חקירה מחשבתית "האם הנשמה נצחית ?"

חקירה מחשבתית "האם הנשמה נצחית ?"

אפשר להסתפק עם הכלל התבוני של קרל פופר שאומר שכל תיאוריה שאי אפשר להכחיש\להפריך ?! לא רלוונטי לנו !! ולכן מבחינת תבונית אין לנו לקבל את התזה הזו שיש חיים אחרי המוות.

כלומר, כל ספקולציה\השערה שייתן האדם\הפילוסוף שאי אפשר להפריך אותו ?! אז אין לנו לקבל זאת כעובדה מציאותית. ולכן העובדה שיש לנו שאלות על הצדק האלוהית ואין לנו תשובות ?! אז לא יעזור לנו אם נמציא לנו תזה שאולי הנשמה חייה אחרי המוות ולכן שם היא מקבלת את שכרה או את עונשה. זה יכול להרגיע את האדם פסיכולוגית אבל זה לא מוכיח האם זאת המציאות.
מפשוטו של החשיבה התנכית הבסיסית, ומפשוטו של הידע הקיים היום, אין הנשמה נצחית.

הפעם אני לא יעסוק בחשיבה התנכית (אולי בהמשך אם יידרש). אני רוצה הפעם לעשות חקירה מחשבתית ולהראות שלכאורה אין חיים אחרי המוות.

ובכן, כידוע היום, ברבייה מינית הביצית והזרעון מתחברים בחלל ומתחלקים ומתחלקים תוך כמה ימים לכמאה תאים שווים עוד לפני שהביצית מושרשת לתוך דופן הרחם. כלומר. המאה התאים נוצרים בחלל הרחם עוד לפני שהיא מתחפרת ברחם.

במצב הזה כל התאים הם שווים. אבל אנו יודעים הרי שמכל תא נוצר חלק מגופינו, תא אחת יהיה הראש והתא שני הלב ותא שלישי הידיים ותא רביעי הרגליים וכו' וכו'. ולכן יש לשאול מי קובע לתאים שהם שווים לגמרי להיות ראש או לב או כליה וכדומה ?

התשובה המקובלת היא שהסימטריה קובעת. כלומר מיקום כל תא מהתאים בתוך השק של כל המאה תאים, קובעת לתא מה לעשות. כלומר איך שהיא – השק עם כל המאה תאים – עומדת ומתחפרת בתוך הרחם ולפי המצב הסימטרי שהיא שם, כך נקבע איזה תא יהיה מה, מוח או רגל או לב וכדומה. זה נקרא "מארגן" כלומר יש מארגן (= חוקי הסימטריה) שאומר כביכול מה יהיה מוח ומה יהיה יד או לב וכדומה.

ובכן ביסוד כל תא יכול להיות מוח, כל המאה תאים יכולים מחשבתית להיות מוח.
ולכן בואו נחשוב, לו יכולנו לסדר את כל התאים באופן שיצמחו להיות מוח, אז ייצא לנו עובר עם מאה נשמות ????

בכדי שלא תחשבו שזה רק חקירה מחשבתית, אז הנה קיבלו כבר בשנות השלושים פרס נובל על כך. הצליחו לעשות בצפרדע או בסלמדרה תאומים סיאמיים, עם אותו שיטה. פשוט ארגנו שני תאים שיהיו ראש ויצא צפרדע\סלמדרה עם שני ראשים. בתכלס אפשר לעשות זאת גם בבני אדם.

אם אנו נארגן מחשבתית כמה תאים שיהיו בסימטריה הנכונה להיווצר כמה ראשים אז ייוולד לנו עובר עם כמה ראשים ואם כך תהיה לגוף הזה כמה נשמות ? לכאורה כן !!

תצפו בבקשה בסרטון הזה

What You Don't Know About These Famous Twins

ותראו שיש להן נשמות נפרדות לגמרי. ואם כך, הנשמה היא תוצאה פיזית ולא איזה משהו מיסטי. לכאורה על פי זה אין שותף לאדם חוץ מההורים. (כלומר אין שלושה שותפים לאדם מבחינה שהאלוהים נותן לעובר נשמה נצחית והנשמה נצחית)
אף אחד לא יכול לחושב שהבנות הן נשמות קלסיות כמו שאנו חושבים. הרי ברור לנו היום מה גרם להן להיות תאומים סיאמיים. פשוט המארגן הזיז לכיוון של הראש שני תאים במקום אחד, כלומר אפשר לעשות את זה בכוונה תחילה.

יוצא שה"אני" התודעה\הנשמה הן תוצאה פיזית ולא משהו מחוץ לנו = מטפיזי. צדק לכאורה דקארט שניסה למקם את התודעה בבלוטת האצטרובל שבבסיס המוח. כלומר הוא גם הבין שה"אני" התודעה\נשמה היא משהו פיזי לגמרי.

שלייבניץ התלונן כלפיו שהוא לא מסביר אייך פועל האני\התודעה על הפיזי ?! כלומר אייך יכול התודעה שהיא לכאורה רוח לגרום לתנועה של עצמים חומריים ?! אז כנראה הוא לא הבין את דקארט לעומק. הרי דקארט כן אצביע לכיוון המוח ששם פועל התודעה. כלומר דקארט לעולם לא חשב שיש הפרדה בין התודעה לחומר שאפשר להקשות אייך הם פועלים אחד על השני. עובדה שאצביע על מקום פיזי לגמרי.

גם בניסיון שלנו אנו לא יודעים מתי בדיוק מופיע אצל התינוק המודעות העצמית (מתי שהוא מזהה את עצמו במראה שזה בערך בגיל שש חודשים) אבל אנו משוכנעים לגמרי שזה לא מופיע מיד. כלומר זה פונקציה התפתחותית של המוח אחרי שנולד ואחרי שהוא מתחיל ללמוד את העולם סביבו.

ולכן ברור לנו שהתודעה היא תוצאה פיזית לגמרי. וגם יש לנו (ולאבותינו) ניסיון משתיית יין וסמים שתודעתנו ישנה ואין לנו תודעה בזמן שכרות.

גם פגיעה מוחית מוכיחה שאין לנו נפש\תודעה רוחנית נצחית. הרי איפה היא נעלמת בזמן שכרות או מפגיעה מוחית ?
אם נוסיף לכל זה את הניסוי המחשבתית לעיל, שכל מאה התאים יכולים להתפתח למוח ואז נקבל כמאה נשמות מאלוהים ? זאת אבסורד לגמרי !! נקבל כמאה נשמות עצמאיות, זה נכון. אבל פיזיות לגמרי שמתות יחד עם מותו של המוח הפיזי.

אי אפשר להגיע מהתודעה שמתפתחת פיזית אצל התינוק במוחו בגיל שש חודשים ומת יחד איתו, לטענה שהתודעה היא משהו מטפיזי רוחני ואז לשאול אייך אנו מחברים את הרוח עם הפיזי.

זה שאלה פילוסופית מדעית מעניינת אייך המודעות העצמאית לחופש ביקום נותנת את האפשרות לבחור בין כל התוצאות האפשריות שכל סיבה דטרמיניסטית נותנת. (כלומר אנו יודעים הרי שלכל תוצאה יש סיבה קודמת לה = דטרמיניזם, אבל טעו הפילוסופים בחשיבה, שכל סיבה מחייבת תוצאה יחידה מוכרחת, ולא היא. הטבע מאפשרת הרבה תוצאות אפשריות מכל סיבה יחידה = חופש. ואז המודע לעצמו ולסביבתו ולחופש שהטבע נותנת, יכול לבחור באחת מהתוצאות הרצויות לו. זה תוקף המושג של בחירת האדם, אין בחירה יש מאין.)
זה שאלה מעניינת אייך המודעות שהיא תוצאה פיזית לגמרי יכול לבחור ולפעול. אבל התשובה בוודאי נמצאת בתוך מוחינו. כלומר זאת חוקי טבע רגילים שאין אנו מכירים עדיין. אנחנו יודעים שהוא נוצר בשלב התפתחותית של התינוק ואנו יודעים ש'יין וסמים ופגיעה מוחית ומוות משתיקים אותו לגמרי.

המסקנה לכאורה מכל האמור לעיל, שאין חיים אחרי המוות.

במחשבה שניה אני חושב אולי כן לעסוק בחשיבה התנכית בעניין.
על פי החשיבה התנכית כל מצווה יש לו טעם (= מטרה\סיבה וכדומה) תבוני, כל עוון היא מעשה לא תבוני. אפי' על מצווה אפר פרה שלא יודעים את טעם המצווה אז חז"ל דאגו לומר שמשה עצמו כן ידע את טעם המצווה.

למה באמת מצווה צריך טעם אם המטרה לעשות את דבר האלוהים ? לכאורה כל מצווה שהיא אך ורק לעשות את דבר האלוהים היא מצווה שרירותית. יושב לו האלוהים ואומר לי לעשות משהו בשביל עבדותו אז במפורש היא מצווה שרירותית הרי הוא לא צריך כלום. ואם אני רוצה לעשות לו מצווה מצד עצמי כהכרת הטוב על כל הטוב שנתן לי, אז שוב כל מה שאני יעשה, זה כלפיו כלום. במילא כל מה שאני יעשה למעשה זה שרירותי כלפיו, כאילו לא עשית, כלומר מספיק הלב ואהבה כלפיו. על דרך "רחמנא ליבא בעי" (האלוהים רוצה את הלב שלך)

כל ציווי לאהבת השם ועבדות השם היא מתחילה ריק מתוכן. הרי אהבה ועבדות צריך לבוא מהלב שלך ולא על ידי ציווי. אפשר לעורר את תשומת ליבי שאני אמור לאהוב אותו אבל לא לצוות לאהוב אותו.

אז יוצא לנו מכאן שכל מצווה שהיא עבדות השם ואהבת השם היא למעשה לא מצווה רק תשומת ליבי לאהוב אותו.
אבל שאר כל המצות ועוונות יש לו טעם תבוני. ואם יש לו טעם תבוני אז שכרי ועונשי היא בעצם מקיום או מי אי קיום המצווה עצמו. על דרך "שכר מצווה ? מצווה ! שכר עבירה ? עבירה !"
לדוגמא: אם יש מצווה לשמור על הבריאות ואני שומר על בריאותי, אז שכרי שאני בריא. ועונשי תהיה ייסורים ומוות  אם אני לא אשמור על בריאותי.

אם המצאת המכוניות דורשת קורבן של 3500 הרוגים ביום ו8000 פצועים ביום. אז עונשי בא תבוא אם אני ימשיך להשתמש עם מכונית (פרטית לפחות). זה שלא היו מכוניות בזמן משה לא אומר שזה לא שווה ערך לשאר המצוות והעונות. אם גואל הדם מותר לרדוף אחרי רוצח בשוגג קרוב למזיד ולגרום לו ללכת לגלות. אז בוודאי כל משתמש במכונית הוא רוצח בשוגג קרוב למזיד. וגם מתאבד וגורם להריגת בנותיו ובניו.

למשל: שני המצוות היחידות שמובטחות עליהם אריכות ימים, הם 1, כיבוד הורים וזקנים 2, רחמים (על בעלי חיים = קן ציפור וכדומה וק"ו על הזולת). ומה עומדת בבסיס ההבטחה הזו שדווקא שני מצוות אלה מאריכות חיים ? התשובה היא תבונית טהורה. שאנו מכבדים הורים וזקנים ואנו מרחמים על חולים ועל ילדים וזקנים ?! אז אנו דואגים להם ואז אנו מפתחים את מדעי הרפואה. וחזקה שאנו מחפשים מזור מתוך רחמים וכבוד הורים וזקנים ?! אז תמצא לבסוף תרופות לכל המחלות.

כידוע שהמצאת בתי החולים, הומצאה בבית המקדש בבית השני אצל היהודים ואחר כך הנצרות אימצו את ההמצאה הזאת מתוך אידאולוגיה חברתית רחמנית והפיצו את המושג – בתי חולים – בכל האומות. והנה קיבלנו את מדעי הרפואה והתפתחותו. והאריכות הימים היא עובדה מציאותית.
התובנה הזאת, היא היא העומדת מאחורי ההבטחה ששני המצוות האלה יאריכו לנו את החיים.

ולכן אם לכל המצוות יש טעם תבוני אז השכר ועונש הם בעולם הזה ולרוב המצוות והעוונות השכר משולם לדורי דורות וגם העונש. זה פירוש י"ג מידות האלוהים\התבונה, אחת מהמידות היא שהוא משלם על שילשים ועל רביעים כלומר אבא לא טוב כנראה גם ילדיו לא יהיו טובים עד כמה דורות אם הם ימשיכו בכך אז כבר לא תהיה לו המשך כלל, כלומר זרעו נכחד מהיקום. כל אחד מזרעו שלא לומד ממנו ונהיה טוב אז מקבל את הטוב לאלף דור ושוב אם כל צאצאיו ימשיכו בטוב.

אותו דבר כלפי מצוות ארץ ישראל. כל מצוות ארץ ישראל הם מצוות תבוניות שמשמרים את האומה בארצו לנצח, ואין אפשרות שיהיה עני אחד באומה כי הארץ נחלקת לכל פרט ואי אפשר למכור את הנחלה לעולם. ואם לא מקיימים אותם ? אז אין מנוס מלצאת לגלות ! ברגיל לא היית בכלל גלות פשוט היו מתבוללים ונכחדים בגלות. רק ברית המילה מבטיחה לנו (רק יחידים זוכים לזה, הרוב מפסיד בגלות להתבוללות ולהכחדה אפי עם ברית המילה) גלות וחזרה.

לאור כל זה, חייב להיות ברור לכל בר דעת שהתנ"ך לא חשב בכלל על חיים אחרי המוות. כי אם עיקר התורה היא לחיים אחרי המוות ? אז כל המצוות אמורות להיות שרירותיות לגמרי בלי טעם. אין טעם בברית מילה אין טעם במצוות שבת ולאף מצווה בתורה. ואין סיבה למה יצאנו ממצרים ולמה דווקא בארץ ישראל ולמה דווקא האומה הישראלית. כל מצווה היא שרירותית לגמרי ומקבלים עליה שכר אחרי המוות, שכר שהיא בעצם אשליה. כי מהי שכר ? שכר היא משהו שאני רוצה. שם אין לכאורה משהו שאני רוצה, כל רצון שם זה אשליה וגם השכר.

אבל כל שכר בעולם הזה הוא השג מציאותית. אם שמרת על בריאותך אז אתה בריא אם בנית את הקן המשפחתי שלך אז יש לך ממלכה אמיתית שלך, וממלכה ששורדת לנצח באבולוציה.
שחכמינו דיברו על עולם הבא הם כיוונו לעולם העתיד. אף אחד מהם לא חשב לרגע שיש עולם אחרי המוות. שאמרו שצדיק מוותר על עולם הזה הכוונה ששכרו הוא יראה בצאצאיו בעולם הבא = הדור הבא. שאמרו שרשעים יש להם את העולם הזה, הכוונה שהוא חיי את השבעים שנה בכיף ולא רואה נחת בדור הבא. על דרך "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"

לסיכום: אם יש טעמים למצוות אז שכרם הם המצוות עצמם בעולם הזה ובעתיד שלו ועתיד זרעו לנצח. וזה תוקף החשיבה הבסיסית של התנ"ך.
אבל אם יש חיים אחרי המוות ועיקר החיים זה לעולם של אחרי המוות אז 1, לא צריך טעמים למצוות 2, השכר אשליה. 3, הוא מפסיד את כל עולמו במציאות. ועוד מקבל את כל העונשים התנכיים לעולם, לו ולדורותיו כפי שהמציאות ההיסטורית הוכיח, וכפי שהתורה והנביאים ראו מראש.

חשיבת חיים אחרי המוות = עבודה זרה ואלילות, כי כל החושב בחשיבה הזו מקבל בהכרח את כל קללות התורה והנביאים. הסיבה היא פשוטה מאוד, כי אם הוא מקיים את כל מצוות התורה בלי הטעם ואי ידיעת הטעם, אז במשך הדורות צורת המצוות ותועלת המצווה לא פועלת את המטרה המקורית של המצווה, אז בהכרח הוא מגיע לעוון המקורית וגם מקבל את העונש המקורית.
והיות שכל עבודתו היא לעולם אחרי המוות אז גם לא מחפש את טעם המצווה כי אין טעמים למצוות על פי החשיבה הזו. ולכן הוא מקבל את כל קללות התורה.

בברכה
Max maxmen

קישור לדיון המקורי שפתחתי בזמנו בפורום עצכ"ח בתאריך 2012 -25- 02  דיון בשם  "יש בנו נשמה ?! (חקירה מחשבתית)"