"מבחן פסיכומטרי" = "כנוטל חרב ודוקרה לתוך מעיו"

"מבחן פסיכומטרי" = "כנוטל חרב ודוקרה לתוך מעיו"

נתחיל עם דברי חכמינו העמוקים (דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן)

"כל מי שהוא בוטח במה שאומרים לו נביאים,(?!) כמי שהוא נוטל חרב ודוקרה לתוך מעיו,(!!)"

ממי אנו למדין משאול שבטח בדברי שמואל. בשעה שהלך שאול ושאל באשת בעלת אוב והעלת לו שמואל, וא"ל שמואל כל אותן הדברים, וכיון שא"ל שמואל אתה ובניך עמי +שמואל א' כ"ח י"ט+, בטח שאול על דבריו ונתייאש מן התפלה, אמ' הואיל ואמ' לי שמואל שאני מת מה אני מועיל מתפלל,(?!) ישב לו מן התפלה ונדקר בחרב, שנאמ' ויאמר שאול לנושא כליו +שמואל א' ל"א ד'+ וגו', ומה עשה ? נטל החרב ודקרה במעיו,!! מי גרם לו ? על שבטח בדברי שמואל !! שאילו היה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא היה מבטל ממנו את הגזרה.

יש חז"ל דומה על חזקיהו שלא קיבל את דברי הנביא ואמר מקובלני מבית אבי וגו'

עד כאן חשיבת חכמינו לעומק. (שאומרת לעומק שהיקום הוא דינמי והנביא (או המומחה) רק רואה תמונה עכשווית  ומטבע התמונה שהיא סטטית. כלומר כל תמונה היא על-זמנית ולכן היא סטטית. כלומר הנביא והמומחה צודקים במה שהם רואים בתמונה הסטטית אבל לא צודקים לגמרי לגבי העתיד שהוא דינמית.) מכאן אני רוצה לדון בנושא הפרדוקסלי שקשור בכל תחום של חיינו, שעל כך הבאתי את דעת חז"ל לעיל.

בלי שנשים לב משתלטת המצאות בני האדם על האדם מבחינת הגולם שקם על יוצריו.
נתחיל עם ההמצאה הראשונית ביותר של האנושות והיא הלבוש או השפה\כתיבה.
אנחנו מאוד מאוד שופטים אדם על פי לבושו ובוודאי על פי השפה שלו על דרך "החיים והמוות ביד הלשון". אבל לא על זה אני רוצה לדון, כי בזה אפשר כאילו לדרוש מהאדם להיזהר כלומר תתלבש טוב ודבר טוב. (אני אומר "כאילו" כי לדעתי גם את זה אי אפשר לדרוש)

אבל אני רוצה לדיון דווקא בחשיבה הדוגמטית לגבי ההנחה והקביעה מראש מהן כישוריו הדטרמיניסטיות של האדם ולאן הוא יכול להגיע, כן או לא.
אני חושב שאין תחום אחד אפי' בזוגיות הפסיכולוג\היועץ קובע לפי חוקים דטרמיניסטיים האם בני הזוג מתאימים.  מי מדבר כבר על חינוך הילדים והילדות בבתי ספר אנשי המקצוע קובעים מראש לשבט או לחסד. וככה זה בישיבות הקטנות והישיבות הגדולות אנו מיד שופטים את האדם על פי כללי החוקים שהמציא הראש ישיבה או איש החינוך.

הבית ספר הוא חוקים דטרמיניסטיים שהאדם המציא וכביכול קבע שכל אדם יכול להיות בבית ספר. המצאת המסגרת הזו וכל הכרוך בכך לא מתאים לאף אחד מילדי בית ספר. כלומר כל ילד לא מתאים למשהו אחר. נגיד החנון שהוא דווקא המוצלח בלימודיו הוא יסבול מבחינת חברתית כלומר הוא לא חברתי, מצד שני הילד החברתי יכול לא להצליח בלימודיו, אחרים לא מצליחים להיות תחת מסגרת כלשהי בלי קשר ללימודים והחברתיות. בקיצור המצאת הבית ספר וכן הישיבה וכדומה ממש לא מתאמים. אפשר לומר שיש אצלם שהבית ספר  הוא ממש כלא לכל חי ההתבגרות שלו.

נחזור לדוגמא הפשוטה של המצאת השפה הכתיבה ונראה את האבסורד.

בני אנוש המציאו את השפה\הכתיבה. כביכול כל אדם נורמטיבי חייב לדעת לכתוב ולדבר. עכשיו כל מי שלא תופס את נושא השפה והכתיבה, הוא כביכול לא נורמטיבי. ומדביקים לו שם בשם "דיסלקטי" כלומר הוא חולה בסוג מחלה.

עכשיו בא ההפתעה ותבינו את האבסורד.

יש שתי צורות כתיבה 1, אלפבתית כמו שלנו 2, לוגוגראפיות כמו סינית.

אנחנו בשפתינו נגדיר ילד כדיסלקטי בזמן שבסין הוא יהיה דווקא הנורמטיבי והפוך כלומר המצליחן בשפתינו יהיה דיסלקט בשפת הסינית וההפך. כלומר האדם הוא בכלל לא חולה. החולי כביכול תלוי בהמצאה האנושית שלעומק היא לא נכונה. מי שהמציא את האלפתית הוא מצליחן בכך וקבע שכולם צריכים להצליח בכך, אחרת הם חולים.

איפה אנחנו מפסידים ? תראו ציטוט מויקי

מחקרים מן השנים האחרונות‏, המסתמכים על שיטות חדישות בחקר מדעי המוח, מסבירים איך דיסלקטים תופסים את המרחב בצורה אינטואיטיבית, רואים את הקשר בין דברים שלכאורה אינם קשורים, ומסוגלים לחבר בין תופעות בצורה יצירתית, יכולות שבאוכלוסייה הכללית מעטים בלבד התברכו בהן. לחיזוק התאוריות האלה מצוטטות סטטיסטיקות שמצביעות על יתרונות הדיסלקסיה במקצועות שונים. כך, למשל:
• אחוז הדיסלקטים מבין הסטודנטים להנדסה באחת האוניברסיטאות בבריטניה מגיע ל-26%‏‏.
• מתוך 360 סטודנטים לאומנויות ועיצוב באחת המכללות בלונדון, למעלה מ- 30% חווים קשיים בקריאה, איות ותחביר, או שהם דיסלקטים מובהקים‏.
• אחוז הדיסלקטים מבין הממציאים בארצות הברית מגיע ל-35%. אחוזים אלה גבוהים בהרבה מאחוזי הדיסלקטים באוכלוסייה הכללית.
• יכולותיהם הבולטות של הדיסלקטים בתכנות מחשבים מפורסמות עד כדי כך, שאחד החוקרים מכנה את הדיסלקסיה "מחלת ה-MIT".(Massachusetts Institute of Technology)
עם פיתוחן של שיטות הוראה אשר תואמות את דרכי החשיבה של דיסלקטים, עולה מספרם של אלו מביניהם המצליחים לממש את יכולותיהם.

ע"כ הציטוט מויקי.

ובכן הכל שאלה של תנאי ההתחלה של ההמצאה האנושית. אם זה שפה ואם זה כל חוקי אנוש האחרים. בכל חוק דטרמיניסטי שהאדם המציא לעצמו היא סתירה לעצם מציאות היקום שהיא לא דטרמיניסטית רק דינמית. ולכן אי אפשר בכלל לחוקק חוקים ולהמציא חוקים. כלומר האדם חייב להבין שהמוגבלות היא דווקא בהמצאה ולא בו. תחשבו על אבולוציה ועל כל היקום אילו היה היקום דטרמיניסטית סטטית, אז לא ההינו מגיעים לשום מקום. דווקא שבירת החוקים = האקראיות היא נותנת את החופש ואת אפשרות האבולוציה להתפתח.

לסיכום:

הכל יחסית להמצאה והאדם הוא המרכז. ולא ההפך שאתה מקדש את המצאה ודופק את האדם. אין תחום אנושי אחת שאפשר לומר שאין את האבסורד הנ"ל.

לסיום סיפור:

בצעירותי הייתי אוהב לדבר עם זקנים בכל מיני קהילות ככה לבדוק את שורשי הקהילה שהזקן שייך בו. וישבתי פעם עם זקן תלמיד של ר' אהרן ראטה (בעל מחבר ספר שומר אמונים) אבי אבות שני הקהילות תולדות אהרן ותולדות אברהם יצחק. הזקן התבכיין על ירידת הדורות כביכול בקהילה. הסברתי לו שזה לא ירידת הדורות. וככה הסברתי לו את זה: שתלמידי ר' אהרן נדבקו ברבם, זה היית שאלה של ביקוש והיצע כלומר מי שהתחבר עמו פשוט חיפש ומצא את רבו המתאים לו. לימים כל בני החבורה הפכו לקהילה כאמצעי חברתי, ככה שהדור הבא שייכים לקהילה בכפיה, כלומר נולדו בקהילה ולא ההפך שהם המציאו את הקהילה. ולכן הם פשוט לא מתאימים. שר' אהרן אמר שדרכו היא הדרך האמיתית בעבודת השם, הוא בעצם המציא שיטה, וכל שיטה לא יכול להתאים לכולם, מכאן הכשל של רוב סוגי הקהילות אם הם לא דיי משכילים להבין את הבעיה לעומק.

המשכתי להסביר לו את התופעה גם בין הורים לילדיהם. כל הורה חושב שהילדים שלו הם בדיוק כמהו ולכן הוא דורש בתוקף מילדיו את מה שהוא חושב שזה נכון. מכאן כל הקונפליקטים של ההורים עם ילדיהם.

תיקחו את כל הדוגמאות כאן לכל שאר התחומים של בני אנוש ותשכילו להבין כמה דוגמטיים אנו.

לסיום:

כל מי שהוא בוטח במה שאומרים לו נביאים (?!) כמי שהוא נוטל חרב ודוקרה לתוך מעיו (!!) (חז"ל)

"האדם (הפרט) הוא המרכז ולא ניתן להמצאותיו לקום על יוצרם בשום תחום חיינו"

בברכה

max maxmen