החשיבה היהודית הבסיסית – ביקורת המקרא

"ביקורת המקרא" דף 21

ההנחה הבסיסית של מדעי ביקורת המקרא מושתתת על האומנה הדבילית כאילו מישהו מלומדי התורה חושב באמת שמשה רבינו עצמו כתב את ספר התורה לפני 3500 שנים בערך. הרי אייך אפשר לחשוד כלפי לומדי התורה דבר דבילי שכזו ? הרי יש מצווה מפורשת בתורה עצמה לחרוט את דברי משה על אבנים. כלומר כל מעיין בתורה רואה מיד שמבחינת היסטורית לבני אנוש (ההמונית) עוד לא היו כתב וכלי כתב, בקושי שפה. כנראה שרק יחידי סגולה ידעו כללי כתב ולקרוא אותם (על פי המסורת שלנו "חנוך" (לפני 5000 שנה) הוא זה שהמציא את הכתב וכלי הכתב ואת הלוח השמשי השביעיות) והדרך לכתוב היית על אבנים או בסיד. זה מה שמסביר שהכתב העברי הקדום היית קווים קווים (קו לקו,, ישעיהו) שקל לכתוב\לחרוט באבן וסיד. בתקופה אנושית שאין כתב וקריאה כך שההמונים מתנהלים עם שפה ובעיקר הבנה עמוקה מעבר למילה ולמשפט הנשמעת, אז לא שומרים על מילים ועל משפטים רק בעיקר על תוכנם התבונית, וזה מה שמסביר מה ההבדלי עשרת הדברות בשני המקומות שהם מצוטטים בתורה, בספר שמות ובספר דברים. יש הבדלי כללי כתב והבדלי מילים והבדלי משפטים שלמים והבדלי תוכן אפי'. למשל, למה מצוות שבת ? בספר שמות כתוב בגלל ששת ימי בראשית, ובספר דברים כתוב בגלל יציאת מצרים. (ההבדלים הקריטיים בין שתי עשרת הדיברות (שלכאורה מעמד הר סיני ודברי האלוהים הישירות מבחינת פנים על פנים דיבר השם עמכם וכו' וכו', היו צריכים לשמור מכל משמר בעל פה ובכתב. וכנודע שמרו אותו בארון הברית.) לא משאיר שום ספק שחתימת התורה קרה אחרי שכבר לא היה ארון הברית בידינו כלומר בארון הברית היו הלוחות ומששם יכלו להכריע בין המגילות שהיה אצל עזרה הסופר. עצם זה שעזרה הסופר לא הכריעה, מוכיח שהארון הברית לא היית בידינו. כדאי לראות את המאמר בשם סוד השנים עשר של האבן עזרא וגם את המאמר בשם חקר העבר) אומר האבן עזרא כלל גדול "ודעת הלשון איננה דעת בעצמה, כי אם כנגד אחר שיבין" כלומר השפה היא רק אמצעי  ולכן לא שמרו על חוקי השפה, וכללי הכתב שבקושי היית בזמנם. העיקר היא שתשמור שבת שלא תהיה עבד לטבע ולחברה ולהיות עם המשפחה האישית שלך ותתענג עמם ותתענג עם אוכל טוב.

הכל מתחיל עם זה שההמונים בימי קדם רוצים סמכות, בלי סמכות הם לא פועלים, כך שהם צורכים רועה צאן\מנהיגים. שהרשעים מנצלים את ההמונים לטובתם כמו המלכים אז והיום הבנקים ואנשי ההון והפוליטיקאים ?! לכן נכתב התורה באופן כזה שהאלוהים הוא הסמכות והוא בעצמו כתב על ידי משה את ספר התורה, כלומר התורה משמים ונכתב על ידי משה לפני 3500 שנה בערך. עד כדי כך שחכמינו אומרים בתלמוד שמי שלא מאמין שמשה כתב את התורה וחושב שמישהו הוסיף מילה פה ושם ?! אין לו חלק לעולם הבא. כי מי שלא פועל רק בסמכות ויידע שהתורה נכתב מאוחר יותר ועוד על ידי חכמים, אז בוודאי לא יקבל את התורה ותכנו התבוני ואז בוודאי יפסיד את עולמו וזרעו נכרת מהתורה ומהאומה ומהעולם. הרמב"ם בשלושה עשר עיקרים מונה עיקר זה "שכל התורה המצויה עתה בידינו, היא הנתונה למשה" ומי שלא מאמין בכך, אז הוא כופר ואפיקורוס.

(המילה אפיקורוס מושאלת מהפילוסוף הידוע אפיקורוס שהתברר שדווקא הוא צדק שהיקום אקראי ולא שלמה המלך שחשב שהיקום דטרמיניסטי מוחלט, הרבה מחז"ל הלכו אחריו וראו באפיקורוס כופר ומאז מושאלת שמו למי שכופר בחשיבה של שלמה המלך שכאמור התברר שהוא לגמרי טעה ודווקא חשיבת התורה ומשה רבינו היא היא האמת המציאותית שהיקום אקראי ודווקא עם התבונה = האלוהים אנו יכולים לנצח את האקראיות ביקום. גם הרמב"ם כמובן טעה בתכלית העיקרים שהוא מונה את העיקר הראשון ואומר "שהבורא מנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים" הרי עיקר הראשון של התורה היא שאנו לא רובוטים דטרמיניסטיים ומאתנו נדרש לנהל את היקום ואת עצמינו  כפי שחז"ל אומרים (קהלת רבה) ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק. ע"כ. כלומר המוות עצמו היא באשמתינו שלא ניצחנו את המוות ובגלל זה אנו כולנו וכל זרעינו מתים לבסוף, ולכן לומר שהעיקר להאמין שיש אלוהי בייביסיטר של הנצרות והאיסלם כאילו הוא עושה ויעשה לכל המעשים אפי' את השואה למשל ??!! זה יכול לומר אך ורק מי שבחשיבה שהיקום דטרמיניסטי מוחלט ואנו רק רובוטים ואז נשאלת השאלה למה הרמב"ם עצמו כתב את היד החזקה, הרי בשביל מה ? אנו במילא רובוטים. על כורחינו שהרמב"ם לא האמין לרגע באלוהי הבייביסיטר והשלושה עשר עיקרים הם לילדים והמונים שדורשים סמכות.)

ברור לנו היום שפלסטיות המוח דורש תרגול עד שפועלותינו יהיה טבע ממש (ראו דפים קודמים שלי בעניין) ואין אדם מתחיל לפעול בלי תבונה או סמכות ולכן חייב האדם חינוך מראש וסמכות כלשהי בכדי שיפעל. אפשר חינוך חברתי שלטוני וסמכות המערכת שכך בדיוק פועלים רוב רובו של בני אנוש המערביים. אפשר חינוך וסמכות של התורה וחכמיה. בחברה שלטונית אין לפרט שרידות אישית נצחית והכל פועלים למען החברה הכללית, התורה וחכמיה רוצים לתת לאדם שרידות אישית נצחית באבולוציה ולכן מי שלא מקבל את סמכות התורה ? לכאורה מפסיד את העולם הבא שלו = נכרת מהעולם = אין לו שרידות אישית נצחית באבולוציה. ולכן אומרים חכמינו שמי שלא מאמין בתורה שהיא משמים ?! כביכול לא זוכה לעולם הבא = שרידות אישית באבולוציה.

כל זה הייתה רלוונטית כל זמן שההמונים לא קיבלו חינוך חובה והשכלה. בזמנינו שכל נולד מיום היוולדו מקבל חינוך חובה עד גיל 18 ?! אין שום סיבה לשקר שקרים קדושים של סמכות אלילית או סמכות שלטונית או סמכות מערכת המשפט או סתם לשקר עם מדעי הכלכלה שהמציאו מהבטן, הרי מדעי הכלכלה מתחילה מכירה בחוקי הקניין ושלילת הטבע מהאדם מראש כך שייוצר ביקוש. אבל שנשלול את חוקי הקניין ? ונראה איזה פלא, יש לאדם את הטבע חינם כמו לשאר האורגניזמים.

בכל אופן, חכמינו לא חשבו לרגע שזה האמת, (שהתורה נתנה למשה כפי שיש לנו אותו היום. ובכלל, מה פירוש "נתנה" ? הרי הרמב"ם שולל את הגשם מכל וכל וטוען שמי שמאמין בגשם הוא מין, אז אייך נתנה ? ואייך קיבלו ?) הם הרי ידעו שכל מי שיפתח את ספר התורה יראה מיד שזה שקר וכזב הרי התורה עצמה מצווה לכתוב על אבנים. כלומר אין ספר תורה וצריכים לכתוב בארץ ישראל על אבנים שנזכור את מצוותיה של התורה שנמצא אך ורק בזיכרון של האנשים והחכמים. כל כך מצחיק שצריך להוכיח זאת ולהראות שזה נכון, הרי רק תפתחו ספר תורה ותתחילו לקרוא ותראו שכבר ספר בראשית נכתב אחרי ששבט דן התנחלו בהרי לבנון (בראשית פרק יד יד) וַיִּרְדֹּף עַד דָּן ועוד לפני כן (בראשית פרק יב' ו') וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. ומי מתערב כל הזמן בסיפור התורה ? כמו "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ועוד אלפי דוגמאות כאלה,  מי כבר מדבר שכל סיפור התורה מסופר על ידי כותב, כלומר הכותב מספר את סיפור משה ואת כל סיפורי התורה.

ברגיל אפשר לסכם את המאמר בלומר חבריה היקרים אנא בבקשה תתחילו ללמוד ולהשתכנע לבד שלעולם לא חשבו לרגע שמשה כתב את התורה כפי שהיא בידינו היום. אבל והיות שאני ומבקרי המקרא משוכנעים שלא תעשו זאת ואז אתם יכולים להשתכנע ממבקרי המקרא ולאבד את עולמכם האישי, אז כאן אני חייב להתערב ולהראות לכם שאף חכם מחכמי הדורות לא חשב לרגע שזאת האמת ולהפך, הם היו ערים לשקר הקדוש שנאמרה בשביל ההמונים של פעם. ולכן שמתי לי למטרה לכתוב את המאמר הזה ולהוכיח שבמשך כל הדורות לא חושבו לרגע שזה כך וכל הנכתב כאילו, אז זה רק כאילו בשביל ההמונים. אבל הם בעצמם כאמור, לא חשבו לרגע שזה כך.

כאמור לעיל ההנחה של מבקרי המקרא היא שכל הבסיס של חשיבת היהודית מושתתת על ההנחה שקיבלנו תורה משמים ועל אמיתות סיפורי התורה מבחינת היסטורית. כלומר היהדות בונה על זה שגם היסטורית עובדתית נכון כל מה שכתוב בתורה ואולי גם מדעית מציאותית התורה מספרת את קיומו של הארץ שהיא אך ורק בגיל שש אלף שנה.

וכאן באים חוקרי המקרא ומוכיחים על ידי הבלשנות ועל ידי הארכיאולוגיה ועל ידי מחקר המדע בפיזיקה וכו'. על ידי המדע מוכיחים שהיקום קיים כבר הרבה לפני שש אלפי שנה. על ידי הארכיאולוגיה אפשר לפקפק אולי בסיפור ההיסטורי כמו יציאת מצרים וכיבוש הארץ וממלכת יהודה כמה גדולה היית ועוד ועוד, ועל ידי הבלשנות אפשר להוכיח מה מאוחר בתורה ומה קודם למה. במילא התמונה שההמון מקבל היא שהכל שקר ואולי היה משהו אבל הכל שקר, ונווו ?! אפשר עכשיו להיות עבד לקפיטל ולהקריב רווקים ורווקות למען החברה בצבא. כלומר, על תנסה אפי' ללמוד ולהבין ולהעמיק מה התורה רוצה ומה חכמינו בכל הדורות רצו העיקר תאמין בדגל החברתי של הנאור המערבי הטיפש.

הכשל שלהם מתחיל מכך שלא למדו לעולם (באחריות אני אומר זאת) תורה ובוודאי לא למדו חז"ל. לדוגמא, כמה ימים נבראה העולם ? כמובן על פי סיפור התנכי "שש ימים" והנה מחלוקת בחז"ל, אחד אומר ביום אחד ואחד אומר בשש ימים. עכשיו נשאל אתכם האם לא ראוי לשרוף את החכם הזה שמתווכח נגד פסוק תנכי מפורש ? אותו ואולי את כל משפחתו ? בוודאי לא לצטט אותו בספרות שלנו. והנה הוא מצוטט לדורי דורות ולא שרפו אותו. כבר אנו רואים שלא משנה למה חשב שרק יום אחד ואנו חושבים היום שזה שניה של מפץ, הכל אפשר לומר והתורה לא דיברה עובדות מציאותיות כלל וכלל. עוד דוגמא, המבול על פי הסיפור כפשוטו היה בכל כדור הארץ והנה חז"ל אומרים שבארץ ישראל לא היית מבול רק באזור בבל. כלומר אין בעיה כלל וכלל שסיפור כל שהוא בתורה לא היית במציאות. התורה הם תובנות, והעיקר המסר של מספר הסיפור. אם המסר התבוני נכון לא מעניינת אותנו הסיפור עצמו. ניתן משל: אני הראשון בבני אנוש שראה שלנחש יש רעל שהורג בעלי החיים, באתי בימי קדם לספר שהנחש ממית עם רעל בני אנוש (דבר שלא ראיתי כמובן ראיתי שהוא הורג בעלי חיים ולא בני אדם, רק חשבתי זאת מסברה, אבל רציתי שיקבלו את דברי בחומרה אז המצאתי שראיתי שהרעל הרג בני אנוש), היו שם חוקרי המקרא  והתחילו לחקור ולספור מי בני אנוש חסרים והצליחו לגלות את השקר שלי. ואז כל בני השבט לא קיבלו את הסיפור שלי ולא נזהרו עד שביום בהיר נחש המית אדם, אז זה נהפך להיות מדעי.  כך בדיוק אנו טוענים לגבי סיפורי התנ"ך (ראו כל האומר,,, חטא ?! אינו אלא טועה !!), צריך לבדוק את המסר ולא קיומו של הסיפור. שהחכמים ראו שמסר כל שהיא לא נכון אז פירשו והפכו ממש את הסיפור  שראו שהסיפור לא רלוונטי לזמנם אז שוב הפכו את משמעות הסיפור או הוסיפו לסיפור או הורידו וכדומה. זה המושג "דרשה" החכמים דורשים את הסיפור לפי הצורך של דורם וסביבתם החברתית. וכך מסביר האבן עזרא את דרשות חז"ל  "גם יש דרש להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, ויש דרש מסברא ידועה. ויש שהוא בהלכה שאיננה קבועה. גם יש דרש שהוא טוב לאחרים, וידריך בדרך תבונה את הנערים" כלומר סיפורי מעשיות היא דרך תבונית להדריך את הנערים.

חכמינו בכל הדורות רוצים להציל אותנו מרעל ומהפסד, לשם שהנערים יקבלו את דבריהם אמרו מה שאמרו, זה נקרא שקר קדוש, אבל אחד מהם חשב לרגע שיש אמת בסיפור עצמו ? זאת שטות מוחלטת ! ולכן כל חכם יקבל את ההוכחות המדעיות על גיל העולם והיקום ואין שום בעיה אתם כלל וכלל, הוויכוח המר יהיה על דטרמיניזם מוחלט שזה החשוב באמת כי דטרמיניזם הופך אותנו כרובוטים ומוריד מאתנו את אחריות מעשינו וכמובן לוקחת מאתנו את משמעות החיים שהם כמובן התפתחות התבונה והמוסר והערכים.

ולכן מבחינת מדעית אין ויכוח ולכן המדע לעולם לא יכול לסתור את התורה בבסיס החשיבתית שלה.

מבחינת ארכיאולוגיה: שוב אפשר להביא אלפי חז"לים שמספרים סיפור אחר ממה שכתוב בנ"ך מבחינת היסטורית ולכן שוב אין בעיה שכיבוש יהושע לא היית בדיוק הכיבוש הגדול וממלכת יהודה לא היית אימפריה גדולה  (אגב אימפריה: התורה נגד אימפריה בבסיס החשיבתית שלה, ראו על כך בדפים קודמים), ולגלית לא היית שריון מברזל, וגמלים לא היו בזמן האבות. מבחינת חכמינו כל העיסוק במה היה זה כמו לעסוק בחקירה האם סיפורי אגדות עממיים היו. אפי' האילן היוחסין מאדם התבוני החקלאי הראשון עד ימינו, אמין או לא לגמרי אמין ?! גם לא אמור להדאיג אותנו. כבר בספרות ימי בית המקדש יש מחלוקות בעניין, ראיתי שיש יותר מעשרה דורות בין נח לאברהם, לא מוכרח אבל אפשר ותראו בעצמכם, בספר  היובלים כתוב: (א) וביובל התשעה ועשרים בשבוע הראשון בשנה הראשונה לקח לו ארפכשד אשה ושמה רצויה בת שושנה בת עילם לו לאשה. (ב) ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע הזה, ויקרא את שמו קינם. (ג) ויגדל בנו וילמדהו אביו ספר, וילך לבקש לו מקום לבנות לו שם עיר מושב. (ד) וימצא כתובת אשר פיתחו האבות הראשונים על אבן, ויקרא את החרות עליה, ויעתיקה וימצא בה חותם תכנית המדע אשר הורו השומרים. (ה) מרכבת השמש והירח והכוכבים, ועל כל אותות השמים. (ו) ויכתבה בספר ולא הגיד מאומה מכל הדבר, כי ירא להגיד אותו לנוח, פן יקצוף עליו. (אגב: נא לשים לב, הארכיאולוג הראשון בהיסטוריה על פי המסורת הוא "קינם" (לפני 4500 שנה) הרי רצה לבנות עיר ומצא שם דברים עתיקים והעתיק לעצמו max) (ז) וביובל השלושים בשבוע השני בשנה הראשונה בו, לקח לו אשה ושמה מלכה בת עבדי בן יפת. (ח) ובשנה הרביעית ילדה לו בן, ויקרא את שמו שלח כי אמר שולח שולחתי. (ט) בשנה הרביעית נולד שלח, ויגדל ויקח לו אשה ושמה מעכה בת כשד אחי אביו לו לאשה. (י) וביובל [האחד ושלושים] בשבוע החמישי בשנה הראשונה ילדה לו בן ויקרא את שמו עבר. ע"כ. ובמסורת שלנו אין כלל היזכור של "קינם" רק וארפכשד ילד מיד את הנכד שלח. בראשית פרק י (כד) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר: דברי הימים א פרק א יח) וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר:.

בקיצור גם אילן היוחסין לא עקרוני. עקרוני היא שאתה ואת ואני, אנו עכשיו בהווה האדם הראשון לצאצאינו בהווה ולעתיד וזה תוקף כל סיפור האילן היוחסין. העבר מת והם השאירו לנו לטוב ולרע את ירושתם הגנטית והמוסר והערכים ותפקידינו לדאוג לעולם יותר טוב לצאצאינו האישיים שלנו בעתיד.

מבחינת בלשנית וחקר המקרא עצמה: ברצוני להוכיח שחכמינו היו ערים (מלשון לבי ער) לדבר בלי שום ספק. לא תהיה מספיק ספר שלם בכדי לכתוב מה יש לי בראש כרגע ומי מדבר על מה שאני צריך להיזכר ועל מה שעוד לא הספקתי ללמוד. אבל ניתן כמה דוגמאות דיי חזקות שתשכנע אתכם שבכל הדורות היו ערים לדבר. (אני נזכר ששמעתי הרצאה מאחת מבקרי המקרא (בחורה\אישה כלבבי) שמסבירה לנו למה משה שבר את הלוחות, וכך מספרת (בלשוני), בימי קדם לא היו ניר ודיו וחרטו בלוחות אבן או חימר וכדומה, ולכן כל עיסקה או הסכם שרוצים לבטל, אז פשוט שוברים את הלוח מאבן או מחימר ששם כתוב ההסכם וכדומה. מנין אנו יודעים זאת ? מהחפירות ולוחות ממסופוטמיה (אגב: "מסופוטמיה" ראו חז"ל (בראשית רבה) כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו עד שאתה מאיר לי "ממספוטמיה ומחברותיה" בוא והאיר לפניי בארץ ישראל.) וחמורבי ועוד. שם בזמנם שברו לוחות, זה מן ביטול חוזה כמו בימינו שקורעים את הניר. שאני שומע אותה אני מרגיש מוזר הרי חז"ל כבר אומרים את אותו דבר בלי החפירות הארכיאולוגיות. והיא אומרת שאילולי החפירות האלה לא היינו יודעים זאת. אם רק טרחה לבדוק את חז"ל הרי לא היית מוציאה מפיה שטות שכזו. חז"ל וכל לומד תורה מבין את התפתחות הכתב ומבין מה משה עשה. היא שואלת למה יש גם הרטבת הלוח. ובכן ברור הרי שבתקופת התפתחות הדיו\צבע על קלף או לוח, מספיק הרטבה שהכתב תימחק וכך ביטול ההסכם או לוח של חימר שמתפורר במים.)

בתרגיל פשוטה בחשיבה אבולוציונית התפתחותית של בני אנוש. כל אחד מכם יכול לכתוב היסטוריה דמיונית מסברה. השפה והלוח שנה (מכל סוג) קדם לחקלאות. האימפריות קדם לכתב היותר מודרנית. שאנו מגיעים למוסר וערכים, המשפחה קדם לחברה והחברה קדם לאימפריה כך שהמסר החשיבתית של התורה ברורה. כך שכל חכם בכל הדורות ידע את ההתפתחות האנושית התנכית כנכונה עובדתית אבל לא מדויקת כלל כי ריבו הדעות החלוקות מוכיח את אי דיוקם. ולכן שמדעית חושבים היום שהחקלאות התפתח באזור שלנו (אסיה) אנו שמחים על כך. כי כנראה מוכיח את העובדה שהאדם הראשון שלנו הוא באמת אבות אבותינו ואבות כל האנושות = ההומו סאפיינס. אבל אפי' את זה לא צריכים עקרונית.

בוודאי לא השנים בתורה מדיוק כלל וכלל. לדוגמא: (בראשית פרק יד) שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ: וראו מה אומר האבן עזרא במקום "וטעם ושלש עשרה בשלש עשרה" כמו כי ששת ימים עשה ד' (שמות כ, יא). ובעל סדר עולם חברם ודעתו רחבה מדעתנו: מה הוא אומר בעצם ? הוא אומר שמחבר מדרש סדר עולם (מסדר השנים התנכיים) לא צדק אבל דעתו רחבה כלומר יש לו אינטרס אחר למה חיבר אותם ומונה שם עשרים ושש שנים 13+14+1=26. גם בחז"ל יש דעות כמו האבן עזרא בעניין כלומר האבן עזרא לא המציא מעצמו.

על זו הדרך אפשר לראות את הדעות הרבות בחז"ל  מול הסדר עולם בהרבה מקומות, כלומר השנים לא מדויקים כלל וכלל וזה ידוע לכל לומד חז"ל ותנ"ך. ואף אחד חוץ מטיפשים שמחפשים דיוקים ועושים פלפוליי סרק שבא לי אישית להקיא מהם. כי אין שום עניין עקרוני למנות שנים על פי התנ"ך (זה שאנו היום מונים את הלוח כביכול מששת ימי הבריאה (ה'תשע"ד) ?! זה עניין טכני ושרירותית הרי בתורה ספרו על פי יציאת מצרים ובהמשך על פי מלכים ועוד ועוד. יש בחז"ל דיון האם משה ידע את שבת בראשית כלומר האם היית לו מסורת של שבע ימים עד אדם הראשון. גם חז"ל זה  מוכיח שלא היית למשה מסורת ברורה. כמובן מי צריך את זה כלל ? מה משנה מתי נתחיל שבת ? הרי זה דבר שרירותי לגמרי, אבל לשוטים זה חשוב כי אז זה לא באמת שבת רק סתם יום חול, הם בטיפשותם חושבים שיש משהו ביום הזה דווקא).

אז לא השנים רלוונטיים לנו ולא דיוק הסיפורים רלוונטיים לנו, מה שרלוונטי לנו היא החשיבה הבסיסית. וכמובן להוכיח היסטורית שהחשיבה נכונה. אני הייתי מסתפק עם ספרו של יובל הררי "קיצור תולדות האנושות" ועל הספר הייתי כותב את החשיבה הבסיסית שלנו. יובל הררי עצמו אומר בתחילת הקורס שלו שאפשר לכתוב את ספרו באלף דרכים אחרות כלומר לא צריך לעמוד על דיוקם של הסיפור שלו, כל סיפור ואייך שנספר אותם הוא רוצה שתגיע למסקנה התבונית שלו שבני אנוש מתכנסים לגלובליזציה ולא נצטרך יותר את חוקי המשפחה ועוד ננצח את המוות וידע = כוח וכו' וכו'. והתורה אומרת שלא נכון, הגלובליזציה כבר היית בזמן נמרוד\חמורבי ומגדל בבל והנה מה יצא מהם ? חוץ מביזה תמידית ופירוד האנושות לעמים ולשפות שונות ועוד ועוד. הררי לא משחזר את ההיסטוריה כמו התנ"ך הוא מפספס את הלוח הוא מפספס את התפתחות חוקי המוסר והערכים שזה עיקר הרלוונטיות במושג היסטוריה, ובעיקר מפספס את בשורת התורה שידע = נבואה = טוב = ההתפתחות האנושות לטוב יותר. כוח היא עיוורון, כוח הוא הבור שהרשע נופל בו, וההיסטוריה התנכית בא לספר לנו דווקא את זה.

ברצוני שתבינו שברגע שבני אנוש המודרניים הם בחשיבה אבולוציונית ?! חשיבת התנ"ך מתקבלת מאליו. באותו רגע חוזרת הנבואה ורלוונטיות ההיסטוריה לשם לימוד ולא לשם סקרנות גרידה. אחרי שהעיקר זה הלימוד הניסיון ?! אז לא משנה דיוק הסיפור ההיסטורי. אני מקווה שברור מה אני טוען כאן. חשיבתית העבר מת ואת ואני האדם הראשון לצאצאינו, כלומר במציאות העובדתית ביקום שלנו, אני ואת ואתה ראשונים לעתיד לנו ולצאצאינו לדורי דורות. אז אפשר לחזור על טעויות המתים ואפשר ללמוד מהם ובדיוק בשביל זה נכתב הסיפור התנכי.

ההיסטוריה האנושית בחשיבה אבולוציונית מתנהלת בדיוק כמו תינוק (המחמירים יאמרו שזה מתחיל עוד מהבטן כלומר בשבועות הראשונות הוולד הוא כמו דג עם זנב, כמו ההיסטוריה האבולוציונית  האמיתית) שגודל ומתפתח להיות בוגר וזקן. שהוא נולד הוא חיי בגן עדן יש אימא שמניקה אותו. ואחרי זה בא התודעה והחינוך העצמי הוא מתחיל ללמוד לדבר ואחר כך לכתוב ואחר כך יודע שאין אימא ואין גן עדן צריך פשוט לעמול בחקלאות בכדי להשיג את צרכיו. הוא צריך להשכיל ולהבין מוסר וערכים, הוא יכול ללמוד מהספרות וההיסטוריה ויוכל ללמוד על בשרו אבל חבל כי עד שילמד הכל כבר יעברו רוב חייו ויהיה מאוחר מידי.

ברצוני לומר שאפשר לחבר סיפור התפתחות הנולד מרגע ההפריה עד מותו ועליה לכתוב את החשיבה הבסיסית של התורה והנ"ך, כי זה בעצם אותו דבר. הנולד מקבל את התודעה מאוחר יותר וגם באבולוציה ההומו סאפיינס קיבל את התודעה. אין לילד המתגבר משיכה מינית דטרמיניסטית לבת מינו לשם שרידותו האישית כך ההומו סאפיינס בהיסטוריה איבד את המשיכה המינית לבת מינו ולכן נצרך להפרדת האדם מהג'ונגל ולהפוך לחקלאי. בשביל חקלאות הוא צריך שפה וידע, ללמוד את חוקי הטבע ועונות השנה ולדעת את הלוח ועוד ועוד, כל תינוק חייב ללמוד שפה וללמוד השכלה בכדי להתפרנס. על זו הדרך אפשר לעקוב אחרי התינוק ולהבין מה היה בהיסטוריה האנושית. אם בוחר לא ללמוד ומת בלי צאצאים ? אותו דבר בהיסטוריה מי שהלך נגד הטבע\האלוהים, לא שרד.

בכל זאת הבטחתי להראות לכם שחכמינו בכל הדורות ידעו שספר התורה לא כתב משה. ולכן ברצוני לתת לכם כמה דוגמאות פשוטות.

שמואל א פרק ל (כב) וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ: (כג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ:(כד) וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ: (כה) וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

הפסוק האחרון מוזר מאוד כאילו זה חידוש של דוד וחוק חדש, הרי כבר בתורה אנו מצווים במצווה הזו בפירוט רב בספר במדבר פרק לא. ומוזר מאוד, רש"י מביא חז"ל אצל אברהם שדוד למד מאברהם לחלק. למשל את החז"ל הזה (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק יד) ממי למד (= דוד ) מאברהם זקנו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים, וכן אמר דוד כחלק היוצאים במלחמה וכחלק היושבים על הכלים יחדו יחלוקו (שם שם כד), וכן מצינו בתורה, דכתיב וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים בצבא ובין כל העדה (במדבר לא כז), ומה שעשה דוד מן התורה עשה, ומה שכתוב וישימה דוד לחוק (ש"א ל כה), כי נשתכחה מצוה זו וחידשה הוא ונקראת על שמו.

אייך בדיוק נשכח מצווה שכתוב בספר התורה שנמצא בכל מקום והילדים לומדים בחיידר ? אנו רואים כמה התירוצים הם מאולצים שאף תלמיד חכם לא יכול לקבל אותם. ויש עוד עשרות ומאות דוגמאות כאלה שחז"ל ידעו את הנקודה ששם צריכים להשיב בקש. אבל אני רוצה לתת לכם את הטיעון המרכזי שלי (שעם זה התחלתי את המאמר) שגם האבן עזרא אומר את זה ממש ברור.

ובכן בתורה כתוב שמשה מצווה את זקני ישראל ואת העם, והנה המקור, דברים פרק כז (א) וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: (ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: (ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ: (ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: (ה) וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: (ו) אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: (ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:

אם משה כתב ספרי תורה וחילק לשבטים (יש כזה דעה בחז"ל) אז לא צריך אבנים וזה ברור ופשוט. גם יהושע מצווה לכתוב על אבנים בסוף ימיו. כלומר הציוויים לכתוב על אבנים לזיכרון רלוונטיים אך ורק שאין כלי כתב כמו שלנו, ניר ודיו. וזה היה המציאות ההיסטורית של אז. האבן עזרא אומר שמי שמבין את סיבת כתיבת התורה או חלק ממנו על שנים עשר אבנים ?! מבין שלא משה כתב את התורה כי לא היית לו טכני את האפשרות לכתוב תורה שלימה. וזה סוד השנים עשר הידוע של האבן עזרא.

(ראו אשכול שלי בעצכ"ח בהרחבה יותר  כאן  http://www.bhol.co.il/FORUMS/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3023679&forum_id=1364 )

אני אסכם את המאמר עם סיכום שכתבתי באשכול הנ"ל בעצכ"ח, (כאן בהמשך למטה http://www.bhol.co.il/FORUMS/topic.asp?whichpage=2&topic_id=3023679&forum_id=1364 )

ובכן, גלוי ויודע על פי פשוטו של תורה והנ"ך שלא היית להם כלי כתב במילא לא היית להם ספרי תורה.

כמו שזה גלוי לנו היום על פי פשוטו של תורה, כך זה היית גלוי לכל לומד תורה מאז היותנו לעם. ולכן לומר שמשה כתב את התורה שיש לנו בארון הקודש, היא שקר וחילול השם ותורתו וחילול חכמיו בכל הדורות וחילול עמו. (ואין להקשות על חז"ל שאמרו וכו' והרמב"ם שפסק וכו' כי זה מיועד לחלשים ושוטים כאמור לעיל)

רק לראות את מקורות חז"ל, אנו רואים שהם היו מאוד ערים לעניין. למשל

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה (פרק ז דף כא טור ד /ה"ה) נמצאת אומר שלשה מיני אבני' הן אבני המלון ואבני' שהניח יהושע תחת כפות רגלי הכהנים ואיסטליות ( = מצבות\לוחות אבנים max) שנתן להן משה

תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק ח

נמצאת אומ' שלשה מיני אבנים הן אחד שהעמיד משה על שפת הירדן בערבות מואב (משה עצמו כתב על אבנים עוד לפני שעברו, על פי הדעה הזו max) ואחד שנתן תחת מצב רגלי הכהנים ואחד שהעבירו עמהן

תוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

שלשה מיני אבנים היו – ירושלמי, ג' מיני אבנים הן אבני המלון ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני' ואיסטליות שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה אמר ר' סימן בר זבידא ויאות אין תימר אבני המלון לשעה היו ונגנזו אין תימר אבנים שהקים יהושע תחת כפות רגלי הכהנים משוקעות הן במים אין תימר איסטליות שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין באבנים שהקים יהושע להן על גב הירדן.

חז"ל וכל חכמי הדורות היו ערים לזה שלא קיבלו ספרי תורה לא בזמן משה ולא בזמן יהושע. כי מי שלומד יהושע רואה שגם ספר יהושע לא כתב יהושע והסופר מצטט את יהושע שבסוף ימיו הוא שוב חוזר על ההיסטוריה לפני העם. (עיין שם בפרק כד') הוא מתחיל לספר

יהושע פרק כד

(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וארב וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק: (ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם: (ה) וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם: (ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף: (ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים: (ח) ואבאה וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם: (ט) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: (י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: (יא) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם: (יב) וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ: (יג) וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים: (יד) וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְקֹוָק וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק:

גם יהושע עצמו כותב על אבן ככתוב בהמשך שם.

את כל זה לא מספרים למי שיש לו את התורה שלנו ויודע מהחיידר את כל הסיפור בע"פ.

גם סיפור בני גד וראובן (יהושע פרק כב' מפסוק י' והלך) שבנוי מזבח שכמעט גרם למלחמת אחים. מה גרם להם – לבני גד וראובן – לחשוש ? אם יש להם ולבני ישראל ספרי תורה ?! אז למה שיחששו ? בשביל מה מצבת אבן גדולה על הירדן ?

הרי חששו מיזה (יהושע פרק כב)  וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה לָּכֶם וְלַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

כל חששם אפשרית אך ורק בימים שלא היו ספרי תורה ושהעם לא יידע שבני ראובן וגד ונחלתם הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ומאלוהי ישראל.

ועל זו הדרך כל לומד נ"ך עובר על הפשוטו של הנ"ך ומבין שעד החזרה לארץ מבבל לא היית להם ספרי תורה. מי מדבר כבר על מצוות סוכה שלא קיימו מאז יהושע עד נחמיה ככתוב בנחמיה.

מי מחכמינו פספסו את הפסוק הזה בשמואל (שמואל א פרק ט ט) לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:

המילה "נביא" מאוחרת ומלפנים נביא = הראה.

וכן כל פעם שיש את המשפט "עד היום הזה"

שהאבן עזרא אומר שספר איוב מתורגם וכנראה משה תרגם אותו, נגד הדעה בחז"ל שמשה חיבר אותו. וכן שהאבן עזרא אומר שספר ישעיה מפרק מ' זה לא דברי ישעיה וכך משמע גם מפשוטו של הספר. כל זה לא חידושים שרק האבן עזרא הרגיש בהם.

אני אתן דוגמא אייך הרגש\הבנה של לומד היום, חייב להיות שקדמו לו כבר באותו הרגש\הבנה.

ובכן, חשבתי לי שכתב העברי היא כתב שיותר קל לכתוב בסיד או לחרוט באבן מה שאין כן כתב אשורית התאפשר אך ורק אחרי שכלי הכתב היית דיו.

כלומר, התפתחות כתב העברית לכתב אשורית (האבן עזרא טוען לכאורה שזה התפתחות של הכתב העברית ולא כתב שבא מאשור. הוא טוען שמקובל עליו שהשם אשור = מאושר שבאותיות ולא מהאומה האשורית, ומביא כמה ראיות.) מתאפשרת בזמן שהעט\הדיו\השחור כותב על הקלף\גיליון וכדומה, מה שאין כן שהמילה חרוט באבן או בסיד או בחול, אז קשה לצייר אות אשורית, וקל יותר לכתוב בקווים וכתב עברית היא יותר קווים כמו כתב היתודות.

כל זה חשבתי לעצמי שזה גם ראיה להתפתחות כלי הכתב וחוקיה.

אבל ידעתי וידעתי מזה כבר שכל חידוש כבר נמצא איפה שהוא במקורות. והנה מצאתי.

יש גמ' בסנהדרין תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב

אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? – אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? – אמר רב חסדא: כתב ליבונאה. תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה.

מהי כתב עברי ? אמר רב חסדא: כתב "ליבונאה" ומהי פירוש המילה ליבונאה ? על זה יש הרבה דעות. ראו במקום ובמפרשים. אבל ראיתי אצל הרב כשר בתורה שלימה (כתב התורה ואותיותיה) "וי"מ שקרא כתב עברי לבונאה משום שהיה דרכם לכתוב על לבנים"

כלומר, הכתב העברי היא כתב שמשמש את הכתובים על אבנים ובסיד וכדומה ולא שהמקור היא העט\הדיו שאפשר כבר לכתוב ממש אותיות אשוריות מרובעות.

גם ידוע המחלוקת בירושלמי איזה אות בלוחות עמד בנס. וכל המחלוקת הזה בנויה על הכתב. אם הכתב היית עברית אז אות "ע" עמד בנס כי היא בצורת "ס" ואם בכתב אשורית אז אות "ס" ו"מ'ם" עמדו בנס.

כדאי לראות על כל עניין הכתב אצל הרב כשר לפני פרשת תזריע יש לו שם ספר שלם בשם "כתב התורה ואותיותיה" ושם אפשר לראות כמה ערים היו כל חכמינו בכל הדורות.

ע"כ הדוגמא להראות לנו שספרי הספרים של האומה היית בכל הדורות בידי מאות אלפי לומדים בכל דור ודור שכל חידוש שלנו היום או של האבן עזרא והרמב"ם וכן אחורה בזמן. הכל כבר נתחדש לפניהם. מה שאנו מרגישים היום הם כבר הרגישו אז וזה פשוט.

וכל זה ועוד הרבה ראיות פשוטו וקשות, הם דברים עתיקים ונמצאים בכל ארון ספרים יהודי. בחז"ל ובגאונים וראשונים ואחרונים.

לסיכום:

כמו כל סיפור התורה מחשבתית רוצה לספר לנו על התפתחות התבונה והתפתחות מצוותיה. כך ברור לכל לומד תורה שגם הכתב והכתיב היא התפתחות ומשה לא כתב את הספר שיש לנו בארון הקודש.

יש עוד דבר פשוט שחייבים לשים לב עליו.

אם משה רצה לכתוב תורה והיית ביכולתו לכתוב תורה. אז היה כותב שולחן ערוך. כלומר, מצוות יבשות כמו כל ספר חוקים שהם החוקים יבשים וקרים כמו אבן.

אחרי דור היינו שואלים מי סמכו ? התשובה לזה היא שצריך להתחיל מהתחלה כלומר מבראשית, ולכתוב מהי סמכותו של משה לכתוב חוקים.

ולכן חייב סופר מאוחר יותר לכתוב את הבראשית ואת כל סיפור משה ואת כל חוקיו שחקק לנו. כך שאנו מקבלים את הכל בספר אחד. גם את הסמכות וגם את החוקים.

עכשיו. לילדים ולחלשים ולרשעים, לא מספיק הסיפור של התפתחות תבונת אנוש. הוא חייב סמכות עליונה אלילית או משהו כזה. ולכן מערבבים בסיפור את האלוהים כביכול הוא מדבר ומשה שומע וכדומה. אז מקבל הילד את סמכות התורה.

אבל ללומדים תורה ולמשכילים אי אפשר למכור לוקשים. הם יודעים שאין האלוהים מדבר. אז אייך להם התורה משכנע אותם לקבל את חוקיה ? ועוד לשמור עליה מכל משמר במשך אלפי דורות ?

התשובה היא שוב בסיפור התנכי.

התורה – סיפור התורה – נכתב באופן כזה שכל לומד מעמיק מרגיש את תובנה של התורה שאפי' פשוטי ההמון של הגויים יבינו מה התורה רוצה מהם.

שהלל רוצה להסביר לגוי מהי התורה על רגל אחת ? הוא לא אומר לו סמכות אלילית או סמכות אחרת. הוא פשוט אומר לו במשפט אחת, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

הצוו הקטגורי של קאנט או דברי הלל לגר ( אחד הגרים הללו שביקש להתגייר תוך כדי לימוד כל התורה בעומדו על רגל אחת. לאחר שנדחה על ידי שמאי, בא לפני הלל. הלל גייר אותו ואמר לו: "דעלך סני – לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". כלומר: מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה (על רגל אחת) והשאר פירוש הוא, לך ללומדו ) כל אלה יוצאים מההנחה הבסיסית שכל המוסר והערכים הם המצאות בני אנוש.

הלל לא סיפר סיפור מעמד הר סיני המחייבת כביכול. ולא סיפור לו שיש לנו תורת אמת. הוא פשוט נתן לו את הכלל הבסיסי שגם קאנט עלה עליו.

(הצוו הקטגורי של קאנט אומר: "פעל רק לפי אותו כלל פעולה שתהיה מסוגל, באותו זמן, גם לרצות כי יהיה לחוק כללי" הרעיון הוא שאם אדם, כיצור רציונלי, איננו יכול לרצות (באורח עקבי) ש"כלל פעולה יהיה חוק אוניברסלי – כלומר שהכול יאמצו אותו ויפעלו לפיו – כי אז אין כלל זה יכול להתקבל בתור כלל מוסרי: כי כלל מוסרי המתקבל על הדעת הרציונלית הוא בהכרח כזה שכל יצור רציונלי יכול לאמץ אותו.)

אז כמו הלל וכמו קאנט הבינו שאין שום סמכות עליונה. ומשכילים לא צריכים סמכות עליונה או סמכות של משטר ושלטון או סמכות הרוב. אז בשביל מה צריכים את התורה ? ובשביל מה שמרו עליה עד היום ולמה אני חושב בעצמי לשמור עליה מכל משמר לנצח על ידי צאצאי בעזרת השם.

לא דיי לתת לנו את הכלל של הלל וקאנט ?

התשובה היא שלא. זה לא דיי לנו, כי על איזה חשיבה בסיסית אנו מחילים את הכלל הזה ? הכלל הזה לא מספיק ככלל גרידה. הוא צריך לחול על חשיבה בסיסית של האדם ומהי החשיבה הבסיסית של האדם או של היהודי ? את זה מספר לנו התורה בסיפורו הנפלאה שלה. (ראו את כל הדפים של החשיבה הבסיסית)

לסיכום המאמר:

לריק הוא כל ויכוחי הסרק שלנו מי כתב ומתי כתב ומי הוא הסמכות ומהי מוסרי ומהי ערך. זה לא היהדות, נקודה. סגולת היהדות ולמה היא נבחרה להיות עם סגולה היא אך ורק בגלל החובה לתת לזולת את התבונות הפשוטות של התורה ששם אנו מבינים מהי הסמכות האמיתית. הסמכות היא התבונה והכלל של הלל וקאנט, ובכדי לדעת ליישם את הכלל הזה אנו צריכים לדעת אייך התפתח המוסר והסמכות באנושות. ויש שני דרכים של ההתפתחות. 1, בכוח הנשק = כוח החברה, פעם זה המלך היום זה הרוב הדמיוני, ובשניהם שלטו ושולטים, המצאת הקניין והמצאת הכסף שהם – המצאת הקניין והמצאת הכסף – קמו על יוצרם. התוצאה היא שכל פרט מוליד לדמיון והוא והחברה נפסדים ולא שורדים, רק איזה מין חייה שהוא נקרא הומו סאפיינס שורד בכללי. היום הנו שמחים עם תקומת המערב מול הנצרות. ומחר הסינים ישמחו עם תקומתם על חשבון חורבן המערב על ידי הסינים והערבים. זה יקרה ביום שהסינים יסגרו את האשראי לארה"ב, כמו שהרוצח בב"ש רצח שלא קיבל אשראי. דמיון לוחמת עם דמיון אחרת וקם דמיון חדש. וכך זה חוזר במחזוריות תמידית. 2, יש את סגולת ברית המילה = זעקת הפרט על חירותו ושרידותו הנצחית. אבל לא מספיק ברית מילה בלי ארץ ישראל או כל ארץ שמובטח לנצח. כי אין לאדם שום ביטחון לשרידותו הנצחית בלי הטבע שהמצאת הקניין והכסף שוללים זאת מראש. ולכן לא מספיק ברית המילה האישית, היא יכולה להציל אותך כל זמן ששאר בני אנוש עוד דוגלים בחברה דמיונית של נמרוד ומשעבדים תחת אלוהי הקניין והכסף. אבל היעוד היא שכל בני אנוש יכירו בתובנות האלה ואז לכל פרט יהיה את הבסיס ואז לא נצטרך אפי' לברית המילה. שכל בני אנוש ישתחררו מאלוהי הכסף ואלוהי הקניין ואלוהי החברה ויבינו שאין לך בעולם\ביקום חוץ מצאצאיך האישים שלך לדורי דורות ?! אז מובטחת לך חירות אמיתי וחופש אמיתי ומשמעות חיים אמתיים ואושר אמיתי.

החשיבה הזאת נקראת "עולם הבא" = כל הטוב יבוא בהמשך בעתיד. תרופה לסרטן יבוא מחר וכן כל קללות האדם יבוטל ורק יישאר להתענג ביצירות ובאומנות וסתם בתענוגות.

מה שאין כן בחשיבה החברתית הדמיונית הטבע היא פונקציה של עולם הזה ועכשיו. הכל פונקציה של מקריות כמו המבול אצל נוח וכמו העבדות לאלוהי הכסף והקניין והחברה.

תפקידו של היהודי לשחרר את העבדים שבאומות. לא רק לשחרר את עצמם כגזע כחברה טבעית. עובדה שזה לא עזר להם. כי רובם בכל הדורות הפסידו את צאצאיהם לטובת ההתבוללות ולבסוף להכחדתם. קוים בהם העונש הכי מפחיד "עונש כרת" אין יהודי אחד מלפני מאה שנה שיכול לומר היום שמיטתו שלימה. ואם נחזור אחורה בזמן רוב האבות הפסידו את רוב רובם של צאצאיהם. אנחנו חייבים להבין שאין בשרידות האומה היהודית מבטיח לפרט את שרידותו. כי בסוף כל סוף האומה הטבעית היא גם חברה דמיונית. נכון היא מועילה יותר מחברה דמיונית בלתי טבעית שלא שורדת בכלל. אבל בכל זאת מה לי כמה שורדת אם לא אני בעצמי זוכה אישית בשרידות ?

ולכן, תפקידינו לתת את התובנות הפשוטות האלה לכל פרט בהומו סאפיינס ורק אז מובטחת חירות כל פרט באנושות.

מי ייתן שנזכה לכך בימינו אנו אמן ואמן…..

בברכה

Max maxmen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s