא. אלא מה ? יש בעיה של אמונה והאיום החז"לי ולכן כל יראי שמים לא יאמר זאת אפי' לתלמיד מובהק, רק אם וכאשר תלמידו ישאל אותו בעקשנות, אז הוא יגלה טפח ויכסה טפחים.

  18 שבועות
• 
  Hadar Rottenberg+1

  מאמר מצויין, מסביר יפה את עניין תורת הסוד. בחקר העבר בהחלט אפשר לשפוט טיעונים לפי הגיוני יותר והגיוני פחות לפי הידע והניסיון הקיים. נכון אין הוכחה מוחלטת. איך נשרף יער כזה וכזה אולי מטאור ואולי שריפה אפשר למצוא טיעונים לכאן ולכאן וההיגיון והניסיון יכול להכריע. ולכן זה פשוט לא הגיוני שחכמי כל הדורות היו פתאים להבין כל קודמיהם כפשוטם, הניסיון והמציאות יוכיח.
  מקס אתה צריך אתר יותר מסודר, שיהיה אפשר לראות מאמרים לפי נושאים, לחפש בקלות…
  16 שבועות
• 
  Hadar Rottenberg+1

  אהה ולכן צא ולמד קבלה ותגלה סודות חדשים:)
  16 שבועות