"פלסטיות המוח"
הקונפליקט הנצחי בין השכל והדעת שלנו לבין הרצון הרגש והאינסטינקטים שלנו.
הנחה ראשונה: התבונה והשכל הן התפתחותית אצל כל אדם. שזה אומר שהוא מחכים כל רגע ויום במשך כל חיו.
הנחה שניה: המוח מפלסטי. כלומר הוא מעצב את המוח על פי דעתו העכשווי. שזה אומר שבגיל הינקות, אחרים – ההורים והסביבה החברתית וכדומה – מעצבים לו את מוחו. בגיל הבגרות הוא יכול לעצב את מוחו מחדש = פלסטיות המוח.
התוצאה: רגשותיו ורצונותיו והאינסטינקטים שלנו כבר מעוצבים כפלסטלינה, ודעתינו ושכלינו מאוחרת לה. ולא רק זה, דעתינו ושכלינו היא דינמית ובעיקר התפתחותית, כך שאנו מחכימים בכל יום יותר ויותר מניסיון החיים מלימוד וכדומה, כך שכמה שנעצב את מוחינו מחדש ?! לנצח נילחם מול התבונה והשכל החדש שהשגנו והחכמנו.
אפשר לעצב את המוח מחדש על ידי תרגול. אבל למחרת נצטרך שוב לעצב את המוח מחדש על פי דעתינו ותבונתינו החדשה.
האדם המאושר באמת הוא זה ששכלו תואמים לרגשותיו אבל קשה מאוד להשיג זאת אך ורק עם תרגול נצחי = חינוך עצמי נצחי.
סיכום:
השכל מאוחרת מעיצוב מוחינו במשך כל חיינו. מכאן הקונפליקט הנצחי בין שכלינו לרגשותינו.
עד כאן בקצרה
—————————————————
בהרחבה.
מי לא מכיר את הקונפליקט הנצחי בין תבונתינו ושכלינו ודעתינו לבין הרצונות והרגשות ובעיקר האינסטינקטים שלנו ?
מנין הקונפליקט הנצחי שלנו בין הדעת השכל לבין הרצון והרגש ובעיקר לבין האינסטינקטים שלנו. כל אחד מכיר את הבעיה שהוא מגיב לפעמים בטיפשות במקום להגיב עם השכל והתבונה אפי' שהוא יודע בדעתו ובשכלו מה באמת צריך לעשות.
הרבה קולמוסים נשברו כבר על לנסות להסביר את הבעיה או חלק מהבעיות. יש היום שחושבים לומר שאין רצון חופשי בכלל כי ראו בחקר מדעי המוח שהמוח מגיב לפני הרצון, כלומר רצו לפתור את הקונפליקט עם זה שנאמר שאין רצון חופשי והכל קבוע מראש על ידי חוקי הטבע.
ובכן, מה עומד מאחורי זה ? התשובה היא "פלסטיות המוח" !!
אחד מפלאי הבריאה היא המוח בכלל, כמכונה משוכללת ביותר, אבל בעיקר פלאות הבריאה היא דווקא בפלסטיות המוח, כי שם האדם הוא כמו האלוהים. כלומר פלסטיות המוח נותן לאדם לעצב את מוחו ולהיות אדם טוב או ח"ו חיה טורפת. מצד שני דווקא בגלל שהמוח היא מפלסטית הוא צריך לחנך את עצמו תמיד עד יום מותו. ונסביר בקצרה מהי פלסטיות המוח.
כל אחד יודע מהי "פלסטלינה" פלסטלינה אפשר לעצב להרבה צורות והם דיי מחזיקות הרבה זמן בכל זאת אפשר לשנות כל הזמן את הצורות וזה סגולת הפלסטלינה שצריך להתמיד בעיצוב הצורות שאנו מעוניינים בהם.
מצד זה יכול להיות בעיה רצינית שכל צורה חדשה יכול לשנות את כל הצורה הקודמת, בכדי לשמור שלא יקרה דבר שכזה אז המוח מחולק לשלושה חלקים, ימין ושמאל ואמצע.
ימין ושמאל של מוחינו הם העיצוב הקבוע של גיל הינקות ממש, שם נחקקים\מעוצבים החושים על פי החינוך והסביבה. בגיל הזה מעצבים את חושינו החדים או הפחות חדים, כלומר, כל אחד וסביבתו מעצבים לו את החושים שלו.
אמצע המוח מקבל הכל מה שאנו מקבלים במשך היום אבל לא נחקק ולא מעצב. למעשה הכל עובר מאמצע המוח ואנו וסביבתנו מחליטים מה יחוקק במוחינו הקבוע.
אמצע המוח היא מקום שאנו קובעים מה תהיה הצורה הדיי קבוע של המוח שלנו בחלקים הקבועים של המוח "ימין ושמאל". דוגמא פשוטה שנבין זאת היא מספר טלפון שקיבלנו ממישהו והזיכרון היא פונקציה שלנו לזכור אותו או לא לזכור אותו, אם היא חשובה מאוד אז נזכור אותו לעולמים כלומר חקקנו אותה לתוך הזיכרון הקבוע. ואם זה לא כל כך חשוב אז לא נזכור אותו. בקיצור אמצע המוח הוא המקום הזמני ששם אנו מקבלים הכל ואחר כך אנו אלה שמחליטים מה תהיה חקוק ומעוצב כקבוע.
הרצון והרגש והאינסטינקטים הם פעולה מוחית על פי אייך שהיא מעוצבת. כלומר הרצון באמת היא פעולה מוחית שבא לפני הרצון, אבל המוח עצמו מעוצב על ידי חינוך של עצמינו ושל סביבתנו וכמובן על פי הורינו.
עכשיו אנו מגיעים לבעיות הבעיות שלנו.
התבונה והדעת של האדם היא התפתחותית, כלומר ניסיון חיים של כל אחד מפתח לו את תבונתו ואת דעתו ושכלו.
יוצא מכך שכל הזמן הוא צריך לעצב את מוחו על פי התובנות החדשות שלו שמגיעות מתוך לימוד וניסיון חיים.
מכאן הקונפליקטים הנצחיים בין המוח המעוצב כבר לבין הדעת והשכל וניסיון חיים החדשה שלנו.
מי שמבין לעומק את פשטות הדברים האלה, יהיה המאושר שבבני אדם.
האדם ודעתו מאוחרים לעיצוב המוח במשך כל חייו ולכן הוא רודף אחריו כל הזמן, הוא מבין שבמצב כזה וכזה צריך להגיב נכון כך וכך, אבל מוחו כבר מעוצב על פי תובנותיו של האתמול.
ניתן דוגמא לתינוק שעיצב (על ידי הסביבה וכו' וכו') את מוחו כך שנטיות המיניות שלו הם דווקא לגברים (הומו בל"ז). מבחינתו זה טבעי ודיי בצדק הרי הרצון היא פונקציה מוחית שעוצבה עוד לפני שהבין שלצורך שרידותו הנצחית הוא צריך דווקא שנטיותיו יהיו כלפי נקבה. אותו דבר הפוך, תינוקת שמוחה כבר מעוצבת לנטיות מיניות דווקא לבנות. מבחינתה זה דיי טבעי ובצדק הרי מוחה התעצבה עוד לפני שהבינה שלצורך שרידותה הנצחית היא צריכה דווקא לרצות גבר.
שדעתינו ושכלינו טוען משהו, כמו, אני צריך להתחתן ולהקים משפחה בשביל שרידותי האישית. מצד שני אין לי משיכה מינית לבנות. זאת דוגמא של קונפליקט קריטית באמת בין שכלינו ותבונתנו לבין רצונינו ורגשינו, שלכאורה חייב הכרעה מעשית. אין כאן מקום להתפנק ולוותר לרצון ולרגש כי אז אני כמת דמי כי כל העומד למות כמת דמי וזאת הסיבה היחידה שבני אנוש מגבילים את עצמם לאישה אחת לכל חייהם. כלומר אפי' אדם רגיל שנטיותיו הם לבנות הוא גם מוותר על חיי גן עדן ומגביל את עצמו לאישה אחת לכל חייו, בזמן שכל הגיל שהיא מושכת אותו הם בקושי עשרים שנה והוא בוודאי היה מחליף לצעירות יותר כל עשור.
ברצוני לומר שהתנהגות האדם בכל מצב שהוא בנטיותיו המניות שלו הוא בעצם מוותר מסיבות דעתניות ושכליות על רצונותיו ורגשותיו. גם כהומו וגם כרגיל הוא היה מעדיף לחיות בגן עדן ומוותר על כך רק בגלל תבונתו ודעתו.
אותו דבר לגבי שאר הדברים הקריטיים שהאדם יודע שהוא צריך לעשות אבל רצונותיו לא כל כך מסכימים לו כמו לקום בבוקר או לעבוד או להיות אדם טוב יותר שהוא בעצמו מדעתו יודע מהי טוב יותר מבחינתו.
בכדי שהאדם יצליח באמת ושיהיה מאושר באמת יש רק ברירה אחת. לעצב את מוחו הקבוע על פי תבונתו ושכלו כך שרצונותיו יהיו מתואמים לצרכיו השכליות שלו.
אייך עושים את זה ? פשוט הרגל נעשה טבע !! לימוד שחיה או לרכב על אופניים או נהיגה וטיס וכדומה מורגש מאוד ההבדל בין לדעת לבין הרגל נעשה טבע. אפשר לדעת הכל, על כל מקצוע אבל עד שלו הפכנו אותו לטבע שני שלנו ?! אז לא יעזור לנו כמה אנו יודעים וכמה אנו חכמים.
אותו דבר לגבי רצונות ורגשות לא ראויים מבחינת דעתינו ושכלינו העכשווית. כלומר כל זמן שרצינונו ורגשותינו לא פועלים על פי שכלינו ודעתינו ותבונתינו ?! אז אנו סובלים ולא מאושרים.
אבל אם הצלחנו להפוך את תבונתינו לטבע שני ? אז כל רצונינו תואמים עם שכלנו ותבונתנו אז אנו מאושרים לגמרי.
האדם שיצליח להשיג זאת ? הוא הוא המאושר שבבני אדם.
אבל יש בעיה כפי שאמרנו לעיל. התפתחות הדעת והתבונה היא טבע והזמן כופה עלינו. ולכן לעולם האדם צריך לרוץ אחריו כלמור צריך כל הזמן לעצב את מוחו כך שהטבע שלו ורצונתיו יהיו כאלה שתואמים את דעתו ותבונתו החדשים שהגיע אליהם.
זאת הסיבה שאנשים לא רוצים לעזוב את האמונות הקדומות שלהם שמה יצטרכו לעמול שוב ושוב על עיצוב המוח.
אבל בכל זאת עדיף התפתחות הדעת האישית עם הסבל של החינוך העצמי מחדש כל פעם, מי להישאר דוגמטי בדעותינו ומחשבותינו וגם לסבול כל החיים מרצונותינו הילדותיים כי כל השנים לא רצינו להשתנות כלומר לתרגל את מוחינו כך שרצונינו יהיו טבע ממש כפי שתבונתינו דורשת.
לסיכום עניין זה:
אדם הכי מאושר = ששכלו ודעתו תואמים לרצונתיו ולרגשותיו.
אדם הכי סובל = שרצונותיו ורגשותיו נוגדים לתבונתו ודעתו.
וכל זה בגלל פלסטיות המוח. מצד אחד זה נפלא כי אחרת היינו נשארים ילדים לעולם כלומר רצונותינו ורגשותינו היו נשארים ילדותיים לעולם. מצד שני קשה לנו לחנך את עצמינו כל הזמן מחדש.
בשביל זה הומצא החינוך האישי. ביהדות החינוך חייב להיות אישי ולא חברתי כלומר לא מספיק חוק חברתי או נורמה חברתי כי אז האדם סובל כל חייו מהנורמה החברתי שנוגד את רצונותיו האישים שלו. ולכן טוב יעשה האדם שיחנך את עצמו אישית ולא להתרגל לעשות מה שהחברה עושה ויסבול כל חייו. "חנוך לנער על פי דרכו" היא הסמל היסוד של החינוך היהודית.
בברכה
Max maxmen
מהפכה מחשבתית חברתית 
<span dir=rtl>4תגובות ל‘"פלסטיות המוח" הקונפליקט הנצחי’</span>