אלוהים או ההורים, מי קודם למי? – תרגילי מחשבה היהודית הבסיסית.

אלוהים או ההורים, מי קודם למי? – תרגילי מחשבה היהודית הבסיסית.

רקע

אחת מכאבי הראש של הפילוסוף (התלמיד חכם), הם התיירים (תייר בתורה ובמחשבה בכלל ובמחשבה היהודית בפרט) שבאים בעזות מצח לפקפק בדבריו. הרי השטחי הנבער לא מבין שלכל התורה והמחשבה האנושית יש יסודות שעליהם בנוי כל הבניין שנקרא מחשבה. שפילוסוף אומר פרט קטן כמו מי קודם למה ההורים או אלוהים?! הוא לא אומר זאת כי ככה בא לו לומר אלא זה מושתת על היסודות של המחשבה האנושית. דבריו בנוים על התבונה האחידה שקיימת ביקום. המעלה של הפילוסוף היא שאפשר לבדוק אותו (את דבריו) וללכת אחרי מסקנותיו מהיסוד עד המסקנה. אבל השטחי (התייר שלנו) לא מכיר את היסודות ולכן לא מסוגל אפי' לבדוק את דרכי הפילוסוף ולהגיע – איזה פלא, לאותו מסקנה של הפילוסוף.

אז מילא לא יודע את היסודות (כמה קשה זה לדעת את היסודות?! אלא מדובר בעצלן, באדם לא חושב שכל מהות האדמיות של האדם היא, שהוא אדם חושב. כלומר מדובר בקוף ולא באדם וסליחה מהקופים), אבל לא להבין כמה דביל הוא עם עצם הפקפוק בדברי הפילוסוף\התלמיד חכם\?!

בלימוד התורה בפרט (ובמחשבה ככלל) האדם חייב לשלש את לימודו בכל יום, ושליש חייב להיות עיסוק בהבנת דבר מתוך דבר. וככה נפסק גם בהלכה. זה לא המלצה אלא חובה שבלעדיהם האדם הלומד הוא פשוט לא תלמיד חכם\פילוסוף, הוא לא אדם במהות של האדם כנ"ל.

אז יש לנו שני דברים קריטיים למי שרוצה להיות פילוסוף בעצמו ולא לסמוך על אחרים, שהם – האחרים, בדרך כלל מטעם איזה אג'נדה שבא לגזול ממנו את חירותו הנפשית הגופנית והמחשבתית.

האחד: התבונה האנושית בנויה על יסודות בסיסיים פשוטים שממנו בונים את כל הבניין של המחשבה והמוסר והערכים בצדק ומשפט ובכל תחום אנושי.

השניה: כל לומד חייב לעסוק שליש מעסק הלימוד בהבנת דבר מתוך דבר. שבלעדיהם לא מבין כלום.

במאמר הזה נעסוק בפרט קטן מהלכות היהדות ונסביר בטוב טעם אייך מהיסודות מגיעים למסקנה הפשוטה מי קדם למי ההורים או אלוהים. כמובן נסביר בקצרה את היסודות. ונלך צעד צעד עד המסקנה. מנגד נסביר למה באומות האלוהים קודם להורים. במילים פשוטות, למה הדגל\המדינה\העם\החברה קודמת להורים. כלומר זה לא דיון טריוויאלי על אלוהים וכבודו וכו' מול ההורים, אלא כפי שנוכחתם לדעת שתמיד שמדברים על אלוהים מדברים על סמכות. כלומר אלוהי חול (גם בנקודה הפשוטה הזו – שאלוהים ביהדות הוא משל לסמכות, נעסוק בעקיפין כאן).

ובכן, שאלת הפוסט תוכיח לנו שוב ושוב שיש ליהדות יסודות בסיסיים אלוהיים, שממנו יוצא אוטומטית – על ידי התבונה, כל פרטי ההלכות והמנהגים.

נתחיל ותחזיקו לי אצבעות ובעזרת השם נצליח אמן

אלוהים או ההורים, מי קודם למי?

נתחיל עם דברי חז"ל בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה פרק א: נאמר [ויקרא יט ג] איש אמו ואביו תיראו ונאמר [דברים ו יג] את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, הקיש מורא אב ואם למורא שמים. נאמר [שמות כ יב] כבד את אביך ואת אמך ונאמר [משלי ג ט] כבד את ה' מהונך, הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. נאמר [שמות כא יז] ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר [ויקרא כד טו] איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו, הקיש קללת אב ואם לקללת המקום. אבל א"א לומר מכה כלפי מעלה (כלומר הגמרא כאן שואלת בעקיפין למה לא נזכר מכה אביו ואמו ומקיש וכו'. עונה הגמרא שאין מכה כלפי האלוהים. אם כי יש ועוד אייך שיש מכה כלפי מעלה כמו הולדת ממזרים ועוד הרבה דוגמאות. ויש כמובן בנמשל של המילה אלוהים, כמו להכות דיין ושופט. אפשר אולי לומר שדיין ושופט שאפשר להכות הם לא דיין ושופט במציאות ולכן באמת אי אפשר לקרוא להם אלוהים max ) וכן בדין ששלשתן שותפין בו (סיום זה בחז"ל שווה כמו טיל גרעיני על יסודי החשיבה היהודית ונתפלפל בהמשך בכך בעזרת השם max )

נשים לב שחז"ל תוקפים את הנושא בכל התחומים 1. מורא 2. כיבוד 3. לזלזל\לקלל. בכולם אומרים חז"ל שהתורה מקיש\משווה את האלוהים להורים. ועוד נשים לב שאצל מקלל מדברים על אלוהי חול כלומר אסור לקלל דיינים ותלמידי חכמים.

ומה שמפליא כאן זה הסיום של חז"ל. וכן בדין, (כי) שלושתן שותפין בו. כלומר חז"ל מסבירים את היסוד של הקשת התורה בין אלוהים להורים. כלומר בגלל ששני ההורים והאלוהים שותפים ביצירת האדם ולכן שהוא – הנוצר, חייב להם בשווה. זה לא שסתם התורה קובעת משהו רח"ל אלא התורה בונה את מצוותיה על יסודות בסיסיים.

בהמשך שם בגמרא (דף ו עומד ב) נאמר:  רשב"י אומר גדול היא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו, נאמר [שמות כ יב] כבד את אביך ואת אמך ונאמר [משלי ג ט] כבד את ה' מהונך. ממה את מכבדו ממה שיחננך מפריש לקט שכחה פיאה מפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב ושופר ותפילין וציצית ומאכיל את העניים ואת הרעבים ומשקה את הצמאים אם יש לך אתה חייב בכולן ואם אין לך אין אתה חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך הון בין שאין לך הון כבד את אביך ואת אמך ואפילו אתה מסבב על הפתחים

ר' שמעון בר יוחאי אומר כאן שכיבוד הורים עדיפה על כיבוד הקב"ה. כלומר לא רק שהם שווים כנ"ל, אלא חייבים לכבד את ההורים יותר מלכבד את הקב"ה. להכיר תודה להקב"ה ולהחזיר קצת ממה שנתן לך לחברה ובקהילה, זה רק עם מה שנתן לך, מה שאין כן לכבד הורים אפי' שאין לך ממה לעזור להם אתה חייב לחזר על הפתחים = לבקש עזרה מאחרים.

למה לכאורה ר' שמעון צודק כאן שלכבד את ההורים עדיפה?! כי עם כל הכבוד לאלוהים שמאפשר את יצירת האדם, זה החלטת ההורים לממש את היכולת שהאלוהים נתן להם, וליצור הלכה למעשה את האדם. כלומר בסוף כל סוף ההורים הם היחידים שיצרו אותו עם עצם המעשה של ליצור אותו. בלי המעשה שלהם האלוהים לא יוצר אותו. נכון שבלי אלוהים שנתן את היכולת אי אפשר לעשות מעשה, אבל האלוהים לא עושה את המעשה עצמו של יצירת הבן\ת אלא ההורים.

נרד ברשותכם לעמקים יותר עמוקים בעזרת השם

נשים לב מהי המושג לכבד את האלוהים בדברי ר' שמעון בר יוחאי. פלא פלאים, לקט שכחה פיאה תורמה ומעשר לפילוסופים ומעשר לעניים. כלומר מדובר על להחזיר בתוך הקהילה והחברה. מכאן תבינו לעומק מהי המושג אלוהות. אלוהות בשפת החכמים מדברים על החברה\הקהילה\האומה. כלומר הכוח הביחד של בני אנוש נקרא במקרות אלוה. אותו ביחד מקנה לך קניין פרטי ומקנה לך את התבונה אייך להשיג את כל צרכיך בחקלאות וכו'. ואז אם אתה מקבל מהיחד הזה את כל צרכיה, אתה באמת מחזיר למי שלא צלח לו (= העני. ולפילוסופים שכל עיסוקם זה להקנות לך את חירותך וקניין פרטי וכו') כי כל התנאי למה שיש לך קיימת מהעבודה שהעני מוותר לך ומוכן להיות עני.

בחברה ובתנאים שהחברה היא קפיטליסטית שזה אומר אדם לאדם זאב?! שם אתה לא מחזיר לחברה כלום. לאלוהים כזה לא רק שאתה לא מחזיר כלום, אתה עושה הכל להשמיד אותו ומה שיותר מהר יותר טוב. מה שאין כן הורים בכל מצב אתה חייב להם. אם כי ההורים חייבים להקנות לילדים קניין פרטי וחלק שווה במשאבי הארץ, הרי זה התנאי המוסרי של היהדות ליצור חיים.

הורים בניגוד לאלוהות אי אפשר להחליף. האלוהים האחד, מאפשר להמציא אלוהות הרבה מכל הסוגים. כלומר בני אנוש כחברה\ככוח אלוהי, יכולים להמציא להם שיטה\תורה\חוקה אייך להתנהל ביניהם, ואז השיטה\החוקה שלהם הוא להם אלוה שמאפשר להם להשיג את צורכיהם. הורים אי אפשר להחליף כי הם עובדה לא רק מעצם יצירת האדם, אלא הם בתוך האדם בגנים לטוב ולרע. כלומר האדם = הגנים של הוריו. כל אלוה אפשר לבטל (חוץ מאלוהי היהודים כמובן שמושתת על אלוהים האחד הנצחי), ויבוטל לבסוף מכוח אלוהים האחד. כלומר נקמת התבונה בסוף תבוא עליהם ויבטל אותם. אבל הורים אי אפשר לבטל כי הם חלק של אלוהי התבונה שקיימים לנצח.

תפקיד הנביאים והפילוסופים תמיד היה ויהיו, להזהיר את האדם מאלוהים אחרים, לא רק בגלל שהיא לא תשרוד, אלא בעיקר בגלל המוסר והערכים הלא נכונים, אלא בגלל הצדק והמשפט הלא נכונים. נקמת התבונה הוא עובדה שתתקיים עם נדע מהנביאים או לא נדע מהם על כך. ידיעת הנקמה בא רק לתת לנו את התובנה שהתנהלותנו היא לא רציונלית. כלומר אנחנו טיפשים. אבל להיות טיפש זה לא כמו להיות לא מוסרי ולא ערכי. כלומר מהנביאים והפילוסופים אנחנו חייבים לקבל את המוסר והערכים הנכונים כי זה כל האדם.

בא ר' שמעון בר יוחאי כנאמן לאלוהיו ולאדם, ואומר אם אלוהים נותן לך מה שנותן לך, תחזיר למי שלא צלח לו בחברה וכמובן תן לפילוסופים שמקנים לך את החוקה והקניין וכו'. אבל אם אותו אלוה מונע ממך קניין, מונע ממך בעצם הכל והופך אותך לעבד נרצע לאלוהי הכסף והקניין?! אז אתה לא חייב לו כלום. מה שאין כן כלפי ההורים שאפי' לא נתנו לך כלום (רק עצם החיים), אתה חייב לחזר על הפתחים ולעזור להם.

נסיים את הקטע הזה ונאמר: לאלוהים האחד (אלוהי היהודים) אי אפשר להחזיר והוא לא צריך שנחזיר לו. ולכן תמיד שמדברים במקורות על להחזיר לו ולכבד אותו ומורא ולא לקלל\לזלזל אותו\בו, מדברים על כלל החברה\הקהילה והאומה וכלל בני אנוש. ואם לחזיר להם, זה רק בתנאי שהם נותנים לנו משהו. אבל אם בני אנוש מראש שוללים מהאדם הכל בכל מכל כל, והופכים אותו כעבד נרצע בחלוקת העבודה בלי אפי' ביטחון שיוכל להתפרנס בכבוד ולהקים משפחה ולפרנס את המשפחה?! אז בוודאי שאסור להחזיר להם, וכנ"ל צריכים לדאוג שהאלוהים הזה ימות במהרה.

אצל אלוהי היהודים, יש לך קניין\נחלה פרטית ויש לך חלק שווה במשאבי הארץ, ואז רק אם הצליח לך השנה, רק אז אתה מחזיר לאלוהים כלומר לאלה שלא צלח להם ולפילוסופים שבתוך החברה והקהילה האומה. אבל אם הפילוסופים המזוייפים של האומה משעבדים את הפרט מעצם ששוללים ממנו מראש הכל בכדי שהאדם יהיה עבד נרצע בחלוקת העבודה?! אתה לא מחזיר לפילוסופים, אלא דואג שגם הפילוסופים יהיו משועבדים כמוך.

חלוקת העבודה ביהדות (ראו ביתר הרחבה בפוסט בשם .310  חלוקת העובדה – פשר ברכת "חכם הרזים")

שלא תבינו לא נכון, חלקות העבודה ביהדות זה חשוב מאוד. באותו גמרא לעיל נאמר על הפסוק (בדברים פרק ל יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ: דורשים חז"ל ובחרת בחיים זו אומנות (תלמוד ירושלמי פאה: ובחרת בחיים זו אומנות). ואין המושג אומן רלוונטי אלא בחלוקת העבודה (אומן תמיד נאמר על אדם שהוא שמקצוען בתחום מסוים, וכנודע לאדם נצרך הרבה מאוד צרכים שבאים מהרבה סוגי אומנות שאין ביכולתו לעשות לבד לא פיזית ולא מבחינת ידע. אז מה גדלותו של אומן כשלעצמו שאין לו כלום רק את האומנות שלו?! התשובה מובנת מאליו "חלוקת העבודה" והבינו) כלומר בלי מקצוע האדם הוא מת ומקולל. עם מקצוע האדם חיי ומבורך כלומר חל עליו כל ברכות התורה.

אבל חלוקת העבודה ביהדות זה לא עבדות של שני ההורים כמו באמות המודרניות שעוד גם סופר להורים כמה ילדים הם מולידים. ביהדות חלוקת העבודה מצריך קודם את חירות האדם ואין חירות האדם בלי קניין פרטי ובלי חלק שווה במשאבי הארץ. אחרי שיש לאדם ביהדות חירות מוחלטת (קניין פרטי חלק שווה במשאבי הארץ), האמצעי חליפין (שבלעדיו לא קיים חלוקת העבודה) שנקרא כסף שהוא משאב ציבורי לכל דבר, בידי הציבור דווקא. ולא כמו באומות המודרניות שיצירת הכסף בידי הבנקים שרודים באדם עם הריבית, כלומר חונקים אותו עד מוות.

ובחרת בחיים למען תחיה אתה (והדגש על זרעך שבלעדיהם האדם הוא מת ולא נקרא חיים ביהדות) וזרעך, מחייבת את האומנות להביא לך חיים ולא עבדות מודרנית שכנ"ל לא רק משעבדת אותך אלא גם משעבדת את אשתך וסופרת לך כמה ילדים אתה מוליד.

ביהדות כנ"ל אומנות\חלוקת העבודה יש לו תנאי פשוט והיא המשך הפסוקים שם: (יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ: (כ) לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־ הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם:

כלומר נכון ובחרת בחיים זה חלוקת העבודה, אבל בלי ואהבת את השם אלוהיך לשמע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו', אין לך באמת חלוקת העובדה ואין לך גם חיים הרי נאמר כי הוא חייך ואורך ימיך. כלומר אהבת השם ולשמוע לתורה\לחוקה שלו, היא היא חייך שבלעדיו אין לך חלוקת העבודה אלא עבדות מודרנית כנ"ל.

מנין לחז"ל דרשה שכזו שנשמעת לגמרי תלוש מהפסוק וכל הפרק?!

לתייר הנ"ל דרשת חז"ל כזו – ובחרת בחיים זו אומנות, נשמעת תלושה לגמרי מהפסוקים וכל הפרק שם. והנה שנשים לב לפסוקים ואחרי הבנת המושג אלוהות, תראו כמה נכון הוא הדרש של חז"ל. ונצטט את הפסוקים.

מדובר על סיום נאום משה רבינו לפני מותו. (דברים פרק ל טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע: (טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: (יז) וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם: (יח) הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־ הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: (יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ: (כ) לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹל֖וֹ וּלְדָבְקָה־ב֑וֹ כִּ֣י ה֤וּא חַיֶּ֙יךָ֙ וְאֹ֣רֶךְ יָמֶ֔יךָ לָשֶׁ֣בֶת עַל־ הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְקֹוָ֧ק לַאֲבֹתֶ֛יךָ לְאַבְרָהָ֛ם לְיִצְחָ֥ק וּֽלְיַעֲקֹ֖ב לָתֵ֥ת לָהֶֽם:

לפני כן בנאומו האחרון משה רבינו טוען שהיסודות של התורה, יסודי החשיבה האלוהית שלנו, קלה מאוד להבנה והנה דבריו: דברים פרק ל (יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא: (יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: (יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: (יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ:

לפני כן בנאומו האחרון משה רבינו טוען שדווקא מהקללה והברכה תלמדו את היסודות של החשיבה האלוהית שלנו ותזכו לחירות וכל הברכות. והנה דבריו (א) וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־ לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: (ב) וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ: (ג) וְשָׁ֨ב יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: (ד) אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ: (ה) וֶהֱבִֽיאֲךָ֞ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ: (ו) וּמָ֨ל יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־ נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ: (ז) וְנָתַן֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ אֵ֥ת כָּל־הָאָל֖וֹת הָאֵ֑לֶּה עַל־אֹיְבֶ֥יךָ וְעַל־שֹׂנְאֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר רְדָפֽוּךָ: (ח) וְאַתָּ֣ה תָשׁ֔וּב וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּק֣וֹל יְקֹוָ֑ק וְעָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם: (ט) וְהוֹתִֽירְךָ֩ יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ בְּכֹ֣ל׀ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֗ךָ בִּפְרִ֨י בִטְנְךָ֜ וּבִפְרִ֧י בְהֶמְתְּךָ֛ וּבִפְרִ֥י אַדְמָתְךָ֖ לְטֹבָ֑ה כִּ֣י׀ יָשׁ֣וּב יְקֹוָ֗ק לָשׂ֤וּשׂ עָלֶ֙יךָ֙ לְט֔וֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂ֖שׂ עַל־אֲבֹתֶֽיךָ: (י) כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר מִצְוֹתָיו֙ וְחֻקֹּתָ֔יו הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּ֑ה כִּ֤י תָשׁוּב֙ אֶל־ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:

משה רבינו כורת ברית – מה שנקרא בלע"ז אמנה חברתית, ואומר להם שהברית היא מאוד קלה להבנה. גם הברכות וההצלחות וגם להבדיל אלף ההבדלות הקללות והגלות והעבדות, הם תוצאה רציונלית של האמנה החברתית. ושוב אפשר להבין אותה עם נלמד כמו שצריך. דברים פרק ל (יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא: (יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: (יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה: (יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ:

פשוט – טוען משה רבינו, קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.

המתודה היהודית בקצרה ממש

נחזור על עקרי הדברים הבסיסיים ככה נבין את דברי משה רבינו ודרשת חז"ל לעיל ואגב זה נבין גם את דברי חז"ל שמקדימים את כבוד ההורים לכבוד האלוהים וק"ו מקדימים את ההורים לפני כבוד החברה\האומה וכל בני אנוש. ואגב זה נבין גם את המושגים של אלוהות. גם אלוהי היהודים וגם להבדיל אלף הבדלות נבין את אלוהים אחרים ולמה אלוהי היהודים כל כך מזהיר אותנו ממנו.

באומות

באומות אין חירות האדם באמת ואין אפי' שיח של חירות בעומק הדברים, מעצם העבודה שקיים ריבון אדם על אדם. זה לא משנה אם מדובר על השמאל שנותן את הריבונות לפילוסוף (המזוייף כמובן), או אם מדובר על הימין שכופה על האדם לחיות תחת אלוהי הקפיטל תחת אלוהי הכסף והקניין. חירות בשמאל הוא חירות מכל מה שהפילוסוף האמיתי אומר (תכחיש את הוריך. תכחיש את תורת אדם = חוקי המשפחה. תכחיש את תורת נח = המצאת הקניין הפרטי והירושה שמהם יוצא אוטומטית כל המוסר והעריכם האנושיים כמו לא תגנוב ולא תרצח. עם הריבון הוא כובש ארץ ועם הריבון הוא כופה את כל המוסר והערכים על האזרח (הפרדוקסליות כאן היא העובדה שלריבון מותר לכבוש ולרצוח ולגנוב – אחרת אין לו ארץ וכו'.  ולאזרח שלו אסור לרצוח ולגנוב, ולכן הוא צריך כפיה, ושוטר, והבינו) ולכן הוא לא צריך את תורת נח החופשיים. חירות בימין זה החופש לחמוס כמה שיותר מחלוקת העבודה.

ההבדל העמוק ביניהם. השמאל ידאג לעבדים שיהיה להם משהו לאכול, אבל חירות המחשבה והנפשית הוא לא ייתן להם, כי הפילוסוף המזוייף הוא הוא האלוהים שלו. הימין ייתן לו חירות המחשבה אבל לא ייתן לו אוכל. בשניהם האדם הוא עבד נרצע, אצל השמאל הוא עבד במחשבה ובעשיה על פיו. כלומר האדם בשמאל לא יכול לפעול על פי המחשבה שהוא היה הוגה לעצמו אילו היה בן חורין. בימין הוא לא יכול גשמית להוציא לפועל את מה שהוא הוגה לעצמו.

אייך האינטלקט משני הצדדים חיי עם זה? פשוט מאוד – וכאן אנו מגיעים לנקודה הקריטית של אלוהית אחרים ולמה היהדות כל כך נגדה, הוא מדמיין לעצמו זהות\ישות דמיונית ואומר לעצמו מסך כל בני המשטר יש בני חורין באמת. בשמאל הוא יביא לנו את כמה פילוסופים שלו לטעון הנה השיטה מצליחה. ובימין הוא יביא לנו את הכמה משפחות שכן הצליחו כלכלית ולכן הצליחו אינטלקטואלית.

מה ששניהם לא רואים – מה שכן ראו תמיד הנביאים שלנו ואפי הנביאים של האומות, שתמיד המיעוט הנבער נהפך לרוב והלך הישות\הזהות הדמיונית. כלומר מעבר לזה שזה לא מוסרי, רציונלית הישות תחרב בהמשך.

אם כל הצרות האנושיות בכל ההיסטוריה האנושית, הוא המצאת הישויות הדמיוניות = אלוהים אחרים. ברגע שהאדם הוא אדם לא חושב ורואה אלא ישויות דמיוניות, אז הוא מסוגל עם כל הישות הדמיונית שלו, להשמיד ולהרוג שש מיליון יהודים ולגרום תוך חמש שנים להשמדת כשישים מיליון בני אדם אנשים נשים וטף. אותו דבר הנאורות\הציונות שהצליחו להפוך חלק מהיהודים ללאומניים בני משטר פנאטים ככה שהם גם – בניגוד למהות היהודי, רואים אלא ישויות דמיונית כמו ערבים, אשכנזים, ספרדים, נשים, גברים, שחורים, לבנים, חרדים, וחילונים, דתיים, שמאלנים, ימניים, וכו'

ביהדות

ביהדות אין זהות\ישות דמיונית. יש אלא ואך ורק ה"פרט" ולכן מחיוב כל יהודי לומר פעמים ביום "שמע ישראל, השם אלוהינו (מול אלוהי האומות שמקדש את הישות\הזהות הדמיונית מעל הפרט) השם אחד" (מקדשים את הפרט מעל הכלל. כלומר, הכלל אמצעי תמיד לפרט, ולא ההפך. ותבינו מכאן עוד פרט קטן למה לעולם לא יהיה גיוס חרדים לצבא. כי אין מצב שהפרט – במיוחד רווק שעוד לא הספיק ליצור את נצחיות החיים שלו שזה כל משמעות החיים של האדם, ימות לכלל, במיוחד בשביל כלל דמיוני, הרי אין באמת כלל של יהודים בארץ ישראל שמחזיקים כולם בנחלה פרטית ויש לכולם חלק שווה במשאבי הארץ. אלא מדובר במדינה קפיטליסטית שהיא בהכרח לא לאומית כלומר אין הבדל בין יהודי לערבי אז על איזה זהות הרווק מת\נכרת מעולם?!)

ולכן בתורה בסיפור מעשה בראשית מספרת לנו על אדם אחד (זה נמשך עד יציאת מצרים. אדם נח אברהם יצחק ויעקב. ממצרים\ממשה רבינו עם האמנה בסיני אנחנו מתחילים בתורה להיות כחברה אבל עם התנאי האבסולוטית שהפרט קודם לכלל הדמיוני, ההורים קודמים לאלוהים וכו'). וככה התורה\החוקה שלנו מתחיל להמציא לנו את המוסר והערכים עם סיפור התורה.

הכלל, התורה היא נצחית. הכוונה היא סימטרי בזמן ובמקום, כלומר המתודה הבסיסית הפילוסופית שלה, היא סימטרי בזמן ובמקום. שזה אומר במילים פשוטת, כל אדם בהווה הוא השחקן של סיפור התורה. והבינו את עומקם של דברים.

ובכן נתחיל עם תורת אדם ותורת נח  ונמשיך (אני מעתיק את הדברים ממאמר כאן דע את חרדיותך – למה לך להיות פוץ? )

תורת אדם בקצרה ממש (יותר בהרחבה בכל הנושאים כאן, אפשר לראות בבלוג מאמרים מיוחדים בנושא)

אחרי אכילת עץ הדעת, האדם הבין שנצחיותו (מה שנקרא עולם הבא הפשוט) והתפתחותו במוסר וערכים ובכל תחום, רוחני גשמי וארצי, תלויה לגמרי בילדים שלו לדורי דורות. ואז הוא צריך ילדים. ואין לאדם ילד משלו אלא אם כן האישה מוכנה להוליד דווקא לו את הילדים שלה. האישה תמיד בטוחה בילדיה מה שאין כן הגבר לעולם לא יכול להיות בטוח שהילד שלו אלא אם כן האישה תואיל בטובה להבטיח לו את זה. ולכן זה דורש מהגבר להבטיח לה הרים וגבעות = בעיקר לפרנס אותה ואת ילדיה, ועיקר העיקרים לחנך ולהעביר להם את כל התבונות וההתפתחותיות מדורות האבות שלהם. והם האיש והאישה סוגרים דיל לכל החיים = חוקי המשפחה = תורת אדם.

יש בעיה מוסרית בדיל שכזה. והיא שאתה שולל את האישה מאחרים ואת עצמך מאחרות. מה עוד, בכדי לקיים את הדיל הזה אתה חייב שכל זר יקבל על עצמו את הצוו של לא תנאף, אחרת אין לך באמת אישה משלך אין לך באמת ילדים משלך. ואין אתה יכול לדרוש מהזולת את הצוו הזה לפני שיש לו גם אישה משלו. מכאן החובה ההלכתית על ההורים לחתן את ילדיהם. כלומר ביהדות אין לעומק צוו של לא תנאף בלי שאתה מראש דואג לבן ולבת לשידוך (וכלפי יתומים או ילדים שההורים שלה  חרה, זה חובה ציבורית על העסקנים והגבאים ועל בתי הדין של כל קהילה וקהילה). כלומר זה התנאי הרציונלי לקיומו של הצוו של לא תנאף.

יש עוד בעיה מוסרית בדיל הזה. והיא להוליד ילד בכפיה. הרי כל הולדה היא כפיתית. כלומר אם כל הכבוד להורים שרוצים נצחיות החיים ומשמעות חיים והתפתחות המוסר והערכים מדור ולדור, ההולדה עצמה היא בכפיה, אז אייך עושים את זה? התשובה היהודית של תורת אדם היא, שבאמת יש עם זה בעיה. ולכן קודם כל חייב הילד לומר ש"כל העולם נברא בשבילי". שנית כל, ההורים מתחייבים לו לכל החיים שלהם. כלומר כל הולדה שאין לילד את הוריו האמתיים, היא לא מוסרית בעליל מול הילד. היום ברפואה המודרנית (הגנטיקה) זה ממש קריטי תמיד שההורים האמתיים יהיו בתמונה של חיו של הילד לעולם. כלומר כל תורם זרע או גרוש או מנאף, חייבים להיות בתמונה של הילד שלו לנצח. (ראו איפה האימא? עם בלוק בטון בתחתית האוקיינוס? )

חזלינו כבר מזכירים את בעיתיות זכויות הילד במקרים של משפחות לא מוסריות ומסורתיות. "ששים משפחות יש בארץ שמכירין את אביהם ואינן מכירין את אמותיהן ונקראו מלכות (= שוביניזם בל"ז). ושמונים משפחות יש בארץ מכירין את אמותיהם ואינן מכירין את אביהן ונקראו פילגשים (= פמיניזם בל”ז) ושאר אינם מכירין לא אביהם ולא אמם (= משפחה הומואית בל"ז)" (במדבר רבא)

הכלל, באלוהי ישראל אם יש לנו זכות מוסרית להוליד ילד, זה קודם כל להבטיח לו את חירותו האבסולוטית כולל הגשמיות = כל העולם נברא בשבילי. ושנית כל הזכות להוליד היא אך ורק שיש לו את ההורים האמתיים שלו. רק ככה הוא נולד בן חורין. אצל בני המשטרים שהילדים במילא לא שלהם אלא של הריבון (לדברי גיל סיגל, פרופ‘ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, ”להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם“ הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי), כל בן משטר פנאט אוכל את הלב למה לא לזיין את השכנה? מכאן הגב דרישת בני המשטרים לחופש מאיסורי עריות וכדומה. כי באמת למה איסורים שאין לו באמת משפחה וילדים משלו?! (בשפת היהודית אומרים את המשפט ככה. אמר רב יהודה אמר רב: "יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא")

ובכן תורת אדם מקנה לאדם את האישה וההפך ככה שתורת אדם מקנה להם את נצחיותם = הילדים שלהם. מקנה לילד את הוריו האמתיים שבאמת מחויבים לו לכל החיים. מקנה לילד את כל העולם = כל אדם חייב לומר שכל העולם נברא בשבילי. ומקנה לילד אישה משלו וכן לבתם בעל משלה. ככה שהצוו המוסרי של לא תנאף היא רציונלית לגמרי בלי כפיה ובלי שוטר. כלומר האדם שומר על הצויים האלוהיים האלה מעצמו מתוך שכלו, שהיא – שכלו, הוא כבוד קונו, על דרך "מיהו כבוד קונו?! שכלו של אדם!!" (חז"ל והרמב"ם בחגיגה)

תורת נח

הצווים של לא תגנוב ולא תרצח מומצאים בתורת נח. ונסביר בקצרה ממש את תורת נח. (שוב. בהרחבה אפשר לראות במאמרים בבלוג)

ובכן אחרי המבול שכל כדור הארץ כבוש על ידי האדם אחרי שהאדם המציא את הספינה שמאפשר לו לכבוש את כל היבשות. נח מבין שבלי סדר רציונלי אנשים מתוך רעב גזולים וחומסים את עמלם של אחרים. ואז הוא ממציא לראשונה את הקניין הפרטי. כלומר לראשונה האדם מוותר על כל העולם נברא בשבילו ומוכן לקבל לעצמו נחלה פרטית. וחלק שווה במשאבי הארץ. כלומר נח מחלק בגורל את כל הארצות. וכל בני אנוש הבני חורין מקבלים על עצמם את הצווים של לא תגנוב ולא תרצח. הוא ממציא להם את החקלאות ואת הלוח שנה (השבוע היה כבר אצל תורת אדם שבלי יום ולילה ושבוע אי אפשר לחשוב על המצאת תורת אדם = חוקי המשפחה והחינוך וכו' וכו') ככה כל משפחה בנחלתו ויש להם זכות שווה במשאבי הארץ.

שוב, הצווים האלוהיים האלה של לא תגנוב ולא תרצח עומדים על הרציונליות האלוהית ששוכנת בכל אדם מראש (את אחדות הבינה מקבל כל אדם מיום היוולדו ואותו אחדות הבינה ששוכן בכל אדם זה כבודו של האלוהים כנ"ל מהמשנה בחגיגה). לא צריך ריבון אדם על אדם ולא צריך שוטר רובוט של המשטר. פשוט האדם מספיק בוגר ורציונלי מוסרי וערכי מתוך עצמו.

נשים עכשיו לב שיש בעיה עם המצאת הקניין הפרטי בתורת נח. הרי כל רגע נולד ילד והוא נולד כבר לכדור הארץ שמחולקת כבר לקודמים לו, והוא חייב כנ"ל לומר שכל העולם נברא בשבילו. ואז בוטל כל הקניינים. כלומר הוא לא מחויב לצווים של לא תרצח ולא תגנוב. ולכן בכדי לפתור את הבעיה השופט נח ממציא את המושג "ירושה". כלומר כל משפחה מורישה את הנחלה לבן. וזה טוטלי כלומר להורים אין זכות לשלול מהילד את ירושת הארץ כי כתוב "חוקת משפט". כלומר כל ההסדר הרציונלי הזה של נח בנויה על כך שהילד מקבל ירושה.

ואין ירושה אלא במשפחה מסורתית של תורת אדם. כלומר רק גבר מעביר נחלה לדור הבא. ואם אין לו ילד משלו, אין ירושה. כלומר כל השבע מצוות בני נוח תלויים לגמרי אם שומרים על חוקי המשפחה = תורת אדם. כלומר כל ארץ למי היא שייכת על פי החלוקה ההיא, תלויה האם המשפחה והאומה שמרו על חוקי המשפחה של תורת אדם.

נקצר ונאמר שהיהודים טוענים שהם שמרו על חוקי המשפחה ולכן הם היורשים האמתיים של ארץ ישראל. מה שאין כן שאר האומות או התבוללו או סנחריב בלבל את האומות. בקיצור אין עוד אומה שטוענת שהטריטוריה שלה שייכת לה מכוח תורת נח. כלומר כל אומה מחזיקה בטריטוריה שלה בכוח הזרוע ולא מכוח המוסר האלוהי האנושי האמיתית. היהודים הם היחידים שטוענים שהארץ שלהם מכוח המוסר האלוהי הנכון והצודק.

ובכן מה שקרה בהמשך כולכם בוודאי יודעים. והנה אנחנו בגלות עד שכל בני אנוש יקבלו את אלוהי ישראל ויחזרו לחלק את הארצות לכל פרט ופרט, ויעמידו את המוסר והערכים על השכל האלוהי. ולא על הבטן שלהם. ע"כ מהמאמר דע את חרדיותך – למה לך להיות פוץ? ונמשיך.

כפי שהסברנו בפוסט הזה  .309 הוריו של פרופ' יורם לס היו קופים?! – מי אמר נעשה אדם בצלמנו וכדמותנו. "נעשה אדם בצלמינו וכדמותנו" בתורה, אומרים ההורים לעצמם עם השכל האלוהים ששוכן בתוכם ועם עצם היכולת שנתן להם האלוהים ביחד ליצור חיים, וככה נוצר האדם, כל אדם בכל נקודת זמן ומקום.

אין להורים זכות מוסרית להוליד\ליצור חיים בלי שדואגים לו לגן עדן. כלומר "חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם". כפי שהסברנו כבר הרבה בבלוג כאן, שהחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם, בא פילוסופית לטעון שאין המוסר והערכים האנושית על מה לסמוך, אלא אם האדם יאמר את זה הלכה למעשה. שזה אומר האדם לא מכיר בשום קניין פרטי ולכן בעצם הוא לא מכיר בצווים של לא תגנוב ולא תרצח. ולכן כל בני אנוש נמצאים בתהו ובוהו.

חירות האדם מחייב אותו להתנהל נכון עם הזולת. כלומר דווקא בגלל שחייב כל אדם לומר שכל העולם נברא בשבילי ואסור לו לוותר = "חייב" לומר, זה היסוד הבסיסי שמביא לבני אנוש חוקה נכונה אלוהית שהיא צודקת ושורדת לנצח.

אחרי המצאת חוקי המשפחה = תורת אדם, ואחרי המצאת הקניין והירושה = תורת נח, כל המוסר והערכים, כל הצווים המוסריים והערכיים, מתקיימים מתוך הבנת הדברים וצדקותם. כלומר האדם החושב והלומד (שזה מה שהופך אותו לאדם מקוף אדם) מקיים את הצווים האלה מתוך חירותו. כלומר יש לו אישה\בעל וילדים מכוח תורת אדם, יש לו קניין פרטי וחלק שווה במשאבי הארץ מכוח תורת נח, ואז אם חשק לו בחלוקת העבודה, הוא בא לשם כבן חורין. כלומר בשוק החופשי כל בני אנוש בני חורין – מעצם שיש לכל אחד מהם נחלה פרטית וחלק שווה במשאבי הארץ – והבן חורין הזה עומד מול היזם פנים מול פנים = היזם באמת צריך לשכנע אותו לעבוד בשבילו. מה שאין כן באלוהי הקפיטליזם כל אדם משולל מהכל בכל מכל כל בכדי לכפות עליו להיות בכפיה בחלוקת העבודה (ראו "הפרדוקס היהודי של מילטון פרידמן")

כפי שהסברנו בפוסט הזה ( .310  חלוקת העובדה – פשר ברכת "חכם הרזים" ) על חלוקת העבודה ביהדות אומרים ברכה מיוחדת של "חכם הרזים".

הברכה של התורה מה שמשה רבינו אומר לעיל והקללה רח"ל לפני כן בנאומו שם. הכל מדובר על חלוקת העבודה צודק או לא צודק. אם נידבק באלהינו שזה אומר נשמור על החוקה שלנו בארץ ישראל, שזה אומר לכל אדם יש קניין פרטית וחלק שווה במשאבי הארץ, אז חלוקת העבודה תהיה צודקת ונקבל את כל ברכות התורה. אבל אם נלך אחרי אלוהים אחרים שזה אומר נשים ריבון אדם על אדם בכפיה ונכפה עליו להיות בחלוקת העבודה בכפיה וגם נכפה על אשתו להיות שם. אז מבוטחת לנו כל קללות התורה רח"ל כולל לבסוף גלות הארץ.

אלוהות בתורה מחברת את האדם להוריו ואת הוריו לילדיו ואת כולם לארץ וככה בחלוקת העבודה. בשוק החופשי, באמת שאפשר שתצמח לכל אדם את כל ברכות התורה. אבל עבודה זרה\אלוהים אחרים, מנתקת את הילדים מההורים ואת ההורים מהילדים כי כולם עבדים נרצעים לאלוהים אחרים. היא מנתקת את הילדים מההורים מכמה סיבות. האחד: כי אין ישות דמיונית בלעדי הכחשת ההורים ולכן המשטר תמיד ילמד את בני המשטר למרוד בהורים. השניה: כי ההורים לא מקיימים את הצוו המוסרי הבסיסי של להקנות לילד את הגן עדן = נחלה פרטית וחלק שווה במשאבי הארץ. ההורים גם שולחים את הילדים בעודם רווקים למות למען המולך וככה גורמים להם לכרת, העונש הכי חמור בתורה ובתבונת האדם. השלישית: אלוהים אחרים לא בנויה על חירות וחופש האדם שתמיד מצריך הורים בתמונה. אלא הוא בנוי על כפיה עם ריבון אדם על אדם, ולכן הוא לא צריך את ההורים אלא להפך כנ"ל ההורים מפריעים לו, כפי שהגל מסביר בטוב טעם (ראו בהמשך).

תשימו לב לדברי חז"ל באותו גמרא בירושלמי שם ותראו כמה נפלאים דבריהם וכמה כל דבריהם חלק בפזל שמרכיב את כל המתודה היהודית. המשנה הראשונה בפאה אומרת: אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא 1. כיבוד אב ואם 2. וגמילות חסדים 3. והבאת שלום בין אדם לחבירו  4. ותלמוד תורה כנגד כולן: בהמשך הגמרא שם אומרת: וכנגדן ארבעה דברים שהן נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן 1. עבודה זרה 2. גילוי עריות 3. שפיכת דמים 4. ולשון הרע כנגד כולן

נעמיד כל אחד מול השני ותראו את הפלא

1. כיבוד הורים – האנטי תזה שלו, זה עבודה זרה.

עבודה זרה\אלוהים אחרים תמיד מבטלת את ההורים וחוק גיוס חובה של הרווקים והרווקות תוכיח שאלוהי המדינה עיקר מול נצחיות ההורים שזה כל משמעות החיים של האדם. אצל אלוהי היהודים ההורים קודמים לאלוהיו ולכן הקב"ה עושה לאברהם את ניסיון העקדה ראו עקידת יצחק הליבה החרדית ולא נותן לו להקריב את בניו הרווקים לאלוהיו. תומר פרסיקו טוען בספרו האדם צלם אלוהים שחירות האדם הוא זה שמכחיש ולא מכיר בהוריו. זה בעיניו (ובעיני בני המשטרים) ואצל אלוהיו הנבזי, חירות האדם. כלומר אלוהי אחר הוא עיקר מול ההורים. יותר נכון, תמיד משפחה הם אנטי תזה למשטר\לאלוהים אחרים.

2. גמילות חסדים – האנטי תזה שלו הוא גילוי עריות.

גילוי עריות מונע חסדים כי אין קרבה וזהות. ואין לנו הוכחה עובדתית מהיהודים שהם שומרים על גילוי עריות ויש בהם גמילות חסדים.

3. הבאת שלום בין אדם לחברו – האנטי תזה שלו שפיכות דמים. וזה פשוט

4. תלמוד תורה – האנטי תזה שלו הוא לשון הרע.

זה תמיד או שאתה לומד עם חברים או שאתה מרכל עם חברים. פרופ' יובל הררי יטען בספרו תולדות האנושות, שמה שמחברת את האדם לאדם כחברה, הם הרכילות. ביהדות מה שמחברת אדם לאדם זה התלמוד תורה.

בעוד מקום בחז"ל יש את הנקודה החשובה הזה של כיבוד הורים מול אלוהים אחרים. כלומר תמיד חז"ל מביאים את הקשר בין כיבוד הורים לאי כיבוד הורים אצל אלוהים אחרים.

“בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל ואמר (שמות כ) אנכי ה’ אלהיך אמרו מלכי האומות: זה כמוני אומר, אי זה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא יהיה לך אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיה לו שותף ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר לא תשא אמרו: אי זה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים ?! וכן הקדוש ברוך הוא בשעה שאמר זכור את יום השבת אמרו: אי זה מלך רוצה שלא יהיו הבריות מכבדים את יום השביעי ?! (מדובר כמובן על לוח. כלומר בלי יום ולילה ושבוע לפחות, אין חברה אנושית וחלוקת העבודה וכו' max) אבל בשעה שאמר “כבד” אמרו: בנימוסות שלנו כל מי שמכתיב את עצמו סיגרון למלך (כלומר מקבל על עצמו את דגל המדינה\המשטר\המלך max) הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך (?!) עמדו מכסאותם והודו לו (!!!).”

אני אהיה לכם לחברותא לכמה דקות ואני אסביר לכם את החז”ל הזה לעומק מבחינת החשיבה היהודית הבסיסית

ההבדל העיקרית ביותר בין היהדות לאומות היא מהי בכלל המושג "חברה". בניגוד ליהדות באומות חברה זאת ישות דמיונית שכל פרטיה טפלים לה. ביהדות כל ישות דמיונית שכזה היא עבודה זרה של תורה. מבחינת היהדות המושג חברה זה אך ורק אמצעי לפרט ולא ההפך רח"ל. מההשקפה הזו יוצאת ההלכה הידועה שעיר לא מוסרת אחד מבניה לאויב בכדי להציל את העיר. כלומר מבחינת השקפת האומות העיר הדמיונית אמורה להינצל ולכן נסגיר אחד מבניה להציל את כל העיר (הם מחסלים את הרווקים שלהם עם גיוס חובה). מה שאין כן ביהדות ההלכה היוצאת מההשקפה הנ"ל היא שאתה לא מסגיר אחד כקרבן לעיר הדמיונית כי יש רק אחדים ולמה שהוא ימות ליחידים כמותו ?

ובכן חז”ל באים בעצם להסביר לנו מהי עומק מעמד הר סיני, ואומרים שלא נטעה לחשוב שמשה בא להקים ישות חברתית חדשה כמו של האומות ששם כולם שייכים למלך\למולך במילא אין כיבוד אב ואם כי ההורים מולידים למלך ולא לעצמן (אגב המקרא עושה את אותו תרגיל עם סיפור ברית המילה שציפורה עשתה לבנה בכדי להציל את משה, כלומר המקרא מזהירה את משה – ואת כל לומד תורה בכל ההיסטוריה בהמשך הדורות, שאפי’ שאתה הולך להקים ישות חברתית כאמצעי לפרט, הפרט הוא העיקר = ברית מילה, בלעדיה ?! אין לך רשות להקים ישות שכזה כי זה לעומק ע”ז של תורה (ראו אלוהים רצה להרוג את משה רבינו. למה ?) משה רבינו והיהדות זה משהו אחר לגמרי, הוא מקדש את הפרט ורואה את הישות החברתית רק כאמצעי, והראיה היא כמובן כבד את אביך ואת אימך, בניגוד באומות המשטר\הישות חייבת לשלול ממך את ההורות הרי כל נתיניה שייכים למשטר (הרי גיוס הרווקים והרווקות למען המולך הוא הראיה הפשוטה לכך כי בחשיבה היהודית רק מי שיש לו ילדים יוצא להילחם למען צאצאיו שהם שלו, מה שאין כן במולך\באומות הילדים לא שלו רק של המלך ולכן לא פלא שדווקא מגייסים רווקים ורווקות . ומיהו ההורה העליון במודרנה ?  לדברי גיל סיגל, פרופ’ למשפטים בקרייה האקדמית אונו וחבר המועצה הלאומית לביואתיקה, “להורים אין בעצם זכות על הילד. הילד אינו קניין שלהם” הם קיבלו מהמדינה את הזכות למלא חובות כלפיו בשל החיבור הביולוגי.). ולכן אין מקום לכבד את אביך ואת אמיך. משה רבינו שם את זה כעיקר העיקרים לפני הישות כמו שברית מילה לפני החברה ככה המשפחה האישית שלך עיקר והחברה טפל.

בוא נראה מה אומרים פלוסופי האומות המודרניים לגבי חברה, ותבינו כמה נכון החז”ל הזה היום בדיוק כמו בזמנם.

אייך רואה הובס את החברה ?

תשימו לב לתמונה של הספר של הובס , יש שם דמות של מלך שזה הריבון, תשימו לב שהדמות מצוייר על ידי הרבה דמויות של פרטים (בני אדם) שיחד מרכיבים את הדמות. תשימו לב שכל הדמויות פונים לפרצוף של הדמות הגדול ואחרים אפי' משתחווים כלפי הפרצוף.

מה הוא מחזיק ביד ימין ? אייך לא ?! "חרב" !! כלומר עיקר הקיבוץ של הפרטים כחברה היא על ידי חרב\כוח הכפיה, ואת זה נעשתה על גבי הרווקים והרווקות שכמובן נכרתים מעולמם האישית למען המפלצת הדמיונית. בצד שמאל הוא מחזיק "שרביט" שזה אמור לייצג את החוקה הטוטליטרית ומערכת רובוטיות. כלומר שליטתו היא בשתיים, אחד החרב = כפיה ואחד מתמטיקה לוגיקה = דין וצדק על דרך יקוב הדין את ההר וכמובן מסורת = דוגמטיות וחוקי משחק כמו אליל הכסף והקניין הדוגמטי. כלומר שתיהם כפייתיים שתיהם דטרמיניסטיים וכולנו רובוטים למפלצת הזו.

שאנו מעמידים כזו מפלצת שמצד אחד החרב מדבר ומצד שני הדוגמטיות מדברת, אתה באמת אמור להשתחווה למפלצת הזה ובלעדיו אין לך אפי' זכות מוקנה לנשום כפי טענת השופט ברק. וכנ"ל הילדים לא שלך כי הם שייכים למפלצת הדמיונית. (ראו מנשקי המזוזות מנשקי האקדחים – עומק מצוות קביעת מזוזה לכבוד חג החירות)

(מי שרוצה להעמיק בתמונה של הפוסט הנ"ל = המפלצת הריבוני ?! מוזמן לשמוע את ההרצאה הנפלא של פרופ' דוד הד כאן  ליברלים אחרים | הובס: הוויתור על החירות כבסיס לסדר הפוליטי | פרופ' דוד הד )

ובכן שפינוזה למשל חשב לומר שליהודי יש “מדינה ניידת” (בניסיון להסביר את קיומם הנצחית אפי' שאין להם משטר ומדינה), אבל מעצם המשפט הזה אנו רואים שהוא גם לא ירד להבין את עומקם של דברים ואת החז”ל לעיל.

והנה דברי הגל

“כדי לא לאפשר להם (למשפחה\ליחיד\לאינדיווידואל) להכות שורש ולהקשיח בבידוד הזה, כלומר כדי לא לתת לכוליות להתפרק ולרוח להתנדף, הממשלה צריכה מעת לעת לזעזעם באינטימיות שלהם על ידי מלחמה. על ידי המלחמה היא צריכה לשבש את סדר חייהם ההופך להרגל, להפר את זכותם לעצמאות, כפי שלפרטים, שמתוך השתקעותם בסדר הזה הם מתנתקים מהכוליות ושואפים אל ההיות-עבור-עצמו הבלתי ניתן להפרה ואל הביטחון האישי, צריכה הממשלה, בעבודה הכפויה הזו, לתת להם להרגיש את האדון שלהם, את המוות.” (הגל)

ובכן, הגל והמודרנה שכבר ב”ה הצליחה להבין שהבסיס החברתי הראשונית היא המשפחה האישית, מבינה את הסתירה בין הישות הדמיונית = חברה, לבין הגרעין הבסיסי שנקרא משפחה, ולכן הגל בלי בושה חושב שצריך לעשות להם את המוות, כלומר חייבים להתמיד בתלות הפרטים באדון\בישות, אחרת, אין ישות.

הנאו ליברלים (שזה ההשקפה הפוסט מודרנית המקובלת היום) כבר יותר מתקרבים להבנת העניין והנה מה שמילטון פרידמן טוען בספרו ואומר: “בעיני בן חורין, המדינה היא אוסף של בני אדם ולא ישות שמעל ומעבר להם, הוא רואה את השלטון כאמצעי, כמכשיר, ולא כמי שמעניק חסדים, כאדון או כאל שיש להעריצו ולשרתו בצורה עיוורת. אין הוא מכיר בשאיפה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה בין השאיפות שלהגשמתן פועלים האזרחים כל אחד לחוד. אין הוא מכיר במטרה לאומית כלשהי, אלא באשר היא ההסכמה לגבי המטרות שלמענן נאבקים האזרחים כל אחד לחוד” (קפיטליזם וחירות – מילטון פרידמן).

מה שבעצם אף הגות של האומות עוד לא הגיעו, הוא כמובן להבין לעומק מה החז”ל לעיל אומרים לנו. הם אומרים לעומק שאין במציאות ישות דמיונית שנקראת חברה, יש אך ורק הפרט (ולחלק הזה הנאו ליברל כבר הגיע) ושרידותו האישית התמידית לנצח (ואת החלק הזה שום אקדמאי לא הבין ולא מבין, אפי’ היהודים שביניהם כמו שפינוזה לעיל), כלומר אין טעם בפרט הזמני שמת אחרי שבעים שנה, על דרך כל העומד למות כמת דמי, יש טעם ומשמעות חיים עמוקה, בשרידות אישית נצחיים + התפתחות התבונה האישית, ולכן יש טעם בכיבוד הורים, יש טעם שההורים לא רוצים לעמול לריק ולהוליד ילד, יש את הפרט שרצונו להיות נצחי ולכן הוא יוצר חיים בשבילו אישית, התורה והמוסר והערכים הם רק אמצעי לכך (וחיי בהם ולא ימות למענם ח"ו), והיות שחברה מאז המצאתה (נמרוד ודור הפלגה) חייבת להכחיש את הדבר הבסיסי הזה בכדי להתקיים, ולכן היהודי לעולם לא יכול להיות חלק בישות שכזה ולכן היהודי לעולם לא יכול להיקרא חברה ולכן הם נקראים בני ישראל ולא ישראל. יש כאן אדם הפרט שרוצה להיות אדם הראשון התנכי העכשווי שרוצה לשרוד אישית לנצח + התפתחות התובנה והמוסר והערכים, זה משמעות חיו של היהודי הנצחי.

חז”ל הנ”ל טוענים שהאומות של פעם הודו (= “עמדו מכסאותם והודו לו”) כלומר הבינו לעומק את השקפת משה רבינו ואת היהדות, כמה מצער היא שאין אף אחד מהאקדמיה המודרניים שהתחיל להבין את הדבר הזה. בעקיפין אולי כן כלומר יודעים לומר “פרט” שם וכאן, אבל חסר להם את התמונה השלימה.

הנה ראיתי את פרופ’ בוזגלו היקר אומר משהו עמוק (כלומר הבין קצת לעומק חלק מהעניין) אומר כך: “אידאולוגיות המתחדשות, תמיד לא אהבו את המושג המשפחה. מאפלטון ועד הקיבוץ ועד הציונות, לא אהבו את מושג המשפחה, הם רצו להפריד את קשר הדם בין ההורים והילדים, ואז נוצרה איזה טרגדיה שנהיינו יתומים.” (הוא כמובן מדבר על עדות המזרח בלאומניות המתחדשת)

בעל העיקרים תוקף את אפלטון שלא ראה בעיה עם גלוי עריות כי כולם במילא מולידים למלך אז מה לי אייך אתה מוליד, על ידי חוקי המשפחה התבוניים או על ידי גילוי העריות ?! כלומר כל מצוות התורה מבוטלות לעומק אם וכאשר הישות עיקר והפרט טפל. יותר נכון לומר שרק בהשקפה היהודית אייך הם רואים את המושג חברה אנו מבינים למה גלוי עריות אסורה.

השוטים למשל שרואים את החרדיות כישות (הרי רוצים מכסות של מתגייסים מהישות החרדית), צריכים לשאול את עצמן למה החרדים שומרים על חוקי המשפחה, הרי עדיף לבטל אותם ככה יתרבו יותר. הרי ההיגיון של אפלטון בהשקפה של האומות היא הגיון צודק לגמרי. ואם החרדיות היא ישות, אז למה באמת ?

והיות – שוטי עולם – החרדים כן שומרים על חוקי המשפחה מכל וכל, אז מכאן אתם אמורים להבין שאין ישות חרדית ולכן אי אפשר לשלם מכסות. למה ישות חסידיות גור או ישות הליטאים שומרים על חוקי המשפחה  ? הרי עדיף על פי הגיון של האומות ובראשם אפלטון לבטל את חוקי המשפחה ככה הישות תתרבה יותר. אל כורחינו תבינו מכאן שאין דבר כזה ביהדות ישויות דמיוניות. יש אך ורק פרטים שקיימים לנצח על ידי צאצאיהם לנצח.

נחזור לחז"ל הנ"ל ונרד לעמקים יותר עמוקים. אייך הקב"ה אומר כבד את אביך אם בלי חוקי המשפחה אין אבא ? הרי לעולם בלי חוקי המשפחה הבן לא מכיר את אביו ולכן מה הטעם לצוות על משהו שהוא לא מכיר בכלל ? כלומר לא היו אמורים להיות בכלל אבות רק אימהות. כלומר האומות עמדו מכסאותם והודו לו לא רק על עצם הכיבוד הורים מול הדגל\המלך, רק על עצם חוקי המשפחה שהקב"ה דורש, בניגוד לאומות שהם בכלל לא דורשים את זה כנ"ל (לא צריך להזכיר לנו שזאת הסיבה שהאומות המודרניות לא רואים שום בעיה בביטול חוקי המשפחה מאותו סיבה שבמילא כולם מולידים למולך ולכן מה לי אייך ומי ומתי ?). כלומר עצם שהקב"ה דורש את חוקי המשפחה, הוא מראש לא רוצה שיולידו אפי' לקב"ה, הרי אם ההולדה היא בשביל הקב"ה ?! אז מה לו חוקי המשפחה הרי אז כל מין האנושי זאת ישות שאמורה להתקיים ולא הפרט בעצמו, אז עדיף בלי חוקי המשפחה כנ"ל אפלטון וכל הישויות הדמיוניות. אפי' אם נאמר שבחר בבני ישראל כאומה שלו, למה איסורי עריות עם הישות הישראלית היא הדבר?

ולכן האומות של אז היו מספיק תבוניים וחכמים להבין ולהתפעל מהקב"ה שהוא מקים חברה לא לעצמו כמו כל מלך רק חברה כאמצעי לפרט אישית. ותבינו לעומק את הדבר הגדול והענק הזה. ואם אתם לא עומדים עכשיו מהכיסא ומודים לקב"ה ?! כנראה לא הבנתם כלום !! אני מתרגש כל פעם מחדש שאני נזכר בזה או כותב על כך וקם מהכיסא וזועק אשרינו מה טוב חלקינו.

בכל אופן מכאן האקסיומה החז"לית: "חייב כל אדם\פרט לומר בשבילי נבראה העולם" והבינו את עומקם של דברים.

נסכם

היהדות רואה רק פרטים, הקב"ה רוצה כנ"ל רק פרטים ואת טובתם האישית. הישות הראשונה הדמיונית היית ישות מין האנושי בכללותו שנקראה בזמנו "אנוש" שהמציא אנוש בן שת. וכנ"ל אם יש ישות שכל הפרטים טפלים לה, אז בוטל חוקי המשפחה של אדם וחוה. בהמשך נמרוד הקים את החברה הדמיונית ששוב שם כל פרט טפל לחברה. ואז אברהם על פי נבואה עושה את ברית המילה שזה הדגל האישי של הפרט מול כל דגל חברתי דמיוני (ראו ברית מילה בשביל מה?). מאז נמרוד עד ימינו היהדות מול האומות באותו השקפה נוגדת. ולכן כל חוקיהם מול התורה שלנו נוגדים כמעט בכל דבר.

הבנו גם מה הקשר בין מולך האומות לבין ביטול חוקי המשפחה. ולמה דווקא ביהדות חוקי המשפחה קריטיים לכל פרט. כלומר אין חירות האדם בלי שיש לכל פרט שרידות\נצח על ידי צאצאיו הוא. ואין לאדם משמעות חיים וצורך בפיתוח התבונה ופיתוח המוסר והערכים בלי שיש לו את הדור הבא שלו = עולם הבא שלו.

הבנו גם שבאומות החברה אמורה להתקיים כביכול לנצח מול הפרט שקיים רק שבעים שנה ולכן החברה קודמת לפרט. מה שאין כן ביהדות החברה היא רק אמצעי לפרט והפרט דווקא הוא נצחי על ידי צאצאיו במילא מכאן סגולתו של היהדות כולה שהיא נצחית יותר מכל חברה אחרת בהיסטוריה. כלומר הפרט הוא זה שנצחי ולכן האמצעי שנקרא חברה שורדת עמו לנצח.

לסיום

התחלנו עם חז"ל שקובע שההורים והקב"ה שווים בכיבוד ומורא ובההפך משניהם = לזלזל\לקלל. וגם הבאנו את דברי ר' שמעון בר יוחאי שמעדיף אפי' את ההורים על הקב"ה. חז"ל מדייקים ואומרים שבדין זה ככה כי שלושתם שותפים ביצירת החיים.

יצאנו למסה ארוך להבין את היסודות, ומהיסודות הבנו למה חז"ל קבעו מה שקבעו. ואגב זה הבנו עוד חז"ל ממסכת פאה וממעמד הר סיני. והבנו גם למה חז"ל אומרים דבר כביכול תלוש מהפסוקים כמו ובחרת בחיים זו אומנות. ואני יכול בעזרת השם להבטיח לכם שאין מילה אחת מחז"ל שאי אפשר לעקוב אחריהם עוד היסודות שקיבלנו מסיני. על דרך כל מה שתלמיד עתיד לחדש כבר נאמר בסיני. ומי שרגיל בפילוסופיה יודע שזה אפשרי לעקוב אחרי כל דבר קטן מנין הוא מגיע מאיזה הנחות בסיסיות הוא נוצר. וזה סגולתו של התבונה שהכל שקוף לגמרי. רק צריכים לא להתעצל וללמוד ובעיקר להבין דבר מתוך דבר.

נתפלל ביחד ונאמר אתה חונן לאדם דעת, מי יתן שתיתן לכולנו חכמה בינה ודעת אמן ואמן

נ.ב. פעם פתחתי דיון על מי קודם למי התורה או בני ישראל. ואם אני אזכר איפה, אני בעזרת השם הביא לכאן לינק למאמר

בברכה

Max maxmen

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s