סיפור חלום שלא תאמינו

"סיפור חלום שלא תאמינו."

בשבוע שעבר לפני השינה אני ואשתי משוחחים על דא ועל הא. והגענו לנושא סרטן, למה בני אנוש עוד לא הצליחו לפתור את הבעיה הנורא הזה ?

אשתי: עוד החכמים ידפקו ראש בקיר אייך זה שלא גילינו את זה קודם כלומר שתמצא התרופה ?! נתפלא כמה קל זה היה למצוא !!

אני: חצי נרדם ואומר: כן זה יכול להיות שזה מה שיקרה לבסוף. אני בינתיים נרדם ככה קליל, ואני נמצא בשדה מלא פרחים מסוג כלשהי שאני מכיר רק את המראה שלה (לא השם ולא כלום,), ואני משחק עם פרח כזה וזורק מיד ליד ואני מרגיש בחלום שזה התרופה לסרטן.

אני מיד מתעורר (זה היה ממש בשניות) ואני מספר לאשתי מה ראיתי.
אשתי: איזה פרח זה ? אתה חייב לספר לי.

אני: אני רק מכיר את המראה שלו ולא את השם. אבל מה זה מעניין אותך הרי הרגע דיברנו על זה ולכן ראיתי את החלום הזה.
אשתי כירושלמית אמיתית לא תתן לחלום כזה לעבור בשתיקה ואומרת לי: אתה עכשיו הולך לגאון גוגל לבדוק את שם הפרח.

אני לא חזק מול אשתי ויודע שאין לי ברירה ולכן אני נכנס לגוגל וכותב פרחים, לוחץ תמונות ומחפש את הצמח.
והנה מתברר שזה פרח מאוד מוכר במקורות וגם לי כלומר היכרתי את השם שלו מהמקורות ולא יותר מיזה. לא הכרתי את המראה שלו רק את השם.

בקיצור מדובר על צמח בשם "חצב"

בחיפוש מאמרים על הצמח מצאתי שהצמח מוכר כאנטי סרטני.

והנה אחד מהמאמרים שמצאתי.

יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

חצב מצוי Urginea maritima- זהו אחד הצמחים העתיקים ביותר המשמש ברפואה ומוזכר כבר בפפירוס אברס מהמאה ה­15 לפנה"ס. הצמח שימש ברפואה העממית לריפוי פצעים בקרקפת, כאבי עצבים ברגלים ובעמוד השדרה, לריפוי טחורים, לריפוי שברים, לריפוי מחלות עור ופצעים עמוקים, נגד חרשות
חצב מצוי Urginea maritima

משפחה: שושניים
אזור תפוצה: ים­תיכוני
שם ערבי: בצל­אל­פאר, פרעון, אונסול, אקסיל, אדיין­אל­עייר.
מקור השם: מזוהה עם החצב או החצוב המופיע במשנה. יש האומרים ששמו בא לו מכוחו העצום של הבצל לחצוב לו דרך בקרקעות קשות ולעומקים גדולים עד כדי כך, שקשה מאוד להוציא את הבצל מהקרקע. שמו הערבי מציין את העובדה, שבבצל משתמשים להפקת חומר רעל נגד עכברים "פאר" בערבית.

פולקלור ­ הערבים נוהגים לשתול אותו בבתי­הקברות שלהם, שכן לפי האמונה העממית הוא מעיד על לובנם ונקיונם של המתים.
גירסה אחרת אומרת, ששתלו אותם בבתי­קברות למען יוליכו את בקשותיהם של האנשים אל המתים. לפי המסורת היהודית, תחם יהושע בעזרתו את גבולות הארץ ואת גבולות נחלות השבטים (גמרא בבא בתרא).
הכורמים הערבים מאמינים, שהחצב פורח ביום בו מתמלא הזית שמן. פריחת החצב מלמדת את הבדואים באל­עריש מתי יגיעו השלווים לחופים. החצב הוא גם סמל יום האהבה ­ ט"ו באב. אצל המצרים הקדמונים נקרא הצמח בשם 'עין סית' ­ האל המתנגד לאל השמש. החצב נקרא כך כי הוא פורח באותו רגע שהשמש כבר אינה בשיא עוזה, והוא מסמל, איפוא, את תחילת הסתיו. כמו כן האמינו המצרים, שבית שיש בו חצב יישמר מהרוחות הרעות.
הבדואים קוראים לתפרחת שלו עוד­א'­סוהייל, שכן הוא מבשר את עליית הכוכב קנופוס ,בערבית ­ "סוהייל".
במדרש כתוב, שהחצב שימש כמאכל לצבי בתיבת נוח, ובמחקרים חדישים אכן נמצא, שאחת החיות היחידות המסוגלת לאכול את עלי החצב, היא הצבי. שמו האנגלי ­ Sea squill ­ מלמד על נוכחות חומר גורם הקאה בעלים של הצמח. הערבים תושבי הארץ משתמשים בחצב לצורכי חיזוי גשם: אם פריחתו מוקדמת בעונה, בראשית חודש אוגוסט, או אם יש שפע של פריחה ­ זהו סימן לשנה גשומה העתידה לבוא. אך אם הפריחה מאוחרת, או חלילה יש מעט פריחה ­ סימן בדוק הוא שתהיה שנת בצורת. השימוש בחצב לצורכי חיזוי גשם קדום ביותר, וכבר תיאופרטוס מזכיר זאת בספרו.
לא פלא, איפוא, שאחד משמותיו של החצב בערבית הוא מיזאן­אל­ריי, שפירושו ­ מאזני הרטיבות.

שימושים ברפואה העממית ­ זהו אחד הצמחים העתיקים ביותר המשמש ברפואה ומוזכר כבר בפפירוס אברס מהמאה ה­15 לפנה"ס. הצמח שימש ברפואה העממית לריפוי פצעים בקרקפת, כאבי עצבים ברגלים ובעמוד השדרה, לריפוי טחורים, לריפוי שברים, לריפוי מחלות עור ופצעים עמוקים, נגד חרשות.את כל אלה מרפאים בעזרת גלדי הבצל של החצב. ידוע, מזמנים קדומים, כצמח שיש בו חומר המגביר השתנה, מרפא שיעול כרוני ומחלות ריאה.

שימושים ברפואה הקונבנציונלית ­ ברפואה המודרנית מפיקים מהצמח חומרים היעילים בריפוי אסטמה, שיעול ודלקת ריאות. כמו כן מפיקים ממנו חומרים מגבירי השתנה ומעוררי הקאה. עיקר השימוש בו הוא בהפקת תרופות לריפוי מחלות לב.ריפוי מחלות הלב נעשה בעזרת הגליקוזיד סקילרין המצוי בחצב. גליקוזיד זה הוא בעל השפעה דומה לזו של החומר המרפא מחלות אלה ונמצא בעצבונית "הדיגיטליס".
סקילרין במנות קטנות מאוד מהווה חומר מכייח, במנות גדולות יותר ­ חומר המחזק את הלב במקרים של אי­ספיקה. במנות גדולות עוד יותר הוא מהווה רעל חריף וחזק.
בבתי המרקחת מוכרים גם תרופה המופקת מבצל החצב ונקראת 'בולבוס סצילאה'
(Bulbus scillae). כמו כן משתמשים בבצל להפקת רעל נגד עכברים.
תמצית כוהלית של הבצל הכתוש מהווה תרופה טובה נגד אמבות, וכן יש לתמצית הזאת השפעה אנטי­סרטנית במקרים מסוימים.

שימושים אחרים ­ במזרח הקדום ובאירופה הקדומה נהגו להשריש יחורי תאנה בתוך בצל החצב, כדי שהיחור יהנה מהלחות שבתוך הבצל, וכן כאמצעי לחיטוי היחור נגד טפילים וחיידקים למיניהם.חז"ל התנגדו לכך, כמובן, בגלל חשש כלאיים.
30% מבצל החצב מהווה החומר הפוליסכרידי סיניסטרין. חומר זה מתפרק ותוסס בקלות במגע עם מיקרו­אורגניזמים שונים, ולכן שימש הבצל גם כבסיס לייצור משקאות חריפים.

עד כאן המאמר שמצאתי ברשת.

ובכן בכדי שאני לא אכשל בלאו של "לא תנחשו" אני עוד אחפש באיזה הרצאה על סרטן מובא תמונה של הפרח הזה כאנטיסרטני כך שהיית לי את המראה שלו בתת מודע שלי כך פשוט ראיתי את זה בחלומי. הרי לא מסתבר שזה הגיע מהאין אצלי במוח.

אבל אשתי לא מפסיקה לרקוד לי על העצבים ולומר לי מתי תתחיל להאמין ??
ואני אומר לה שאפי' שתתברר שזאת גם תרופה ולא רק אנטי, גם אז אני אמשיך לשמור על הלאו לא תנחשו. כלומר האני מאמין שלי ושל התורה תישאר חזק אצלי בעזרת השם. אצלי זאת עוד ניסיון לראות כמה אני עומד בזה ולכן אני מחפש באמת בכל ההרצאות ששמעתי בנושא, איפה מוצגת הפרח הזה כאנטי סרטני.

בכל אופן זה סיפור שהייתי חייב לשתף אותכם

בברכה

max maxmen