ענווה?! – השרלטניים רוצים שתחשוב שאתה חכם מיד שנולדת

ענווה?!

השרלטניים רוצים שתחשוב שאתה חכם מיד שנולדת

פרופ' יובל הררי היקר מעמיד את התפתחות תבונת בני אנוש במאות האחרונות בענווה. כלומר הטענה שלו שמול החושך הדתי מאז הנצרות שאנשי הדת הרגישו דוברי האלוהים, כאילו יודעים הכל, הענווה של בני אנוש הביא לנו את האור מאז שבני אנוש השתחררו מסמכות הדת.

אין ספק שיש בזה אמת ועומק רב שהענווה זה הסגולה להתפתחות הידע של בני אנוש.

אבל מנגד במציאות אפשר לשמוע ברשת ובמדיה ילדות וילדים שאומרים משפטים כמו "ההורים לא מחליטים עלי". כלומר מאוד קלסי בפוסט מודרני לדרבן את הנוער למרד נגד ההורים ונגד זקנים וחכמים. ראיתי לדוגמא באתר צריך עיון אתר שטוען שהוא אתר חרדי, מישהו שאומר את המשפט הזה בלי להתבלבל: אין לשום איש יהודי "מחוייבות" ל"גדולים" (יוסף 30.09.20). כלומר הוא מרגיש מזה חוכמולוג גדול, שהטריף אותי מנין בא לנוער או לגאוותניים האלה כזה ביטחון רב בחכמתם? הרי לפי טענת פרופ' יובל הררי הנוער והמתבגרים המודרניים והפוסט מודרניים היו צריכים להיות ענווים, אז אייך דווקא בפוסט מודרנה יש את המרד הזה כלפי ההורים וכלפי זקנים וחכמים? בפופוליזם בכל העולם בזמן האחרון יש נטייה למרוד במומחים (אם כי שיש למומחים אחריות לכך כי הרבה מהם נהפכו למומחים מטעם ונבין את זה בהמשך לעומק). תוסיפו לזה את הטרור הפמיניסטי שמשתלטת על כל התחומים ומדרבנים את המרד הזה, המרד של הילדים מול ההורים והמרד נגד המומחים אם הוא גבר וכו'. יותר לעומק הטרור הפמיניסטי הוא הסרטן בגוף של המומחים, בגוף של המדע, בגוף של הסוציולוגיה בגוף של הקן המשפחתי. כל זה לכאורה סותרת את הטענה של פרופ' יובל הררי שבני אנוש במודרנה הם ענווים = פרדוקס.

עניתי לשוטה הזה (יוסף 30.09.20) שטען ש'אין לשום איש יהודי "מחוייבות" ל"גדולים" – במאמר תגובה בשם "עובד לא משתלב" שאתר צריך עיון פרסם בערב החג ומשום מה אתר לא מפרסם את תגובתי – "יש סיבה למה במשטרים רוצים שאתה תחשוב שאתה חכם מיד שנולדת, כי אז לא תלמד ולא תעמיק ולכן גם לא תבקר אותם, ואז שליטתם בך ובצאצאיך היא אבסולוטית"

ובכן בעקבות התשובה הזה שעניתי לשוטה הנ"ל: "יש סיבה למה במשטרים רוצים שאתה תחשוב שאתה חכם מיד שנולדת, כי אז לא תלמד ולא תעמיק ולכן גם לא תבקר אותם, ואז שליטתם בך ובצאצאיך היא אבסולוטית" התעורר בי המחשבה שאולי זה התשובה לפרדוקס הנ"ל.

הפרדוקס

יובל הררי טוען שרק תרבות הענווה של  דור הקידמה, הביא לדורינו את התפתחות ידע האדם. מנגד דווקא מאז הקידמה הדור שלנו סובל מגאוותנות יתר, ואפשר לראות את זה בכל תחום ותחום בחיינו הפרטיים והמשפחתיים והחברתיים והמדיניים ובפוליטיקה ואפי' במדע וברפואה. עיין ערך דנה ווייס שאמרה – לראש הממשלה שאמר רח"ל בעזרת השם – "לא, אלא בעזרת מכון וויצמן"

שפרופ' יובל הררי מדבר על תרבות הענווה מאז שהשתחררנו מהדת, זה מביא אותנו שטחית לגחך. במיוחד אנו הישראלים לא מכירים את המושג הזה שנקרא "ענווה". אז על מה פרופ' הררי מדבר ? המעמיק יותר מבין על מה פרופ' הררי מדבר. זה אפי' מובן מאליו למי שרגיל לעסוק במקורות שלנו ומשמש תלמידי חכמים. כלומר יהודי מקורי קלסי מכיר את זה בכל תחום ותחום בספרות היהודית ובמציאות האנושית מול תלמידי החכמים בחברה. כל יהודי קלסי לא סובל אינטואיטיבית גאוותניים, וממש סוגד – ולפעמים בעיוורון – לענווים.

הטענה היא שדוברי האלוהים היו גאוותנים יודעי הכל. ולעומק הטענה היא שענוות יתר מצד ההמונים מול אנשי הדת דוברי האלוהים הגאוותנים היודעי הכל, גרם לעצירות בהתפתחות תבונה האדם. ואז לכאורה מהי התשובה? להחכים את ההמונים !! ואז ההמונים מזה מרגישים חכמים וידעי הכל עם אגו מנופח, עד כדי כך שלא לומדים יותר, ויותר מיזה רואים בכל לומד כלוזר וכצו"ל. ואז גודל לנו דור שלא לומד, ועם אגו מנופח שמזלזלת בכל לומד. ואז טבעי שהאגו המנופח יאמר משפט כמו זה אין לשום איש יהודי "מחוייבות" ל"גדולים". זה אצל החרדים לדבר השם כמו יוסף הטיפש הנ"ל, ובציבור הכללי לא צריך להרחיב.

יש לנו קונפליקט שמצד אחד אנו מבינים כמה חשוב לאדם להיות ענו, ולכן כדאי לחנך את הדור בחשיבות הענווה. מצד שני לא רוצים לחנך לענווה, אחרת אנו סוגדים את הענווים בעיוורון ואז כל בני אנוש ההמונים בסכנה שאנשי הדת ינצלנו את טיפשות ותמימות ההמונים בכדי לשלוט בהם כפי שראינו בכל שנות החושך תחת הדת הנוצרי.

אני מצד שני טוען כאן משהו יותר עמוק. אין תרבות ענווה במציאות – כפי שרוצה פרופ' הררי לטעון, זה האמת שאין תרבות ענווה כפי שכל אחד מרגיש במציאות. ונכון שהמדע ותובנת האדם יכול להתפתח אלא ורק בתרבות של ענווים. והתשובה לפרדוקס הזה – שמצד אחד רואים התפתחות במאות האחרונות, ומצד שני רואים את החוסר צניעות והאגו המנופח – היא, שאין הבדל בין השרלטנים של פעם לשרלטניים של היום, אלה – אנשי הדת דוברי האלוהים – רצו את ההמונים תמימים וצנועים ובעיקר טיפשים, ואלה – דת החילוניות – רוצים את ההמונים עם אגו נפוח בלי כיסוי. וזה בשביל מה? בכדי שלא ילמדו !! ככה לא ידעו לבקר את השרלטניים (גם את הנקודה הזו פרופ' הררי מבקר קשות, הוא מבקר את שפת החרשים שיש בין המומחים להמונים ככה שיוצא שלהמונים אין מושג ירוק במדעים ובתבונה וכו' וכו'. גם ג'ון לוק בוחש בבעיה הזו שנקרא שפה מאותו סיבה). אז נשאל, מה, הם – השרלטניים לא מפחדים שאותו מרד נגד ההורים ונגד המומחים יביא להמונים להיות מרדנים גם נגד השרלטניים עצמם? על כך יש את המשטר והשוטר והמשילות והריבונות והבג"ץ וכו' וכו'. כלומר בניגוד לדת (היהודית לפחות) שאין לדת היהודית ריבונות ומשטר ושוטר וסמכות עליונה, כל דרבון למרד תביא את ההמונים למרוד גם בתבונה עצמה ובחכמיה. השרלטניים המשטריים לא מפחדים מכך כי יש להם שוטר עם רובה.

כפי שהוכחנו כבר בפוסטים הקודמים שמשטר כהגדרה תמיד עוצרת וגורמת לעצירות בתבונת האדם ובחופש שלו שזה – החופש והחירות – קריטי להתפתחות תבונת האדם בכל תחום. כלומר חירות האדם לעומק מביא את התפתחות התבונה בכל תחום ותחום אנושי, ואת זה המשטרים עוצרים מעצם שרוצים לשלוט ורוצים אותנו כרובוטים מטומטמים. מנגד הוכחנו שדווקא היהודים תמיד היו אלה שגרמו למהפכות הגדולות באנושות וציטטנו את ההוגים הפוסט מודרניים כמו חנה ארנדט, וכפי שהתבטא הפילוסוף הנודע סלבוי ז'יז'ק: "ליהודים היה מקום גדול בתקופת הנאורות באירופה, וגם במהפכות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות. בלעדיהם, אירופה לא הייתה מגיעה להישגים האלו. במקום שאנחנו נהפוך כולנו להיות כמו יהודים, היהודים הציונים הפכו להיות בדיוק כמונו. כלומר, הזהות של היהודים-הישראלים מחוברת לחלוטין לטריטוריה, וכרגע היא מוגדרת רק על ידי טריטוריה שבה הם רואים את עצמם – על פי חוק של מדינת ישראל – כגזע בעל פריבילגיות על פני הילידים".

אז איך זה היהודי החופשי שאין לו משטר ושרלטניים מצד אחד, מביא הצלחות גדולות בכל תחום ותחום. מצד שני כל כולו של החינוך היהודי המסורתי זה לצניעות וענווה דווקא, שאומר להביא לחכמיה שליטה מוחלטת ברוח ההמונים ככה שצמיחת התבונה והתרבות היהודית היה אמור לסבול מעצירות. כלומר אנו רואים שחינוך לצניעות וענווה לא מפריע לצמיחת התרבות היהודית, רק להפך זה גורם לצמיחת התרבות בכל תחום ותחום.

האומות המערביות בטעות חושבים שדרבון מרד הנעורים מביא להם צמיחה. ופלא היא שהיהדות לא חושבת כך והוכיח שזה בדיוק הפוך. אסור – טוען היהודי – לדרבן מרד נעורים, גם מצד התועלת כפי שטוען פרופ' הררי וגם מצד שזה שקר הרי אדם לא נולד חכם. מנגד אפשר להבין את החשש של המערב משליטה בהמונים על ידי שרלטניים כפי שהיה בכל שנות החושך תחת הדת הנוצרית. אז אייך היהודים הלכו כאן בין הטיפות ? אייך היהודי מצד אחד מחנך לצניעות וענווה ומצד שני זוכה לצמחיה תרבותית ? בזה אני רוצה לדון כאן לחפור לעומק.

הלימוד היהודי המסורתית מביא את היהודי להיות ענו מצד אחד ועזות מצח מהצד השני וזה סגולתו של היהודי מול כל בני המשטרים.

ובכן. שפינוזה ואחריו כל השטחיים טוענים שהיהודי והדתי בכלל הוא צייתן. שפינוזה הסביר כמה חשוב לסמכות העליונה המשטר\המדינה, לתת להמונים להיות דתיים: "ושממנו (מהתיאולוגיה) באה נחמה רבה לאלה שאין כוחם גדול בתבונה, ושממנו צומחת לה למדינה תועלת נכבדה,,,,,, רצוני לציין כאן במפורש לענין התועלת והנחיצות של כתבי הקודש, כי בעיני היא גדולה עד מאוד. כי  לפי שאין בידנו לתפוס באור הטבעי, שהציות הפשוט הוא דרך הישועה,,,,, הרי שכתבי הקודש הביאו נחמה גדולה מאוד לבני תמותה. הלא כולם בלי יוצא מהכלל יכולים לציית, ומעטים מאוד בלבד, בהשוואה לכל המין האנושי, הם אלה הרוכשים הרגל של מידות טובות לפי הדרכת התבונה בלבד, ולכן אלמלי לא הייתה לנו עדות זו של כתבי הקודש, היינו מסופקים בישועתם של כמעט כל האנשים. (מתוך מאמר תיאולוגי מדיני) בקיצור האופיום להמונים הנודע של קרל מרקס וכנראה מרקס לקח את זה משפינוזה.

ובני התקומה היהודית הלאומית בקום המדינה, אימצו את שפינוזה והנה אנו כאן.

ובכן מזה צייתן – חושב לעצמו אדם המודרני? זה אדם שאין לו חשיבה עצמאית! ולכן הם לא קיבלו את עצת שפינוזה במציאות. ובכדי לא להיות צייתניים, אתה צריך לשכנע את הנוער שהוא חכם מלידה. ואז אתה מפסיד, כי שבאים הפופוליסטיים כפי שאנו רואים היום, אתה נשאר ערום מכל. ואנו מקבלים משטרים דיקטטוריים טוטליטריים.

שפינוזה היה שטחי וחובבני בטירוף ואת זה הוכחנו כבר בפוסט שפינוזה והיהודים. נכון שהיהודי הקלסי נראה כצייתן כי הוא מקפיד מאוד מאוד עד טירוף של ממש על חוקיו וחוקי חכמיו. אבל זה לא מגיע מצייתנות. זה מגיע מהתבונה עצמה וההשכלה האישית עצמה. יהודי חייב לא רק לדעת מהי ההלכה, אלא בעיקר להבין למה כך וכך ההלכה. כלומר בכדי להיות יהודי אתה חייב ללמוד שזה המצווה האולטימטיבית ביהדות. ולימוד תמיד אצל היהודי, הוא מחקר ולא לימוד יבש של חוקים והלכות. ואני הדגים את זה בטוב טעם אייך כבר ילד בן 7 מתחיל ללמוד. הוא מתחיל ללמוד משנה ומהי תוכנו של המשנה הראשונה שהילד בן 7 לומד? ואני משוכנע שלכל בר דעת, יטרף דעתו בזמן שיבין מה הילד הקטן בן 7 לומד. האמת היא שזה מטריף אותי עד היום.

(אגב: אני כותב לציבור הכללי ותמיד שאני מגיע להדגמות שכאלה, הציבור הכללי בורח מיזה כאילו זה שפה אחרת ופלנטה אחרת ולכן לא מעמיק בדברי וחבל. אני הולך להדגים לכם מה שילד בן 7 לומד, אז אנא לא להתעצל. תבינו את זה אפי' שזה לא הלימודים שאתם רגילים בזה)

עד כיתה ג' הילד למד מקרא. מכיתה ג' הוא לומד כבר משניות, שזה אומר הוא הולך ללמוד הלכה. עד עכשיו למד סיפור ואגב הסיפור הוא למד מצוות אבל לא מצוות פסוקות. מעכשיו הוא הולך ללמוד מהי ההלכה בתכלס, מכל סיפורי התורה.

וזה מה שהוא מתחיל ללמוד במשנה הראשונה שהוא לומד, שאמור לתת לו הלכות פסוקות, וזה לא קורה רק להפך, המשנה מבלבלת אותו לגמרי. והנה המשנה הראשונה שהילד בן 7 לומד: (משנה מסכת ברכות פרק א משנה א): מאימתי קורין את שמע בערבית (?) משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים עד חצות, רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר, הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר, אם כן למה אמרו חכמים עד חצות (?!) כדי להרחיק אדם מן העבירה (!!).

ובכן הילד בן השבע יודע שבמציאות החיים יהודי קורא פעמים ביום קריאת שמע. למה? כי יש מצווה בתורה\במקרא לאהוב את השם. הוא גם יודע שזה קורה בבוקר ובלילה. ולכן הוא לא הולך ללמוד על המצווה עצמה ומתי. הוא הולך ללמוד מתי זה הזמן בבוקר ומתי זה הזמן בערב. ובמשנה הזו הוא הולך ללמוד מתי הזמן בערב. והנה רק מתחיל ללמוד ואומרים לו קודם כל שיש דעת יחיד = ר' אליעזר. ואחר כך מלמדים אותו שיש דעת החכמים = דעת הרוב. אז לכאורה המסקנה של הילד חייבת להיות שאם יש מחלוקת אז יש הכרעת הרוב. ודיי לו בזה. כלומר לא רק שמלמדים אותו שיש דבר כזה דעת יחיד, שזה בניגוד גמור לתכלית שזה ללמד אותו הלכות ולהיות צייתן, הוא לומד שיש דעת יחיד בניגוד לדעת הרוב. אוקיי, יש חופש ואפשר גם ללמוד שאפשר דעת יחיד, אבל בוודאי שיש הכרעה מול היחיד שחולק מול הרבים?! כלומר פרקטית יש הכרעה (אגב אייך יש בכלל פרקטיות שיש לנו תורה? האם אלוהים לא אמר לנו מה ואייך ומתי ?! הילד צריך לשאול את זה, נכון?. הוא לא שואל הוא יודע שלא מיניה ולא מקצתיה. זה מה שהוא לומד עכשיו), ולכן המשנה אמורה לעצור כאן וזהו. כלומר יש מחלוקת בין יחיד לרוב והרוב מכריעה את ההלכה. זה לא קורה לילד בן השבע, הוא לומד עוד דעה אפי' שלמדנו מה הרוב חושב. כלומר מה רלוונטית עוד דעת יחיד עם יש רוב שכבר כביכול הכריעה? ובכן הדעה הבא שהוא לומד: רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר. וזה לא נגמר בזה שיש עוד דעת יחיד נגד הרוב, שלכאורה בתכלס הילד בן השבע מבין שההלכה נשארת כרוב החכמים. המשנה מספרת לנו שהאבא כדעת יחיד מוציא את כל האוויר מהבלון של הרוב. ומסביר לבחורים שלו שאיחרו  את המועד של החכמים שטוענים שזמן קריאת שמע עד חצות, ושהם חייבים לקרוא קריאת שמע אפי' שעבר חצות אפי' שהחכמים אמרו עד חצות. ומסביר להם בטוב טעם למה אמרו חכמים מה שאמרו.

אוקיי הילד יכול להבין שיש לנו עסק עם בעל דעה חצוף שממריד את בניו נגד דעת הרוב, נגד דעת החכמים אבל בכל זאת ההלכה בסוף היהי כמו הרוב\החכמים. ויכול להיות מוזר לילד למה המשנה מספרת לנו דבר שכזה?! בשביל מה זה טוב?! הרי במילא ההלכה לבסוף יהיה כפי הרוב\החכמים – חושב לעצמו הילד בן השבע. והנה הילד לומד שלא היא, שלא סתם המשנה מספרת לנו את הסיפור של הכביכול מרדן, אלא המשנה רוצה ללמד את הילד להבין שההלכה היא דווקא עם המרדן. המשנה מגלה לילד את הסוד של החכמים שהם בעצמם יודעים שאפשר עד עלות השחר. אלא אמרו מה שאמרו בגלל סיבה מיוחדת "כדי להרחיק אדם מן העבירה". ואין לחכמים לעומק זכות לעשות דבר כזה בלי שיספרו אפי' לילד בן שבע למה גזרו ותיקנו מה שגזרו ותיקנו. כלומר הילד לומד שהכל שקוף. וחובה על כל הורה לספר לילד שיבין שאין הלכלה או תקנה כי ככה זה. לכל דבר ולכל חוק ולכל תקנה יש סיבה שקופה. ואפי' שיש הכרעת הרוב הוא חייב לדעת למה הכריעו ואולי הוא לא במצב הזה שצריך עכשיו להרחיק אותו מעבירה אלא להפך תקנת החכמים\הרוב מביא אותו עכשיו לעשות עבירה. ולכן האבא דואג שהילדים שלו לא יעברו עבירה בעקבות תקנת חכמים כללית שנאמר ככלל.

כלל ברזל יש ביהדות כלפי לימוד התורה והיא "השקיפות". חז"ל מקללים הורים וחכמים שמונעים מהתלמידים להבין את התורה: "כל המונע הלכה מפי תלמיד – כאילו גוזלו מנחלת אבותיו," שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו, שנאמר מנע בר יקבהו לאום, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאם מלאם יאמץ, ואין קבה אלא קללה, שנאמר מה אקב לא קבה אל, ואין בר אלא תורה, שנאמר נשקו בר פן יאנף. עולא בר ישמעאל אומר: מנקבין אותו ככברה, כתיב הכא יקבהו לאום, וכתיב התם ויקב חר בדלתו, ואמר אביי, כי אוכלא דקצרי. ואם למדו מה שכרו? אמר רבא אמר רב ששת: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף, שנאמר ויוסף הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל עם הארץ. אמר רב ששת: כל המלמד תורה בעולם הזה – זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר ומרוה גם הוא יורה. (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב)

אם שפינוזה היה עמקן, היה מבין למה הילדים לא לומדים הלכות כמו השולחן ערוך או הרמב"ם. במציאות הילד בן השבע עד אחרי החתונה בגיל 20 לא יעסוק כמעט בשום ספרות הלכתית אלא בלימוד כזה שהדגמתי לכם כאן = המשנה והתלמוד  שהיא כולו מחקר איך יוצא הלכה זו וזו מהחשיבה של היהדות ומההשקפה של היהדות. מתי להיות פרקטיים מתי לכנוס ומתי לפזר וכו' וכו'

והכלל במצוות לימוד התורה היא עזות מצח כפי שהוכחתי בפוסט לוחת אבן = דרך לימוד התורה שחז"ל אומרים: "לחייו קשים כאבן = להיות לו עזות לשאול טעמי תורה" כדאמרי' לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולבסוף מנושא בה דכתיב אם נבלת בהתנשא אם אתה נבל בתורה "ועז פנים לשאול לרבך הטעמים" בהתנשא בה תנשא: ועוד מקור מהפוסט שם: "ואמר רבי: ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי"  (ב"ב קלא:). וזה כלל הברזל ביהדות וזה מה שמסביר את העזות מצח של היהודים בכל התחומים במיוחד בתוך המדעים ובתחום של המלחמה נגד השרלטניים למיניהם בכל הדורות עד ימינו אנו.

מצד השני יש את הצניעות ואת הענווה. כלומר בחינוך הכללי של ההורים ושל הת"תים והישיבות הוא לחנך לצניעות וענווה. וגם מחנכים נגד עזות מצח כפי שהוכחנו בפוסט הנ"ל לוחת אבן = דרך לימוד התורה מהמשנה באבות "יהודה בן תימא אומר הוי "עז" כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים הוא היה אומר "עז פנים לגיהנם" ובשת פנים לגן עדן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך:" הסברנו את הפרדוקס שלו שמצד אחד אומר "הוי עז כנמר" ומצד שני אומר "עז פנים לגיהנם" ודווקא מעלה את מידת בשת פנים = צניעות וענווה. עיינו שם אייך פתרנו את הסתירה הזו.

ובכן יש הבדל בין לימוד יהודי שהוא תמיד בעזות מצח כנ"ל לבין חינוך הכללי שזה יותר לבשת פנים = צניעות וענווה. וזה לדעתי הסגולה של התרבות היהודית המקורית שאפי' ההוגים הזרים אוהבים ומעריצים אותם כנ"ל.

מנגד, המערב מבולבל. מצד אחד גדולי ההגות המערבית במאות האחרונות במיוחד מדקארט ובעיקר ג'ון לוק בהמשך, ידעו ענווה מהי. ידעו שסוד הצלחת בני אנוש זה הצניעות והענווה. מצד שני היה להם מלחמה נגד שרלטני הדת שדאגו כמו שפינוזה והרציונליסטיים במודרנה, שההמונים יישארו תמימים וטיפשים. במערב ידעו להשתחרר משפינוזה והרציונליסטיים ולדבוק באמפיריציזם. ומי שמבין לעומק האמפיריציזם ביסודו מגיע דווקא מענווה וצניעות. מצד שני האמפיריציזם השטחית מדרבנת הפקרות = אין אמת ואין בעצם כלום, ולכן הרציונליסטים רוצים לתקן את זה בדרכם הם ולא מצליחים אלא עם טוטליטריות ואז כאן נכנסים הפופוליסטים שגם מגייסים את ההפקרות מהאמפיריציזם מתוך בורות וזיוף. ובני אנוש מפסידים את שניהם, את הרציונליזם ואת האמפיריציזם וחבל.

ולדעתי לעומק מיהם הרוכבים על הגל הזה של שליטה בבני אנוש באופן טוטליטרי? המומחים מטעם!! המומחים מטעם המשטר מצד הרציונליים. המומחים מטעם ההון שלטון מצד האמפיריציזם. המומחים מצד הרציונליים מביאים לעומק למשטר טוטליטריות ואין לנו דוגמא יותר טובה מהשופט ברק והבג"ץ והאקדמיה הישראלית. ואז ההמונים בורחים למומחים מצד האמפיריציזם, והמומחים מצד האמפיריציזם מביאים לנו את ההפקרות והגסות רוח והמרד נעורים ושמים עם המשטר את כל בני אנוש תחת אלוהי הכסף ואלוהי הקניין, וההמונים יוצאים קרח מכאן ומכאן, כי אין להם זכויות מה שמבטיחה הרציונליים. ואין להם הון כי אלוהי הכסף ואלוהי הקניין שוללת מהם הכל עד מוות מרעב. ולכן צדקתי בתגובה שלי כלפי השוטה יוסף מאתר צריך עיון: "יש סיבה למה במשטרים רוצים שאתה תחשוב שאתה חכם מיד שנולדת, כי אז לא תלמד ולא תעמיק ולכן גם לא תבקר אותם, ואז שליטתם בך ובצאצאיך היא אבסולוטית" ובעצם לעומק את אותו מהלך הסברתי כאן בפוסט אלוהי השמאל ואלוהי הימין קשרו קשר נגד האזרח הישראלי בדרך אחרת, מצד אלוהי המשפט ומצד אלוהי הכלכלה. ועיינו שם לעומק.

בברכה ומועדים לשמחה

Max maxmen